| נשלח ב-4/3/2006 19:11 |
 |
| |
שיעורים והשתנות הטבעים [חזו"א בטעות יסודו?! ]
החזו"א בקונטרס השיעורים סעיף ל"ט אות ה' קובע כי מידת האמה היא 58 ס"מ.
במאמר לפר' תרומה מפרסמים הפרו"פ אברהם יהודה גרינפלד ונתן אביעזר מהמחלקה לפיסיקה בבר אילן כי לפי פש"מ אין הדבר כך המאמר במלואו:
פרשת "תרומה" עוסקת בעיקר בבניית המשכן וכליו – נושא הנראה מרוחק משגרת החיים המעשית של היהודי בימינו. אולם, נראה שאין הדבר כך. מתיאור מידותיהם של הכלים המוזכרים בפרשתנו, אפשר ללמוד על שיעורי תורה, נושא בעל עניין רב בחיים היהודיים היום‑יומיים. ישנן מצוות "עשה" רבות שלקיומן יש צורך בחפץ מסוים, וכמעט כל "חפצא דמצוה" כזה מאופיין בין השאר גם בשיעורו, כמו כמות הפת שעלינו לאכול בליל הסדר ובליל ראשון של סוכות, כמות היין שיש לשתות בקידוש, כמות מי המקווה, ממדי הסוכה, ועוד. כמו כן מתלווים שיעורי התורה לרבות ממצוות "לא-תעשה", כמו שיעור המזון שאכילתו ביום כיפור עונשה כרת, או המרחק של טלטול ברשות הרבים בשבת שעונשו מיתה. שיעורי תורה הם גורם מרכזי שיש לו משקל רב בעולם ההלכה, ונראה שפרשתנו היא מקור חשוב לקביעתם. אחת היחידות הבסיסיות של שיעורי תורה היא האמה, שמוזכרת שוב ושוב בקשר לבניית המשכן וכליו. במאתיים השנים האחרונות התעוררה מחלוקת על מידת אורכה של האמה. מקור המחלוקת הן המדידות של שיעור חלה שערך הרב יחזקאל בן יהודה לנדאו ("הנודע ביהודה", שחי במאה השמונה עשרה). שיעור הקמח המחייב הפרשת חלה הוא "עומר", ועל-פי "הלכה למשה מסיני", מסרו לנו חז"ל [1][1] שתי דרכים שקולות למדידת נפח העומר, האחת על-פי שיעור נפח ביצה והשנייה על-פי מידת "אגודל" מעוקב ("אגודל" הוא שיעור אורך). להפתעתו, מצא "הנודע ביהודה" במדידותיו סתירה בין שתי דרכי המדידה הנ"ל. מכיוון שלא מצא דרך ליישב את הסתירה, הורה "הנודע ביהודה" לנקוט על פי החומרה של שתי הדרכים.
לאור הסתירה הבולטת הזו בין השיעורים האמורים להיות זהים על-פי "הלכה למשה מסיני", התפתחו שתי אסכולות עיקריות: האמה (האמה שווה ל- 24 אגודלים) לפי שיטת ה"חזון איש" (הרב אברהם ישעיהו קרליץ) היא "אמה גדולה", ששיעורה 58 ס"מ; לעומת זאת, שיטתו של הרב חיים נאה גורסת "אמה קטנה", ששיעורה 48 ס"מ. בשנים האחרונות הוכנסה לזירה שיטה שלישית, שהציע אחד ממחברי מאמר זה (גרינפילד), הטוענת שאורך האמה הוא 44 ס"מ בלבד. כעת נראה מה ניתן ללמוד מהכתוב בפרשת "תרומה" אודות שלוש שיטות אלו לאורך האמה.
כלי המשכן עשויים מזהב, מכסף ומעץ. רוב הכסף נדרש כדי ליצור את האדנים המחוברים לתחתית הקרשים, ורוב הזהב נדרש כדי ליצור את הכפורת, שהיא לוח זהב המכסה את הארון. נתרכז בכלי הזהב - הארון, המנורה, השולחן, מזבח הזהב, הכרובים והכפורת. נראה, שיותר מ-80% מכלל הזהב במשכן נדרשו כדי ליצור את הכפורת.
