| נשלח ב-17/2/2006 00:22 |
|
| |
מסיפורי הצדיקים: עקדה עד הסוף
קיבלתי באישי, ונתבקשתי לפתוח אשכול.
כיון שהבקשה ראויה, הסכמתי, למרות שהאשכול היה צריך להופיע על שם היוזם.
אני מעתיק לך כאן קטע מדהים משיחתו של הרבי מצאנז הקודם.
(התפרסם לפני כמה שבועות בקונטרסים השבועיים שמוציאים חסידי צאנז ומספר הגליון הוא
תתרפ"ב).
שמעתי מכ"ק אאדמו"ר זי"ע עובדא נוראה ששמע בעצמו מפ"ק זקה"ק מצאנז זי"ע וזקה"ק אמר
שמעובדא זו יכולים לראות מה נקרא בן של צדיקים. וסיפר מהגה"ק ר' אברהם ברודא שהיה לו בן
יחיד שיצא ל"ע לתרבות רעה, עד כדי כך שר' אברהם ברודא פסק לעצמו שהוא מהמורידין ולא מעלין
וצריך להורגו.
(-ועל זה הוסיף זקה"ק, שיכולים לראות מזה את מדריגת קדושתו העצומה והנוראה של ר' אברהם
ברודא, שהיה נכון ומזומן להרוג את בנו יחידו, והרי זה מעין עקידת יצחק (הגם שאינו דומה לגמרי כי
יצחק היה צדיק) ומזה לבד יכולים להיווכח את גודל קדושתו וצדקתו. אמנם, הפטיר זקה"ק מצאנז
זי"ע, את דרך הבעש"ט לא ידע.
סתם זקה"ק ולא פירש מה הוא דרך הבעש"ט לעשות עם אחד שהוא מהמורידין ולא מעלין.)
ושכר רבי אברהם ברודא את אחד מחביריו הטובים ביותר של בנו - שהיה כדוגמתו וכדומה לו - שילך
להרוג את בנו יחידו, שהיות והם הולכים תמיד יחד ימצא הזדמנות נאותה להרגו. והבטיח לו מאה
אדומים זהב (-שהיה סכום עתק בימים ההם ואף אדום זהב אחד היה נחשב להון רב) אם יהרוג אותו.
הלה ברוב רשעותו הסכים לכך, כי אצל הרשעים הרי נחשב דבר זה לדבר קל ביותר. ויהי כאשר יצא
עם חבירו לאכול ולשתות ולהשתכר יצא עמו אל מחוץ לעיר, ובהגיעם שמה הפילו חבירו ארצה ואמר
לו שהולך הוא להרוג אותו, ומתחילה לא האמין לו וחשב שהוא חומד עמו לצון שהרי נפשו היתה
קשורה בנפשו. אך כאשר הלה הוציא סכין וראה שהוא מתכוון באמת להורגו, התחיל להאבק עמו
בכל כוחותיו עד שהיפלו לארץ והוציא מידו את הסכין ורצה להורגו, ולקיים בו הבא להרגך השכם
להורגו.
כאשר ראה חבירו שהוא רוצה להורגו, נפל על פניו וביקש ממנו אל תמהר להרגני, ומקודם תשאל
אותי על מה ולמה רציתי להרגך, הרי היינו כאחים אוהבים שנים רבות כל כך, ותברר מה אירע עמי.
ויען ויאמר לו שבאמת אין האשמה תלויה בו, אלא שאביו שכר אותו שיהרגננו, ונתן לו סימן מובהק
על כך שהרי הם היו עניים בלי פרוטה לפורטה, והראה לו צרור כספו אשר מונחים בו מאה אדומים
זהב, וכך ידע על נכון שאכן אביו שכר אותו להרגו.
ומיד נתחוורו פניו ואמר האם אכן אבי רוצה כבר להרגני, וכל כך אני מצער אותו, אם כן למה לי חיים.
והשכיב את עצמו על הארץ והפציר בחבירו שיהרוג אותו, ויעש כרצונו והרג אותו.
