התמודדות עם החינוך הדתי לאכזריות קדושה

כותרת חילופית מתאימה ל'ענינא דיומא': 'בא למחות את עמלק ונמצא הוא העמלקי'

הבוקר מוקדם הבאתי באשכול טליבן-חרדיבן לינק טלויזיוני לנאום מוצלח של וואפה סולטן, פסיכולוגית ערבית-אמריקאית, על ה'אכזריות הדתית הקדושה' (מינוח לקוח מארכיוני הפורום על הרשע המתבצע בשם הדת, לינקי?). בנאומה היא מגנה את האיסלם לעומת הבודהה והיהדות. זה נוגע לאשכול ההוא.

אבל כאן אני לא דן ולא מתיחס לדת-אסכולה מסוימת לעומת דת-אסכולה אחרת. אני רק בא לנסות לדון ולנתח מה המקור החינוכי לתופעת האכזריות הקדושה האנטי אלוהית ומהן הדרכים לסלק אותה.

תחילה אביא מדבריה של וואפה שם ובעיקר מהופעה אחרת משוכתבת. (משום מה הייד פארק לא נותן לכתוב את המילה scri pt המופיעה בכתובת האינטרנט, אז עשיתי רווח באמצע המילה ויש לצמצם אותו) http://www.memritv.org/transcri pt.asp?P1=783

בנאום הטלויזיוני היא עונה למתוכח דתי: 'אחי, אתה יכול להאמין באבנים כל זמן שאתה לא זורק אותם עלי'

בנאום המשוכתב היא כותבת בין היתר (תרגום חופשי):

'במדינותינו, הדת היא המקור היחיד לחינוך והמעין היחיד ממנו שתה המחבל (טרוריסט) עד שרוה את צמאונו. הוא לא נולד מחבל ולא נהיה מחבל בין לילה. התורות האיסלמיות מילאו תפקיד בשזירת המארג האידיאולוגי שלו, חוט אחר חוט, ולא ניתן למקורות אחרים -אני מדברת על מקורות מדעיים- למלא תפקיד. תורות אלו הן שעיוותו את המחבל הלזה וקטלו את אנושיותו. לא שהמחבל עיוות את הוראות הדת ולא הבין אותן נכונה, כפי שטוענים בני אדם שהם בורים בענין.

כשמשננים לילד בשנותיו הרכים את הפסוק: 'הם ייהרגו או ייצלבו או ייחתכו להם ידיים ורגליים בצדדים חילופיים', בלי להיכנס כרגע בפירוש הניתן לפסוק הזה ובנסיבות בהן הוא נאמר, נעשה הצעד הראשון ליצירת מחבל גדול...'

ובהמשך: '... או שאך ורק ביקשו להשביע רצונות פראיים שדורבנו בהם על ידי תורות דתיות אשר מסיתות ומשסות לדחית השונה, הריגת השונה והכחשת (זכויות) השונה...'

אני רואה את וואפה כעצכחניקית מקורית בגירסה המוסלמית, אבל חוששני שכאן בגירסה היהודית, חלקנו שותפים לאותו הפשע הרעיוני.

לא מודגש כאן מספיק שכאשר מלמדים ילד פרשות התורה כמו מחיית מדין, סקילת 'מחללי' שבת, תפילות כמו שלא עשאני גוי ואשה ועוד, צריך מיד או אפילו כהקדמה ללימוד לגנות את התופעה בכל לשון של גנאי ורק אחר כך להסביר ש'נשתנו העיתים' או כל אפולוגטיקה אחרת.

יתירה מזו (יסלח לי ווטו רבי) כאשר מלמדים פרשת ומסכת קידושין ומוצאים את הצורה בה 'נלקחת' האשה, צריך לגנות אותה ולהתריע על השינוי הנדרש ולא לתרץ אותה בק"נ טעמים. הילד לא מבין את הדקויות המחשבתיות מבית מדרשם של ה'פוסט חזונישניקים' (או את מאמרי חז"ל התיאורטיים של בוגי) אבל חודר בו המושג של החפצת האשה והשפלת הגוי.

הדגשה: אני לא מטיף ליהדות רפורמית ובוודאי שלא לדרך של הידענים ושונאי מחצבתם למיניהם מבית ומחוץ שרוצים להעיף את הדת לכל הרוחות. אני כן מטיף ללימוד הדת בד בבד עם ניטרול הארס החינוכי שטמון בה.

