| נשלח ב-14/3/2006 18:02 |
 |
| |
משלוח מנות מנהג חדש או עתיק?
במגלת אסתר אנחנו מצווים על משלוח מנות כדכתיב:
*:namespace prefix = o /> (כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים
ברם מנהג משלוח מנות כבר מוזכר בנחמיה 445- לפנה"ס לעומת מלכת אסתר
465 - 485 לפנה"ס.
כדכתיב:
נחמיה פרק ח
(י) וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְקֹוָק הִיא מָעֻזְּכֶם:
האם לפי כן אסתר חידשה דבר או קבעה כי פורים הוא כשאר חגי ישראל כמתואר בנחמיה דלעיל לגבי ר"ה כי גם הוא פורים חג שיש לשלוח בו מנות כנהוג לגבי שאר מועדי ישראל?
פורים שמח.
((פונט.ק)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 14/03/2006 18:05:24
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2006 18:15 |
|
| |
לא למדתי הסטוריה לבושתי ולכן איני בקי בתאריכים,
אך דומני כי -445 הוא אחרי -465
מעבר לזה בנחמיה לא מדובר על הוראה כללית לחגים אלא לאותו יום בו היו כנראה הרבה עניים ולכן הזכיר להם עזרא שלא ישכחום.
הדאגה לעני בחג מוזכרת בתורה
'ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך' (סוף ראה)
אך הוראה מחייבת לדאוג איש לרעהו באופן מודגש וגם אם אינו נזקק יחודית היא לפורים,
וכמו שנאמר בגמרא שאפשר להחליף את הסעודות זה עם זה ולצאת בזה.
שעם הדבר הוא כנראה כדי לחזק את ענין האחדות שזה מעבר לדאגה לזולת.
בעצם המשלוח מנות של עזרא דומה יותר למתנות לאביונים.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2006 18:47 |
|
| |
ymy33655
לגבי התאריך נראה כי הצדק איתך בכל אופן מדובר פחות או יותר באותה תקופה
מה גם שבנחמיה מתואר השלטון הפרסי.
בענין משלוח מנות הרי שדווקא החיוב מהתורה לשמח את העני בחג יכול ללמד כי אסתר
בקביעתה למשלוח מנות בפורים רצתה גם לקבעה את פורים כחג ולנהוג בו מנהגי חג.
בשו"ט.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 00:36 |
|
| |
חלמיש
כמדומה שמשלוח מנות היה מקובל בסעודות, כדרך להבעת חיבה.
המקור שלי לזה הוא תיאור הסעודה המשותפת של יוסף עם אחיו, שבה שיגר מנות לכולם, ולבנימין
יותר מכולם.
וכן מסתבר. כי בתקופה שבה אוכל היה מוצר נדיר ויקר, ואוכל מיוחד על אחת כמה וכמה, מתן מנות
לחבר או לקרוב היה סימן מובהק של חיבה ואהבה.
לפי זה, אסתר או בעל התקנה ביקש לעגן את הנוהג של החיבה ולהפוך אותו לאחד מדיני וכללי החג
החדש.
כפי שהגמרא במגילה כבר מדגישה, הכוונה המקורית היתה כנראה גם להפוך את פורים ליום טוב
האסור במלאכה, אלא שצד זה לא נתקבל.
ככלל, שאלתך מעוררת את הנושא: איך מעצבים חג.
לנו, מנקודת ראותנו היום, יש חגים וימים טובים שהם מן התורה. יש לנו גם את חנוכה ופורים, שחז"ל
עיצבו. אך בהחלט יש מקום לשאלה: כיצד מעצבים יום טוב.
בתורה אנו רואים שיש שבת, שבה נאסרה ל מלאכה, במובן של חידוש בעולם, כשיטת הרב הירש
וכאשר נתבאר בפורום בעבר.
לעומת זה, ביום טוב נאסרה מלאכת עבודה. כלומר מלאכה שיש בה רווח. ולא מלאכות שיש בהן
צורך היום עצמו.
חז"ל באו להוסיף ימים טובים, אך לא רצו או לא יכלו לתת בהם דינים שיש בימים שהם מן התורה.
בחנוכה, נבחרה הדלקת נרות, בין מפני שאור הוא סמל רב משמעות, ובין כמסתבר שהוא זכר
למנורה ולנס.
איך מעצבים פורים? איך מנציחים את הנס? חלק ממעשה היום טוב הוא סעודה. ומייסדי פורים רצו
כנראה להבליט שהסעודה נעשית בחיבה ואהבה בין המשתתפים. כפי שזה באמת בזמננו.
