בין ארור המן לברוך מרדכי

לפי הפילוסופיה החסידית/קבלית:

הכל מאתו יתברך. כל מה שקורה בעולם, הכל מאתו יתברך, כוללל הכל. א"כ כל ההבדלים בין עניים לעשירים, צדיקים לרשעים, מצליחים למסכנים, הכל כיסוי למציאות הנכונה והאמיתית, שהכל מאתו יתברך, א"כ הכל רק הסתרה למציאות האמיתית. בפורים הזמן שכל אדם יכול להשיג מאותה השגה עד של ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, היינו; להבין שהכל מופע של השי"ת שאין עוד מלבדו, כפשוטו ממש!!! 



תוקן על ידי - זכות_שתיקה - 15/03/2006 5:03:52

זכות השתיקה מה שאתה טוען הוא דבר מעניין מאד. זו גישה ששוללת כל ערך וחשיבות ממעשי האדם. בעצם, לפי תפיסה זו רק ה' הוא שעושה את כל המעשים, ולא אנחנו. לפי זה, מה מקום יש לשכר ועונש? לפי זה, מדוע ה' ציווה בתורה מה לעשות ומה לא? הרי הוא שבוחר עבורנו ולא אנחנו. לפי זה, האם בכלל יש קיום פרטי לכל אחד מאיתנו, לי ולך ולכל אחד כאן ובעולם? ומה תענה על הקוגיטו של דקרט, על ה"אני חושב אני קיים"? אני מאמין שאני בוחר בעצמי את הבחירות שלי, ולא ה' (אם גם יש כאן נושא פילוסופי קשה ומעניין). נניח שאני טועה. בסדר. מי טעה? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,