והנה רבי אברהם ברודא קבע עם חבירו של בנו שביום המחרת לאחר התפילה יפגש עמו וישאל אותו
מה עלתה בבנו.
ואכן כאשר פגש אותו שאל אותו כששמחה ונהרה שפוכים על פניו כמי שמחתן את בנו אם עלה הדבר
בידו אתמול.
ענה לו הלה אף אם תתנו לי אלף פעמים כך לא אעשה זאת יותר, ולבי מלא חרטה על מעשי, וסיפר
לו את כל מה שקרה אמש, שבנו התחרט על כל מעשיו הרעים וביקש הוא עצמו ממנו שיהרגנו.
כששמע זאת רבי אברהם ברודא נאנח אנחה גדולה ובירך ברכת דיין האמת וישה עליו שבעת ימי
אבילות. כי אין לך מת מתוך תשובה גדול מזה, שמסר נפשו והניח עצמו להרוג בידים, כשראה שיש
צער לאביו ממעשיו הרעים, ובוודאי היה לו איזה הרהור תשובה, שלולא זאת לא היה מניח לשחוט
עצמו בידים.
לאחר שסיפר זקה"ק עובדא זו אמר שמזה רואים גודל ענין הזכות אבות, שאלמלא היה בנו של רבי
אברהם ברודא לא היה עושה זאת, שאף שכבר היה מהמורידין ולא מעלין, מ"מ ברגע האחרון נתעורר
בו ונתגבר עליו כח הנקודה הקדושה של אביו שעדיין התנוצצה בו, וזכה למות מתוך עשיית תשובה
ומסר נפשו לבוכ"ע.
העתקתי מילה במילה ללא שינויים בכלל. [חבל שאין לי סורק, כך לא היה לך ספק בדבר כלל].
עד כאן הסיפור.
הסיפור הזה מעורר שאלות ורגשות קשים מאד. הנה כמה מהם:
א. האם זו דרך החסידות?
ב. מהי דרך הבעש"ט שנעלמה מן הצדיק שהקריב את בנו?
ג. האם שייך "מורידין ואין מעלין" כאן? כמדומה שזה דומה יותר ל"מוטב ימות רשע קטן ואל ימות רשע
גדול".
ד. יש גם לדון על המעמד ההלכתי של ההחלטות. למשל, האם החבר של הבן הוא בגדר שליח בית
דין להוצאה להורג. אך נראה שדיון בפן הפורמלי מחמיץ את כל הסיפור ומהווה עיוות.
ה. יש לדון גם על המשמעות של הבאת סיפור כזה בכתב עת חסידי בן זמננו. איזה מסר זה נועד
להעביר? מה סברו הכותבים?
ו. ושאלה אחרונה: האם הסיפור אמיתי?
מה דעתכם?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 00:46 |
|
| |
ארבע הערות.
1) ציטוט: "הלה ברוב רשעותו הסכים לכך, כי אצל הרשעים הרי נחשב דבר זה לדבר קל ביותר."
מדובר באב שוכר אדם לרצוח ומשלם לו על כך. והרשעים האלה (ימ"ו) נחשב להם לדבר קל...
2) כותב מיימוני "ושאלה אחרונה: האם הסיפור אמיתי?". על זה נאמר ענין של סדר עדיפויות.
3)מובאותיו של לינקי - זה לעומת זה: מראות איך שעצכ"ח מטפל בעקדה ואיך שאיזה מעשייה חסידית מטפלת בו.
4) ובסוף עוד יבא אדם ויאמר שאין לסיפורי התורה השפעה מוסרית על האנשים בדורינו שלא חלים ולא מרגישים בעיוות המוסרי.
ועוד אחת לקינוח ,אילו היה יצחק רואה כמה מדברים על העקידה לא היה מסכים לא להשחט...
תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 17/02/2006 0:46:41
תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 17/02/2006 0:54:13
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 10:06 |
|
| |
הבעיה היא כמובן לא עם הסיפור שאין ספק שכולו פנטזיה מהסוג הנמוך ביותר .
הבעיה היא עם המחנכים שמלעיטים את תלמידיהם בסיפורי בדים עם מסר מעוות, ומקדשים רצח לשם שמיים .
המעשיה המבחילה שואבת את " מוסריותה " מאותם בארות ששואבות אמהות ערביות השולחות את ילדיהם להתפוצץ למען אללה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 10:48 |
|
| |
נאך
ברור שהאופן שבו ינתחו את הסיפור אצלנו שונה מהאופן שבו הוא ינותח בעלון שפונה לרמה
העממית.
ואתה צודק שיש לשאול מה המסרים שהסיפור מעביר לקוראיו ושומעיו. כאן צודק ניוזנר באמרו כי אלו
שסיפרו את הסיפור האמינו בו - וזה מלמד על עולמם.
ומה הם המסרים:
א. מי שהוא רשע, מוטב לו שימות.
ב. מי שהורג את הרשע, עושה לו בעצם חסד.
ג. הרחמים האמיתיים של האב הם לכפות על בנו לשמור מצוות. ולא - מוטב להרגו.
ד. הבן שנתבע לההרג צריך למסור עצמו למיתה. ואם עשה כן, מוכח שיש בו עדיין "נקודה יהודית".
המעניין הוא ששתי הקביעות הראשונות יש להן זכר במקורות. אבל הן מהוות עדיין עיוות, מפני שמי
שעשה עבירה עדיין יכול לעשות תשובה, ואת המת אי אפשר להחזיר.
הקביעה השלישית נראית זרה ופתולוגית. ואני משער שזו כוונת תלמיד באמרו שיסוד זה משותף גם
למי שמלמד את בנו להתאבד במטוס קמיקזה, או בפיגוע התאבדות. כלומר, אכזריות לשם איזה
ערך עליון, לפעמים במסגרת דתית.
טוב שבסיפור יש עידון ש"דרך הבעש"ט " אינה כן...
אבל נראה לי שאכן מי שמתחנך (או "מתחנך") על סיפורים כאלו מקבל הצדקה למעשי אלימות נגד
אחרים, "לשם שמים". שהרי זה ה"לשם שמים" שלו.
לגבי שאלתך מדוע השאלה על אמיתות הסיפור מופיעה אחרונה, יש לכך שלוש תשובות:
א. אחרון אחרון חביב.
ב. הנקודה המהותית היא לא אם הסיפור היה ונברא, אלא מה המסרים שלו.
ג. רשימת השאלות נערכה בחיפזון בתוך דיון בתיבה האישית והועתקה משם, ולכן היא לא מסודרת
כלל...
ותפוס אחרון עיקר. סמיילי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 11:01 |
|
| |
מיימוני
ברשימת המסרים שערכת להורות א ו-ב את ג מעוררות ול-ד יש גם ביסוס במקורות ידוע המעשה ביקום איש צרורות
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 12:10 |
|
| |
אין כל חשיבות אם הסיפור נכון או לא נכון. החשוב הוא שעל כך מחנכים ומתחנכים. איזה דמיון יש לזה למעשה העקדה? אולי דמיון חולני. האם יצחק היה רשע? גם לאב התגלה ה". דבר זה לא מופיע בסיפור. האב הופך את עצמו לבית דין. מה הדיבור הזה? ימות זכאי ולא ימות חייב. הרי לפי הסיפור הוא כבר היה חייב. וחייב יש להורגו ? בלי התרעה. בלי עדים . ולא בבית דין? האם כך מחנכים.??? הדמיון למקרים שהבאתם מן המקורות. על אחיינו של יוסי בן יועזר. יוסף משיתא.אין כל דמיון בין המקרים.
