נימוסים בשבת

טיפוס,
לא ברור לי אלו תגובות מחכימות יכולות להיות כאן.
זוהי שאלה של טעם, ולא של ערכים או הלכה או אידיאולוגיה.
לי אישית אשמח אם יאמרו שלום, וגם אני אומר, ואף אקדים, לו שלום (אמנם 'שבת שלום' מעט קשה לומר בכה"ג, אך בכ"ז אני אומר 'שבת שלום'). ישנם אחרים שלגביהם עדיף להתרחק, אבל הדבר  תלוי גם ביחסים שקיימים ביניהם ביומיום, ולא רק באירוע הספציפי בשבת.

מיכי

טיפוס

ברוך בואך אל הפורום.

העלית שאלה מאד מעניינת, והיא גם מציגה בפני חלק מהכותבים כאן, כמוני, מציאות ישראלית
מהצד השני, שבדרך כלל אינו נראה לעין - או ללב.

משאלתך, אני מבין שאתה אדם ערכי, שאינו חפץ לפגוע בזולת, ואדרבה רצונך להתקרב ולהאיר
פנים.

אדם שכל אחד היה רוצה לגור בשכנותו.

מן המינוח שלך על "שוברי שבת" (האם אתה המצאת את המונח הזה?) אני גם למד שהחיים
בשכונה מעורבת ממלאים מקום בחייך.

אני סבור שאין תשובה פשוטה לשאלתך. ואנסה להסביר, אם כי יתכן שהתשובה תהיה ארוכה ואני
מקווה לסבלנותך.

ובכן, כך:

בני אדם נבדלים זה מזה. ברגישות, בסובלנות, בידע. אך דבר אחד אמור להיות משותף לכל מי
שמגדיר עצמו כ"שומר מצוות". השבת יקרה לו מכל יקר.

כאשר הוא רואה אדם, יהודי, מחלל שבת, או "שובר שבת", הוא חש צער עמוק. גם אם התחושה הזו
אינה מיידית, אולי בגלל שהוא כבר התרגל, בצורה כזו או אחרת, לתופעה הזו, זה עדיין כואב. כי אי
שם בתודעתו הוא יודע שלא כך אמורה היתה ההיסטוריה להתפתח. עם ישראל אמור היה לנהל את
חייו לפי התורה. זה שיש יהודים טובים ויקרים שאינם מודעים למעלת השבת - זו תופעה עגומה.

ניתן לא להסכים עם הגישה הזו, אך היא קיימת בתודעת כולנו, כלומר כולנו שומרי המצוות..

יש כאן ענין נוסף. אחד הנושאים החשובים ביותר בעולם הוא חינוך הילדים. הילדים הם הפיקדון שיש
בידינו להעמיד דור חדש, המשך לעצמנו. אנו רוצים לקדם אותם, שיזכו לכל המעלות שיש לנו, ויוסיפו
עליהן ויתפתחו ויעלו עוד יותר.

אחד החששות של אדם שומר מצוות שמתגורר בשכונה מעורבת הוא מפני השפעה כלשהי לרעה של
החיים ליד מי שאינו מכבד את השבת.

למרות שאין לך שום כוונה רעה לפגוע בחינוך הילדים, ובסך הכל אם ההורים בוחרים לגור בסביבה
מעורבת הם נאלצים לשאת במחיר החינוכי של החלטה כזו, בכל זאת זה מחיר שנגבה מהם.

אולי לא הבהרתי מה המחיר. אספר לך סיפור קטן. לפני כמאה שנה חי יהודי בשם ישראל מאיר
הכהן. הוא היה רב ותלמיד חכם, וספריו נלמדים עד היום. יש לו כינוי יפה, על שם אחד מספריו: החפץ
חיים.