יבוסי ברוך החוזר אל הפורום! אם הבנתי את טענתך, התייחסת אל אחת מבין טענות הנגד שהעליתי נגד הגישה של זכות השתיקה. והצבעת - נכונה לדעתי - על דילוג שביצעתי, בין הזיהוי העצמי של האדם, התודעה, לבין הבחירה. היתה כאן הנחת יסוד כי שלושה אלו קשורים יחד: תודעה עצמית, זהות עצמית וחופש בחירה. אבל אפשר שאין זו הנחת יסוד מובנת או מוצדקת, למרות שהיא נראית אינטואיטיבית. איך ניתן להצדיק אותה, והאם אפשר לערער עליה? ובכן, ראשית יש לציין כי כל אדם מכיר מקרוב רק תודעה אחת. של עצמו. מבחינה פנומנולוגית, אין שום הצדקה לחרוג מעבר לסוליפסיזם (ההנחה האבסורדית בעליל כי יש רק אדם אחד באמת בעולם, אני עצמי, וכל השאר רק נראים כבני אדם, אבל אין לי על זה שום הוכחה פנימית מחייבת לגמרי). אך אני משער כי כפי שאני אדם, אתה אדם, כל אדם הוא אדם. מה שאין כאן הקומקום החשמלי שיש לי במטבח. ואפילו המחשב שלי, שבו אני כותב ברגע זה, נראה לי נטול תודעה ולכן גם נטול נשמה. הטענה כי "אינני יכול לשלול אפשרות כזו" של טענת התודעה של הקומקום, או של תא בגופי, נראית לי שגויה. וכמדומה שדנו בזה בפורום. הבעיה היא עם המושג של "אפשרות". איני אוהב את המילה "סבירות". מאד לא. אבל יש הבדל בין אפשרויות של אפשרויות. למרות שזה נושא פילוסופי מעניין, איני סבור שזה לא נכון שיש עוד תודעות אחרות בעולם, אצל כל אדם. לעומת זה, איני סבור שכדאי לבזבז זמן לדון על תודעת הקומקום, גם אם, נניח, לייבניץ האמין שכל דבר הוא מונאדה בעלת תודעה ברמה כזו או אחרת. לכן, בשעה שבאתי לנפץ את הכוליות הא-לוהית שזכות השתיקה מבקש להבליע בתוכה אותי ואותך ואת עצמו, על ידי הקוגיט - ההצהרה שאני חש וחושב ולכן אני קיים כישות עצמית ועצמאית - איני סבור שצריך ואפשר להשתמש באותו אופן כדי להצדיק את קיומו של הקומקום כבעל תודעה. (במחשבה שניה, אני מתרגם את המשפט הקודם הארוך לעברית: זכות השתיקה טען שהכל א-לוהות. אני טענתי שאני חושב ומרגיש. ולכן אני יש עצמאי. ואם הוא טוען שאני חלק מהא-ל, ואני טועה, אז מי טועה? יבוסי טען שגם על הקומקום אפשר לומר אותו דבר. אני עניתי שאם הקומקום חושב ומרגיש, אז זה באמת כך. אבל מנלן שהקומקום חושב ומרגיש?) *** תוספת להנ"ל בספר הקסום "אשר, גדל באך" טוען המחבר, הופשטטר, כי מערכות גדולות של חשיבה ניתנות תמיד לפירוק ליחידות קטנות יותר של תיפקוד בלתי מודע. משל לדבר, ישות שהוא מכנה "מושבת נמלים". אוכל הנמלים טוען שגם אם הנמלים הן ישויות שאינן מעניינות אותו מבחינה מוסרית, שהרי הוא אוכלן, ישות של "מושבת נמלים" היא ידידה שלו. מפני שהיא מספקת לו תזונה. והרי הישות הזו היא רק אוסף של נמלים רבות המתגוררות יחד ומתפקדות כמושבה עצמאית. לכן, בעוד כל נמלה בורחת מפניו באופן כמעט אקראי, צירוף התנועות שלהן מהווה מסר בשפה של מושבות הנמלים ואוכלי הנמלים, שמזמין אותו לארוחה. הופשטטר סבר שהמשל שלו ממחיש כי התודעה היא בעצם הלבשה של מונח חסר עצמיות על אוסף תופעות קטנות ומבוזרות. אני סבור כי יש כאן טעות רבתי. גם אם אנו מדברים על "מושבת נמלים" כישות בתוך אותו תחום בביולוגיה שחוקר נמלים. גם אם אנו מסוגלים להשתמש במונח זה באופן פורה. עדיין אין כאן ישות בעלת תודעה. גם אם אוכל הנמלים יפרש את התנועות של המושבה בתור מסר של שפה, מה שהופך זאת לשפה זו הפרשנות שלו, ולא המציאות של ישות של מושבת נמלים. נמלה היא כן יש בעל תודעה. איני יכול להוכיח זאת, אך אני סבור שאדם נורמלי יודע שזה נכון (גם אם דקרט או שלמה מיימון האמינו שלבעלי חיים אין רגשות). נמלה, אדם ועוד יצורים הם בעלי תודעה. מה שאין כן מושבות נמלים או עמים. (הערת אגב בויכוח נושן שלי עם מיכי שלא סיימתי). וכפי שאין לייחס תודעה למושבת נמלים, או לקומקום, כך אין לשלול אותה ממני, או מנמלה. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מובא בספרי חסידות שהקב"ה מחי' כל בריאה באופן תמידי ,וזה על ידי שם  הדבר, היינו ששם הדבר, הוא בעצם  חיותו adnשלו  ,   ובעצם זה גם ענין הגימטרי ,דכאשר פוגשים שתי שמות עם אותה גימטרי ,מראה הדבר שמקור חיותם זהה,  ולכן כאשר רואים שברוך המן  וארור מרדכי   (שלכאורה הם ענינים הפכים בתכלית )עולים כל אחד בגימטרי "502 "מראה הדבר, שהן מרדכי טוב בגילוי ,והן המן רע בגילוי ,הן בשרשם דברים טובים ע"ד אין רע יורד מלמעלה  (ובפשטות  שע"י  גזירת המן נתעוררו היהודים) וזה גם כוונת חז"ל "ב חייב אינש לבסומי ....עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי "  שתכלית סעודה זאת היא להביא את האדם להתעלות שלא יסתכל על הדברים בחיצוניותם אלא גם איך שהם בשרשם..

מיימוני,

תודה על התשובה הארוכה והמפורטת. המובאה מ GEB מבהירה שאנחנו מדברים על אותו דבר וזו זכות נעימה עבורי. יחד עם זאת, נראה שנכשלתי בהסברת העמדה שלי.

התודעה של התרמוסטט, או הקומקום, אינה חלק מהותי בטענה שלי. היא נועדה רק להדגים את חוסר ההבנה המוחלט שלנו בנוגע לטבעה של התודעה; במקרה זה, חוסר הקשר ההכרחי בין מורכבות הגוף או הרכבו, לבין היותו בעל תודעה.