השיעור של משקל בתורה הוא "שקל הקודש" והכיכר ששווה ל-3000 שקלים (לח:כה-כו). משקל השקל ידוע. ספרות תורנית ענֵפה [1][2] מראה שיש הסכמה בין הגאונים והראשונים שמשקל שקל הקודש הנזכר בתורה הוא 14 גרם. מאוחר יותר, הוסיפו חז"ל 20% למשקל השקל הנדרש בקיום מצוות מסוימות, כמו פדיון הבן, אבל תוספת זו אינה קשורה לשקל הקודש המוזכר בתורה. מכאן, שמשקל הכיכר (3000 שקל) הוא 42 ק"ג.
כמות הזהב שנדרשה כדי ליצור את כלי הזהב במשכן אינה כתובה בתורה, חוץ מהמנורה, שידוע לנו כי משקלה יחד עם כל אביזריה היה כיכר אחד (לז:כד). סביר להניח שליתר כלי הזהב במשכן (ללא הכפורת) היה משקל דומה לזה של המנורה. כמות דומה של זהב נדרשה לכסות את הקרשים. לפי הנחה זו, המשקל של כל כלי הזהב במשכן, ללא הכפורת הוא 5 – 10 כיכרות. במהלך הדיון נראה שהנחה זו מוצדקת.
כל הזהב במשכן היה 29 כיכרות ועוד 730 שקלים (לח:כד). לכן, אם מורידים 5 – 10 כיכר עבור כל כלי הזהב במשכן, נשארים יותר מ-20 כיכר זהב עבור הכפורת. עכשיו נאמת את הקביעה הזו.
מידות הכפורת כתובות במפורש בתורה ובגמרא: לוח זהב טהור שאורכו 2.5 אמות, רוחבו 1.5 אמות (כה:יז) ועוביו טפח (סוכה ה ע"א). לבד ממקרים מסוימים שאינם קשורים לכפורת, יש שישה טפחים לאמה (כלים יז:י). לכן, נפח הכפורת הוא 0.625 אמות מעוקבות.
כדי לחשב את משקל הכפורת, צריכים לקבוע מהו אורך האמה. מבין שלוש השיטות שהוזכרו לעיל, נתחיל את הדיון בהצעה הקצרה ביותר, דהיינו 44 ס"מ. לפי אורך זה של האמה, חישוב פשוט (44×44×44×0.625 סמ"ק) מראה ש-0.625 אמות מעוקבות של הכפורת שוות ל-53,000 סמ"ק. בהסתמך על המשקל הסגולי של זהב טהור (19.3 גרם לסמ"ק), יוצא שמשקל הכפורת (53,000×0.0193 ק"ג) הוא 1030 ק"ג (מעל טון זהב!), שהם 24.5 כיכר (לפי 42 ק"ג לכיכר). תוצאה זו סבירה בהחלט היות וכלל הזהב במשכן הוא 29.2 כיכר. דהיינו, נדרשה לכפורת קצת יותר מ- 80% מהכמות הכוללת של הזהב במשכן. תוצאה זו מצדיקה את ההנחה שלנו דלעיל, שרוב רובו של זהב המשכן נדרש לייצור הכפורת.
כעת נעבור לשיטות אחרות של אורך האמה. אם מניחים שאורך האמה הוא 48 ס"מ, יוצא שנפח הכפורת (0.625 אמות מעוקבות) הוא 69,000 סמ"ק, שמשקלם - 1330 ק"ג - שווה ל-31.7 כיכר זהב. היות שכמות זו של זהב עולה על כל הזהב במשכן כולו (29.2 כיכר), ברור שאורך האמה חייב להיות פחות מ-48 ס"מ. לפי מידת "האמה הגדולה", הסתירה בולטת עוד יותר. לפי אמה שאורכה 58 ס"מ, נפח הכפורת הוא 122,000 סמ"ק ומשקלה - 2250 ק"ג - שווה ל ‑ 56 כיכר, דהיינו, כמעט פי-שניים מכלל הזהב במשכן. המסקנה לגבי אורך האמה מתבקשת מאליה. [1][3]
לסיכום, אנו רואים מהניתוח דלעיל שעיון בפסוקי פרשת "תרומה" שופך אור חשוב על ענייני דיומא.
