כהן כיצד ישא את כפיו - מנהג התלמוד

כהן כיצד ישא את כפיו – מנהג התלמוד

חברי פורום נכבדים

בהודעה הבאה נבאר את מנהג התלמוד בנשיאת הכהנים את כפיהם.

כיצד היא תנוחת הידים והאצבעות? באיזה גובה יהיו הידים? כיצד יעמדו הכהנים? לאיזה כיוונים עליהם להסתובב? כיצד תהיה תנוחת הטלית אשר עליהם? וכו', בדברינו נחקור אחרי מנהג התלמוד, ונציג תמונה שלמה. 

לפני שנתחיל, ההודעה מבוססת על ההנחה שספר התלמוד הוא שלם, וחכמים ביארו בו בשלמות את אופן קיום המצוות, כך שאין צורך בעוד ספרים שישלימו פרטים שלא נזכרו בתלמוד, כמובן שיתכנו מצבים מחודשים, וטכנולוגיות מחודשות, אבל מצוות שחכמים ביארום, הרי שהם עשו מלאכתם נאמנה, ולא השאירו דברים חסרים. 

מפורסמת היא המצוה המוטלת על הכהנים, לברך את ישראל בכל יום, ברכה זו תיעשה בעזרת נשיאת כפים, כפי שנזכר בתורה. ביאור המילים נשיאת כפים, הרמת כפים, כלומר הכהנים בשעת ברכתם את ישראל מרימים את ידיהם. כעת נפנה למקורות.  

גובה הידים כנגד כתפיהם
במשנה סוטה דף לח. נאמר
"במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן"

כלומר הכהנים בשעה שישאו את כפיהם, ירימו את ידיהם כנגד כתפיהן, וכך ינהגו בכל מקום חוץ מהמקדש, כהן הנושא את ידיו במקדש, ירים את ידיו למעלה מעל ראשו. 

אצבעות ידיהם פשוטות
עוד נאמר בתלמוד סוטה דף לט:
"אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאים לכוף קישרי אצבעותיהן, עד שיחזרו פניהם מן הצבור."

כלומר, בשעת נשיאת כפים פושט הכהן את אצבעות ידיו, והוא אינו רשאי לכופם, אלא עד שיחזיר את פניו מהציבור. 

פנים כנגד פנים
עוד נאמר בתלמוד סוטה דף לח.
"תניא אידך, כה תברכו פנים כנגד פנים, אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד עורף, ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו"

הובאו שם בסוגיה הרבה דרשות על המילים "כה תברכו", ואחת מהם היא, שיעמוד הכהן ופניו כנגד פני המתברך. 

כל העומדים לפני הכהנים ובצידיהם בכלל הברכה, אבל מאחוריהם לא.
עוד נאמר בתלמוד מסכת סוטה דף לח: לט.
תנא, אבא בריה דרב מנימין בר חייא: עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה.
איבעיא להו צדדין מהו?
אמר אבא מר בר רב אשי: ת"ש דתנן נתכוון להזות לפניו, והזה לאחריו, לאחריו והזה לפניו, הזאתו פסולה. לפניו והזה על צדדין שבפניו, הזאתו כשרה.

כלומר, מי שעומד לאחר הכהנים אינו בכלל הברכה, אבל מי שעומד לצדו, מן הכהן והלאה, הרי הוא בכלל הברכה, והדבר הושווה לדין הזאה. 

***
כעת שהגענו עד הלום נמצא, שהכהנים בשעה שישאו את כפיהם ירימו את ידיהם כנגד כתפיהם, ויפשטו את אצבעות ידיהם, ויעמדו פנים כנגד פנים מול המתברכים. 

אם ננסה לחפש עוד פרטים בנוגע לאופן תנוחת אצבעות ידי הכהנים, נגלה להפתעתנו שלא נזכר בדבר זה שום מילה בתלמוד, לא שיחלקו את אצבעות ידיהם לשנים, ויצמידו שתי אצבעות שתי אצבעות ביחד, שני אווירים. ולא שייצרו בעזרת ידיהם חמש אווירים. 