מהי החלופה הפשוטה ביותר לסוליפסיזם? אם אני מתעלם מכך שיש לי ידיעה ישירה רק לגבי ההכרה של עצמי, האם יש לי איזשהן אינדיקציות טכניות לגבי תנאים הכרחיים או מספיקים לקיומה של הכרה? האם יש סיבה טכנית או לוגית טהורה, לחשוב שזו תופעה שיכולה לשכון רק במרק של חלבונים, שומנים, פחמימות, מינרלים ומים?

(כמובן שהדיון הזה מתנהל מנקודת מבטו של תלמיד נחשל, שלא הציץ בחוברת התשובות שמלמדת אודות הבריאה בצלם).

ובכן, מה ההבדל בין סוליפסיזם, לבין ההנחה שתודעה מתקיימת רק במרק מן הסוג שלנו – בני אדם, או יונקים, או חולייתנים, או בעלי DNA? לעניות דעתי, מדובר באותה גישה, בנקודות שונות על הסקלה בין אגוצנטריות, דרך אנתרופוצנטריות, ועד למשהו שיכול להיקרא "ביוצנטריות". בכל המקרים, לוקחים את החוויה הפרטית ומניחים לגביה סוג של יחודיות, שאינו עולה בקנה אחד עם שום דבר שאנו מכירים בעולם. אנחנו לא מניחים גרביטציה שהיא פרטית לחלק מסוים של היקום, אין לנו אמונה שקרינה אלקטרומגנטית היא תופעה שמוגבלת לשביל החלב, או לנס ציונה, או לתווך נוזלי. כך לגבי כל מנגון בסיסי שהתגלה בטבע. מנין איפוא האמונה, שצריך רשת של תאי עצב עשויים חלבון ומצופים שומן, כדי שתיווצר תודעה? האינטרוספקציה אמנם מלמדת שיש יחס ישר כלשהו בין מורכבות המכונה לבין תכולת התודעה, הנכסים האינטלקטואלים שנגישים לה. אלא שחווית ה"אני" אינה ניתנת, לפי שעה, לשום רדוקציה. אין לנו סיבה להניח שהיא קשורה לנפח מסוים של זכרונות או מורכבות מסויימת של תהליכים חישוביים, או טמפרטורה מסויימת של חלבונים. בוודאי שאין לנו סיבה להניח ש"אני" קשור קשר הכרחי לרצון, יכולת פעולה או לעצם רעיון הפעולה. בינתיים, ההנחה הפשוטה ביותר היא ש"אני" הוא תכונה של כל אוסף "ישים" שפועל יחד, ולו לשבריר שניה (לא שלמימד הזמן יש משמעות כאן, הרי קנה המידה האנושי הוא שרירותי). לתל נמלים יש סוג של "אני", לבורסה יש "אני", לנתיבי איילון יש "אני", אולי אפילו לעמיר פרץ יש "אני". לעניות דעתי, יש ליקוי שנע בין חוסר דיוק לבין צרות אופקים, בכך שמשייכים את התודעה רק למה שיכולים לתקשר עם אדם באופן שמזכיר התנהגות אנושית, או רק למה שמעביר דחפים חשמליים בקצבים של עד 1000 הרץ.

