בערב שבת, היום השביעי למלחמת יום הכיפורים נסעתי עם צוותי מביר-גפגפה (רפידים) לבלוזה (היא פלוסיון המוזכרת במשנת יומא). לתדהמתי השמש שקעה רק עם כניסתי למחנה בלוזה בשעה 18:00, עשרים דקות לאחר השקיעה שהיתה צריכה להתרחש שם, דהיינו 40 דקות אחרי השקיעה בירושלים.
ההסבר המדעי לתופעה הוא סוג של 'פטה מורגנה', דהיינו מצב בו הבדלי טמפרטורה בין שכבות אוויר מעל האופק יצרו 'אפקט ראי' כך שלמעשה ראינו את השמש שטרם שקעה מעל המדבר המערבי, אף שכבר "שקעה" בסיני.
מה דינו של המחלל שבת בזמן כזה, בו באמת השמש שקעה אך לעין המסתכל היא נראית במלוא הדרה כמה אצבעות מעל האופק?
מחלל שבת באונס או בשוגג?
או שמא מבחינתו עדין חול כי ראה השמש בעיניו!?
וענה ווטו; לגבי המעשה שהיה, בוודאי שליודע שזו אשליה, הרי"ז שבת מחמת הידיעה [וכאמור בשופר]. אך לבלתי יודע שלא שמע מעולם על התופעה ואפשרותה במקומו, הר"ז אונס ומידיעתו ואילך שוגג
דברי ווטו נובעים מגישה שהובעה שם בשם רג"נ שהדין נגזר משיפוטו של האדם הטיפוסי עיי"ש, ולכן התייחסות ההלכה לשקיעה נגזרת מהתייחסות האדם בן התקופה, ואף שבזמן הקדום השקיעה חלה לפי העין כיום היא תחול לפי הידע המדעי הפשוט.
הדבר עורר אותי לשאול שאלה שמעסיקה אותי זה זמן.
ידועים הדברים שהאבן עזרא כתב אגרת בשם אגרת השבת בה תקף בחריפות דיעה שטענה כי השבת חלה מבוקר עד ערב ולא כדיעה המקובלת בהלכה כי היום הולך אחר הלילה, טוענים כי ההתקפה הופנתה כלפי הרשב"ם שפירש את הפסוק 'ויקרא א' לאור יום ולחושך קרא לילה' כי העולם נברא במצב של יום ואחריו בא הלילה, והובן מכך כי בעצם הלילה הולך אחר היום, וההלכה הקובעת כי היום הולך אחר הלילה התחדשה בימי שיבת ציון כנרמז בספר נחמיה, כנראה משום שכך היה נהוג בין עמי האיזור באותה תקופה. אין בידי מקורות הסטוריים ומחקריים ברורים על תיזה זו, ואשמח להרחבה מכל היכול להרחיב.
דומני כי הדברים די מתאימים לגישת ווטו אמר ר' גדליה הנ"ל.
והרי התורה לא אמרה לשמור את ליל השבת ויומו או את יום השבת ולילו אלא לשמור את יום השבת ויתכן ומסתבר שאין כל צורך שתהיה לתורה הגדרה משלה למונח יום מעבר למקובל בעולם ואם כן בהשתנות המושג בעולם ישתנה גם בהלכה, אם כנים הדברים הרי שווטו לא מיצה את הדין, שכן מדוע להתייחס לשקיעה כמקובל היום, ניתן כבר להתייחס ליום כולו כמקובל, שהרי התורה לא תלתה בשקיעה בדווקא אלא ביום כפי שהוא נתפס. אם אכן כך הרי שהיה צריך להתייחס לדיני היום לפי המקובל היום בעולם, הוי אומר שעת חצות שהיא 12 בלילה.
אמנם יש להעיר כי לגבי טהרה כן מופיע בתורה התייחסות מפורשת לשמש 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' אלא שפסוק זה עצמו אינו מבואר דיו עיין בתחילת מסכת ברכות.