--------------------------------------------------------------------------------
[1] פרופ' א"י גרינפילד, "מידה כנגד מידה", מוריה, ז-ח (קכז-קכח), תמוז תשמ"ב, עמ' נט-פו.
[2] הרב ח"פ בניש, מדות ושיעורי תורה , בני-ברק, תשמ"ז (מהדורה שנייה), פרקים כא, כב, כז, ל. הרב י"ג וייס, מדות ומשקלות של תורה , ירושלים, תשמ"ד, פרקים כו-לב. הרב צ. וינברגר, רבע אצבע כשיעור עובי הדופן של אדני המשכן , בד"ד, כרך 2, חורף תשנ"ו, עמ' 19-11.
[3] הדרך היחידה ליישב את הסתירה הזו לגבי "האמה הגדולה" היא להניח שהכפורת הייתה חלולה, אז שמשקל הכפורת אינו קשור למידותיה החיצוניות. אולם, אין תימוכין בספרות התורנית להנחה זו.
ע"כ.
ומצווה לישב
שבוע טוב.
סודרה הורחבה הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 24/07/2008 9:00:38
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2006 19:27 |
|
| |
נו, באמת. אם השתנו הטבעים של הזיתים, למה שלא נגיד שהשתנה טבע הזהב?
לענייננו, ייתכן אכן שנפלה טעות בחישובים, מן הצל"ח ועד החזון אי"ש, והיא בשאלה היסודית, מהו
רוחב האגודל (זהו הבסיס לטענה של הצל"ח שהאמה גדולה יותר). הנ"ל מדדו ומצאו שרוחב האגודל הוא
2.4 ס"מ, וכך יצאה מידת הנפח של רביעית (שמוצע לה חישוב באגודלים בגמרא), בגודל כה מפחיד,
ורחוק מאוד מן המדידות שערך הרמב"ם. למעשה, אילו רוחב האגודל היה 2 ס"מ בלבד, הדברים היו
הולמים לשיעור גרא"ח נאה (אלא שהוא קיבל את מדידותיהם לגבי האגודל, וטען שיש להכריע לפי שיעור
הנפח הידוע לנו, ולא לפי החישוב של האגודל). והנה מסתבר, שהדברים תלויים בשאלה איך מודדים.
נראה שהם מדדו בצורה של הנחת האגודל על דף, שרטוט המתאר משני הצדדים, ומדידה בסרגל של התוצאה.
אבל שיטה זו היא בעייתית ביותר, שכן לעט יש עובי מסוים, ויש גם שאלה עד כמה צריך ללחוץ את
האגודל אל הדף, וכן הלאה. לעומת זאת, אם מודדים את האגודל ישירות, עם מלחציים פשוטים (יש
מכשיר פשוט שנועד בדיוק לדברים האלה), עולה התוצאה המפתיעה, שהרוחב הוא אכן 2 ס"מ בלבד!
[אגב, באשר לשיטה שהאמה היא 44 ס"מ, דומני שקשה לה להסתדר עם דברי הגמרא. אבל אולי נוכל לקבל
שהיה שוני בין האמה בזמן המשכן לאמה של הגמרא.)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2006 20:55 |
|
| |
חלמיש,
לענ"ד ברור כי שיעור החזו"א בטעות יסודו. בכל מקום בו ניתן לתרגם מידות משקל (שעליהן אין מחלוקת) למידות אורך לפי משקל סגולי יוצאת מדת אמה נמוכה בהרבה גם משיעור ר"ח נאה: כך בכפורת, באדנים, במנורה וכיוצא בזה.