יבוסי הבה נגדיר את הנושא. באופן כללי אנו מחפשים סימני זיהוי של תודעה, לאחר שהתייאשנו מלדעת מהי. לפחות במה שנחשב אצלנו ידיעה בפילוסופיה של המדע שלנו. לפי השכל הישר אנו עדיין סבורים שאנו יודעים לזהות תודעה, וגם מהי, על ידי הצבעה. הנה, אני, אתה, אפילו עמיר פרץ (אבל לא נתיבי איילון עד כמה שידוע לי). ובכן, אני מסכים לכל מה שכתבת. גם לגבי הגישה של "מחברת של תלמיד נחשל שלא שמע על סיפור הבריאה". או תלמיד מצטיין שרוצה בגישה אמפיריציסטית. אולי גם על סמך ההנחה הסבירה שהמילים הכתובות במקרא זקוקות לתירגום לשפה המדעית שהוא מדבר כדי שיוכל לקבוע להן ערך אמת (מונח טכני בלוגיקה, כן?). אני מסכים שאין לנו שום ביאור, עד כמה שידוע לי, מדוע התודעה האנושית קשורה דווקא לצירוף זה של מולקולות. לי, לך וכו'. אדרבה, אם התודעה אינה קשורה לסט מסויים של מולקולות, אז בוודאי שהיא תוכל לשכון בכל מקום ואתר. בדיוק כמו שטענו מאמיני הגלגולים, כולל גלגול בצפרדעים ואבנים. אבל אם נצא מן הגישה האינטואיטיבית, שתודעה היא מה שיש לי ולך, שבו אנו חושבים ומרגישים, שבו אנו יודעים לומר את המילה "אני" בלי להתבלבל, שבה יש לנו אוסף זכרונות, גם אם לפעמים אנו מופתעים להיזכר בדבר חדש שכאילו לא היה מעולם - אזי יש לנו מידע, אם גם קטעי, ובלתי מובן ובלתי עולה בקנה אחד עם שאר ידיעותינו המדעיות הנכבדות כל כך. יתכן שאם נצא מנקודת המבט של האינטרוספקציה, אותו כלי שהמחקר המודרני מפקפק בו, אולי במידה לא מועטה של צדק, נגלה שאנו יודעים קצת הרבה על התודעה. על כל פנים, שכחתי מה הקשר בין הדיון על התודעה לבין הטענה של פותח האשכול. תהיה אשר תהיה מהות התודעה, יהיו אשר יהיו הקשרים שבין רצון חופשי, זהות וידיעה, תהיינה התודעות שוכנות בי, בבני אדם, בקופים ובנמלים, או בנתיבי איילון. סבורני שהקוגיטו, העובדה שאני חושב שאני אני, עדיין מנפצת את הטענה של פותח האשכול כל כך ש"כולנו אלקים". למעשה, תשובה טובה למדי לטענת הקוגיטו מופיעה בבודהיזם והשיטות הקרובות אליו. הכל מאיה. כלומר טעות אופטית. והטועה אחד הוא. וברגע שאתה יודע זאת, בכל רמות התודעה, חזרת ונדבקת בא-לוה, או שזכית לנירוונה, כי התפטרת מן הדמיון. *** לב חם ברוך הבא אל הפורום! יש לי שאלה על דבריך. האם כל אימת שיש זהות בגימטריה של מילים זה מעיד שיש להן מקור משותף? לגבי אלו מילים זה נכון? לגבי עברית קלאסית, מודרנית, או גם צירופי מילים? מה עם שפות זרות? ערבית, אנגלית, סינית? ולגבי הדוגמה הספציפית שלך, האם כל אדם ששמו מרדכי הוא גם כן מאותו שורש של מרדכי של המגילה? ואם אחליף את שמי למרדכי (בהנחה שזה לא שמי - אאוטינג, אאוטינג! סמיילי), האם גם אני אהפוך להיות משורשם של מרדכי והמן. ועדיין לא נגענו בשאלה מה זה אומר למעשה "להיות משורש של". שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מוכרחני להודות כי (מה לעשות) אינני בקיא די בתורות הפילוספיות השונות, אך בכל אופן כמה מילים לגבי הדיון שהתפתח בעקבות דברי (המבוסמים-משהו, כדברי יבוסי   )

יבוסי
דברים של טעם דברת.

מיימוני
מתוך דבריך ניכר שמשפטים כמו:
- לית אתר פנוי מיניה
- איהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין (זוהר הקדוש - אוי גיוואלד)
אינם מקובלים עליך.

ואפילו כתובים מפורשים כדוגמת:
- מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו)
- אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך (תהלים קלט)

כללו של דבר, אם רוצה אתה (כהצהרתך בכל מקום) לבחון כל דבר אך ורק על פי שכלך והבנתך, הרי שישנן הוכחות חותכות לכאורה בפילוסופיה ובמדע לכך שהעולם קדמון ואין לו בורא חלילה, אך אם בכל זאת החלטת להאמין בקיומו של בורא רוחני שוודאי אינו נתפס בשכל האדם (לית מחשבה תפיסא ביה), זה רק מפני שמבחינה מדעית טהורה אתה שייך לאומה שקבלה מסרים משמים (ממש כך!) ועל כך מתבססת כל תפיסת עולמה, שממנה נגזרת גם התפיסה היסודית שלך.

במסגרת אותם מסרים, קיימת גם התפיסה שה' אחד, ואין עוד מלבדו.