לסיכום: לימדו ולמדו תורה שבכתב ושבעל פה אבל לימדו ולמדו קודם לכל פיסקה ופיסקה את ה'דרך ארץ שקדמה לתורה' שלא לקבל רעיונות שנשארו ושהוחדרו בה, שהם כורתים את הענף החינוכי הנהדר עליה היא יושבת.

הרחבת הכותרת

תוקן על ידי עצכח ב- 22/01/2009 15:56:29

מיכי

גם בעיניי זה לגיטימי להיות רפורמי, קונסרבי, ריקונסטרקשי, בודהי, טאואיסטי, קטולי, בפטיסטי, פרוטנסטנטי, שיעי, סוני וכל הרשימה עד להודעה חדשה. זאת כל זמן שכלשון וואפה: 'אתה לא זורק את האל/אליל שלך על אחרים'.

מה שאני טוען ('תורת הבוגיזם' בלשון מיימוני) זה שבכל דת יש עושר רב של 'אידיאולוגיה שלא מדעת' (בפרפרזה מה'תיאולוגיה שלא מדעת' של מורי אידגי שליט"א). קשה וכנראה בלתי אפשרי לעמוד על כך אם וכמה היו מייסדי ומקיימי כל דת מודעים -עם או בלי מילים- לאידיאולוגיה של עצמם. אבל סה"כ זה לא משנה אם משה הבין שקרבנות זה פיוס לאל או שהם ביטוי נפשי כמו תפילה. מכורח הנסיבות שלי אני מודע יותר לאידיאולוגיה היהודית. לדעתי מבחינה חינוכית-ציבורית זה עוול להשליך אותה לאשפה ובפרט שניתן לקיים בה 'תוכה אכול, קליפתה זרוק'.

למה אני לא בעד רפורמה ואין בדברי הטפה לרפורמה? כי אינני אומר: 'אנא אל תקיימו מה שלא נראה לכם' כמו שציטטת את שאומרת הרפורמה, אלא 'לימדו את התורה ולימדו לגלות את האידיאולוגיה שטמונה בחובה עד שתהיו חלק ממפרשי התורה שבעל פה'. ישנם כאלה שרואים באשכול 'המאמרים התיאורטיים' שלי מגמה של התלוצצות, אבל האמת היא הפוכה. מגמת האשכול 'רצינית עד מות' (dead serious).

גם מחיית עמלק רלוונטית היום, אבל תבינו את מהותה לבער את המריע האטום (או איך שתפרש אותה). צורת קידושי אישה אינה כתובה בתורה כהחפצה ולשון 'כי יקח' מתפרש היטב כ'דיברה תורה בהוה' ואני גם בטוח שחז"ל עצמם לא דרשו את דרשותיהם בכל מקום שכתובה לשון לקיחה והיום הם כבר היו מוצאים דרך לדרוש אחרת (כדאמר בוגאה במאמרי התיאורטי האחרון שם).

ידידי ראביי רציו מנסה ליחס את דרכי ל'ריקונסטרוקשיוניזם', על שם זרם היהדות הנקרא כך. לעומתו אני טוען:
1. לא מדובר ב'שיקום' (רקונסטרוקציה) אלא המשך הבניה המתמדת של התורה שבעל פה (קונסטרוקציה דינמית) שנבלמה ונחרבה (דסטרוקציה) על ידי קידושי הטקסטים שבעל פה שבעבר היו מתפתחים מדור לדור. (אני חייב להודות לווטו שהעיר והאיר לי את הדרך הזו, למרות שהוא וחבורתו לא מקיימים את הדרך מפני שיקולים חברתיים שלדעתי הם שגויים.)
2. שהזרם היהדות המשקמת (ריקונסטראקשיוניזם?) לא הולך בדרך זו בכלל והוא כרפורמי לכל דבר, למרות שאי שם באידיאולוגיה שלהם (הקפלניסטית) מופיעה הטפה למגמה כזו.

מיימוני

אני מסכים איתך שאין פסול במה שהתורה אומרת, בהתחשב בנסיבות בהן נאמרו דבריה. אני בטוח שאיני צריך להוכיח לת"ח כמוך כמה פעמים זה קורה בתורה שבעל פה שדברי התורה שבכתב הוגבלו בזמן ובנסיבות מסוימים (כמובן באלגנטיות הכרחית לחינוך: שק"ק/הברגה/עיגון).