בראשית רבה (וילנא) פרשה סה ד"ה כב ולא הכירו
וירח את ריח בגדיו ויברכהו כגון יוסף משיתא ויקום יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה, אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך, נכנס והוציא מנורה של זהב, אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו אלא עול זמן תנינות ומה דאת מפיק דידך ולא קיבל עליו, א"ר פנחס נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו, אמר לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה, מה עשו לו נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, היה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי, ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה והוה רכיב סוסיא בשבתא אזל קומי שריתא למצטבלא, א"ל חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך, א"ל אם כך למכעיסיו ק"ו לעושי רצונו, א"ל עשה אדם רצונו יותר ממך, אמר לו ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו, נכנס בו הדבר כארס של עכנא הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק, מה עשה הביא קורה נעצה בארץ וקשר בה נימא וערך העצים והקיפן גדר של אבנים ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע והצית האור תחת העצים מתחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק קדמתו האש נפסקה הנימה נפל לאש קדמתו חרב ונפל עליו גדר ונשרף, נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מטתו פרחה באויר אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן.
מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשם - 17/02/2006 12:11:18
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 12:13 |
|
| |
מימוני על דעתי בענין ראה באשכול: "מעריב:עצכ"ח וכו' ".
אך לענ"ד מי שקורא את הסיפור שבביטאון והוא אינו מטריד אותו איננו יכול להבין וספק אם קורא את עצכ"ח, ולמי שעוסק בעצכ"ח אפילו פח אשפה לא מתאים לגליון מסוג זה, ואין הוא מטרידו.
ולכשלעצמי אני תוהה האם לא הובא ענין זה פה כדי לזכות בעוד אשכול שיעסוק כיצד ידיעות אחרונות / הארץ דווחו על עצכ"ח.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 13:45 |
|
| |
בנוגע לאמיתות הסיפור, חיפשתי רבות בספרים, ומצאתי שר' אברהם ברודא היה גדול מאוד בדורו וכולם משבחים אותו וגומרים עליו את ההלל שהוא גדול הדור וכו' וכו' (לבד ממחלוקת אחת עזה שהיתה לו עם החכם צבי בקשר לזמן נישואי אלמנה) וכן מי שיכול משתבח בכך שהוא מתייחס אליו. כולם מזכירים שהיו לו שלושה בנים (ולא בן אחד כמו בסיפור). לא מוזכר שהיה לו בן שיצא לתרבות רעה (אם כי אין זה ראיה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2006 19:25 |
|
| |
הדיון כאן הסתובב, ושוב אין שאלות אם זה נכון או לא (לפי השקפה תלמודיסתי). כל הדיון פה הוא על המספרים והמאמינים.
וכהקדמה לדבריי, הרי שאינני חולק עם הכתוב פה למעלה.
אומנם, כשבאנו לדון על האנשים האלה, הרי שהנידון היא אם הם צודקים ע"פ האטיקה שהם נוהגים בה. ואם זו המדד, הרי שהם צודקים מעיקר הדין. על אף שבעל הסיפור הלז כבר הציל את אחוריו, ע"פ ציטוט של הבע"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2006 19:08 |
|
| |
מרסנא. מה פרוש שלפי שיטטם הם צודקים? החמס צודק לפי שיטטו. גם השהידים. גם אל קעידה גם הנאצים וגם הקניבלים. וכו וכו ????????????? אנא הסבר דברך. מכיון שאני חושש שלא הבנתי.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2006 02:27 |
|
| |
ואני הקטן סובר שנקודת הכובד בכל הסיפור הוא דוקא המשפט שאין זה לפי דרך הבעש"ט. שהרי בחסידים עסקינן וכל מה שאינו לפי דרך הבעש"ט אינו כפי הראוי. אלא דבעל הסיפור לא ציין מהו דרך הבעש"ט ולזה ע"ע חב"ד. ולמה שמלמד הסיפור למי שהולך בדרך הבעש"ט הוא שצריכים להפנות את כל הרגשות וכו' רק לעבודת ה' עד כדי מסי"נ אלא שצריכים לדרך הבעש"ט כדי לודא שעושים זאת בדרך הנכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2006 02:47 |
|
| |
מבחינה הלכתית צרופה, לכאורה הסיפור הוא ללא דופי.
