מגנזכי הפורום - פורים שנת ג'ת"ז
בחפירות ארכיאולוגיות בארכיון הפורום, גיליתי כמה דיונים די עתיקים – למעשה, מזמן מרדכי
ואסתר. מסתבר, ששום דבר לא השתנה...
אני מצטט את הדיונים, כפי שיכולתי לשחזר. אם מישהו יוכל לעזור לי בעבודת החפירה והשחזור, זה
יוכל לעזור:
איךנישט כתב:
קביעת צום בן שלושה ימים בפסח – מי נתן להם את הסמכות?
צו מלכותי (ראו קישור לצו [הקישור לא עובד כעת. הפ']) שפורסם היום בשושן הבירה מגלה, שדבר לא
השתנה בהנהגתם של הליצנים העומדים בראשינו, מרדכי ואסתר.
מי זו אסתר?
איש לא יודע.
יש האומרים שהיא אחייניתו המקורב-למלכות, מלחך הפינכה מרדכי היהודי. מרדכי זה, קרוי על שם
האליל מרדוך, מה שאומר הרבה על קשרו למסורת ולאחיו היהודים.
לזכותו ייאמר שהוא הציל את המלך אחשורוש, ולא שעה ללחישותיהם של הקנאים שניסו למושכו להצטרף
ליוזמתם הכושלת של בגתן ותרש.
אבל הנהגתו את העם היהודי, מכל בחינה שהיא, היא כישלון קולוסאלי. כך, אסר על בני שושן הבירה
להשתתף במשתה למלואת שלוש שנים לאחשורוש.
המשתה היה כשר למהדרין. (למרות שגם על שאלה "מהי כשרות" ו"מה זה מהדרין" ניתן לפתוח אשכול)
אפילו הקנאים ביותר וזבי החוטם מבד"צ שושן הבירה לא יכלו למצוא אף פסול אחד קטן, על אף שניסו
לחדש חומרות כמלוא היד.
אז מה? למרדכי לא היה אכפת. אסור, וזהו.
לא משנה שגם ליהודים לא היה אכפת, והם השתתפו במשתה למרות דעתו של ה"גדול" מרדכי. אחרי כישלון
כזה, ראוי היה לכל מנהיג שיכבד את עצמו, שיפרוש מהחיים הפוליטיים והרבניים.
אבל מרדכי ממשיך, ועכשיו הביא עלינו את הצום. בן שלושה ימים. בפסח.
בצו שפירסם כתוב שאסתר היא האחראית, וגם היא תצום. אסתר, מלכת-היופי היהודית, פתאום נהייתה
גדולת הדור.
גם את עמה ואת מולדתה לא הסכימה לומר, ופתאום היא מצווה ציוויים. לעקור מצוה, לענות יהודים
שלושה ימים תמימים (כולל הערב או לא? לא כתוב בצו!), ועל מה? – לא ברור.
האם היא חושבת שמלכה תשושה תוכל לשכנע מלך רב עצמה כאחשוורוש, או לפעול נגד אדם מסוכן כהמן,
בצורה טובה?
לא ברור.
מי היועצים שלהם? על סמך מה הם מחליטים?
אף אחד לא אומר. צומו, וזהו.
האם יש אסמכתא להתענות בחג המצות? לא אכפת להם שיעברו ולא יאכלו מצות בחמישה עשר לחודש. לצום,
וזהו.
מהתורה אנו יודעים על צום פעם אחת בשנה בלבד – ביום הכיפורים.
בימים קדומים גם גזרו צומות לפני מלחמה, או במהלכה. אנו זוכרים את הצום של שאול, שאותו הפר יונתן.
האם הצום היה מטעמים דתיים?
נראה שלא!
אחרת מדוע אמר יונתן "עכר אבי את הארץ"?
נראה שהיה זה צום מטעמים טקטיים, שלא לפגוע במרוצת המלחמה. אך על זה טען יונתן, ובצדק, שאילו
טעם העם, היה לו כוח להילחם.
וגם כאן, נוכל לומר על ההנהגה – עכרתם את הארץ!
ללא צום, נוכל להילחם ביתר תוקף.
ולמה הצום עוזר?
למרדכי ואסתר פתרונים.
עולם הפוך אני רואה
דיבמואד כתב:
.
אני לא כל כך מבין למה לדון על כך.
אנחנו גולשים לפוליטיקה, ולא יצא מזה טוב.
את הצום יש לקיים, ולדון בדברים אחר כך, כשהרוחות יירגעו.
קאל אלמואדיב: אע'לק (=נעל)!
מימונאי כתב:
אני דווקא חושב שראוי לדון בזה, אך מבקש מהכותבים שלא להיגרר לפסים אישיים.
