"תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים - טהור. נחום איש גם זו לחשה לרבי עקיבא, ורבי עקיבא לחשה לבן עזאי, ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק" (ברכות כב)
כלומר: היתה תקנה-הקלה בדין, שדורות של חכמים העדיפו לשומרה בסוד, עד שבן עזאי, מסיבות שונות, הלך ושנאהּ בפומבי.
בהמשך לדיון הצדדי שהתפתח באשכול אודות אקדמות (1), הייתי רוצה להניח את השאלה הספציפית הזו על השולחן:
מואדיב. דבר זה מפורסם בש"ס, על דברים שמסתירים מעמי הארץ.המשנה והגמרא במסכת מגילה דףכח. מונה מספר דברים שבתורה ובתנ"ך שלא מתרגמין אותם להמוני העם. לדוגמא מעשה ראובן ובלהה .מעשה אמנון ותמר. מעשה העגל.וכו. הגמרא במסכת מנחות דףצט . אוסר לספר לעמי הערץ כי אפשר לצאת ידי חובת. תלמוד תורה, בקריאת שמע של שחרית וערבית. וכן יש עוד דוגמאת רבות. הצנזורה על התורה וחז"ל לא התחילה בימנו.
נשלח ב-20/3/2006 15:48
דומני שקשה להתעלם מהבעיה הטכנית שכיום כמעט לא ניתן להסתיר מאומה. מאגרי המידע נגישים לכל מאן דבעי. ומי שאינו מסוגל, בשביל זה יש את צבי זוהר. על כן, אף שהשאלה כשלעצמה היא מעניינת, בימינו היא כמעט תיאורטית בלבד. ניתן לעכב הפצה של מידע, אבל לא ניתן לבנות על הסתרה לאורך זמן. יש לזכור שפעם התורה שבע"פ היתה עוברת בע"פ. רבי היה צריך לקחת גם את זה בחשבון כשהורה לכתוב את התושבע"פ.
מיכי
נשלח ב-20/3/2006 15:51
שק"קים הם מיסודות הפורום.
נשלח ב-20/3/2006 15:58
מיכי
מעבר למעשה מרכבה שלא היה נגיש בזמן חז"ל אף למאן דבעי, שאר המובאות על דברים שאין לאומרם בשוק/בפני עם הארץ הם מחמת מאן דלא בעי, כלומר המידע מצוי היה למתעניין ולא הוסתר אלא ממי שאינו מתעניין, ודבר זה תוקפו אף בימינו, כלומר יש נושאים/נתונים שהשתיקה יפה להם הוי אומר אין לתלותם בשלטי חוצות, המאגר נגיש למאן דבעי ומאן דלא בעי ישאר בבערותו.
מאיר
נשלח ב-20/3/2006 16:11
מאיר, השאלה היא איזה מתעניין ובמה הוא התעניין. מי שמחפש פרצות, אם המורים היו יודעם מכך, אני מניח שלא היו מוסרים לו את המידע (בבחינת אין מוסרים אלא לצנועים). כמובן שמעת שנכתבת התושבע"פ המצב הוא שונה, וכבר רמזתי על כך ביחס להלכה ואין מורין כן ברמב"ם (ולמעשה כבר בגמרא, אבל ברמב"ם זהו ספר מסודר שמטרתו הלכה למעשה, ולכן הוא נגיש לכל, בניגוד לגמרא. הרי בשביל זה הוא נכתב). אצל ר"ג ביבנה היתה מחלוקת האם להרבות ספסלים בבית המדרש או לא להכניס את מי שאין תוכו כברו, ושם לא דובר על מידע אזוטרי כזה או אחר, אלא על לימוד תורה בעלמא. ובזה כבר הוכרע כר"א בן עזריה.
מיכי
נשלח ב-20/3/2006 16:23
הרב מיכי . אולי לך יש תשובה לשאלה המפורסמת. בבית מדרשו של ר"ג כפי שהזכרת. השומר בבית המדרש לא נתן להכנס רק למי שהיה תוכנו כברו. השאלה המפרוסמת היא: אם השומר היה "הרב איפרגן "(הרנטגן)? מאיפה ידעה השומר מי תוכנו כברו? היתה לו רוח הקודש? מה הרעיון?
נשלח ב-20/3/2006 16:31
מיכי נכון שישנם הבדלים בין תקופתנו לתקופת המשנה אלא שאין זה נכון לומר שבימינו השאלה היא תאורטית, לדוגמא, אף שכל אחד יכול לפתוח מורה נבוכים, לא מן החכמה לומר בשיחה בפני תלמידי ישיבה קטנה את מסקנותיו של הרמב"ם (אלו שיעשו להם כאב ראש) ויש להמשיך להניח שרובם לא יגיעו לבלבולי ראש לפני שיהיו כשירים לכך והמציאות תוכיח.
מאיר
נשלח ב-20/3/2006 16:44
כך שמעתי משם אחד הגדולים.
מי שהצליח לעבור את השומר סימן שתוכו כברו, ומי שנבהל ממנו סימן שאין תוכו כברו, ואמר שהוא הדין לענין לימוד קבלה בגיל צעיר, למרות האזהרות השונות.
