מפעם לפעם מופיעים בחופי ארצי לוייתנים, שהחליטו שהם אינם רוצים להמשיך לחיות במים, והם נוחתים על חוף הים.
מדוע
הם עושים כן?
איש אינו יודע, אחת התיאוריות היא, ש"הסונאר" של לוייתנים אלה השתבש, והם ממשיכים לחזור לחוף, אף כאשר הם מוחזרים למים, ואף שהדבר גורם למיתתם.
גם בחב"ד התפתחה קבוצה שהתנהגות חבריה דומה לזו של הלוויתנים המתאבדים ויותר:
הם לא רק מתאבדים הם גם רוצחים.
הם רוצחים את חב"ד!
כמי שגדל בחב"ד, והתחנך בישיבות חב"ד, התחלתי להרגיש לא בנוח לראשונה, כשראיתי את חברי לכיתה, ואחרים, שהם "גרים גרורים" הופכים ל"מובילים" רעיוניים בחב"ד, הם מבינים מה היתה כוונת הרבי, יותר מכל אחד אחר.
ולקולם צועדים רבי מרבני חב"ד, ואחריהם כל השאר, כעדר כבשים.
אני זוכר איך רבני חב"ד חתמו על פסק דין, המודיע לאלוקים, ולא לאחר שהם החליטו שהרבי הוא בחזקת המלך המשיח, והם פסקו שעל אלוקים לגלותו.
לא דבר פשוט הוא, ולא פחות מזה.
כששאלתי רבים ממאמיניהם: מהיכן השטויות האלה? הם ענו לי: אילו אינם שטויות, הם פסקו לפי הלכה מפורשת ברמב"ם הלכות מלכים, וכשאמרתי להם שהרמב"ם בהלכות מלכים, כותב שה"בחזקת משיח" יהיה מלך והרבי אינו מלך? הם ענו לי: שהמלך אליו התכווין הרמב"ם אינו מלך כפשוטו, אלא רבי=מאן מלכי רבנן, וכששאלתי אותם: ומה על המלחמות שאותם ילחם המלך המשיח? גם על שאלה זו היתה היתה להם תשובה מוכנה: המלחמות אינן מלחמות גשמיות, אלא רוחניות, שאלתי אותם: האם הכוונה גם למלחמותיו עם הרב שך? אמרו גם. שאלתי: ומה על הכפיה שה"בחזקת" יכפה? גם כאן היתה התשובה, שהכפיה עליה מדבר הרמב"ם אינה פיזית אלא בדרכי שכנוע. שאלתי אותם: אם הכל לא "בדיוק" כפשוטו, אולי גם המשיח שעליו מדבר הרמב"ם הוא לא אדם כפשוטו?
וכששאלתי: איך אנשים החושבים שההלכות בהן עוסק הרמב"ם במשיח, הן ב"הלכות משיח", יודעים על המלך הרוחני, על המלחמות הרוחניות, ועל הכפיה בדרכי שכנוע? נאמר לי, שהממציא שכולם חוזרים על דבריו "מעשה קוף", אינו אלא מי שהיה חברי בישיבה הגדולה, שכשהגיע אלינו מישיבת ה"ישוב החדש" היה בחור מבריק, אך עם הזמן כנראה השתבש לו הסונאר, שמאז פרסם מספר ספרים בנושא ה"רבי מלך המשיח", ואף שתוכנו של כל אחד מספריו הוא, שהרבי הוא המלך המשיח, הרי שמצבו של המשיח השתנה מספר לספר, בהתאם עם השינויים במצב בריאותו של הרבי בעת הדפסתו.
כשהרבי היה בריא, הוא כתב בספרו שהרבי הוא המשיח מפני שעל משיח להיות בריא, כשהרביחלה, הוא כתב באחת מראיותיו שהרבי הוא המלך המשיח מפני שעל משיח להיות חולה, אך כשהרבי נפטר, המשיך המשיח להיות אדם חי, כי הרבי מעולם לא נפטר!
הוא חשב שאם רבי יוחנן היה יכול לומר: "יעקב אבינו לא מת", (תענית דף ה עמוד ב), הוא יכול לומר שהרבי לא מת.