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 08/03/2006 15:54:19
נשלח ב-8/3/2006 15:27
מאיר,
ראשית הבאת אתה עצמך את הערב שמש, שנותן מושג על סוף היום.
אבל נשמט ממך "בתשעה בחודש בערב, מערב עד ערב, תשבתו שבתכם". דומה אני שעל כורחך, אם העשירי (שהרי ענין מתחיל "אך בעשור") מתחיל בערב ומסתיים בערב, גם ה-י"א כך.
נוהל שכן
זה כאן!
נשלח ב-8/3/2006 15:40
אם כבר עוסקים בענין יום ולילה
אולי מי יאיר עיני לסיבת השוני בין מקדש לשאר א"י לענין סיבת הבדל מי הולך אחר מי. ועוד, יוצא שבו זמנית החיוב על האדם יכול להיות דו מימדי ביחס לזמן בו הוא נמצא.
נשלח ב-8/3/2006 15:46
שכן יקר
צודק הנך, טעות שלי, וכעת נזכרתי עוד 'בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב'
האם זה שולל את הטענה כי היתה אכן דיעה בין שלומי אמוני ישראל שאותה תקף ראב"ע ? האם בהכרח ללמד על הכלל כולו יצא ? ושמא אדרבה שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ?
והאם זה מחייב גישה לפיה התורה אכן הקפידה על ערב אך הותירה לנו לנהוג לפי הערב שלנו כטענת ווטו, או שמא אם כך עלינו להשאיר את מצב העניינים כפי שהיו בתקופת התורה גם ללא ידיעה מדעית בסיסית ככל שתהיה ?
ואף אם הערב הוא העיקר ונתון לשינוי עדיין אין זה אומר שקיעה אלא ערב, ויש מקום לדון מתי מתחיל הערב בימינו.
לגבי הערב שמש אותם שאלות בצירוף מה שציינתי לברכות שיתכן שפשוטו של מקרא הוא דווקא הזריחה (רש"י)
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 08/03/2006 15:52:10
נשלח ב-8/3/2006 16:11
ערב בעברית- משמעותו כבוא השמש, כלומר שקיעת החמה, וכך נאמר בדברים
ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.
ועוד נאמר אצל יעקב, וילן שם כי בא השמש, כלומר כבוא השמש= כי בא השמש= שקיעת החמה.
בין הערבים בעברית- משמעותו, פרק הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, כלומר בין שני ערבים, שקיעת החמה ערב אחד, וצאת הכוכבים ערב שני, ופרק הזמן שביניהם הוא בין הערבים.
וכך נאמר בספר שמות יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. יג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. כדאי לשים לב המילים "בין הערבים" שבפסוק יב מקבילות למילה "בערב" שבפסוק יג.
כבר הבאנו מהפסוק בדברים ומהפסוק בבראשית אצל יעקב, שבערב כבוא השמש, משמעותו שקיעת החמה. נמצא שגם בין הערבים וגם בערב הוא שקיעת החמה. אלא שבמילה בין הערבים יש התייחסות לפרק זמן מתמשך, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים. ואילו בערב משמעותו רק שקיעת החמה ולא יותר.
לאחר שאנו יודעים עברית, כפי שנכתב כאן מהתורה משתמע שהיום מתחיל מהלילה, כפי דעת חז"ל, ודבריהם הם פשוטו של מקרא.
התקפת הראב"ע אם אינה מכוונת לרשב"ם, מכוונת לקראים, כידוע הראב"ע הרבה לקרוא בדבריהם, וגם הושפע מדעותיהם, ציטוט על כך ניתן למצוא בדברי האברבנאל בקישור הבא http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1537818 הודעה ראשונה של דין_ודיין והדעת הזה בכללו לקחהו הראב"ע מדברי הקראים שבפירושי התורה אשר להם נמנו וגמרו שלא כתב זה משה,
ע"כ ביאור מקרא
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 08/03/2006 16:24:11
נשלח ב-8/3/2006 16:22
דרום חוקר
תודה רבה
מאיר
נשלח ב-8/3/2006 16:34
מאיר היקר
אם קיבלת את ההסבר בין הערבים = שקיעת החמה. האם לפי פשוטו של מקרא צריך לשחוט את קרבן פסח, בבין הערבים, כלומר בשקיעת החמה, ולא כפי דעת חז"ל משש שעות ומחצה.