העובדה שיש בפילוסופיה דיונים והוכחות הסותרות לכאורה (ואולי רק לכאורה) תפיסה זו של היהדות ש(מה לעשות) הקבלה והחסידות מחדדות אותה ומבהירות אותה, כבר אמרנו שגם לשיטתך אין בכך לסתור את אותם מסרים שיש לנו ממקור שהוא נעלה במשהו משכל האדם, ומיכולת החשיבה האנושית.

אינך יכול לבדוק כל תפיסה שלך עצמך כיהודי מאמין, במבחן הפילוסופיה - שאיננה אלא סך הכשרון האנושי, שמוגבל בוודאי מעצם טבעו.

זכות השתיקה הבאת כמה מקורות כדי להצדיק את טענתך שה' הוא הכוליות, אם הבנתי את דבריך. ואני מסתכל בהם ותמה, כי איני מבין כיצד המקור מהווה ראיה לדבריך. כלל גדול הוא אצלנו שאנו מפרשים מילים לפי כוונתן, ולא לפי מה שניתן לדחוק ולהכניס בהן. ועתה נתבונן יחד בציטטות שלך, ואולי תסביר לי מה לא הבנתי. א. אמירה כמו "מלוא כל הארץ כבודו" עשויה להביע כמה ענינים. ראשית, שניתן למצוא את ה' בכל מקום. שנית, שכל מה שיש בארץ מפאר ומרומם אותו, ועדיין יש להבין אם זו רוממות של ביטוי מכוון או שמא יש כאן כבוד במובן שמעשי האמן הם עדות ליכולתו. ומסתבר כלשון אחרון. אבל האם יש כאן קביעה כי כל מקום נמצא "בתוך" ה'? תמהני. כנ"ל דברי המשורר האלקי כי בכל מקום ימצא את ה'. כלומר, אין מקום שבו יחוש בודד ונשכח. בין בשמים ובין בשאול. בכל מקום ניתן למצוא את ה', להתפלל אליו, לדבר איתו, לעמוד איתו בקשר, לזכות לחסדו ולהשגחתו. אבל לומר שה' הוא הוא השאול וגן העדן? יתכן שיש משמעות מטאפורית לביטוי כזה, אך לא לפי פשוטו, ובוודאי שאין זו כוונת הפסוקים. לא לפי האופן הפשוט שבו אני קורא אותם. ב. הביטויים שהבאת מן הזוהר הם ודאי מאוחרים וניכרת בהם השפעה פילוסופית. אך גם שם אין זה ברור כלל שהזוהר מחזיק בדעה שאתה מייחס לו. ג. כמדומה שאתה רואה סתירה בין שימוש בשכל כדי להבין לבין "מסר משמים". ותמה אני מנין לך זאת. בוודאי שעיון בספרות היהודית לדורותיה אינו מצדיק גישה כזו, אם כי ניתן וניתן למצוא אותה בדור האחרון - אבל האם שם זה לא נובע מרצון לדבוק בכל מחיר תיאולוגי ונפשי בדעות שאינן יכולות לעמוד? צא וראה, למשל, מה כתב רב סעדיה גאון על היחס בין השכל לבין מה שנאמר בתורה משמים. לפי גישתו ודורו, סבר רבנו סעדיה כי השכל מספיק כדי לגלות את ה', את השגחתו, את החובה לשמוע בקולו, ועוד ועוד. והוא לא כלל את האמונה שהצעת בדבריך כאן בתור חלק מהיהדות, והוא גם לא שלל את השימוש בשכל לבירור אמיתות תיאולוגיות. להפך. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

גם מדברי הרמב"ם משמע שלא קיימת כל מציאות מחוץ לאלוקים.

הנה דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ב, ט-י):

"כל הנמצאים חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ, הכל מכח אמיתו נמצאו. ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גודלו ותפארתו ואמיתו, הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו".

"הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה. שאלמלא היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד.
נמצאת אומר, הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה הכל אחד. ודבר זה אין כח בפה לאומרו, ולא באוזן לשומעו, ולא בלב האדם להכירו על בורייו. ...שאין הבורא וחייו שניים כמו חיי הגופות החיים, או כחיי המלאכים.
לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעים אותם, אלא מחמת עצמו ידעם. לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, ידע הכל שהכל נסמך בהוויתו לו".