מה תופעה זו מלמדתנו? שבדבר זה לא היה בזמן התלמוד מנהג מיוחד.
וכיצד היו אצבעותיהם בזמן נשיאת כפים? נזכר שהם היו פשוטות ולא כפופות, וכל כהן עשה כרצונו, אם רצה הצמיד את אצבעות ידיו, ואם רצה הניח ביניהם רווח מועט (בגלל הנוחות). 

[יש מדרש המדמה את נשיאת הכפים של הכהנים ל"מציץ מן החרקים", והוא מדבר על רווח בין אצבעות הכהנים וכפי שכתבנו, ואין בו מילה וחצי מילה על שני אווירים או חמש אווירים. כדאי לשים לב שבתלמוד שהוא ספר ההלכות הקובע, לא נזכרה שום מילה על רווח זה.] 

נמשיך לחקור, האם הכהנים בזמן התלמוד היו מסתובבים אנה ואנה בזמן ברכת הכהנים, במילים יברכך, ויחנך וכו'? אם נבדוק ניווכח, שגם דבר זה לא נזכר בתלמוד.
מדוע? כי גם דבר זה לא נהג אז בזמן התלמוד, ומן הסתם הכהנים עמדו במנוחה ולא פנו אנה ואנה, כי מנין לו לאדם להמציא פניות לכל כיוון.

נחשוב קצת, כיצד התפתח לו מנהג זה, שיפנו הכהנים לכל צד? נראה שמכיוון שנזכר בתלמוד שגם העם אשר בצידי הכהנים בכלל הברכה, התחילו הכהנים לפנות גם לצידיהם בכדי לכלול גם את העם אשר בצדדים, וכך התחיל לו מנהג זה, אבל בתלמוד הדבר לא מופיע. 

מעולם לא עלתה על דעתו של שום כהן לפנות אנה ואנה בברכתו, או לכוון את אצבעות ידיו לפי תנוחה מסוימת של שני אווירים או חמשה אווירים. 

***

נחזור למקורות
במשנה מגילה דף כד: נאמר
משנה "כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו" (ע"כ משנה)
גמרא תנא, מומין שאמרו בפניו ידיו ורגליו. אמר ר' יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. תניא נמי הכי, ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו. עקומות עקושות לא ישא את כפיו. 

במסכת חגיגה דף טז: נאמר
"דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים. ... המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש [עיניו כהות]". 

ובירושלמי מגילה דף לב: נאמר
משנה  כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו:
גמרא  תני ובפניו, והא תני אם היה דש בעירו מותר.
רבי נפתלי הוות אצבעתיה עקומה, אתא שאיל לרבי מנא א"ל מכיון שאתה דש בעירך מותר.
א"ר יוסה: זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעת שהן מברכין את ישראל. א"ר חגיי כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת משה דאנא מסתכל ולא מסע דעתי. (ע"כ ירושלמי) 

הרמב"ם כתב את טעם הירושלמי וכך כתב בהלכות תפילה ונשיאת כפים
יד,ז  כשיהיו הכוהנים מברכין את העם, לא יביטו בעם, ולא יסיחו דעתן; אלא יהיו עיניהן כנגד הארץ, כעומד בתפילה.  ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכוהנים, בשעה שהן מברכין, כדי שלא יסיח דעתו; אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה, ומכוונין פניהן כנגד פני הכוהנים, ואינם מביטין בפניהן.

השאלה הנשאלת על כל המקורות הנ"ל, מדוע כהן שיש מום בידיו לא ישא את כפיו, והרי הטלית מכסה את מומו?
ועוד, כיצד שייך הסח הדעת לכהנים או לעם, והרי הטלית מכסה את פני הכהנים?