שני סוגים של תשובות אפשר להעלות על הדעת. התשובה ה"אפיקורסית" תצביע על כך שלפחות נתון אחד בבעיה לקוח מדברי חז"ל ולא מן התורה עצמה. כך, הנתון לפיו עובי הכפורת טפח הוא מדברי חז"ל, וכך גם הנתון על גובה י"ח טפחים של המנורה (קשה מאד מאד להאמין כי מככר זהב, משהו כמו שני ליטר, ניתן לבנות מנורה בגובה י"ח טפחים שתהיה יציבה מכאנית. שמעתי שבמכון המקדש ניסו ונכשלו). וכך גם הנתון על גודל החור באדן שבו נכנס הקרש. יכול הטוען לבוא ולטעון כי חז"ל לא ידעו במאה אחוז מה היו מידותיהם המדויקות של כלי המשכן, משכן שחרב כאלף שנה לפני שדבריהם נכתבו.
יש גם תשובה ל"צדיקים", כמובן, והיא העצה הידועה של "נשתנו הטבעים". מכיוון שזו תשובה אוניברסלית, כמעט (למרות היותה לא סבירה באופן קיצוני), קשה לראות כיצד ניתן להתמודד אתה.
נדמה לי שיש בידי התחלה של שיטה: להביא את "נשתנו הטבעים" לכדי סתירה פנימית. כדי להראות זאת יש צורך בהקדמה קצרה.
כל העניין של "שיעורי חזו"א" בנוי על ניסוי שעשה הצל"ח. בגמרא מתואר קשר בין מידת הביצה (=נפח) לבין מידת האצבע (=אורך). ביצה היא, אליבא דהגמרא, כך וכך "אצבעות מעוקבות". הצל"ח עשה ניסוי: הוא מדד את נפח הביצה ואת רוחב האצבע, וגילה כי נפח הביצה קטן בהרבה משיעור הנפח של האצבעות המעוקבות שנותנת הגמרא.
כעת עמדו בפני הצל"ח שתי אפשרויות: להחליט כי הביצים נתקטנו, (כלומר פעם היה היחס שבגמרא נכון אבל מאז נהיו הביצים קטנות יותר ואילו רוחב אצבע האדם נשאר כשהיה) או לומר שהאצבעות גדלו ואילו הביצים נשארו בגדלן המקורי. הצל"ח בחר באפשרות הראשונה מנימוק מאד תמוה: הוא הסביר שסביר להניח כי הביצים נתקטנו ולא האצבעות גדלו, שהרי ידוע כי הדורות פוחתים והולכים.
מעבר לכך שסביר יותר להבין את "ירידת הדורות" במישור הרוחני ולא הגשמי, די ברור כי במאות השנים האחרונות יש תהליך רצוף שלל גידול במידות הפיזיות של אנשים עם השיפור בתזונה וכו' (במיטות מימי לואי ה 14 ניתן היום להכניס רק ילדים). אבל שוב: זה לא ארגומנט מספיק חזק לשכנע את מי שמאמין בהשתנות הטבעים.
אלא שפעם ראיתי, באיזה קובץ של קרלין, הוכחה מן הקמיצה. כידוע היה הכהן קומץ מן המנחה, וקמיצה זו היא מה שנכנס ברווח שבין שלש האצבעות (לא כולל בוהן וזרת) וכף היד. והנה, בגמרא מבואר כי קמיצה זו שיעורה שני זיתים, ויש אף דעה שכהן שאין קמיצתו מחזקת שני זיתים פסול לעבודה.
כעת, אצלי, לפחות, נכנסים בחלל הנ"ל שני זיתים מקופסת השימורים, אבל כמות המצה שהחזונאישניקים אוכלים בליל הסדר לא תיכנס של גם עם מדחס, ואינני סובל מידיים קטנות במיוחד.
כמובן, אם תשאל חזונאישניק הוא יכול להגיד לך בלי למצמץ בכלל שנשתנו הטבעים, ופעם היו לאנשים ידי ענק כך שיכלו לקמוץ 100 סמ"ק בתוך שלש אצבעות.