זכות השתיקה א. תוהה אני על ה"גם" האחרון שלך. הרי המקורות הראשונים עדיין לא טוענים מה שאמרת. לפחות לפי האופן שבו אני קורא אותם. ב. וגם לגבי הרמב"ם איני מוצא בדבריו את מה שאמרת. אולי היינו צריכים לפתוח בשאלה מזה "חוץ מאלקים". האם זה "חוץ" גיאוגרפי. האם זו קביעה מהסוג הבודהיסטי, כי בעצם כל מציאות חוץ מאלקים זו אשליה. ואז צריך להסביר כיצד קיימים דברים פרטיים, או שאין הם קיימים גם כן. ואולי זו הקביעה כי הקב"ה משגיח על כל אתר, והוא מחזיק את כל העולם. ואין העולם קדמון או ברשות עצמו. ובנקודה אחרונה זו ודאי שאני מסכים איתך. אילו היה עלי להציג את עמדתי שלי, הייתי חוזר אל דברי פרנץ רוזנצוויג. לאמור: יש שילוש של ישים. האלקים. האדם. העולם. יש נסיונות פילוסופיים לעשות רדוקציה - להעמיד - שנים על האחד. אבל כל הנסיונות האלו מוטעים הם. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מילה אחת היתה מתקנת במעט את תחושת ההתנשאות שמותירים דבריך האחרונים.

אם היית מוסיף בסופם לדעתי

ולעצם הענין, אינני מכיר את הפילוסופיה הבודהיסטית, אם אינני טועה - יש בה אלמנטים שנחשבים לעבודה זרה, לפי תפיסת היהדות. אך אין מן הנמנע שיש להם יסודות נכונים גם כן, מפני שמה שכתבת בנוגע לבודהיזם, הריהו קרוב מאוד לתפיסה שאני מייצג (אייקון תופס מחסה).

הכוזרי טוען שכל החכמות בעולם, מקורם מן היהדות, ובנוגע לתורות המזרח, ישנה תפיסה שאלה הם המתנות שנתן אברהם אבינו לבני הפילגשים.

דווקא מעמדתך שלך נודף ריח לא טוב; השילוש ה... אבל לא זה הענין, אמרת שלא מצאת כלום בדברי הרמב"ם, הנה אתמצת לך כמה שורות, ושמא תוכל להסביר אותם כפי שיטת השילוש...

"כל הנמצאים חוץ מן הבורא ...הכל מכח אמיתו נמצאו. ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גודלו ותפארתו ואמיתו, הוא יודע הכל ...הבורא הוא ודעתו וחייו אחד ...הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה הכל אחד ...לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעים אותם, אלא מחמת עצמו ידעם. לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, ידע הכל שהכל נסמך בהוויתו לו".

ברוך בואי לפורום.
שמחתי להכיר פורום כזה.

בדיון העקרוני באשכול זה, שלפי ההשקפה החסידית/ קבלית בעצם הכל אלקות אם כן מה תפקידנו בעולם הזה.

אקדים שני מקורות בנוגע לדיון זה, לדעתי אלו שחושבים על הנושאים האלו, בוודאי ידוע להם המקורות הללו, ואסכם אותם בקצרה. (אם אחד לא יבין מה שכתבתי בקצרה בעז"ה האריך יותר)

במכתב אליהו מהרב דסלר ישנו כמה מאמרים בשם "קונטרס הבחירה" העולה מתוך דבריו, שלכל אחד יש נקודת הבחירה, דהיינו לכל אחד יש בחירה לפי הרמה הרוחנית בו הוא נמצא כרגע, וישנם מצוות ועבירות שאין לאדם בחירה האם לקיים או לא, הבחירה היא רק בנקודה בו הוא נמצא כרגע.

בפרי הארץ פרשת שופטים, יש תורה ארוכה שמדבר לצדיק איך להסתכל על הרשע, ואחד הטיעונים הוא, מה לך להלין על הרשע,  הרי יסוד האמונה להאמין שגם מה אינך מאמין זה גם ממנו ית', בקיצור ה' עושה את העבירות שלנו.

העולה מדברי שניהם שבוודאי כמו שידוע הכלל שאונס רחמנא פטרא, ואין איתנו יודע באמת מה יהיה החשבון למעלה, וכאן אנו מגיעים לשאלה בעצם מה אנחנו עושים פה, והאם אנו עושים פה משהו, ולמה ציוו אותנו בתורה, וכו'.