על כורחנו, בתקופת המשנה והתלמוד היו הכהנים מברכים את העם כשידיהם ופניהם מגולים, הטלית לא כסתה כלום מידיהם ופניהם, ולכן אם היה בהם מום, היה הדבר גורם להיסח הדעת.

למען האמת יש כאן שאלה עצומה, מפרקת הרים ומשברת סלעים, מדוע חז"ל אשר היה ליבם פתוח כפתחו של אולם, מנעו מכהן אשר יש מום בידיו מלישא את כפיו, ובכך יבטל מצוות עשה, והכל משום שהעם מסתכלים בו, מדוע לא יעצוהו לכסות את פניו וידיו עם טלית, וכך לא היו מסתכלים בו, וגם הכהן היה זוכה לישא את כפיו???

על כורחנו, חז"ל ראו את אי כיסוי הטלית כתנאי הכרחי, עד כדי ביטול מצוות נשיאת כפים, וכבר כתבנו את דרשתם, כה תברכו פנים כנגד פנים.

ברכת הכהנים צריכה להיעשות בגלוי, ולא מעמקי הטלית. 

***
קורא יקר

כל מה שנכתב כאן מפורסם בכל העולם, רק מכיוון שאני כהן, קשה בעיני לראות כהנים המשנים ממנהג אביהם אהרן באופן נשיאת כפים, ולכן כתבתי את דברי.

מעשה היה בכהן, מהמשפחות המיוחסות בירושלים, והוא עומד ומשרת במקדש, כדרכו בכל השנים. כאשר הגיעה זמן משמרתו, פעמיים בשנה, עלה הוא ואחיו לירושלים, ושם עבדו במקדש לכבוד ה', בקדושה ובטהרה.

ויהי היום, כאשר הגיעה זמו משמרתו, נקבצו והחליטו אחיו שיחרגו קצת ממנהגם. ויאמרו איש אל אחיו, אמנם עד כעת היינו מצמידים את אצבעות ידינו זו לזו בשעת הברכה, וגם עמדנו באימה וביראה ברתת ובזיע לפני מי שאמר והיה העולם, אבל כעת נפריד את אצבעותינו זו מזו, ונכוון את היד הימנית מעל היד השמאלית, וגם נדביק שתי אצבעות כאחד, וגם נקופף את בהונות ידינו לפי צורה שבדו מליבם. 

והיה אותו כהן משתומם ותמיה, מדוע ראו אחי לשנות ממנהג אביהם הראשון, ומה פסול מצאו בקדמונים, שהם באים לחדש עליו מנהגים משונים. וביותר חרה אפו על מנהגם הרע לפנות אנה אנה בברכה, כי כיצד יכול האדם לכוון את דעתו, ומה עם כבוד המקדש ויראתו, ואין זה מכבודו של מקום, שיעמוד העומד לפניו כשהוא נע אנה ואנה. ויאמר אל אחיו את אשר בלבו, והם דחוהו כי כבר גמלה ההחלטה בלבם על כך.

כך נמשכו להם העניינים, מיודעינו המשיך להתמיד ולאחוז במנהגי הקדמונים, ואחיו כבר התחילו לנהוג, לפי הדרכים אשר בדו מלבם. מכיוון שהם היו הרבים, הצליחו להחדיר את דבריהם לראשם של ההמונים.

כבר אמר החכם באדם, דור הולך ודור בא, וגם אותו הדור עם משפחת הכהנים הלך וחלף מהעולם. מכיוון שאחיו של מיודעינו, כבר הפיצו את דעותיהם בהמון, כי אז נשכח ואבד לגמרי, אותו המנהג הקדמון. 