לפי זה, משלוח המנות צריך להעשות בסעודה עצמה. וכמדומה שכן משמע בכמה סוגיות. אמנם גם
בגמרא אנו מוצאים ששולחים מנות למי שאינו בסעודה, אלא אוכל בביתו. והנושא צריך עיון לדעתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 01:01 |
|
| |
מסכת ביצה פרק א משנה ט'י'
בית שמאי אומרין, אין משלחין ביום טוב אלא מנות; בית הלל אומרין, משלחין בהמה חיה ועוף, חיים ושחוטים. משלחים יינות שמנים וסלתות וקטנייות, אבל לא תבואה; רבי שמעון מתיר אף בתבואה.
משלחין כלים, בין תפורין בין שאינן תפורין, אף על פי שיש בהן כלאיים, והן לצורך המועד; אבל לא סנדל מסומר, ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר, אף לא מנעל לבן, מפני שהוא צריך אומן. זה הכלל--כל שניאותים בו ביום טוב, משלחין אותו.
-
אולי מכאן אפשר להוציא את הלכות משלוח מנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 07:17 |
|
| |
חלמיש,
מאין לך התאריך 465 - 485 לפנה"ס, בקשר לאסתר?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 09:44 |
|
| |
מימוני
מסתבר שככל שיש לחכמים סמכות וקונצנזוס (הן פורמלי = סנהדרין/ הן ציבורי), כן יכולתם לשוות לחג מעמד הלכתי גבוה יותר (=ע"י הלכות של איסור, ותיקון מצוות - שהרי הל' איסור חמורות יותר מבחינת המצווים), לפיכך פורים - איסור מלאכה לא קיבלו, אך תוקנה קריאה ובנוסף מצוות סעודה כעין יו"ט; לעומת זאת - חנוכה - אין כלל דיון על איסור מאלכה, גם סעודה (בפשטות) לא קיבלו עליהם, אלא רק מצות יום.
וסימנך יום העצמאות - שבו אפילו תיקון היום להלכה לא הצליח להתקבל כקונצנזוס (-מאידך אפשר ששינוי הנסיבות יגרום שעוד דור או שניים - כן יחליטו לקבל חלק מתקנות היום - ואו אז עוד כמה דורות כבר ידרשו בבחינת 'קבעום לשנה (לדור?) אחרת'.
אכן, כפי שציינו קודמי מסתבר שנהג משלוח מנות ביו"ט, ודווקא משום שלפורים המצוה תוקנה כמצוה בפי עצמה, לכן בו היא שרדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 15:06 |
|
| |
אשר
<"אולי מכאן אפשר להוציא את הלכות משלוח מנות">
הכיצד תוציא?
המותר והאסור במשנה זו, אינם מדיני מנות אלא מדיני יום טוב.
נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 19:03 |
|
| |
מיימוני
באיזו תקופה היה אוכל מצרך נדיר ויקר ?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 21:06 |
|
| |
חלמיש,
אני יודעת שיש דעה כזו במחקר, אבל יש גם הרבה דעות אחרות, המייחסות את זמן כתיבת המגילה לזמנים שונים, בין המאה החמישית לפנה"ס (כעמדה שציטטת אתה) ועד סוף המאה השניה לפנה"ס, בתקופת החשמונאים.
קטונתי מלקבוע דעתי בעניין, ואשמח אם תסביר מדוע בחרת דווקא בטענה המחקרית הזו, והצגת אותה כאמת ידועה וחד משמעית.
תוקן על ידי - אמשלום - 15/03/2006 21:05:59
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 22:10 |
|
| |
אמשלום
כי היא מקובלת ע"י חז"ל.
זה לא אומר לך משהו?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2006 22:14 |
|
| |
הלבן,
האם כתוב בגמרא שאסתר חיתה בשנת 485 לפני הספירה הנוצרית? מעניין. איני מכירה את המקור הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2006 11:40 |
|
| |
אמשלום
באמת לא הבנת?
התאריך שהוא הביא חולק על מספר השנים שהתקיים בו ביהמ"ק השני, והמספר שאת מביאה חולק על חג הפורים.
בכל אופן, כך או כך, הי' נחמי' כמה עשרות שנים אחרי אסתר, שאסתר היתה בסוף ימי הגלות, ונחמי' - בימי הגאולה שאחריה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2006 11:45 |
|
| |
הלבן,
א. לא הבאתי מספר, כי אין בידי כזה.
ב. העובדה שאיני יודעת את התאריך המדויק (אפילו לא בקירוב) של יציאת מצרים, אינה מבטלת את חג הפסח.
|
|
|
|
|