אשמח מאוד אם מישהו יכול להתווכח איתי בנושא הזה, כי עיינתי בזה רבות ואני מעלה כאן רק ראשי פרקים, 
ומכיוון שזה נוגע ליסודות הדת אשמח שיעמידו אותי על האמת אם אני טועה.

לדעתי, כל הבחירה היא רק בנקודת הבחירה כמו שכתב הרב דסלר, אבל היכן תהיה נקודת הבחירה, אפשר
שאין על זה בחירה.

ומה היא באמת נקודת הבחירה ומה גודלה את זה אנחנו גם לא יודעים, דהיינו ידוע דברי חז"ל שלעת"ל רשעים יצה"ר נדמה להם כחוט השערה.

ומה זה החוט השערה ניגע קצת בדיון שהתפתח גם באשכול זה, מה זה אני וכו', והאם ומדוע התודעה יכולה לשרות רק על מרק מסוים וכו', בעצם מי זה האני האמיתי זה הנשמה ומדוע ואיך היא שורה על המרק הזה, זה באמת מפלאי הבריאה כמו שהרמ"א בשו"ע מפרש את ברכת "אשר יצר" "ומפליא לעשות" הטיב להגדיר את זה ר' שמשון פינקוס שלקשור רוחני בגשמי זה כמו לקחת פסוק חומש ולבשל את זה בסיר.

רוחני זה דבר שיכלי שאין לו שום ממשות והוא הדבר הכי אמיתי שיש, וזאת הנשמה שלנו, ואנו אומרים לפני הנחת תפילין נשמה שבמוחי, הנשמה משכנה במוח, וגם שם בזה אין לנו שליטה - בחירה טוטאלית.

השכל - המוח מתחלק להרבה חלקים, חכמה בינה דעת, תודעה זיכרון החלטה, וכו' ולכל חלק ישנם הרבה דרגות בעוצמתו, ישנה החלטה חזקה וישנה החלטה קלושה, וכו',

ובנקודה הקטנה הזאת ה' נתן לנו את הכח לבחור, ואם נגדיל את הנקודה הקטנה הזאת במיקרוסקופ, אפשר שהיא תגדל ומהגודל הזה נוציא נקודה קטנה שרק במיקרוסקופ נראה אותה וזו היא נקודת הבחירה,

וזה רצון הבורא שנתגבר על עצמינו, או שנקיים את דבריו, בתוך העולם - העלמה, ובזה לגלות שהוא אכן קיים, וכל זה בכדי שלא יהא נהמא דכיסופא.

שוב כתבתי בקצרה ממש, מתוך התרשמותי שבפורום הזה ישנם חברה שמבינים דבר מתוך דבר, ואם יש משהו לא ברור אשמח להבהיר.

קשקושון

דברי הרב דסלר בענין "נקודת הבחירה", הריהם לצורך הגדרת מהות הבחירה, מהצד הפראקטי-מוחשי. שהרי בחירה פירושה, החלטה בין שתי אפשרויות או יותר, והאפשרויות הלא משתנות הן מאדם לאדם ומעת לעת, לא רק מהבחינה הטכנית אלא גם מהצד המנטאלי, האישי וכו'.

זה וודאי שאנו פועלים כבעלי בחירה, אך הטענה היא שבעצם כל זה הוא חלק מהצמצום וההסתרה שישנם בעולמנו, שבהם בחר הבורא להנהיג את הבריאה.

הדברים שהבאת בשם הרמ"מ מוויטעפסק (פרי הארץ) מעניינים מאוד, שהרי גם אלה הדוגלים בשיטה זו, מטיפים בכל עת לשיפור המעשים, וזה מצד ראיית האדם, מכח הבחירה שבו, הרי שהם מחלקים בין המישור של ה"דעת" לבין זה של ה"עשייה", בחינת "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

ולשאלתך, מה תפקידנו בעולם?
חז"ל אומרים "אין מקבלים גרים לימות המשיח", והטעם לכך, מפני שבאותו הזמן לא תהיה בחירה, אם כך מה יהיה תפקידנו אז?!
הרמב"ם בסוף חיבורו "משנה תורה" נותן לכך תשובה ברורה: "ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד".
ושמא בעצם זהו התפקיד היחידי שלנו מאז ומתמיד, אלא שבגזירת עליון אין אנו יודעים על כך עדיין...