אבל כאן אנו נכנסים לרגרסיה אינסופית! שהרי כל "ניסוי הצל"ח" בנוי, כאמור, על ההנחה שהביצים נתקטנו והאצבעות כדקיימא קיימא, אבל אם נניח שגם האצבעות נתקטנו, אז יוצר שאין גבול עליון לשיעור החזו"א, כי אנו צריכים לשער את מידת הביצה לא באצבעות שלנו (שעל זה בנויה שיטת המידות של החזו"א) אלא באצבעות שלהם, שהן הרבה יותר גדולות, וא"כ אין לדבר סוף!
האם זה יכול לשכנע מישהו? אתמהא.
תוקן על ידי - שנרב_נ - 04/03/2006 20:58:04
תוקן על ידי - שנרב_נ - 04/03/2006 21:02:58
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2006 21:34 |
|
| |
1. קראתי את המאמר בשבת. המאמר מענין, אבל שורה אחת צרמה לי מאוד: "בשנים האחרונות הוכנסה לזירה שיטה שלישית, שהציע אחד ממחברי מאמר זה (גרינפילד), הטוענת שאורך האמה הוא 44 ס"מ בלבד". בקרוב, קורס לענווה מאת אחד ממחברי מאמר זה (גרינפילד). נו באמת. גם אתם מכירים את שלוש השיטות, החזון איש, רב חיים נאה, ואחד ממחברי מאמר זה (גרינפילד)?
2. ואם להיות קטנוני, אז גם שנרב לא ימלט מידי. כתב שנרב, "כעת עמדו בפני הצל"ח שתי אפשרויות: להחליט כי הביצים נתקטנו... או לומר שהאצבעות גדלו ואילו הביצים נשארו בגדלן המקורי". ככה כותב מדען? יש אופציה שלישית, ידידי , גם הביצים התקטנו, וגם האצבעות גדלו.
שבוע טוב.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2006 21:42 |
|
| |
השכן,
רק שתי ההנחות הנ"ל מאפשרות להגיע להכרעה לגבי שיעור הביצה (או לפי האצבעות או לפי הביצים). שיטות אחרות בהן מניחים שינוי גם של הביצים וגם של האצבעות לא מאפשרות להגיע לידע כלשהו לגבי שיעור הביצה אלא אם כן מוסיפים הנחה לגבי שיעור השינוי, הנחה אותה לא ניתן להסיק מן הניסוי עצמו כפי שבוצע.
הולך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2006 22:24 |
|
| |
ממש לא הולך. מדבריך יוצא, שקביעת השיעורים נעשית תוך התעלמות מאפשרות שינוי מסוים, רק בגלל שעצמת השינוי אינה ידועה.
כתבת קודם, שהשיעורים נקבעו מתוך הנחה תמוהה שהביצים קטנו אבל האגודלים נשארו אותו דבר. הייתי מבקש מבעלי תריסין (= מחשבונים מדעיים) לחשב עבורי את החישוב הבא: נניח שהביצים נותרו בגודלן, ואילו האצבעות עבו עד מאוד. מהו הגודל המקסימלי של האצבע, כדי להתאים את מידות האצבע לשאר המידות?
כעת נניח ששתי המידות השתנו בהתאמה מסוימת, ונוכל לצייר את הגרף המתאים לכל גודל של ביצה בציר X ואצבע בציר Y.
יש לדבר נפק"מ הלכתית עצומה - נוכל להציע למדקדקים במצוות נוסחה מדוייקת, שתתאים את גודל המצה בליל הסדר לאורך הלולב בחג הסוכות.
נוהל שכן
זה כאן!
תוקן על ידי - השכן - 04/03/2006 22:26:34
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2006 23:31 |
|
| |
שבוע טוב
יש כאן שני נושאים שכנראה ערבבו .
1. נושא אפשרות בניית הכלים במשכן מכמות הכסף ( האדנים ) והזהב .
2. נושא היחס בין מידות הנפח שמתקבלות ע"פ שתי מדידות שונות .
לגבי כלי המשכן הרי שכנראה שהבעיה עמדה לפני גדולי ישראל והאפשרויות לישבן רבות .
א. המנורה לא יכלה להיות בגובה 3 אמות אם היתה עשויה מככר זהב .