 

דרו"ח
מתוך הודעתך הראשונה

<מה תופעה זו מלמדתנו? שבדבר זה לא היה בזמן התלמוד מנהג מיוחד.
וכיצד היו אצבעותיהם בזמן נשיאת כפים? נזכר שהם היו פשוטות ולא כפופות, וכל כהן עשה כרצונו, אם רצה הצמיד את אצבעות ידיו, ואם רצה הניח ביניהם רווח מועט (בגלל הנוחות>

רצון חייב להיות ניזון מנוחות או שמותר לו גם ממדרשים? מאיר

מאיר אהובי, מחמל נפשי ואישון עיני, הסכת ושמע.

אתה יודע
מדוע הכהנים נושאים את ידיהם?
מדוע הם מרימים את ידיהם לגובה בשעת הברכה?
מדוע צריך כל זאת, שיברכו את ישראל בפיהם, ודי לנו בכך?

כאשר הכהן נושא את ידיו, הרי הוא כסומך את ידיו על כל ישראל, וכיוון שכן, אין מקום ליצור באצבעותיו 2 אווירים או 5 אווירים, די בזה שידיו כסומכות על כלל ישראל.

כעת השווה את מידותיך, ותעשה בזמן הסמיכה על הבהמה, 2 אווירים או 5 אווירים.
מה דעתך על הלמדנות?

ממתין לשמוע ממך.

דרום חוקר

הואיל ולפי דברייך לא זכיתי להגיע להבנת התלמוד, ונאות לך המלים הטיקסיות, ההצהרות והקביעות, לא אמשיך לדון עימך, אך אתמהה:

"כי הם הגדירו תנאים מינימלים כיצד ישא את כפיו.
לא ניתן לישא כפים בלי להרים את הידים לגובה מסוים, ולכוון את האצבעות בצורה מסויימת, וזה מה שנתבאר בתלמוד".
 
ניחא להרים ידיים ועד איזה גובה, והרי הם עצמם חילקו בין מקדש ללא מקדש וכי גם החלוקה רמוזה בתורה? ולכוון אצבעות זו הגדרה מינמלית? ואולי קפוצות ומהו כוון?

על איזו אמת אתה מדבר, אם אינך יודע כיצד התהווה התלמוד וכי הוא בנוי משכבות ודורות וחידושים, אינך יודע אמת מהי או שאתה טומן ראשך בחול.

"אוטנטי" - מהי הגדרתו בעיניך - מינימום - מי אמר שמינימום זהו אוטנטי? ואולי לראשוני התכוונת, והרי הואיל וזו ההופעה הראשונית הפורמלית האוטורטיבית המוגדרת של תושב"ע, הרי מיניה וביה הראשוני הוא ראשוני -
אך אולי אוטנטי הוא מה שמתאים לזהות המשתנה ואוטנטי למציאות של ההווה?
אינני מתאמץ לשנות, אינני מעוניין להוציא לעז על כל השתלשלות של אורח חיים ולקדש כל אורח חיים שנהג, מן הסתם ידוע לך שמנהג ארץ ישראל היה גם לאחר הבית שנשים נידות מורחקות ולא נוגעות בכלי הבית אך הגאונים אסרו על כך מלחמה - כל בר ביה רב יודע שמנהג ארץ ישראל הוא האוטנטי (מן הסתם אתה מכיר את ספריו של גרוסמן על מנהגי ארץ ישראל), הבה נשוב לאוטנטי!

אמת שלמדתי היא שאין להסתתר מאחורי מסווה הלשון וההצהרות.

מילתי כבר אמורה שאף לו יהי כדבריך, ההלכה היא נהר זורם שאינו קופא על תלמודו ואם אין לך אלא תלמודך קפא על שמריך.
עלה לדוכן ללא טלית הרם לגובה את אצבעותיך ואלף בינה בעם והרבץ תורה בתלמידים!

אך כעצתך עשיתי ולאחר שישבתי עם עצמי הגעתי למסקנה שאין לי להטריח מלומד בתלמודו ולכן אתה פטור מתשובה ואפטר מהצורך להשיב לך גם אני.

ולכשלעצמי אני קורא את והב בסופה