על השאלה: אם הרבי לא נפטר, אז היכן הוא?
תשובתו היא פשוטה:
הרבי ממשיך לחיות, אבל הוא במצב "הסתר".
והראיה?
הוא ממשיך לבא לבקר ב-770!
אם הוא בא למה לא רואים אותו?
כי הוא בא בהסתר!
בהסתר לכל העולם חוץ ממנו, ועוד כמה מחבריו.
מה שהתחיל בקול ענות חלושה, התפתח לטירוף שסחף רבים, שענו לקול קריאתו ו"לחמו" נגד "הניתוק",
בקול רעש גדול.
ואם תשאלוהו: מדוע המלחמות נגד הניתוק, והרי המלך המשיח יצא בקרוב מ"המצב" בו הוא נמצא, שהוא "מצב הסתר", ויתגלה בקרוב ממש, ואז כל העולם יהיה ארץ ישראל?
הוא יענה:
פינוי גוש קטיף יעכב את "יציאתו" והתגלות הרבי כמלך המשיח!
ואם תמשיך לשאול: עד מתי יהיה העיכוב?
הוא יענה: עד שהרבי יתגלה, לא לפני כן!
ובאם תשאלוהו: מה בין גוש קטיף לביאת המשיח?
תשובתו מוכנה:
הרבי מלך המשיח אמר שאסור להחזיר את גוש קטיף, והציונים הארורים שפינו את גוש קטיף, עכבו את ביאת המשיח!
אם שנאה גלויה לרעיון הציוני היתה עד עתה ה"סמל המסחרי" של סטמאר, הרי היא הפכה ליסוד רעיוני בין "דפוקי חב"ד", בימים אלה פורסם ספרו החדש של ה"מבשר" העוסק במשיח, אך שלא כקודמיו אין תוכנו ה"רבי מלך המשיח שליט"א", אלא שלילת הציונות ומדינת ישראל.
הספר "בין אור לחושך", הופך בשנאתו את הספר "ויואל משה", ממניפסטו של האדמו"ר מסטמאר נגד הציונות, לפרסום תעמולה של הסוכנות היהודית, ואילו היה זה רק הוא, לא הייתי מגיב בכלל, מה כבר ניתן לצפות ממנו? שהרי השתבש לו הסונאר, הוא היה זה שהחליט שרבי עדיין חי, אף שאיש לא ראה אותו מאז פטירתו.
מאחר כשהוא לחם נגד הניתוק, הוא הכריז על מצב של "יהרג ועל ינתק", הרי אף שכולם התנתקו איש לא הרג את עצמו, מהסיבה הפשוטה:
מאמיניו והולכי דרכיו לא היו מתושבי הגוש, הם היו שם רק בימים שלפני הנסיגה, כדי לצטלם כשהם מניפים את דגלי המשיח הצהובים, ותושבי הגוש שלחמו על ביתם לא היו ממאמיניו, והוא שאל את עצמו: מה אופציות עוד נשארו לי, כל שעשיתי עד עכשיו קרס, וכדי להשכיח את נבואותיו שלא התגשמו, הוא מצא את הציונות.
עד עתה בציבור הרחב התקבל הרושם ש"חסידי חב"ד היא לא כמו כולם"..
האם הדבר היה כך?
יהיו שיאמרו כן! ויהיו שיאמרו לא! ויהיו שיאמרו כן ולא!
כן במעשים: ערבי חב"ד, מסיבות לחיילי צה"ל ואימוץ ילדי הנופלים במערכות ישראל, אך לא בפילוסופיה: בחב"ד השתמשו ב"שכל", הם לא הצהירו הצהרות שיכולות להביא תוצאות שליליות.
הם עשו מעשים שנראים "טוב", ואילו כאשר הם נלחצו לקיר הם הצליחו להתחמק.
למשל, כאשר היה מי ששאל האם חב"ד מכירה במדינת ישראל? ענו לו שחסידי חב"ד משרתים בצבא, ואף שתשובתו לא ענתה על השאלה שנשאל, היה די בתשובה כדי לבלבל את השואל, שקישר בין שירות (מילואים) בצבא, והכרה במדינת ישראל, כי הוא ידע שה"סטמארים" אינם משרתים בצבא.
