כיצד מסיבין בשעת ההגדה

ענינה של ההסבה הוא

בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא עתה ממצרים...לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה, צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות...והסיבת ימין אינה הסיבה וכן המיסב על ערפו או על פניו אין זו הסיבה" (רמב"ם חמץ ומצה ז, ו-ח).

מעתה, ההסיבה צריכה לקיים ביטוי של דרך חירות.

הואיל ונהגו העם להסב בהטיה קלה על שמאל, אף המנהג (ולאו דווקא מדיני שמירת הלכות מנהגים) ידיו רב לו בקרב עמך בית ישראל, ובטח למי שנמצא אצל הוריו או ידידיו אין זה הזמן לעורר מחלוקות / פולמוסים, ולפיכך:

לענ"ד כך יש לנהוג:
כאשר יושב על כסא יטה עצמו מעט על צד שמאל, כך שמחד לא יעקר המנהג, (וטוב אם יטה על ידית הכסא, או על כרית אותה יניח על כסא שלישו אם יש מקום), למען הנוחות.)
אך מאידך, אל יעשה שמיניות באוויר לשחזר ישיבה קדומה / עקימה תמוהה על צידו השמאלי, שהרי דרך חירות אין זה בדווקא לשחזר את מנהג בני החורין כדרך שישבו פעם, אלא שישיבתו תבטא עבורו מנהג בני חורין היושבים.
ולאמור נמצא מקיים את השניים (מנהג / בני חורין).
(ויושבי עקימות מוזרות ספק אם בני חורין יקראו להם....)

ואגב אעיר שאף בני אדם בביתם כאשר הם מרגישים "משוחררים", אינם מקפידים לישב בגב זקוף, אלא מרפים עצמם, ולא יארע שום רע אם יתרפה לצידו השמאלי מעט כאמור (ואף כידוע מדיני סכנה נאמר שדווקא על צידו השמאלי ולא לצידו הימני).

צריך להזהר רק לא להסב עד כדי תרדמה.

כמתעסק.

לכאורה דבריך דומים עד מאוד לדברי הראבי"ה אלא עם השוני שצריך לעשות מעשה כלשהו כדי ל קיים בנוסף לשישיבה בדרך חרות גם מעשה כלשהו המזכיר הסבה.

אך כמדומה שרוב הראשונים תפסו שחז"ל תקנו להסב, ולא לשבת כבני חורין, ואם כן אף שבטל הטעם לא בטלה התקנה. ולכן אין להסתפק במעשה כלשהו אלא צריך הסבה מלאה.
אלא אם כן נקבל את הדברים שהובאו באשכול המים שלנו בשם גדול אחד, שאם יש נזק לקיום התקנה אזי מבטלים אותה, ונאמר שעקימות תמוהות פוגעות בהרגשת החרות.

הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל היה הופך את הכסא כך שהמשענת תהיה מצד שמאל (ולא מאחור בגב) וכך היה נשען ומיסב!
  - כך שמעתי לפני כמה שבועות בקהילה שלו בבוסטון מאחד מתלמידיו ששימש אותו שנים ואף היה אצלו בליל הסדר. תוקן על ידי - yedidya - 11/04/2006 15:13:47

כמתעסק,
דומני שהנחתך שאין בהסבה כיום דרך חירות אינה כה פשוטה. ובהקדם מה שיש לדון האם ההסבה באה לבטא דרך חירות דהיום, ואז כמעט אין לה מקום (כהראבי"ה). או שמא היא מזכירה את האופן שהיה דרך חירות בימי אבותינו, כחלק מ'לראות/להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (אולי זו גופא דעת החולקים על הראבי"ה). לפי התפיסה השנייה נראה דצריך להסב גם האידנא, בדיוק כמו שעשו אז (עם כל העקימות המוזרות).
אין לי ראיות ברורות, וגם לא ממש בדקתי. אך כך אני מבין מקופיא את עיקר המחלוקת עם הראבי"ה. אני יודע שבד"כ תולים זאת בשאלה של בטל טעם לא בטלה תקנה, אבל לדעתי יש מקום לתלות זאת במהות ההסבה (ואולי גם מהות הלילה כולו), ולפיכך לראות בזה מחלוקת בעיקר הדין (ולא בשאלה טכנית של תקנה שבטל טעמה).

בכל אופן, ללא קשר לדיון על הסבה, ברור שיש שני עניינים בלילה הזה: לחזור בעצמנו ליציאת מצרים ולשחזר אותה, וגם לחיות היום כבני חורין. על כן גם אם תפיסתי ההלכתית בהסבה אינה נכונה, עדיין ההסבה היא הזדמנות לקיים את העניין הראשון, גם אם לא את השני.

מיכי
הסדר ערוך כמשתה רומאי ,איני זוכר מי אך מאן דהו כתב ספר המראה כך, בכל מקרה נהגו להסב בתקופת חז"ל ולא בתקופת יציאת מצרים. ולכן אין זה להראות כייצד הפכו אבותינו במצרים לבני חורין, אלא כייצד מקיימים את תקנת חז"ל של להראות כבני חורין. תוקן על ידי - מרובקה - 11/04/2006 15:30:27

אינני יודע מי גילה לך רז זה? מנין לך שביציאת מצרים לא הסבו? בכל הסרטים חזינו במו עינינו כיצד שליטי מצרים מסבים על כרם וכסתות, כגדולי רומי בשעתה. הוליווד מפורש...
אף שגם אני לא הייתי שם, מסברא נלענ"ד שהסבו בכל הזמנים העתיקים עד שהמציאו שולחן וכיסאות/כורסאות, כנהוג בימינו.

