אדם כבול לתרבות שנולד בה

פשוט נזכרתי מדבריו המתוקים של "קטלא קניא"....

"ווי שווער עס איז צו זיין אַ איד איז אַ סך שווערער צו ווערן אויס איד"


http://www.algemeiner.com/generic.asp?id=1005

תרגום: כמה שקשה להיות יהודי הרבה יותר קשה להיות לא יהודי (במובן של עזיבת היהדות.)


כמובן שעדיף לדעת יידיש...

אני חושב שהטענה שאדם 'כבול' מרחיקת לכת. יש לא מעט אנשים, גם בפורום הזה, שמשנים השקפת עולם, אורח חיים או חברה, לעתים אף יותר מפעם אחת.

בהחלט נכון שיש חלק מסויים באוכלוסיה שיש פער בין אורח חייו/אופי החברה בה הוא חי לבין אמונתו או אי-אמונתו. אני לא סבור שהוא כה גדול. כלומר, יש לדעתי מעט מאוד אנשים שהם חילונים בתודעתם ואי-אמונתם ונשארים דתיים רק בגלל אילוצים. לרובם לדעתי יש ערך מוסף כלשהו בהישארותם דתיים, מעבר לאילוצים חברתיים-משפחתיים.

הטענה שלי היא שלסביבה הטבעית ולרצון יש השפעה גם על הרציונליזציה של עמדות המוצא. למשל, בישיבות ד"ל יש תמיד קבוצה של חבר'ה שמתלוננת שאין בישיבה מספיק 'שיעורי אמונה'. לרוב מדובר בבחורים מאמינים, לא מהסוג הספקני, ובכל זאת הם זקוקים להזרקת רציונליזציה תמידית שתחזיק אותם במתח אמוני (למרות שגם בלעדיה הם ימשיכו כנראה להיות דתיים).


אגב, אני חושב שהכותבים בפורום עצכ"ח הם דוגמא מצויינת לכך. רוב האנשים שכותבים פה, מגובשים בדעתם ואורח חייהם ובכל זאת דנים בשיא הרצינות בשאלות יסוד של אמונה ומדע, למרות שברור שהרמבמיסט ישאר כזה, הקבליסט ישאר כזה, החילוני/(ת)) ישאר כזה ואפילו המיזרוחניק, ממש ישאר כזה. המשותף לכולם הוא הצורך שלהם לנסח שוב ושוב את עיקרי אמונתם (או אי אמונתם) , ואם אפשר לעשות זאת במסגרת וכחנית מול עמדות אחרות - מוטב.

התחושה שלי שאלו שבאמת מתלבטים ומחפשים את עצמם הם לרוב הקוראים הפאסיביים (אני מניח שהמקום שהנחתי להם להתגדר בו יצילני ממתקפת הרב מיכי).

ממללא,

אני חושב שהקטע האחרון בדבריך גורף גם הוא. ובעצם אולי גם אומר שהכל  דיוני סרק ללא האופציה לשנות משהו בעמדה הקודמת. ואני יודע שאין זה נכון ,
גם הבטוחים והדעתניים כאן שינו מעמדתם.

קעלעמער,

הקטע בהחלט גורף כדרכן של פרובוקציות.

בכל מקרה, אני בהחלט מסכים לכך שדיונים מהסוג שמתקיים פה גורמים לאדם לשנות דעתו בסוגיות אלו או אחרות. אני יכול להעיד על עצמי שזה קרה לי לא אחת.

בכל אופן, הטענה שלי היא כפולה:

א. אין דין שינוי דעה בנקודות מסויימות כדין שינוי עמדה טוטאלי (למשל חזרה בשאלה/תשובה או אפילו החלפת רמבמיזם בקבליסטיות).

ב. היכולת של אדם להשתנות באופן משמעותי (כדלעיל בסעיף ') מוגבלת לשלבים מסויימים בחייו. אצל רוב האנשים מדובר בגיל צעיר, אצל מעטים גם בגיל מבוגר. ברגע שאדם מתגבש לאישיות מסויימת (והתחושה שלי שרוב הכותבים עברו את השלב הזה) הוא ממוקד יותר ברציונליזציה ופחות בבחינה עצמית מחודשת.

ממללא

כך שמעתי: מעט מאוד בני אדם משתנים, אבל רבים מבני האדם עוברים שינויים רבים.

צודק, אך אני מכיר  כמה (לא הרבה אבל בכל זאת.)שעשו שינוי מהותי, ולאו דוקא   צעירים וגם הצעירים שבהם   היו די מגובשים, לא מהזן הרופף. תוקן על ידי - קעלעמר - 22/02/2006 18:02:50

לא יודע,
דבריך סותרים מיניה וביה, אם לאדם אין אפשרות לבחור להשתנות
          איך יתכן שלחברה תהיה אפשרות כזו?
                   

אישציפור,


שכחת שיש שגורסים שחברה היא ישות בפני עצמה?

אישציפור,
חלק גדול מהשינויים העוברים על אדם או על חברה אינם תוצאה של החלטה מודעת, אלא של תנועה הדרגתית כמעט בלתי-מורגשת, ולעתים מוכחשת בתוקף.  אדם המצוי בתוך חברה משתנה מוצא לא פעם שהוא משתנה יחד איתה - ואילו השינויים העוברים על החברה כולה יכולים להיות תולדה קולקטיבית של אינספור שינויים קטנים העוברים על חבריה; המשוב בין התהליכים האלה יכול להביא, בסופו של דבר, לשינוי בחברה כולה ואצל (כמעט) כל פרט בה, גם ללא החלטה להשתנות.

ממללא:
1) אין ספק שלעתים אנשים פועלים בניגוד לסטטוס קווץ הנקודה היא שרוב האנשים יעדיפו לא לשנות, וישנו רק אם המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל מאד.
2) יש גם מחיר יקר מאד לשינוי. תתפלא לשמוע שיש אנשים רבים שאינם מאמינים בה' אבל מרגישים שזה פשוט בלתי אפשרי עבורם לעשות שינוי בגיל מבוגר. אתה מתאר לעצמך על איזה רעידת אדמה מדובר?
3) יש גם מחיר פנימי מאד יקר לשינוי.

גם וגם:
אני מדבר דווקא על שינוי גדול ומודע. לא על מה שקורה בלי מחשבה.