לכן זו הדרך וזו העיר ללמוד איך לפרש את התורה. 'ללמד מה כתוב' בלי מה שהוסיפו אח"כ זה לא מספיק. אדרבה טוב עשו לפעמים שהוסיפו לפרש ולהגביל ועלינו להמשיך את המפעל הזה. כפי שכתבתי למעלה שבעצם לא מדובר ב'הוספה' על הכתוב, אלא בהקדמה המכונת איך לקרוא את התורה ואיך לפרשה שלא ניהפך לא לחרדיבנים ולא לשונאי תורה. (הפורום ובפרט בארכיון שלו, מלא בדייונים על קדימת 'שכליאל' וגם את זה איני צריך לפרט לך.) זו תורה שבעל פה במלוא המובן.

בוגי, צר לי אך אני עדיין לא מצליח לראות את ההבדל.
בסופו של דבר אם תתייחס לכך כתיקון או כהמשכה וחשיפה זו שאלה של אידיאולוגיה ולא של פרקטיקה. בפרקטיקה לפי דבריך אתה תבטל את כל מה שהרפורמים יבטלו (ואולי אפילו תבטל מעט פחות מהקונסרבטיבים באגף השמרני יותר). קידושי אישה ייראו אחרת מהמקובל בהלכה, מחיית עמלק איננה קיימת כלל במובנה ההלכתי. אתה מוחק את הלכה לטובת הרעיונות שלפי דעתך עומדים מאחוריה.
אז אתה באמת רוצה לומר לי שישיבה נפרדת בבית הכנסת היא בעלת בסיס הלכתי רחב יותר מאשר מחיית עמלק כפשוטו? או מיקום הבימה בביהכ"נ? אז במה אתה שונה בפרקטיקה, לא בסיסמאות?
ושוב, שאלתי היא על הגדרות, ואין כאן ביקורת (לא בגלל שאין לי, אלא בגלל שלא בזה אני עוסק כאן).
מיכי

מיכי

לפני שאני עונה לשורות שבתוך הודעתך, אקדים לענות למה שמבצבץ מבין השורות.

הלא נושא האשכול אינו במה אני בוגי שונה מרפורמי וגם אין לי את הבעיה (של חבירי המייסדים ווטו ומיימוני) עם התו הרפורמי ,כי בעצם איני רואה את עצמי שייך אידיאולוגית לשום קבוצה שבעולם וממילא לא נושא שום תו (זה שאני פיזית יהודי מהול זה שוה לי רק ככרטיס כניסה למועדונים מסוימים). אבל בכל זאת זה שאתה מנסה להתמקד בנקודה הזו, מאשרת לי את התו הניאו-חרדי שהדבקתי לך ושרשמת לפניך. 'המקובל בהלכה' דוחה אצלך לא רק את המוסר האנושי הראשוני שטבע אלוהים באדם (בדרך ארץ שקדמה לתורה) אלא אפילו דברים שאתה בעצמך תזהה כמעוותים. המטרה לקבלת התו החרדי-הלכיסט מקדשת לך את כל האמצעים. לדעתך כל טקסט היוצא מהדפוס החרדי, מקודש למשה מסיני ונכנס לשמים. תקן אותי אם לא הבנתי אותך.

לגוף ההודעה ובהמשך לנ"ל, אני לעומתך, נאמן למה שכתבו חז"ל 'לא בשמים היא'. שום טקסט לא מקודש אם הוא סותר את ה'דרך ארץ קדמה' ולכן איני רואה שמה שהקדים אותי אדם מזוקן ומיושן לבית הדפוס זה נותן לגיטימציה שדבריו יהיו יותר חלק מהתורה מאשר דברי.

לכן שלא כרפורמה, אני כן גורס את המושג הלכה. לו היתה גירסתי רק מהבחינה האידיאולוגית כטענתך, זה כבר היה מבדיל אותי מהרפורמה בכך שאני לא מחליט מהמותן שלי ואפילו לא ממאמץ המוח שלי סתם ככה, אלא לאחר 'שהתייעצתי עם חלקי השולחן ערוך' (נדמה שהחזוניש אמר את זה - מיימוני אולי תצרף אותי משום כך לפוסט-חזונישניקים ).