ועל כך ניתן לומר :
שהמנורה שעשה משה היתה נמוכה וקטנה יותר , ואילו המידות האמורות מכוונות למנורות שעשה שלמה שהיו חלולות , ובכך ניתן לישב את דברי הרמב"ם הקובע כי כל מנורה לעתיד אם תיעשה מזהב צריכה להיות עשויה מכיכר זהב . ואילו לגבי מקשה כתב כי אם עשאה חלולה כשירה ,
ב. האדנים שהיו מתחת לקרשים שהיו כל אחד בגודל אמה על 3/4 אמה - מהוים בעיה קשה יותר , והחזון איש כותב כי היו חלולים . ( או שהיו רק ציפוי לבסיס הקרש והיו דקים )
ג. הכפורת לא נתפרש כיצד נעשתה , ויתכן שהיתה עשויה כמכסה דק עם דפנות בגובה טפח
2. נושא היחס בין מידות הנפח המתקבלות ממדידת 40 סאה לפי אמה על אמה ברום שלש אמות . ובין 40 סאה המתקבלות ממדידת הסאה לפי 144 ביצים ( סאה = 24 לוג =144 ביצים ) . זה מה שהביא את החזון איש לתיאורית " התקטנו הביצים" . שהרי לפי ביצה בינונית של 50 סמ"ק הרי בארבעים סאה יש 288 ליטר ולפי זה באמה מעוקבת יש 96 ליטר ואמה 45.8 ס"מ ,
לגבי הנודע ביהודה . השאלה עליו היא למה לא מדד אמה של אדם בינוני , שמיד היה רואה כי אין 24 אגודלים בעובי 2.4 ס"מ באמה של אדם בינוני ( בגובה 172 ) שהיא בערך 44-45 ס"מ ?
החזון איש היה ריאלי ולא סמך על אף אחד . הוא היה בודק כל דבר בעצמו . והרבה להסתיר את טעמיו לקביעותיו . היו לו הרבה קביעות שלא נבעו מבסיס הלכתי מוצק אלא מהשקפותיו שיש ללכת אחרי הוראת גדולי הדור בעיניים עצומות ואפילו לקדש שקרים ( כמו קביעתו על איסור פתיחת מטריה בשבת - שלמרות שחלק על הנודע ביהודה וסבר כי אין איסור בפתיחת מטריה בשבת כמו כסא טרסקל - קבע כי מאחר והנודע ביהודה אסר יש לאיסורו תוקף של גזירת חכמים )
תוקן על ידי - talmid - 04/03/2006 23:33:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 03:33 |
|
| |
השכן כתב:
קראתי את המאמר בשבת. המאמר מענין, אבל שורה אחת צרמה לי מאוד: "בשנים האחרונות הוכנסה לזירה שיטה שלישית, שהציע אחד ממחברי מאמר זה (גרינפילד), הטוענת שאורך האמה הוא 44 ס"מ בלבד". בקרוב, קורס לענווה מאת אחד ממחברי מאמר זה (גרינפילד). נו באמת. גם אתם מכירים את שלוש השיטות, החזון איש, רב חיים נאה, ואחד ממחברי מאמר זה (גרינפילד)?
45 ס"מ זו בעצם לא שיטה "שלישית" אלא תיקון קטן של שיטת הגרא"ח נאה.
הגרא"ח נאה מדד את דרהמי הרמב"ם כדרהם הטורקי, שהיה גדול מעט מהדרהם של הרמב"ם (מסורת חכמי הספרדים, וכן מטבעות מזמן הרמב"ם והגאונים שבידינו), יצאה לו גם ביצה של 57.6 ס"מ שגדולה מהביצה הטבעית.
יש עוד הרבה מה להעיר בנושא, אלא שאין עצבי במקלדתי להאריך כרגע.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 04:59 |
|
| |
תלמיד
החזו"א אמר שאם היו סנהדרין קיימים, ודאי היו אוסרים פתיחת מטריה בשבת! (לא שזה משנה את דבריך, כמובן).