ולגוף הענין, אמנם מידע נגיש לכל, אך הדבר ידוע ש'קליקות' יוצרות שפה משלהם, שמי שאינו אמום עליה, אינו מבין מה שכתוב 'בין השיתין' דוגמה לכך, הוא ספר שמירת שבת כהלכתא - למעלה 'אסור' אך ה'מבינים' יודעים שהעיקר כתוב ברמיזה בהערות. כך גם המושג טקסט וסאבטקסט, ועוד ועוד. דומני שעם התפתחות העלונים/קובצי הלכה כגון תחומי"ן - אחד המחסומים שנפרצו הוא המעבר לשפה חד מימדית ממילא התוצאה שרוב המאמרים שנכתבים ע"י כותבים רציניים אפילו במקום שכל בר בי בר יודע שיש גם צדדי היתר וקולות נוטים להחמיר.
נשלח ב-20/3/2006 16:50
ירוחם, עם השאלה הזו מתמודד כל בית משפט בימינו. האם העד דובר אמת או לא? האם הבע"ד דובר אמת או לא? אנו מעריכים זאת, אף שכמובן יש סיכוי לטעות. אלו הכלים שיש בידינו.
מיכי
נשלח ב-20/3/2006 18:05
כמתעסק. אתה צודק הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. הצלחתי להתפלח. אז תוכי כברי. הרב מיכי. מדובר פה בשומר . ולא בבית משפט שיכול וחייב לערוך חקירת שתי וערב. בכל הזמן הדרוש לכך. אולי כונתך אין לדיין אלא מה שעינו רואות.
נלע"ד (ואולי שמעתי) כי השומר לא נתן לאף אחד להכנס.אבל מי שבאמת רצה להכנס נכנס. ועל ידי כך נכנסו רק אלו שבאמת רצו ללמוד. ולא האבא או השוור ביקשם ללמוד. אדם שלא התחשב בשום קושי אז היה ברור שתוכנו כברו. דוגמא הלל שלא נתנו לו להכנס לבית נמדרש- עלה על הגג. ולמד מהגג.
תוקן על ידי - ירוחםשם - 20/03/2006 18:05:20
נשלח ב-20/3/2006 18:32
ירוחם, יפה, ואם הדבר תלוי ברצונם העז של בני האדם ללמוד - אזי שרק אלה שמשתייכים לכת השלישית שהם מעטים עליהם מדבר הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק ראויים להיכנס - ונמצא שמא כל אלה שאינם מצליחים להיכנס עונים על שאלתו של מואדיב "מיהו ההמון"?
עוד יש לעיין בדברי הרמב"ם שם כיצד הוא מנסח את דבריו בהיפוך לכניסה למקום שם לומדים את ה'אמת'. שהדרשנים המשתייכים לכת הראשונה מפרשין ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעים, ומי יתן שהיו שותקין..ודורשין בפומבי דרשות מ'ברכות' ו'פרק חלק' וכו' - יוצא שגם הדרשנים נימנים על ההמון, הלוא כן?
נשלח ב-20/3/2006 19:37
מואדיב,
שאלת גם - "מי הוא ההמון?" נראה לי, שתמיד ה"המון" הוא לא אני. לא "אני=אמשלום", אלא ה"אני" שרוצה להסתיר. במובן מסוים, ברגע שהדברים נגישים (כפי שתיאר מיכי), בעצם אף אחד הוא כבר לא "המון", ועדיין רבים מאלה שנחשפים לכתובים בגלל נגישותם (ושלא היו נחשפים אליהם לולא נגישותם) יסכימו להנחה שיש דברים שלא צריכים לחשוף בפני ה"המון". אף אחד שקורא ועוסק בטקסטים (ולא משנה איזה טקסטים - בכל דור, בכל חברה, יש את ה"איזוטריקה" שלהם) לא יגדיר את עצמו כ"המון". זה תמיד יהיה מישהו אחר.
נשלח ב-20/3/2006 21:10
ירוחם
מי שנכנס תוכו כברו!
לולי חרשת בעגלתי לא מצאת חידתי, הרי פירושך כבר נאמר בפירושי!
נשלח ב-20/3/2006 22:39
אמשלום
אני מסכים להגדרתך, לגבי ההמון וארשה לעצמי לחדדה לענ"ד.
במה שאני כבר יודע איני ה'המון', ובמה שאני עוד לא יודע אני עדיין ב'המון'. ובמה שאני יודע שאני לא יודע מכלל 'המון' יצאתי ולידי 'לא המון' עוד לא הגעתי...
אולם השאלה בדברי מואדיב צריכה להיות אחרת: כאשר אני מסתיר מידע מהו סף 'ההמון' שלי שממנו אני מסתיר את המידע. - לשון אחר, ולכך כיוונתי בדברי הקודמים - המושג 'נגישות הטסקט' הוא עצמו נתון בידי הכותב - המו"נ נגיש לכולם, אך מי מתימר לומר שירד לסוף דעתו. והוא הדין לטקסט הלכתי. דומני שאצל רבים מהפוסקים בעלי שיעור קומה הנחת המוצא בכתיבה היא כתיבה ל'מבינים'.