כאשר האדמו"ר זצ"ל נשאל,(אג"ק כרך כה, אגרת ט'תרטו, עמודים רצא-רצג מיום י"ט סיוון ה'תשכט), ע"י חה"כ גאולה כהן: "... שכמה חוגים וביניהם גם אני, לא קיבלו ואינם מקבלים, וגם לא משתמשים בתואר "מדינת ישראל".
הוא ענה לה:
"הטעם מובן ופשוט, ארץ כנען ניתנה לנחלה לעם ישראל, מתחיל בברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, ותמורת השם ארץ כנען נקבע השם ארץ ישראל (הדגשות במקור), קביעות במשך כמה אלפי שנה, קביעות בתורה ועד לקביעות בפי העם מגדול ועד קטן, ואין ענינים כאלה ניתנים להצבעה ולהכרעת הרוב, הכרעה שעלולה להשתנות מפעם לפעם שינוי אשר ע"פ טבע אי אפשר לדעת צורתו ...
ב) יש מפרשים תואר האמור "מדינת ישראל" שזהו חלק מגישה הכללית ותכנית הכללית של נהיה ככל הגוים, תוכנית אשר בלשון הכתוב הרבה חללים הפילה, חללים בגוף וגם בנפש במובן הרוחני, ולצערינו ובעוונותינו עדיין עושה שמות בתוככי בני ובנות ישראל".
אף שבפיסקה ב, הוא כתב שהגישה הכללית ותכנית הכללית של נהיה ככל הגוים, הפילה חללים בגוף, ואם השם "מדינת ישראל", הוא חלק מתוכנית זו, שבגללה נפלו חללים, הוא הצליח להסתיר את עמדתו ע"י שכתב: "יש מפרשים תואר האמור "מדינת ישראל" שזהו חלק מגישה הכללית ותכנית הכללית של נהיה ככל הגוים".
יש מפרשים, אך אינו מגלה אם הוא מסכים אתם.
למה?
כי בשביל מה זה טוב, האם יש מי שחושב שהממשלה תשנה את שם המדינה, באם יאמר לו שהאדמו"ר מליובאוויטש אמרב שיש לעשות כן?
אז בשביל מה להרגיז?
אין זה סוד כי אדמו"רי חב"ד היו בראש הלוחמים נגד התנועה הציונית ורעיון הקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל, לפני כמאה שנה פורסם בקונטרס האנטי-ציוני "אור לישרים", (שנדפס בוורשא בשנת תר"ס), מכתבו של האדמו"ר הרש"ב מיו"ד בתמוז תרנ"ט (הועתק באג"ק האדמו"ר הרש"ב חלק א עמודים ר"ו-ר"י), שבו הוא תוקף את התנועה הציונית ואת ראשיה, והוא טוען שהרעיון הציוני לעולם לא יתגשם:
"... עוד זאת באמת כל עניניהם יסודותם בדמיון בלבד, כי חפצם בלתי אפשרי לבוא לידי פעולה, כאשר לא יהיה ע"ז הסכם בשום אופן, וגם אנחנו מצד תכונותינו אין אנו מסוגלים לזה, ורק שוחד החופש והשררה מעוור עיני המתעסקים הראשים בזה, ואחריהם הכסלים בחושך ילכו". (וראו גם שם באג"ק הרש"ב חלק א עמודים ר"צ-רח"צ, את אגרת קכב, שהיא תגובה להרב אהרונסון שהיה רבה של ת"א יפו, שהסביר לאדמו"ר שהוא טעה בהתנגדותו לתנועה הציונית, במכתבו שנתפרסם ב"אור לישרים").
את אגרת "אור לישרים", פותח האדמו"ר הרש"ב בשלוש השבועות שהן "המנון סטמאר", והוא כותב: "והלא אין אנו רשאים גם לדחוק את הקץ להרבות בתחנונים ע"ז, (עיין רש"י כתובות דף קי"א ד"ה שלא לדחוק), וכ"ש בכוחות ותחבולות גשמיים דהיינו לצאת מהגלות בזרוע אין אנו רשאים, ולא בזה תהיה גאולתינו ופדות נפשינו...".