החפץ חיים התגורר במקום שבו שמרו שבת. כאשר הגיע פעם ראשונה לעיר גדולה, וראה יהודים
"שוברי שבת", הוא התאפק כדי לא לבכות בשבת, אבל במוצאי שבת אותו יהודי זקן ישב ובכה שעות
ארוכות על ההתרחקות שהתרחקו אותם יהודים מהשבת וממי שנתן לנו את השבת.

אני סבור שניתן להעריך את הסיפור הזה גם אם יש אי הסכמה לגבי חשיבות השבת והשאלה מהיכן
היא הגיעה.

ובכן, כל המחשבות והידיעות האלו, המתרוצצות בתודעת האדם, אינן עולות בהכרח עם אידיאלים
וערכים כמו "זכות וחובת כל אחד לבחור לו את דרכו בחייו" ועוד. אבל אלו נתונים שיש להכיר
ולהתחשב בהם. יש להם הסבר חשוב, שצריך ללמוד ולהבין, אם רוצים להשקיע בזה.

וכל המחשבות והידיעות האלו, אני משער, קיימות אצל שכניך, ברמה כזו או אחרת.

על אחת כמה וכמה אם הם מכירים אותך, ומעריכים אותך כפי שאתה, אדם יקר וערכי. זה יוצר אצלם
כפילות בנפשם. מצד אחד, הם מכירים אותך בתור אדם חביב ואיש טוב ומתחשב. מצד שני, הם אינם
יכולים שלא לכאוב את כאב השבת המתחללת. גם אם הם אינם יכולים למחות ואין להם זכות
משפטית וחברתית למחות.

כיצד הם יגיבו בפועל? ובכן, כל איש לפי מה שהוא. יש גדרים הלכתיים שקובעים כיצד יש לנהוג, אך
כל אדם מקיים את ההלכה לפי מה שהוא מכיר אותה, ולפי מה שהוא מסוגל.

כל הרקע הזה נראה לי נחוץ כדי לדון בשאלתך.

עכשו אני מנסה להעמיד את עצמי במקום שכנך. מה הייתי חש? מה הייתי מעדיף שהשכן הטוב
והמתחשב שלי יעשה?

אני משער שתשובה אפשרית היא: אל תחלל את השבת בפומבי. נכון שלשיטתך אין שום חיוב עליך
לציית למערכת חוקים והנהגות שאינך יודע מה מקורה, ואולי היא נראית לך מיושנת, פרימיטיבית,
ונטולת ערך. אבל עדיין אתה יכול לזכור את הנקודות הבאות:

א. יש אנשים רבים שמאמינים כי הדבר חשוב.

ב. אנשים אלו שייכים לעמך. יש לך קרבת דם וקרבה נפשית אליהם. יש לכולנו מסורת משותפת.

ג. אבות אבותינו כולם שמרו את השבת באופן דומה. יתכן שזה נראה הרגל מטופש שלהם, אך
עובדה היא שכולנו חיינו באופן דומה, מתוך כבוד והוקרת השבת.

לפיכך, ייראה לי כי החסד הגדול ביותר שתוכל לעשות לשכניך הוא להימנע מחילול שבת לידם.

זאת גם אם השכונה היתה מעולם חילונית, ואין שום הצדקה ערכית (כלומר, לא הלכתית) של שכן
חדש לבוא בטענות לשכנים ותיקים.

ועוד המלצה לי להשמיע באזניך:

אם תרצה לשמח אותם, ואותנו כולנו, הרי זה אם תפתח פתח להכרת השבת, והתורה, ותשאל את
עצמך מדוע אנשים שאמורים להיות אינטליגנטים מקפידים כל כך על שמירת השבת, וחוקרים את
דיניה ברמת פירוט שנראית מדהימה. תשאל - ותצא למסע היכרות, קצר או ארוך, עם המסורת של
כולנו.

בפורום שלנו נשמח מאד ללוות כל מי שירצה במסע הזה.