מאותה סיבה יימצאו גם הבדלים פרקטיים. במקרים שלא יהיה ברור לי מספיק איך לפרש את התורה אז למרות שדעתי תהיה נוטה לצד אחר מאשר ההלכה המקובלת, אומר 'נעשה ונשמע' שלא כרפורמים שבכלל לא מגיעים לשלב הזה כי מענינת אותם ההלכה כמו השלג דאשתקד בברלין.

אתה כותב שלדעתי 'קידושי אישה ייראו אחרת מהמקובל בהלכה, מחיית עמלק איננה קיימת כלל במובנה ההלכתי... אתה מוחק את ההלכה'. שוב החלטת שה'מובן ההלכתי' נמצא בבעלות 'אורתודוסית'. זה מה שבאתי לומר, לא חביבי, התורה היא של כל מי שהוגה בה (ואולי אפילו נכרי - נושא לאשכול נפרד, יש זמן שבוע) ולא של מועצת פוליטיקאי אגודה, שס ודגל ואף לא איחוד לאומי וחרדל ובטח לא של באהלי... וחטא חטא.

עוד אתה כותב: 'אז אתה באמת רוצה לומר לי שישיבה נפרדת בבית הכנסת היא בעלת בסיס הלכתי רחב יותר מאשר מחיית עמלק כפשוטו? או מיקום הבימה בביהכ"נ?' לא הבנתי איפה ראית שביכרתי את הישיבה הנפרדת ומיקום הבימה על פני מחיית עמלק שלא כפשוטו. בכל אופן שוב, 'כפשוטו' תלוי בדרך ארץ קדמה ולכן אינך יכול לכפות את ה'כפשוטו' שלך על מי שרואה חורבן אלוהי/תורני/חינוכי ב'כפשוטו' הזה ולכן אצלו ה'כפשוטו' מרוחק משלך יותר מאשר כממזרח למערב.

 מיכי ומימוני ( יסלח לי מימוני שהקדמתי את מיכי - הוא כמדומני מבוגר יותר )
 
  אתם מתווכחים אם זה לגיטימי להיות רפומי ?

 מה זה לגיטימי ? תלוי מי קובע את החוקים . ברור שלפי קביעת האורתודוקסים לא לגיטימי להיות רפורמי , ואילו לדעות אחרות כן לגיטימי. - אני מניח שמיכי התכוון שזה לגיטימי לפי חוקי וערכי החברה המודרנית. 

 אלא שאני תוהה למה אתם מתקיפים את בוגי . למה אינכם נוטלים אקדח ויורים בעשרות המסיונרים המסתובבים בארץ ומסיתים ומדיחים יהודים לעבוד עבודה זרה . ? 

 הרמב"ם קובע כי זו מצווה גדולה . !!! 

  בוגי . 

  אילו חשבנו כמוך כי המצוות ניתנות לפירושים שונים , וכל אחד יכול לפרשם כרצונו . הרי היו אלו מצוות וחוקי המפרש ולא מצוות האל . 

  לשיטתך כל אחד יקבע לעצמו את נורמות ההתנהגות שלו ולפיהם ינהג . זוהי אכן ההשקפה הרפורמית . 

  ברור , גם לך , כי היהדות האורתודוקסית אינה יכולה לנהוג כך , וזה שזה קשה , כבר דנו בכך בכמה אשכולות . 

   אולם החינוך היהודי האורתודוקסי אינו מהווה בעיה , אף חרדי לא יורה בעמלקים , מסיתים ומדיחים , אף חרדי לא מתפוצץ בין אזרחים תמימים , בעוד המוסלמים הקנאים מתפוצצים ורוצחים . ולכן כנראה שהחינוך האורטודוקסי אכן לא מחנך לרצח .   

תלמיד

אני משער שמה שכתבת 'אילו חשבנו כמוך' מכוון ל'אנחנו' הדוסים בעלי-בועלי התורה שבעל פה. על זה טענתי שהתורה היא נחלתם של כל הוגיה ולכן גם טענתך שלפי דברי 'הרי היו אלו מצוות וחוקי המפרש ולא מצוות האל' אינה נכונה כי 'לא בשמים היא' אמר האל בעצמו. בטח לא זרים לך דרכי הפירוש של חז"ל ודוקא בהיתר הקונדומים שלך ראיתי ביסוס לכך שהנך סובר כמוני.

