הזהרו בכם מפני אחותכם.

מה לא בי מפני אחותי ?

כי לא היתה לי אחות.

בתלמוד מצאנו במספר הלכות את הסיבה: "אמרין, נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב".

אף שמאמר זה מתייחס לנזיר, האסור בשתיית יין, הוא תוכנן של כל נזרות חז"ל, על דברים העלולים להיות שלב ביניים לעשיית דברים אסורים

הפתגם מובא לגבי התרחקות מנשים "אסורות", ואף שהקרבה כשלעצמה מותרת, אלא שהקרבה נאסרה מפני שחז"ל חששו שמקירבה מותרת זו עלולה להתפתח קיררבה אסורה.

הגמרא בשבת דף יג עמוד א ועבודה זרה דף יז עמוד א, מביאה את מאמר ה"הרחקה מהכרם" כסיבה לדברי עולא שאמר: "אפילו שום קורבה (לעריות) אסור, משום לך לך אמרי נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב", שהובאו להלכה ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ו, וממנו לשולחן ערוך אבן העזר סימן כא סעיף ז כ:

"המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן, או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן, אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר, ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא, שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו".

היש איסור בדבר?

לדברי ר"מ פיינשטיין אין איסור בדבר:

"בדבר לנשק לקרובות, הנה היתר ממש הוא רק אב לבתו ובת בתו ואם לבנה ובן בנה, ולהקרובות שע"י קידושין הוא איסור גמור, וכן לבת אחיו ובת אחותו ושני בשני הוא איסור גמור, וצריך למחות שהרי יש לאדם להן תאוה והרהור. ולאחותו ואחות אמו נמי כתב הרמב"ם בפכ"א מאי"ב ה"ו שאע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל ה"ז מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים הוא וכן הוא בש"ע /אהע"ז/ סימן כ"א, אבל משמע מלשון זה שאינו אותו האיסור של שאר עריות דלרמב"ם הוא לוקה מן התורה, ופשוט שהרי בהלאו דחבוק ונשוק לעריות כתב הרמב"ם שם בה"א דהוא בדרך תאוה ונהנה בקרוב בשר, ובאחותו ואחות אמו הא כתב שאין שם תאוה ולא הנאה כלל וממילא ליכא הלאו דלא תקרבו דמן התורה, ועיין בש"ך יו"ד סימן קנ"ז סק"י שכתב שבדרך תאוה שכתב הרמב"ם הוא דוקא והוכיח כן ממה שמצינו אמוראים שהיו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם, וכוונתו דאם אף בלא חיבת ביאה ותאוה הוא איסור הלאו דלא תקרבו לא היה שייך לחלק במה שצדיקים גמורים דמיא להו ככשורא דהקרא נאמר לכל ישראל אלא שהלאו ליכא אלא על חיבת ביאה שזה ליכא בבנות ואחיות, והאיסור הוא משום שמגונה ביותר שהוא משום שלא יבא להקל בשאר עריות".

לדברי הרב יהודה הרצל הנקין (תחומין כא עמוד 383):

"קהילות גרמניה עד להכחדתן בשואה וגם אחר כך בכמה מקומות בעולם, נהגו להקל בנתינת יד לנשים וישיבה מעורבת בחתונות ובשעורי תורה ובכל מקום וכיוצא באלה. אין ספק שסמכו על דברי ים-של-שלמה "ועל זה סומכים כל העולם שמשתמשים ומדברים ומסתכלים בנשים", ועיין בספר בית-מאיר אה"ע שם. בציבור של מדקדקים במצוות ומקפידים על תלמוד תורה לילדיהם וקובעים לעצמם עתים לתורה ונשמעים לרבנים, אזי בודאי מה שמקילים במקצת ההרחקות מן הנשים שייך בו "הכל לשם שמים", ומותר. אולם אי אפשר להתיר או להצדיק דברים המגרים יצר הרע בעליל, כמו תלבושת חשופה ורקודים ושחיה מעורבת, כי לזה לא מועיל שום הרגל. סופו של דבר: "כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם".

ז. סיכום

מלבד לנשק ולחבק לאביו ולאמו, שמותר בכל מקרה, לע"ד במקום הצורך יש להתיר לבעלי תשובה המבקרים אצל משפחותיהם לחבק ולנשק לאחים או לאחיות ולשאר קרובים מלידה כנהוג אצלם, אם אין לבו נוקפו עליהם. כך נראה בצירוף כל הסברות הבאות:

א. על פי השיטה הנראית ברמב"ן, שבקרובים די בחזקת כשרות בעלמא, ואין צורך ביחידי סגולה.

ב. שיטת התוספות ומנהג העולם, שבמה שהתרגלו הרבים אין לחשוש כל כך להרהור.

ג. דעת שו"ת בתי-כהונה, שלפי הרמב"ם והטור אין איסור חיבוק ונישוק לקרובים אלא דרך אזהרה.

ד. מפני שאין החיבוק ונישוק אלא באקראי ואינו נמשך בזמן. וזהו בביקור לעתים רחוקות, אבל אם נפגשים עם קרוביהם תדיר צריך להסביר להם שאין דרכם להתנהג כן''.
______________

איסור הרחקה אחר הוא איסור ה"יחוד":

"אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה". (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה א, מקורו: קידושין דף פא עמוד ב: אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו),.

והגמרא ממשיכה:

"כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה".

הכל יכול לקרות.

על דברי רב אסי שאמר "מתייחד אדם עם אחותו", כתב רש"י:

"מתייחד עם אחותו - לפרקים אבל אינו דר תמיד ביחוד אצלה בבית".

כמה זה לפרקים?

בשו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן סד, כותב ר"מ פיינשטין:

"וכמה הוא לפרקים לא מסתבר כלל לומר דהוא אחת לשלשים יום, כהא דרואה את הים הגדול שא"ר יהודה דמברך ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואהו לפרקים ... ".

היו שהמציאו זמנים:

באוצר הפוסקים לסימן כד הביא את דברי ה"אמרי יושר" שהחליט שלפרקים זה 30 יום.

מה זה "דר תמיד ביחוד אצלה בבית"?

ה"צוף דבש" החליט,שאסור לאח ואחות להיות ביחד שתי לילות, אך מותר להן להיות ביחד לילה אחד.

למה שנים?

ככה, למה לא!

וסיפור "חזון איש":

"פעם שאלו מוהר"י הורביץ מירושלים, מדוע אינו מחמיר מלהתייחד עם אחותו כשבעלה אינו בעיר, הא הב"ש מחמיר, וענה לו בהתרגשות, דאין לנו לסטות מפשטות סוגיית הגמרא וכן פרשוה הראשונים, דעם אחותו מותר להתייחד, ואין לנו להחמיר כאחרונים כנגד משמעות הגמרא". (דבר הלכה עמוד י"ז טור ב).

כ"ז להמתירים להתייחד עם אחותו לפרקים, אלא שישנם האוסרים גם לפרקים, האם זה אומר שבאם ההורים עוזבים את הבית גם על אחד מהם לעזוב את הבית?