ולגבי שאלתך המקורית, ייראה לי שאם כבר אינך נמנע מעשיית פעולות האסורות בשבת לעיני
השכנים, אזי נסיון לצמצם את הפעולות האלו כמה שיותר, יתקבל בהערכה רבה. ואם יצא לך
"להיתפס" בפעולה אסורה בפומבי, אזי אם תראה כמי שמשתדל להצניע את הנהגתו, זה יתקבל גם
כן באור חיובי.

יש לכך גם חשיבות הלכתית, ואם תשקיע בלימוד הנושא, תוכל להבין מדוע.

אשמח לענות על כל שאלה נוספת. ונשתדל כולנו להיטיב את דרכינו ולהתחשב בזולת כפי שאתה
מנסה.

בהצלחה!

נוספה מילה שנשכחה תוך כדי הקלדה. תוקן על ידי - מיימוני - 19/02/2006 18:48:34

הערת התנצלות על הפרישה הנוראה של המילים בהודעה הקודמת. נכנסתי לתקן מילה, ולמרות של נגעתי בשום מקום, השורות התחלקו להן... (איקון נבוך ומצטער) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,

יש לי כ"כ הרבה דברים לכתוב בתגובה על הודעתך, אבל אתאפק ואסתפק בשתי הערות -

א. מיכי ניסה לשכנעני באשכול אחר, שהביטוי "תינוקות שנשבו" אינו אמור להעיד על יחס אל חילונים כאל מוצצי אצבע בני שנתים. נראה, שההבנה שלו שונה מהותית מן ההבנה שלך.

ב. שאל השואל האם לנהוג מנהג בני אדם מנומסים וחביבים ולברך בברכת "שבת שלום" את שכניו הדתיים, וענה העונה (בין בתוכן ובין בצורה, בין בישירות ובין בעקיפין) שאין ל"דתיים" כל עניין בנימוסים ובחביבות, אלא אם כן הם מלוּוים בחבישת כיפה ולבישת ציצית, או לחלופין במכירת ביתו לדתיים ומעבר למקום אחר.

אוסיף עוד הערה אחת, שלמרות ההתאפקות נמלטה מנבכי לבי -
איכס.

אמשלום כמה הערות בתגובה. א. תודה על הפנית תשומת ליבי לחסרון הגדול שלי בהסבר, בין בתוכן ובין בסגנון. ב. המונח "תינוקות שנשבו" לקוח מהגמרא. הוא מציין אדם שלא נתחנך על עקרונות היהדות, ולכן הם זרים לו. כך בדרך כלל הוא משמש בספרות הפוסקים עד היום. כך אני נוהג להשתמש בו. יתכן שמעצם השימוש במונח "תינוקות" יש כאן רמז לשדה סמנטי של פעוטות. אבל זה לא נכון. ראוי לציין כי המילה "תינוקות" בלשון המשנה משמעה ילדים, עד גיל בר מצוה (13). אולי כוונתך שמדברי משמע שאני רואה בשואל או בחילונים בכלל תינוקות? אני סבור שזה לא נכון, ואשמח אם תראי לי יותר במפורש היכן נכשלתי בזה. לצערי, כנראה איני שם לדבר כה בולט, עד שתעזרי לי ותצייני זאת במפורש. ג. הבנתי מדברי השואל כי הוא רצה לדעת מה ישמח ויהיה התחשבות מירבית בשכניו. ניסיתי להעמיד את עצמי במקום שכנו וכתבתי לו מה יקר בעיני. צר לי שמה שיקר בעיני נראה לך כחוסר דרך ארץ. לא חשתי, לצערי, שדברי מהוים חריגה מכללי דרך ארץ. אולי תרצי להרחיב ולהסביר זאת כך שאוכל להבין. הרי את כבר יודעת לא מהיום כי אני כנראה מאד קצר הבנה, אם גם משתדל לעבוד על מידת הסבלנות ולהשתדל להבין שוב ושוב עד שאני מצליח. ד. אני מקווה שתוכלי להתגבר על התחושה הלא נעימה שנגרמה לך ושבאה לידי ביטוי במילה הקצרה שלך. לפעמים זה מועיל לדווח על תחושה במקום לבטא אותה בסגנון חי. זה נראה מאופק יותר ומנומס יותר - אבל באמת אין צריך לציין זאת למשתתפים שלנו. ג. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,