לא 'כל אחד יקבע לעצמו את נורמות ההתנהגות שלו ולפיהם ינהג' שזוהי אכן ההשקפה הרפורמית, אלא 'כל הוגה בתורה ומברר לפיה, יקבע לפיה לעצמו את נורמות ההתנהגות שלו ולפיהם ינהג'. 

החינוך היהודי האורתודוקסי כן מהווה בעיה ומה שאף חרדי לא יורה בעמלקים וכו' זה רק אומר שאיננו כמוהם ולזה אני מסכים כפי שתראה באשכול הסמוך ומשום כך אני חס על היהדות.

תלמיד,
הרי עניתי למיימוני באיזה מובן התכוונתי ל'לגיטימי', ע"ש.

בוגי,
כמו שלך אין בעיה עם תוויות, גם לי לא. על אף שנדמה לי כי אני בהחלט לא נכנס לתווית מוגדרת, אבל זה לא הנושא.
אני לא האשמתי אותך במאומה, והקפדתי גם לומר זאת. אני גם לא מאשים רפורמים או קונסרבטיבים, וגם את זה אמרתי (אני רק חושב שהם טועים, אבל חלק גדול מהם פשוט חושבים כך ועל כן הם עושים את הנכון בעיניהם. בעיניי מי שנוהג על פי אמונתו נוהג נכון, ואין לי, או לתורה האורתודוכסית, שום תביעה כלפיו. לכל היותר הוא 'אנוס בדעות', כדברי הרדב"ז בשו"ת).
בדבריי היה ניסיון לברר משפט שאתה עצמך טרחת להקדים ולומר, ולא אני העליתי אותו. אמרת שאתה לא בא לטעון לטובת הרפורמה, וכאן אני חולק עליך. אתה כן.
אין בכך כדי לטעון משהו נגד דבריך. אני פשוט מברר משמעות של משפט, וחבל להסיט זאת לויכוח אישי.

המשפטים שאותם אמרת כעת מקובלים על חלק ניכר מאנשי הרפורמה, ושוב אין כאן האשמה אלא קביעת עובדה. ואם תתעקש אשייך אותך לקונסרבטיבים ולא לרפורמים (אחד ממנהיגיהם הוא ידידי, ואני מאד מכבד אותו. בשיחה עמו הוא אומר לי את אותם משפטים עצמם, ובבירור באופן שמרני יותר ממך), אם כי הגבולות די מטושטשים. גם אצל הקונסרבטיבים יש הלכה, והיא דומה מאד למה שאתה מציע, אם כי  כפי שכבר צייינתי, לפחות האגף השמרני שלהם הוא יותר שמרני ממך (נוטים לשינויים פחות ממך, ומחוייבים יותר ממך למה שעולה מפרשנות טכסטואלית. ראה להלן). גם הם מפרשים את התורה, ונוהגים על פי הבנתם. אגב, יש גם גויים כאלה, ולכן גם הם שייכים לאגף שלך.
וכל זה בסדר גמור (אם כי נתון לויכוח), רק כדאי לא להכחיש.

ובאמת הגבול אינו חד. כולם (אולי למעט קראים וצדוקים) מסכימים שיש לפרש את התורה, ולא תמיד לקחת אותה כפשוטה. הפרשנות מכילה רכיבים של סברא (מוסרית ואחרת) ושל שיקולים פרשניים טכסטואליים (וגם של מסורת). לפעמים יש דילמה האם לדחוק בלשון או בסברא, והדברים עתיקים (הב"י והחזו"א, שאינם חשודים אצלי על סטייה מהאורתודוכסיה, ושניהם אמרו שעדיף לדחוק בלשון מאשר לדחוק בסברא). יש כאן בעיקר שאלה של מינונים. להפוך את עמלק למשהו בנפש, זוהי פרשנות יצירתית שאינה משכנעת אותי. אני לא משתכנע שהתורה אכן התכוונה לזה, אף כי הייתי מאד רוצה להאמין בכך (ואני מאושר שיאן עמלקי היום ליישם עליו את הציוויים הללו). על כן היושר האינטלקטואלי מבחינה פרשנית מחייב אותי לאמץ את הציווי כציווי ריאלי (על אף שאני מתקומם נגדו מבחינה נפשית). וזוהי בדיוק האינדיקציה שלי לכפיפות להלכה במובן האורתודוכסי.
מי שאינו אורתודוכסי יכול להיות גם הוא 'כפוף להלכה' במובן שלך. אך הסברא המוסרית תדחה אצלו את שיקולי הפרשנות הטכסטואליים לגבי הפסוקים, על אף שסביר שגם הוא יסכים שהפסוקים עצמם לא מתכוונים לזה. מבחינתי אופן התייחסות כזה נחשב לא כפוף להלכה (ושוב, אין כאן האשמה אלא בירור עמדות ומושגים). הרי בסופוש ל דבר הוא עושה את מה שהוא עצמו מוצא לנכון, ולא מה שהתורה מצווה עליו (אאלא במקום שזה אינו סותר).
מבחינתי, אם אני משתכנע שהתורה (+המסורת) מתכוונת למשהו, אז אני מרגיש  מחוייב לו, גם אם אני מתקומם נגדו. לכל היותר אנסה למצוא מוצא פורמליסטי כלשהו (אפילו 'הערמה') כדי להימנע מלנהוג כך, כפי שעשו מאז ומעולם. ואם לא אמצא, איאלץ לנהוג כך (ואני לא בטוח שתמיד אעמוד בניסיון. אבל אם לא, מבחינתי זה יהיה כישלון).