ועל כך נשאלת השאלה העתיקה, "לו ידעתיו הייתיו".
לא_יודע_כל
עיקר הביקורת של השכן היא לא על המצאת שיטה חדשה לגרינפילד, אלא על ההתייחסות אליה כשיטה חדשה. ומכאן שאף אם תבאר באריכות שאין השיטה חדשה כלל ועיקר, לא תוכל לתרץ מדוע אחד ממחברי מאמר זה התייחס אליה כאל שיטה חדשה בעליל, שהרי הוא מונה שלוש שיטות, ומציב את עצמו בשורה אחת עם החזו"א ור"ח נאה.
> אני מגן על ראשי מפני הקושיות, וכי מדוע אינו כחזו"א ור"ח נאה?? הוא פחות חכם? פחות צדיק?<
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 08:18 |
|
| |
מדוע אף אחד לא הציע להחמיר לשני הכיוונים, גם בהנחה שהביצים נתקטנו וגם בהנחה שהגודלים גדלו.
דרך אגב, הבטחון בירידת הדורות, הן בגשמיות והן ברוחניות, לא מתיחשב לי עם האוטנומיה של השכל שכפי שכבר טענתי באשכול שהוקדש לחזון איש איני מוצא אוטונומיה כזו אצלו.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 05/03/2006 8:16:48
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 18:41 |
|
| |
ב"ה.
חלמישצור,
הדברים שהעלית מעניינים מאוד.
אבל
- אף שידיעותיי במתימטיקה שואפות לאפס (זה פחות מאחד, נכון?), ואני ופיסיקה דומים לשני קווים מקבילים ומאונכים זה לזה, ובעץ היחס המשפחתי אין אף ענף הנושא את השם איינשטיין -
משהו לא מסתדר לי עם הפרופורציות:
גובה המנורה שלוש אמות; עוביה לא ידוע, אך לא מסתבר שפחות מטפח; רוחבה קשה לאומדן - אך קשה להניח שהוא רק כ- 1/25 מרוחב הכפורת (שש מאיות האמה) ואף לא כפול מזה (אם תתעקש על עובי של חצי טפח בלבד)...
כך, שבכל מקרה קשה לקבל את המשקל שהצעת לכפורת. חייבים לחזור לרעיונות כ"נשתנו הטבעים". או אולי יש כאן עוד ביטוי ל"מקום ארון אינו מן המידה". או סתם כך נישאר בצ"ע - "ואל אמה - תכסנה"...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 18:50 |
|
| |
ירמיהו, על מתמטיקאי שחולה באלצהיימר אפשר לומר, שידיעותיו במתמטיקה שואפות לאפס.
הסבר:
אם ידיעותיך במתמטיקה שואפות לאפס, הרי שהן נמצאות בתהליך של ירידה, שסופו עשוי להיות אפס.
היום, יתכן וידיעותיך רבות מהממוצע.
אני חושב שתופעה של ירידת הכישורים השכליים מאפיינת מחלות זיקנה, כגון אלצהיימר.
<תוקן לפי הערת ירמיהו בהודעה הבאה. ירמיהו, הפתגם הנכון הוא, "אוי לשכן ואוי לשכנו">
נוהל שכן
זה כאן!
תוקן על ידי - השכן - 05/03/2006 19:35:47
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 18:59 |
|
| |
ב"ה,
השכן,
גם משכנים טובים אני מוכן לקבל "ירידה בכשרונות"; אני אפילו מוכן להתמודד עם "מחלות זיקנה"; ובמקרה המיוחד שלך, אספוג אפילו "אלצהיימר",
אבל, ריבונו של עולם, למה? למה "מאיר"?
שמא גם "אלצהיימר" נכלל ב"אוי לרשע ואוי לשכנו"?
נו - "הרבה שחוק עושה", "הרבה ילדות עושה", " הרבה שכנים הרעים עושין" ...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2006 19:51 |
|
| |
שלום!
ירמיהו, השכן קצת כועס עלי ומדין תולין הקלקלה במקולקל הוא תלה בי.
מאיר
|
|
|
|
|