דוגמא לא' - אספר לך סיפור קטן. לפני כמאה שנה חי יהודי בשם ישראל מאיר הכהן. הוא היה רב ותלמיד חכם, וספריו נלמדים עד היום. יש לו כינוי יפה, על שם אחד מספריו: החפץ חיים

דוגמא לב' - אם תרצה לשמח אותם, ואותנו כולנו, הרי זה אם תפתח פתח להכרת השבת, והתורה, ותשאל את
עצמך מדוע אנשים שאמורים להיות אינטליגנטים מקפידים כל כך על שמירת השבת, וחוקרים את דיניה ברמת פירוט שנראית מדהימה. תשאל - ותצא למסע היכרות, קצר או ארוך, עם המסורת של כולנו. בפורום שלנו נשמח מאד ללוות כל מי שירצה במסע הזה.

תוקן על ידי - אמשלום - 19/02/2006 19:25:59

שאלה לי, למה לא מוצגת השאלה האם לאדם דתי  יש להתחשב בשכניו בשבת ולמשל להציע להם סיגריה בשביל שימצצו אותה להנאתם?

למה התחשבות אצל האדם הדתי מתורגמת  לרוב  בהתחשבות החילוני בו ,ולא ההפך?

ולמה כל שאלה של חילוני בפורום גוררת אחריה תגובות סכריניות ודביקות בסגנון :
" בא  תראה את האור והחמימות של המסורת של היהדות טועה ותוהה שכמוך?"

אמשלום תודה על ההסבר. אבל עדיין לא הבנתי. לא הבנתי מדוע א' נחשב לחסרון בהסבר. אולי כדאי שאסביר מה רציתי לעשות, ונראה אם הצלחתי להגיע למטרה. או שמא המטרה היא שאינה בסדר? רציתי להציג כיצד אדם שומר מצוות רואה את חילול השבת שנעשה בידי אחרים. האם לא הצלחתי? לגבי הדוגמא השניה, גם אותה לא הצלחתי להבין. מה שניסיתי לעשות הוא להציע לשואל השאלה להתעניין במסורת שלנו. האם לא הצלחתי להציע את ההצעה? או שמא היא נכתבה בסגנון פסול, ומה הפסלות שבסגנון זה? אני זקוק כנראה להבהרות נוספות. נאך לא הבנתי את טרונייתך. א. לא נשאלתי כיצד על האדם הדתי להתחשב בשכנו. אם אתה מעלה את השאלה החדשה הזו, ואם הציפיה שלך היא לקבל סיגריה, חוששני שתתאכזב. לא רק שעישון מזיק גם בימי חול, למעשן ולסביבתו, אלא שהוא כרוך בחילול שבת. ולצד הערך הנשגב של התחשבות בזולת יש גם ערכים נוספים במערכת הערכים התורנית היהודית. האורתודוכסית, כמו שמירת שבת ואי עזרה למי שאינו מקפיד על זה. כמובן, יש להסביר על מה ולמה יש את הכללים האלו, ואם תרצה, אשמח לדון בהם. מן הסתם עשויים להתחדש לנו דברים בנושא זה. ב. מדבריך אני מבין שידוע לך על תופעות של דרישת התחשבות שבהן הצד הדתי רק תובע ואינו נותן. איני יודע מה המצב בשטח, ואם יש כאלו דרישות, ואם כן, כיצד יש להתייחס אליהן. אולי תרצה לתאר ביתר פירוט במה מדובר, ואז נוכל להפעיל את מערכת הקריטריונים שלנו כדי לדון בהן, כפי שאנו עושים תמיד. על כל פנים, אדם שרק תובע התחשבות מאחרים ואינו מעניק להם התחשבות נראה כאדם אנוכי. ג. איני מכיר את הכותבים ואם הם מגדירים עצמם כ"חילונים" או לא. אך גישתי האישית היא שראוי להרבות ידע ואהבה לתורה. ולכן אם יש לי הזדמנות, בהחלט אני מציע - ואמשיך להציע - לעיין יחד במסורת שלנו כדי ללמוד ממנה. כמובן, כל אחד רשאי שלא להשתתף, או להתעלם, או למחות. מחאה בפורום שלנו צריכה להעשות כמובן לפי הכללים. אם כתיבתי היא סכרינית ומתקתקה, צר לי על זה. גם לאמשלום יש טרוניות על סגנון הכתיבה שלי. לא ידעתי עד היום שכתיבתי סובלת מפגמים כה חמורים. אם תתן דוגמאות, אולי יהיה לי קל יותר לזהות מה הפגם, ואם תציג לי אופן אחר של כתיבת אותם רעיונות, אולי אוכל להבין מה לשנות וליישם זאת. פרט להבעת נכונות זו, איני יודע מה אוכל לעשות כל עוד לא התברר לי במה שגיתי. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