מיכי

 בוגי

 אכן אנחנו = אורטודוקסים שמקבלים ומקיימים את התורה שבעל פה ,

 הרפורמים בדיוק כמו שאתה מבקש לעשות , אכן כן לומדים תורה שבכתב ואינם מקבלים את התורה שבעל פה כמחייבת , וזה ההבדל בינינו לבינם ,

  איני מוצא את הבעיה בחינוך החרדי - לטעמך. אם אינם יורים ואינם פוגעים באף אחד , מה אכפת לך שיתפלפלו אם עמלקי שהתגייר מביאים עליו עגלה ערופה ?

מוסכם פה על כולם שיש לחוש אי נוחות מול מצוות כמו מחיית עמלק או סקילת מחלל שבת בררררר.......

לגמרי לא מוצדק.

דומני שהמראתו של 'ערך החיים' כערך מופשט בתרבויות המערב ובכלל, נובע ממיזעור ערך 'תכלית החיים' שהיה [או לפחות אמור היה להיות] חזק יותר בזמנים קדומים ואין צריך לומר בתורה.

גם היום מוסכם על כך כי חתירה תחת אושיות התרבות חמורה פי כמה מאותו המעשה עצמו כאשר הוא נטול את אותה התוספת, (ראו ערך רצח ראש ממשלה/נשיא, חילול קברו...  )

עם היושב בארץ הנבחרת ומייצג אמונה בא-ל אחד, בחידוש העולם, ועוד יסודות אמונת המונותאיזם (שכיום הם כבר נחלת רוב העולם התרבותי)   מול עולם של עובדי אלילים, ותפקידו לשנות את ההיסטוריה (רמב"ם תחילת ע"ז) עליו להקפיד על כל פירצה באמונה או על מה שעלול לערער את יסודותיה אם לא יטופל ברצינות הנדרשת.

לפי השקפת העולם הדתי כלום לא מוטב היה אילו נהרג שפינוזה ?

זה שהיום זה נשמע מאוד רע זה די מוצדק משום שהיום התמונה לא תשתנה בצורה כזו ואת זה תופס יפה כל ילד הלומד חומש אפילו במאה שערים.

לגבי שלא עשני אשה זו כנראה טעות שכבר אי אפשר לעוקרה אם תלמידי חכמים כמוכם נכשלים בה,
המדובר הוא על כך שהיא פטורה ממצוות רבות והאיש מודה לה' על שזיכהו בהם, מה ענין זה למעמד האשה?
ואם על עצם הפטור תלונתכם זה נושא לדיון (שכבר התקיים דומני לא אחת, לינקי? אמשלום?)

מאיר

תלמיד

'ואינם פוגעים באף אחד'???

כתבת פעם שאתה רואה אותם, סליחה אותכם, מהחלון. כנראה שמזמן לא נוקו החלונות! כל מי שלא בדיוק בתלם נפגע ועוד איך! משפינוזה ועד סליפקין ומהרמב"ם עד הרב נדל, אלא שיש כאלה שלמזלם שרדו. 

שוב, ההבדל ביני לרפורמה הוא כאמור שאני לומד בכתב ושבעל פה וממשיך אותה ומסיק ממנה ואילו הם רק מביטים ולפעמים משתמשים בה.

 בוגי      בחייך ....

