צ'וטנג: האם מחלוקות בהלכה מביאות לכליון העם

באשכול על הקראים,

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1125922

העלה צ'וטנג טענה מעניינת,


אחד הסיבות של העלמות הקראים הוא חוסר תורה שבעל פה. כיון שהם פוסקים רק על פי תורה
שבכתב, שבו יש המון סתירות ודברים בלתי ברורים, הרי שרבו ביניהם המחלוקת לאין סוף וכבר
העיר על זה בעל כוזרי שני. עקב זאת הם מתפצלים שוב ושוב. גם לאחרונה נדמה לי שהתפצלו שוב
על רקע מחלוקת בקידוש החדש. כמובן שרבוי קהילות קטנות מקשים על התנועה הקראית לשרוד.


***

כאן מתבקשת לדעתי השאלה הבאה:

מדוע אם כן לא יחול הכלל ההיסטורי והסוציולוגי של צ'וטנג גם על עם ישראל, להבדיל?

***

כך הצעתי לענות לו:

צ'וטנג

העלית טענה מעניינת, שאינה קשורה בהכרח לזהותם של הקראים.

לאמור:

קהילה שטטוענת כי יש לה מסורת מחייבת, אך המסורת הזו מכילה דברים סותרים, סופה להתפצל
ולהתרסק לרסיסים - ולהעלם.



הדבר ראוי לדיון בפני עצמו. אם זה נכון, מדוע זה לא קרה, להבדיל, לעם ישראל, שגם לו יש מסורת
שמכילה סתירות רבות, ברורות במידה כזו או אחרת - בספר הספרים של ההלכה, התלמוד?

יש לכך כמה וכמה סיבות. הראשית שביניהן היתה מנגנון מוכן מראש להכרעה בין סתירות.
כשהמנגנון הזה הרשמי בטל, התפתחו מנגנונים בעקבותיו.

למעשה, לפנינו היסטוריה של התפתחות ההלכה. וכבר דנו בזה בעבר.

א. התורה הועידה מנגנון דמוי סנהדרין להכרעה בשאלות חדשות או שאלות שנשתכחו.

ב. לאחר שבטל המנגנון הזה, עדיין היו מנגנונים מקבילים בדמות ישיבת יבנה בימי התנאים, ואחר כך
היו מרכזים גדולים בישיבות, בארץ ישראל ובבבל.

ג. ככל שנפוצו ישראל בגלויות, הם עדיין ניסו לשמור על קשר עם המרכז שהיה בבבל, אך גם נשענו
על ספר הפרוטוקלים (הגדרתו של שטיינזלץ, כמדומה) של הלימוד במרכזים אלו, התלמוד.

הפוסקים מן התלמוד או מכתבי פוסקים כגון הגאונים חשו שהם מקיימים הלכה ברורה ללא
התפצלויות ומחלוקות.

ד. כאשר קמו פוסקים מקומיים, נשענה כל קהילה על הפוסקים שבסביבתה, ללא מודעות לכך שיש
גם שיטות אחרות.

ה. כאשר נאלצו מסורות שונות להגיע לידי התמודדות, הגיע פתרונו של ר' יוסף קארו: לנסות לחקות
את הדגם של הסנהדרין על ידי הכרעת הלכה לפי רוב.

ההנחה הסמויה כאן היא שכל הפוסקים לדורותיהם מהוים מעין סנהדרין שלא מדעת.

ו. לאחר כתיבת השו"ע, צצו הגהות מקומיות. אך עדיין התחושה היתה שיש נאמנות לספר מרכזי
אחד.

ז. בימינו, חזרה המודעות לקיומן של מחלוקות, אך התפתח גם מנגנון שממשיך הלאה את שיטת
השו"ע.

השו"ע הכריע במחלוקת לפי רוב דעות.

המשנה ברורה נקט את שיטת הלכתחילה/בדיעבד (לינקי? היכן אשכולי על זה מראשית ימי הפורום
?). לכתחילה נוקטים כשיטות חשובות של האחרונים.

בימינו, אם ניקח לדוגמא את פסקי הרב דבורקס ביתד נאמן, וזו בוודאי רק דוגמא של שיטת הפסיקה
בקהילות חרדיות ובספרי ליקוטים, מחמירים כמו כל הדעות האפשריות לכתחילה. בדיעבד, אם יש
רק גדול הלוקח על כתפיו להורות את האמת, יש גם היתרים...