מיכי
הסבה אמורה לאפיין חירות, ולא סתם דרך אכילה. אכילה של בני חורין בשונה מעבדים שאוכלים בצורה אחרת. איני יודע כייצד אכלו עבדים ברומא. אבל כנראה בצורה שונה מבני החורין.
ולכן האכילה צריכה להיות מעבר לסתם אכילה שאוכלים כאשר אין בחברה שולחנות בגובה מטר.
ואכן כייצד אכן אכלו אז עבדים? כדי שנדע מה בוודאי אינו דרך חרות


ולגבי הסרטים, הבודדים שיצא לי לראות מתארים את התקופה שיוון השתלטה על רומא, כך שזה לא נחשב.

ר' מיכי

נתלבטתי האם להשיב, הואיל ונשאלה שאלה להלכה, והשבתי להלכה, ואיני נוהג להתפלפל לגבי שאלות בהלכה בפורום, אלא להשיב בקצירת העומר.
אך לכבודו של מר אשיב בקצרה.

פירוש המשנה פסחים י,א: וחייבוהו לאכול כשהוא מיסב כדרך שאוכלין המלכים והגדולים, כדי שיהיה דרך חירות.

הרי שההיסבה היא אופן שבו אכלו ותכליתה דרך חירות, ובר הבאתי מדברי הר"מ במשנה תורה לעיל.

ומבחינה זו אנו ממשיכים את הנוהג שקבעו שהיה לסימן על דרך חירות -

ירושלמי פסחים י,א: ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד, וכאן להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחרות.

הרי שלפי הירושלמי העיקר היא הישיבה כהנגדה לעבד העומד, אלא שהמנהג היה לישב בהסיבה ועבדים משמשים לפניהם.

אמנם הרמב"ם פירש כנראה, לפי הבנתו, בהווה - שכך דרך המלכים והגדולים = (עשירים בני מעמד גבוה).
 
ובשו"ע סימן תעב ב כתב: שישב בהסבה דרך חרות.

ועתה, הגע אם  הדין הוא רק לישב בהסיבה מדוע ציינו שוב ושוב דרך חירות?

ולפי האמור לעיל אתי שפיר.

נמצא בפשיטות התכלית היא ישיבה דרך חירות (וכדרך שתיקנו ביין שתיה דרך חירות) והאופן שננהג ונקבע הוא בהסיבה.

אגב לא נאמר בגמ' שיש לישב על כרים, אלא רק שיסב!

(ומעניין שהרמ"א כתב לגבי הנשים "ואפשר שנהגו להקל ע"פ דברי הראבי"ה" - הרי שהראב"ה לא נדחה לגמרי...)
(אכן יש חולקים, אך בנושא כגון זה, די לנו בגמ' ובשו"ע, והרוצה לנהוג כשיטות החולקות ינהג, ובוודאי שמי שיושב על הארץ כדרך שנהגו אז לא גריע).

הואיל ואיננו יודעים איך ישבו במצרים, ואין לנו אלא האופן שניתקן וממנו אין ראוי לשנות לגמרי מחד, ומאידך הרי עמך בית ישראל אינו נוהג למעשה לשבת בהטיות ועקימות על כרים וכסתות, והאם נשווה לכולם טועים... וכדרך שכבר הליץ הרמ"א על הנשים.

ובדברי אתי שפיר, שהרי לא עקרתי את ההסיבה וחשתי לדעת החולקים, אך מאידך אין צורך להדר אחר הטיות ועקימות יתירות, ודי בדברי אלו, להלכה.

לא התכוונתי שכולם הסבו רק מפאת חוסר שולחנות. התכוונתי שבני החורין נהגו כך בהיעדר שולחנות. העבדים כנראה אכלו בעמידה או בשפיפה, או תוך כדי עבודה. בני החורין, כאשר לא היו להם כורסאות ושולחנות כשלנו, כנראה הסבו.

כמתעסק,
תגובתי נכתבה למרובקה בלי שראיתי את דבריך.
אך גם לאחר דבריך, לענ"ד הדיון נותר בעינו. הדין הוא לישב בהסבה דרך חירות, אך לא ברור האם זוהי דרך חירות שלנו? שלהם אז? גם שלנו וגם של פעם? וכו'. ובודאי שלהשתמש בזה כדי להראות את עצמו, גם אם זה לא עיקר דין הסבה, אינו דבר גרוע.
כשאמרתי עקימות וכדו' לא התכוונתי לסבול, אלא השתמשתי בלשונך כדי לאפוקי מסמליות היתר שנשבה בדבריך.

ובדרך אגב, מה יש לך נגד דיון הלכתי בפורום?

ר' מיכי

מילתי אמורה.

הסרטים שאתם מסתמכים אליהם הם דוקומנטרים?



יש בוידאומט? "חסיד שוטה" - כיצד? - הוא שהכריזו עליו מן השמים להיות טיפש. והלה עושה הרבה לפנים משורת הדין לצאת ידי גזירת שמים בטפשותו, ומוסיף על טפשותו.