 השמשות אולי לא כל כך נקיות, אבל עדיין שלמות . כנראה שלא זורקים אבנים.

 ואם משמיצים , כותבים מודעות שטנה ,   עדיין אנחנו דוגלים בחפש הדיבור 

 
ואם אתה לא כרפורמים , נו אולי קוסרבטיבי . שיהיה .
 

בוגי,

כמה בלתי מפתיע, שכדי לקבל לגיטימצה לעמדתך (ואפילו ממי שעמדתם בעליל אינה מקובלת עליך, כמיכי למשל), אתה מוכן לזלזל בלא משים (ובלא קשר למציאות) ברפורמים וברפורמה.
אני נוטה להקשיב להגדרה העצמית של אנשים, ואם אתה מתעקש על שאינך רפורמי, אני מכבדת זאת.
לגבי חלק נכבד מן העמדות שתיארת כאן, אני שמחה להסכים עם מיכי - הן בהחלט מייצגות פלגים נרחבים בזרם הרפורמי והקונסרבטיבי. מצד שני, אני גם מכירה אנשים ונשים לא מעטים מן הזרם האורתודוכסי, שחושבים וחיים כך. ובכ"ז - ההגדרה העצמית שלהם גם היא חשובה...
בקיצור - הדעות המושמעות כאן על ידך תואמות ייצוגים זרמיים שונים במחשבה היהודית בת זמננו, ואיני רואה כיצד מקדמת אותך במשהו זעקת האימה מכך.



תלמיד,

אם אתה רוצה לדעת משהו על הרפורמה, אתה מוזמן לעיין באשכולות השונים שיועדו לכך. ע"פ העמדות שאתה מדקלם כאן, מחכה לך הפתעה גדולה, ומחכימה למדי...

תוקן על ידי - אמשלום - 11/03/2006 21:33:42

תמיד ואמשלום

חבל להתבזבז על הגדרות עצמיות זה מיותר מבחינתי. השתמשתי ברפורמה רק כדי להסביר כאן למיכי ולתלמיד שאינם מבינים את ההבדלים הדקים אבל יסודיים בין טעניתיי לבין הרפורמה שאין לה שום מחויבות חינוכית לתורה (אבל נא אם את רוצה להרחיב על זה כדאי האשכולות על הרפורמה, כאן אני מקוה לפתח את החיסונים נגד החלקים הלא חינוכיים שחדרו למה שנקרא תורה). גם היה לי דיון באישי עם מי שחשב שיש לי מניע לשמור על האורתודוכסיה. בכן זה רחוק ממני. הפוך, אני לא רוצה שאת המונופול על התורה, אותה אני מעריך, תהיה בידי האורתודוכסיה וממילא לחסוך את ההתרפסות הניאו חרדית מצד מצד אחד ואת ארס סינדרום המומר נגד התורה מצד שני.

טוב, תנו לי לשוב לנושא האשכול.

כמו שלרשת 'ממרי טי.וי' יש את הראיון עם וואפה סולטן, יש גם ראיון עם אום נידל מהפרלמנט הפלסטיני. היא אם שאהידים שמוכנה להקריב גם מאה בנים (כבר הקריבה שלושה) עבור אללה. צפו כאן ותראו אשה שבודאי מיימוני יכנה אותה יראת שמים גם אם מתחת למטפחת שלה אין לה שיער אדמוני. לא רק יראת שמים, אלא צדיקת יסוד עולם, אברהם אבינו בגירסה הנשית של צאצאיו הישמעאלים (שהפנימו אולי יותר טוב את מסר העקידה). באמת לפי המנטליות של ימי הביניים שלה היא באמת צדיקה כמו אברהם אבינו בשעתו. אבל היום מנקודת המבט שלנו עלינו למנוע בכל דרך ממנה ומהדומים/ות לה, את השפעת ההרג שהם משפיעים ולכן אני תומך בבוש בעיקרון. תורתו של אברהם אבינו מלמדת אותי שאם היום היה אברהם בא ורוצה לעקוד את יצחק היתה מצוה להשכים להרוג את אברהם.

כמו שכתבתי באשכול הטליבן, זו הצורה הפשוטה לקרוא את התורה ומי שקורא עמלק כצבע ולא כטבע של מי שבא להריע ללא חשבונות, לא יצא ידי חובתו ועליו לקרוא שוב את פרשת זכור.