על כל פנים, קיימים מנגנוני איחוד בין המחלוקות.

מסתבר שתופעה כזו לא קיימת בין הקראים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

חושבני שהאשכול גלש לנושא ששייך לאשכול המקורי. השאלה שלי לא היתה כלל מדוע נעלמו הקראים, אם הם נעלמו. השאלה היתה, בהנחה שצודק צ'וטנג, והעדר הסכמה מנוון יכולת הישרדות של עם, כיצד הצליח עם ישראל להתגבר על הבעיה? בדברי שירטטתי את המנגנונים שהופיעו בעם ישראל כדי לפתור את בעית המחלוקות בהלכה. שאר הדברים שנאמרו, גם החשובים והרציניים שבהם, כדברי ממדבש, שייכים בעצם לאשכול על הקראים, ואעתיקם אליו. השאלה, להזכירכם, היא כפולה א. האם צודק צ'וטנג, ומחלוקות הלכתיות מאיימות על ההישרדות של העם היהודי. ב. כיצד בכל זאת הצלחנו להתגבר על בעיה זו. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני
התשובה חד וחלק לא!

יהדות שמאמינה בתורה שבע"פ, לא מחפשת את האמת המוחלטת, ויכולה להמשיך לחיות עם אי דיוקים או אפי' טעויות גסות של חז"ל. יכולת ההכרעה (כפי שאתה מתבטא), תמנע כל בעיה בפיצול עם ישראל.
 
האמונה שהתורה ניתנה לבנ"א ולא בשמים היא, אומרת שלמרות כל הטעויות חייבים ללכת ולשמוע בקול ההכרעה. התפישה כי בהלכה יכול להיות טעויות, תמנע פיצולים מהותים בעם ישראל.

חיים אני מבין מדבריך כי אתה מקבל עקרונית את הצעתי, כי לקראים לא היה מנגנון על להכרעה בין הכרעות חולקות, מה שאין כאן אצלנו. כל שנותר הוא לבדוק אם אכן זו הגישה הקראית שללה, באופן נורמטיבי, מוסדות של הכרעה, ואם אכן כך נהגו בפועל במשך הדורות. כל מה שאני אישית יודע על הקראות הוא הציטוט המפורסם ממייסד הקראות, ענן, שהזמין את תלמידיו: "דוקו באורייתא שפיר" (עיינו היטב בתורה). אולי מומחים לקראות, או למצער בעלי לינקים מגוגל, יוסיפו להתרת הספק. ומקומו של בירור זה - באשכול השכן, שלשם אעתיק גם את דברי אלו. מה שנוגע לנו כאן הוא הטענה שלך בהמשך דבריך. לאמור: התורה שבעל פה היא שכל אלקי והלימוד הקראי הוא מעשה ידי אדם. כמדומה שיש כאן עירוב של רמות, בין מטפיזיקה להיסטוריה. כל לימוד התורה שבעל פה נעשה בידי אדם. אמנם, מתוך גישה מסויימת, שאמורה להעניק סייעתא דשמיא להולכים בה. האמנם חכמים היו חסיני טעות? זו מחלוקת ישנה בפורום. או שמא קבלתם את הנחות היסוד המפורסמות שדנתי בהן במקום אחר (ולא רק אני) כי התורה ניתנה בידי ה' למשה והיא עוברת מדור לדור דרך חכמים - האם הנחות אלו מספיקות כדי לשמר את התורה שבעל פה? אני נוטה לדעה האחרונה, למרות שעינינו הרואות כי בדרך כלל זכו גדולי ישראל לסייעתא דשמיא ולהבנה מעמיקה. אזכיר את שיטת החינוך המפורסמת בפירוש מעשה תנורו של עכנאי, כי התורה חפצה בהכרעת הרוב, גם אם הרוב טועה. כלומר, לא מניעת הטעות היא סוד שמירת העם היהודי. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני
כתבת
"התורה שבעל פה היא שכל אלקי והלימוד הקראי הוא מעשה ידי אדם".