נאך,
אותי דווקא מעניין מדוע תמיד אתה משווה בין מי שאינם שווים, ומשום מה תמיד הטעות היא לאותו כיוון? זה בטח רק במקרה.
אז בכל זאת אטרח ואסביר את המובן מאליו. לאדם דתי אסור להציע סיגריה לחילוני, אך לחילוני מותר לא לחלל שבת ליד הדתי (אף שאינו חייב בכך, לפחות מבחינתו).
חילוק כל כך פשוט נעלם ממך? לא מתאים ליהודי אינטליגנטי כמוך. ואולי הכעס והחד צדדיות לפעמים מונעים ממך שיקול דעת סביר? לענ"ד כדאי לך לקחת זאת לתשומת לב גם בעתיד.

מיכי

מיימוני,

נקודה א' שלי נגעה ליחס הפטרוני אל חילונים, שהודגם בניסוח של דבריך, כאילו היה השואל בן חמש.

נקודה ב' שלי כיוונה אל תוכן דבריך שלא התייחס לשאלת השואל, אלא קיבל אותה (כמו שהיה מקבל, כנראה, גם שאלה על השעה או על מיקומו של רחוב פלוני), כקרש קפיצה להתחרדות.

מיכי,

קורה שאדם טועה ולא יורד לסוף דברי חברו. נכון שהשתמשתי בדוגמא קיצונית אבל השאלה נותרת על כנה. גם לחילוני יש  עולם וערכים משלו ומעולם לא עולה בדעת אדם דתי להתחשב בהם. האמירה שלחילוני "מותר" לא לחלל שבת ליד חברו הדתי מצחיקה  מאד -בעיקר לאנשים אינלגנטים כמותי- הוא חי בשכונה שלו והוא אמור להתחשב  ברצונותיו הכפייתים של  שכנו הדתי. הרי בעיניו לא לחלל שבת וללבוש ג'ינס במקום טרלין שווים. אך נכון הוא שדתי לא מבין זאת.

ניקח לדוגמא משהו פעוט: חילוני המתארח בבית דתי  מתבקש לשים כיפה לכבד את מארחיו. מה מכבד את מארחיו? אם לא התחושה שלהם שכל יהודי חייב להתנהג כמותם?
ומעולם לא עלה בדעת חילוני לבקש את  אורחו החרדי להסיר את הכיפה מראשו.



מיימוני, אתה באמת לא רואה שתגובתך סכרינית?