אדם השייך לקטגוריה "מין" חל עליו דין "מורידין ואין מעלין". זוהי הלכה פסוקה בגמרא, ברמב"ם
ובשו"ע. אמנם, בימינו טוענים שהדבר לא שייך מסיבות כאלה ואחרות (תינוקות שנשבו, אין הסרת
מכשול אלא להיפך וכו'), אבל כמובן אפשר להתווכח על זה. והלוא כאן מדובר על בן שהתפקר, כלומר
סברת "תינוק שנשבה" חלשה עוד הרבה יותר.
מה הבעיה? שמדובר באב? לכאורה שוב, על פי המקורות זוהי מעלה גבוהה ביותר. נעזוב את העקידה. מה
עם "מלאו ידכם היום, כי איש בבנו ובאחיו"? "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת
בניו לא ידע, כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו"? וכן פרשת "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך...
לא תאבה לו ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו, כי הרוג תהרגנו -
ידך תהיה בו בראשונה"?
בכל המקרים הללו מועלה על נס החובה הדתית הקודמת לרגש המשפחתי.
במובן מסוים הדבר דומה, להבדיל, למה שהיה גם אצל הקומניסטים. שם היה מפורסם סיפור על ילד קטן,
שהסגיר את אבא שלו לשלטונות על כך שעשה משהו נגד המפלגה והאידיאל הקומוניסטי. כידוע, יש הרבה
דמיון בין הקומוניזם לבין דת, וזה אחד מהם: משפחה במקום שני, אידיאולוגיה במקום ראשון.
מדוע איננו רואים בסיפור הזה סיפור מופת? נראה לי שמכמה סיבות: האחת, הרעיון של "מורידין ואין
מעלין" זר לנו מאוד, לא רק במובן הטקטי אלא גם במובן המהותי (שייתכן שנמשך מהמובן הטקטי
וייתכן שלהיפך). שנית, הדבר בא לידי ביטוי בסיפור - הבן לכאורה קצת חזר בתשובה עם ההקרבה
העצמית; אם ככה, אולי כן אפשר היה למשוך אותו "בחבלי אהבה" כדין תינוקות שנשבו? מדוע למהר
להורגו? שלישית, אולי הרעיון של מחויבות דתית הקודמת לקרבה המשפחתית נראה לנו לא שייך ואף
חשוך ואפל.
במקרה כזה, יש לנו עסק עם התורה, שלכאורה כן מקדשת את האידיאל הזה. האם ניאלץ "לפרשן" את
הפסוקים כך שיתאימו לתחושותינו, כפי שעושה הרמב"ם להגשמה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2006 02:50 |
|
| |
אינו מודה ועוזב
חוץ מטעות האטי הזה, לכתוב את מילת "אטיקה" שלא כפי הנחיית בן יהודה, יש לך משהו רציני להגיד? תגיד לי אתה, האם כפי ההבנה המסורתי (שאצל הרוב מקובל ככה.) יש משהו רע בהסיפור הלז? והאם כפי שאתה מבין התורה כהיום, אין בה הלכות פרימיטיביים אשר תסמר שערות ראש? שאתה מרגיש מחוייבות אליהם?
(נכתב מתוך הנחה שאתה מתנהג כחרדי, ולא מתוך סיבות חיצוניות.)
תוקן על ידי - מרסנא - 19/02/2006 2:50:45
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2006 09:01 |
|
| |
אינני יכול להימנע מלהגיב בכמה מילים.
בתור חסיד של האדמו"ר אני יכול לומר רק מי שראה את מסירות הנפש של האדמו"ר יוכל להבין את הסיפור
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2006 09:15 |
|
| |
הפרעתוני
האם מורידין ולא מעלין פירושו שיש לשכור רוצחים??
|
|
|
|
|