הכוונה, אצל הקראים נתפסת התורה שבע"פ ומערכת ההכרעות, כמעשה ידי אדם. אצלנו, התורה שבע"פ היא העיקר וממנה אנו צופים על התורה שבכתב. השכל האלוקי - הכרעות אנושיות (עם טעויות).

הגישה דוק באורייתא, הוא היפוכו מהנאמר לר' עקיבא, מה לך אצל אגדה לך לטומאה וטהרה.

מיימוני, שתי הערות:
1. דומני שמה שחיים מתכוין לומר הוא שהמוכנות להכיר בקיומן של כמה דעות, וההנחה שאין חובה ללכת כהאמת המוחלטת היא הערובה לכך שדרכי ההכרעה אכן ישמרו את הליכוד והאחדות. דרכי הכרעה כשלעצמן אינן ערובה למאומה. בדיוק כמו מדינה דמוקרטית (=שיש בה דרכי הכרעה למחלוקות) בלי מסורת דמוקרטית (כלומר שרוח הדברים דורה סביב העוסקים בהם). לפעמים זה יותר חשוב מהכללים עצמם. ז המה שיוצר את האמון בכללים ואת המוכנות להשתמש בהם בכל מקרה. מי שמחפש אמת, ומאמין שיש רק אחת כזו ושאסון הוא אם לא נוהגים כך, יתקשה להשתמש באופן מהותי בכללי הכרעה, גם אם קיימים אצלו כללים כאלה מחמת חוסר ברירה. על כן האידיאולוגיה שסביב הכללים חשובה לא פחות ואף יותר לשימור הזהות היהודית (הדתית) כזהות אחת.
2. הדיון כאן מניח שניתן למצוא תשובה 'מדעית' לשאלה זו. מתוך התבוננות והשוואה בתהליכים השונים אצלנו ואצלם נוכל לעמוד על ההבדלים, ועל הסיבות לשרידות השונה (אגב, הקראים, ככת שהיא לא ממש לאומית, וללא מסורת ומסגרות עתיקות, קיימים כבר לא מעט זמן).
אך הנחה זו עצמה טעונה בירור. האם לא ייתכן שההבטחה 'נצח ישראל לא ישקר' פועלת גם במקום שהכללים לא מספיקים לבצע זאת? האם לא ייתכן שחברה שונה עם אותם כללים עצמם לא היתה שורדת?
ודוק', אין כוונתי לומר שבהכרח אין הסבר, או שמציאת הסבר היא כפירה בקב"ה ובהבטחתו. בכוונתי לטעון שלא תמיד החיפוש ה'מדעי' הוא המתודה הנכונה. אמהם גם אין הכרח שהיא מתודה לא נכונה. יש רק להיות מודעים לשתי האפשרויות.

מיכי

כל המומחים לקראים.
האם מישהו מכם ראה  או קרא ספר של קראים?
האם האינפורמציה שאתם נותנים מבוססים על עובדות או על סברות.?
כצת יושר אינטלקטואלי. ללמוד מכתבי רבנים על הקראים דומה למי שלומד
על זכויות הפלסטניאים. מכתבי הרב כהנא.
כמה עובדות היסטוריות.
הקראים היו רוב לפני כ1500 שנה. הקראים היו חלוצי הפרשנות על התורה
הרבה לפני רש"י. לפני כ600 שנה בטורקיה כשרבו המחלוקות עם אחיהם
הרבנים. בשבת ביציאתם מבית הכנסת לאחר קריאת התורה. בפרשנות על התורה. החליטו הקראים מפני דרכי שלום לשנות את סדר קריאת הפרשות.
יש שולחן ערוך גם לקראים.  ולא תאמינו קוראים לזה  "אדרת אליהו".

לתשומת לב גם לקראים יש תורה שבעל פה ופרשנויות על התורה. לפעים יפים ביותר( ראו את מה שאבן
עזרא מביא בשמם בפרשת משפטים לדוגמא) הם פשוט לא קדשו את התורה שבעל פה בקדושה יתירה כמו שאנו מקדשים. ולא נתנו לחכמיהם חרות יתירה ליצר הלכות לבקרים. ולסתור הלכות מפורשות של התורה.
.
מודה ועוזב תוקן על ידי - ירוחםשמ - 10/03/2006 13:28:13