אמשלום
לגבי המינוח תינוקות שנשבו התקיים בעלוני 'צהר' פולמוס ארוך לטיבו של מונח זה (אינם תחת ידי והיודע מוזמן להעתיק), אך זכורני שציין שם ר' יואל בן נון לרעיון שגם הרב פריימן זצ"ל צידד בו כפי עדותו לגבי חיפוש מינוח נורמטיבי הלכתי שונה והוא - 'שגגת הקהל' - (ראי רמב"ן על התורה).

לכשלעצמי, הפיתרון פשוט מאוד לגבי מינוח זה, אכן הוא מסמן פטרונות ויסוד ישומו על קהל אם אינני טועה בתשובות הרמב"ם לגבי הקראים. אלא שכאן יש להבין כי הוא משקף קוצר יכולת הלכתית של האוטוריטה ההלכתית המודרנית לתרגם את המציאות המשתנה לכדי מערכת מושגים המתיאמה לה, והיא מנסה ליצור הרחבה למערכת הקיימת, אמנם מאידך השימוש במינוח זה דומני בעיקר מסמן את אפשרות התיחסותה המושגית אך כלל לא הקונקרטית של המערכת ההלכתית וכפי שציינתי באשכול אחר לר' מיכי ולשיטתו, ככל שהמרכת ההלכתית נמצאת בקושי היא נתלית במונחים משפטיים פורמליים ומרוקנת אותם מהתוכן הריאלי - והרי למרות שהחילונים הם תינוקות שנשבו מנהלים עמם הדתיים מערכת חיים כלכלית המושתת על האמון באינטיליגנציה ההלכתי וכושר השיפוט שלהם.
סוף דבר אין מדובר כאן אלא בנסיון למצוא מינוח פורמלי מקוצר היד הריאלית.

נאך,
מימי לא העליתי בדעתי לבקש מחילוני המתארח בביתי לחבוש כיפה.  גם לא לקום לתפילת שחרית או לברך על המזון.  בכל אופן, בביתו של אדם זכותו לבקש מאורחיו להתנהג בהתאם לכללים המקובלים באותו מקום.  אם תבקר במדינות סקנדינביה, נניח, תמצא שנהוג שם לחלוץ את הנעליים ולהשאירן מחוץ לדלת.  אם אתה, כישראלי גאה, תסבור שאין שום סיבה לחלוץ את הנעליים ותסתובב נעול בהן ברחבי הבית, אתה לא תפגין שוני תרבותי הראוי לכבוד אלא גסות רוח פשוטה (וגם תלכלך את השטיחים).

נאך,
אתה ממשיך לטעות, ושוב לאותו כיוון.
זה ממש לא נכון שלא עולה בדעת  הדתי להתחשב בעולם ערכיו. דתיים וחרדים רבים שאינם מזדהים עם ימי הזיכרון לחיילים ולשואה, מתחשבים ברגשות הציבור גם אם ישנם כאלו המזלזלים. בודאי ברה"ר.
רבים מתחשבים בערכים נוספים של חילוניים, כמו נימוס וצורת ביטוי. כך שההכללה שלך אינה נכונה.
אגב, ישנם גם חילוניים רבים שאינם מתחשבים בדתיים בשום מובן.
אם משהו שאני עושה היה פוגע באדם חילוני, ייתכן שלא הייתי עושה זאת על ידו, בודאי אאם אין בזה משהו עקרוני מבחינתי. ועישון בשבת אינו עקרוני מבחינת רוב החילוניים, ועליהם מדובר.
כך שהסימטריה לגמרי נשמרת, בניגוד להשמצותיך המתמשכות.

מעבר לכך, אני לא רואה מניעה להתחשבות בשכונה חילונית, אם מישהו רוצה לא להכאיב לשכניו. אמנם אינני רואה בכך מחוייבות שלו, ואינני חושב שמי שאינו עושה כך הוא רשע, או לא בסדר. אבל מי שכן עושה כך אינו טיפש אלא סתם אדם מתחשב. זה גם מותר, לא?