וכך נאמר בספר שמות ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם.
וזה לשון הרמב"ם "מצות עשה לשחוט הפסח בארבעה עשר לחודש ניסן, אחר חצות" (רמב"ם הל' קרבן פסח א,א)
וראה רש"י בשם המכילתא "משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב"
מאיר להלן העתק מדבריך להקל על הלומדים < רק יש להוסיף שחז"ל לא טעו -כדבריך- בהבנת המקראות הם שאלו בעצמם את שאלותיך.
למשל השאלה מהפסוק 'שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים' נדרש כך:
בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה שורף.
ברור כי אין זה פשוטו של מקרא, רק רציתי להעיר שהשאלה כבר נשאלה.
הרמב"ם גם פירש/דרש מקראות בהצמדות להלכה המקובלת >
אמור מעתה, ה' כתב בתורה דבר אחד, ופירש אותו לחכמים בצורה הפוכה.
נשלח ב-8/3/2006 17:01
כנ"ל
מה יש להקל על הלומדים ? כל המעוניין יעיין שם
מאיר
נשלח ב-9/3/2006 17:49
באמת למה התורה כותבת: בתשעה לחודש בערב, בארבעה עשר לחודש בערב, עד יום האחד ועשרים לחודש בערב, למה לא מספיק לכתוב בעשירי לחודש וכו' האם זה מצביע על כך שבשפת העם הלילה הלך אחר היום ? (בניגוד למה שכתבתי למעלה)
מאיר
נשלח ב-22/3/2006 11:39
מאיר,
יש הבדל בין "מקובל" מלאכותי ו"מקובל" שהוא עדיין טבעי ועיין נא באשכול שהוקפץ על "החיים פי הטבע",
א. הרלב"ג בפרשת החודש הזה לכם, מסביר שהסיבה לכך שהתאריך העברי מתחיל בשקיעת השמש, היא משום שההגיון מחייב להתחיל את היום עם התרחשות טבעית בולטת, או שקיעה או זריחה. מכיון שראש החודש נקבע לפי ראיית הלבנה, זאת משום שלא בכל דור ימצאו חכמי תכונה, והלבנה הלא נראית בתחילת הקיפה רק עם שקיעת החמה, בעל כרחנו יתחיל היום הראשון של החודש עם השקיעה. לכן כל שינוי תאריך מתרחש אז.
ב. בנידון קו התאריך, טוען הרב כשר שיתכן שבעולם העתיק, כאשר חצי הכדור לא היה מוכר ולא ישבו בו מי ששאלו מתי מתחיל היום, לא היה מקום לדון על זה ואכן גררו את כל חצי הכדור אחר מערב הישוב המוכר. אך כאשר נוצר החיבור ונוצר הצורך לקבוע את התאריך שם, יש לקבוע הלכה שהקו יעבור היכן שהחליטו התושבים/האומות.
שתי הערות אלו, כשנחברן יחד, יעלו את הטיעון שלי בראש האשכול.
------- מאיר
נשלח ב-13/1/2008 15:01
דרום
המילה ערב- ערבוב- בה מתערבים היום והלילה. הלילה זה מה שאתה קורא ערב.
בוקר- היא ההפרדה בין הלילה ליום מהמילה לבקר .
ב_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 13/01/2008 15:05:26
מודה ועוזב
נשלח ב-24/2/2008 23:19
בכל מקום רואים את השמש שוקעת קצת יותר מאוחר מהשקיעה האמיתית, כתוצאה משבירת קרני השמש באטמוספרה.
מאיר