יש לחלק את הדיון לכמה חלקים:
א. מהו הצום? ביתר פירוט: כיצר הצום פועל? (האם יש כאן פעולה מאגית? האם זהו אקט של חזרה בתשובה?)
ב. מהי סמכותם של חכמים? האם הם יכולים לגרום לעם לעבור על מצוות עשה, לצורך שעה? (נראה לי
שהיה לנו דיון על זה. לינקי?)
ג. בהנחה שלחכמים יש סמכות, מיהם החכמים? כיצד קובעים למי יש סמכות? האם הליך מעין זה שקרה
עכשיו, נכלל בסמכותם של חכמים, או שיש צורך בדיון מסודר?
הייתי רוצה להתמקד כעת בנקודה הראשונה.
יהיו שיאמרו שהצום פועל באופן מאגי. אך נראה שהתורה שוללת כל פעולה מעין זו, ופעולות כאלה
דווקא מתאימות לצורה הברברית שבה נוהגים המן וחבריו (כמובן, נזכור שהם גדלו בחברה שונה משלנו,
ודומני שיש תקוה גם להם. אך הדבר צריך לקחת זמן מסוים).
השאלה הגדולה היא, האם הצום באמת מלמד על חזרה בתשובה. כולנו מכירים את נבואתו המפורסמת של
ישעיהו (אם כי יש הטוענים שמדובר בישעיהו השני, שעדיין לא הגיע בכלל. אבל זה נושא לאשכול
ביקורת המקרא), "הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו"? בצום טכני, נראה שמטרת החזרה
בתשובה כלל אינה מושגת.
לכן מן הראוי, לדעתי, לאמץ את דברי ישעיהו, ולנסות להתמקד בתכנים המהותיים של הצום. לכמה
מאתנו יש עבדים; האם לא ראוי לשחרר אותם, גם בטרם הגיעה שנת היובל? נכון, הדבר אינו חובה
הלכתית. אבל נראה שהתורה נתנה לנו קריאת כיוון. יש לבחון את הדברים גם מאספקט רחב יותר. לכל
חברה יש מה לתקן. נראה שעל יהודי שושן הבירה, ועל יהודי כל עיר ועיר, להתכנס ולבדוק את מעשיהם.
אמנם נכון, יש לדון כיצד ניתן לצום בפסח. אולי אפשר לקיים מצוות מצה על ידי אינפוזיה. אינני יודע.
איךנישט, אני רק מקוה שאמשלום לא תתנפל עליך בחשד שאתה תוקף את אסתר רק בגלל היותה אישה,
ש"דעתה קלה". סמיילי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
abrahammdכתב:
שאלה מעניינת. באשר לשאלת סמכותה של ה"סנהדרין" המצחיקה, כאשר קיימת כנסת הגדולה בארץ ישראל –
על כך כבר דיברתי לא מעט. והפסק האחרון מהווה עוד "פנינה" במחשבתם ההלכתית של "גדולי הדור" של
שושן, אשר מסתבר שאפילו רמב"ם לא למדו.
באשר לעצם השאלה על הצום, נראה שיש לדון בכך במישור האונטי (=קיומי), ולא רק במישור
האונטולוגי (=חקר הקיום). נראה שבמישור האונטי, אני מאמין שהצום של האדם, כאשר אינו קשור
בציווי כלשהו, אינו אלא הרעבה עצמית פשוטה, ודבר לא מעבר לכך. יוכל הצם לנאום נאומים רבים על
התקשרותו המיסטית לאידיאלים נעלים, אך ללא ציווי אין לכך משמעות. אולם אם אכן קיים ציווי, הרי
שהצום, בעצם התקשרותו להגדרה המטפיזית של הציווי, פועל בצורה אמיתית (אני חוזר: אמיתית, לא
מדומיינת ולא פסיכולוגית) בעולם. כך, שבעצם השאלה היא מהי הסמכות של המצווים. גם אם לא ניקח
את האלה למעלה ברצינות (ואני מצטרף באופן מפתיע לביקורתו של איךנישט בנושא), ייתכן שאם העם
כולו יקבל את הצום על עצמו, כפי שהדברים נראים, יש לכך משמעות קיומית בפני עצמה, שכן נראה
שמקור הסמכות של הסנהדרין אינו אלא העם.
אך יש עוד לעיין בכך טובא. מעניין מה קאנט קשישא היה אומר על הרעיונות הללו.
----------------------
עד כאן הצלחתי לשחזר. ייתכן שאוכל למצוא קטעים נוספים מהדיון המעניין הזה.
 |
|
|