האם היה שינוי במדיניות, או שדבריו לא נאמרו אלא נגד הציונים?
מכתבי האדמו"ר הרש"ב שהיו ידועים לרבים לא הובלטו, כי למי ולמה זה יועיל, אם יפרסמו את דברי האדמו"ר? וכיצד יסבירו את נבואתו שמדינת ישראל לעולם לא תקום, אז השכיחו את הדבר.
והנה הדפוקים שעד עכשיו ריכזו את מרצם ברבי כמלך המשיח, ובניתוק גוש קטיף, החלו לפתע ללחום נגד התנועה הציונית ומדינת ישראל.
אם מבשר הגאולה שלום דב וולפא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%93%D7%91_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%90
פירסם ספר בשם "בין אור לחושך", http://forum.chabad.fm/141/10648.html, כשהאור הוא חב"ד, והחושך הוא התנועה הציונית ומדינת ישראל, הרי בעיתון 'בקהילה' הופיע מאמרו של הרב טוביה בלוי, רב קהילת חב"ד בנווה-יעקב בירושלים, ''שתי מדינות", כתגובה למאמרו של הסופר ר' י.מ. טננבוים שפורסם בעיתון החרדי 'המודיע' על ציונות ואנטי-ציונות.מאחר וניתן לראות את המאמר המלא ב- http://www.col.org.il/print_news.asp?17522
אתייחס רק לקטע אחד מדבריו (טור רביעי):
"ידועה עמדתם של אדמו"רי גור, הלב שמחה והפני מנחם זצוק"ל, בהתנגדות חריפה מאוד להחזרת שטחים...".
כאילו שיש ביניהם ובין חב"ד קו משווה, אלא שחולה זה שכח להזכיר את מכתבו של הרבי הריי"ץ להרבי מגור ה"אמרי אמת", מראשית שנת תרפ"ב:
"... ואשתומם על השמע, האם כה יסר יסרנו י-ה, לא יחוס ולא ירחם? האם גם האור נהפך לחושך? חרדת אלוקים תלבישני ומנוח לא ידעתי, ואערכה שאלתי ובקשתי לכת"ר שליט"א, להגיד לי האמת, השמע כאשר התהללו הציונים, כי כת"ר נסע לאה"ק ת"ו וקנה נחלת כרם ושדה, לייסד בתי חרושת ועבודה, ואבינם באיגרותיי כי בזה נותנים יד לחובבים ולציונים...".
יצחק אלפסי מביא מכתב זה של הרבי הריי"ץ, (מתוך "אוסף מכתבים", ירושלים תשכו עמוד ל"ב), ועוד מכתבים אחרים ממנו אל ה"אמרי אמת", באותו הנושא, בספרו "תפארת שבתפארת", (הוצאת סיני 1993 עמוד 223, כותב:
"בהמשך הוא דן במצוות יישוב הארץ ותוקף את האדמו"ר מגור על אשר השיב לשואל "כי יסע לארץ ישראל ושם יבנה בית מסחרו", יודע הוא הרבי מליובאוויטש, "אחר אשר אשר גם עליו יסוכך האלוקים ועדה גדולה בישראל-יברכם האלוקים – עורכים אליו שאלותיהם ומהם אשר בלעדי הוראתו לא יעשו דבר, ענה על שאלה כזו כי ייסע הנדד לאמעריקא או בריטניא, ואל ישים פעמיו אל הקודש ובאבקת הרוכל אשר לו".
למכתבים אלה אין זכר באג"ק האדמו"ר הריי"צ שבהוצאת חב"ד, אך מכתבי הרבי הרש"ב פורסמו.
מדוע?
האם המטורפים שהתלטו על חב"ד יהפכו אותה לסניף של סטמאר?
מי אשם בדבר?
לא המטורפים, אלא מנהיגי חב"ד, שלמרות שאינם "כה רעשניים" כפי שהיו בימי קדם, אינם מסוגלים לומר טעינו!
ואידך זיל וגמור!
תוקן על ידי - נישטאיך - 17/02/2006 7:38:47