הוא הדין ביחס לדוגמת הכיפה. מבחינת האדם הדתי יש חובה לאכול עם כיפה, וכשיהודי אוכל ללא כיפה זה מפריע להם (שכן לדעתם הוא עושה משהו לא נכון ולא ראוי). לכן יש כאלו שמכבדים זאת ושמים כיפה. מה רע בכך? הסימטריה גם כאן לא קיימת, שכן מבחינת החילוני איןן מניעה לאכול עם כיפה, או ללבוש טרילין.

הבעיה שמציקה לרבים, ואולי גם לך, היא שבעולם חילוני אין הרבה ערכים מחייבים, והם לא נפגעים מרוב האספקטים של התנהגות הדתיים. לפעמים הם נפגעים מבחינת נוחיות (עקיפות מקומות בשבת וכדו'), אבל לא מבחינה מוסרית.
האם יש לך דוגמא למשהו שאדם חרדי יעשה ליד שכנו החילוני וזה יפגע בו, ובכ"ז הוא בד"כ עושה זאת?
זה יוצר אסימטריה שלפעמים מרגיזה, לפיה תמיד 'העגלה הריקה' צריכה לוותר. אבל הרי זה באמת נכון! בד"כ צריך לוותר מי שהדבר פחות מפריע לו!
אני כבר רואה שיקפצו כאן כולם עם עגלות ריקות ומלאות, ולכן אקדים ואבהיר, שאי כוונתי לטעון שחילוני הוא אדם לא מוסרי או ריק. טענתי היא שיש לו פחות 'מצרכים מחייבים' בעגלתו, ומבחינה זו הוא יותר נייטרלי ופחות כופה ונפגע מאחרים. הרי זוהי כמעט הגדרה של חילוניות, לא?


כמתעסק,
אתה ודאי מתכוין למאמרו של הרב יואל בן-נון באקדמות י, ולתגובתי בכרך יא (ותגובתו לתגובה שם). זה לא היה ממש מתמשך, ולא ב'צהר'.
המונח אכן מסמן פטרונות מסויימת, ואכן יש לה הצדקה מלאה. זו אינה פיקציה הלכתית, וגם לא מצוקה של מינוח. כפי שכבר נאמר באשכול שכן, אכן ישנו אצל רוב האנשים החילוניים חסך במידע על יהדות, ובודאי חסך בתודעה הדתית. זה אינו אומר שמישהו הוא שוטה, או חסר אינטליגנציה, בניגוד לדוגמא, הדמגוגית משהו, שנתת.
לומר על מישהו שהוא אינו יודע ולכן הוא טועה, אין זה בהכרח אומר שהוא טיפש. אבל בהחלט יש לו חסך בתחומים מסויימים. גם ליהדות החרדית יש חסכים, וזה ללא אומר בהכרח שמישהו מהם שוטה. כמו בכל חברה יש שם חכמים יותר ויש חכמים פחות.

על כן המונח 'תינוק' משמש כאן לתאר חסך בתחום היהדות. וזה לגמרי מוצדק, ולא פיקטיבי ולא כלום.
חבל ליצור תיאוריות מיותרות במקום שהן אינן נחוצות.
מי שהוא חילוני אך אינו 'תינוק' במובן הזה, הוא רשע שעל פי ההלכה יש להורידו לבור ולא להעלותו. למיטב הבנתי אין כאלה היום (והצעתי בתגובה שם הסבר לשאלה הקשה כיצד בכלל היו כאלה אי פעם), וכך גם סיימתי את  תגובתי הנ"ל. כל מי שאינו מקיים מצוות כיום זה נובע מחסך במידע או במודעות למחוייבות ההלכתית-תורנית. אני לא רואה מישהו שיודע שיש לעבוד את ה' ולא עושה זאת. על כן כמעט כולם היום 'תינוקות שנשבו לבין החילוניים, וגם הגויים מבחינה תרבותית'. והדברים פשוטים.
מיכי