גירושין אצל בני נוח

אנגלי הולך לצרפת ופוגש שם צרפתיה מוסלמית. היא נשואה לבעל צרפתי, אבל כבר כמה שנים הם לא
גרים ביחד. האם מותר לו לשכב איתה?

מצד אחד, הרמב"ם כתב ( http://www.mechon-mamre.org/i/e509.htm ): "ז שש עריות אסורות
על בני נוח... ו-אשת איש... , שנאמר... "ודבק באשתו" (בראשית ב:כד), ולא באשת חברו...

יא בן נוח שייחד שפחה לעבדו--הרי זה נהרג עליה, משום אשת חברו. ואינו חייב עליה, עד שיפשוט
הדבר ויאמרו לה העם, זו דבית עבד פלוני. ומאימתיי תחזור להיתרה--משיפרישנה מעבדו, ויפרע ראשה
בשוק.

יב ומאימתיי תהיה אשת חברו כגרושה שלנו--משיוציאה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת
רשותו ותלך לה: שאין לה גירושין בכתב; ואין הדבר תלוי בו בלבד, אלא כל זמן שירצה הוא או היא
לפרוש זה מזה--פורשין. ".

מצד שני, ייתכן שהרמב"ם דיבר רק על החוק המינימלי, הבסיס שחייב להתקיים אצל כל עם של בני נוח;
אבל אם עם מסויים של בני נוח מחליט להוסיף על המינימום הזה, ולהגדיר טקס נוסף שצריך להתקיים
על-מנת לפרק נישואין (למשל החלטה של בית משפט כלשהו), אז ייתכן שהטקס הזה תופס, וייתכן שהאישה
עדיין נחשבת לאשת איש, כל עוד הטקס לא בוצע.

לפי זה, אסור לאנגלי לשכב עם הצרפתיה; הוא חייב לחכות שהיא תתגרש באופן רשמי, על-פי חוקי הדת
או המדינה שלה.

מה דעתכם?

החוק החברתי ודאי נכלל בחובה שלהם לדינים.
את דין התורה (בנוגע למשל לגרי תושב המצויים תחת יד ישראל) הרמב"ם כתב מפורשות.
אני לא חושב שיש בהכרח אחידות בין שני החוקים האלו.
(מטבע הדברים הם נוגעים למציאויות שונות ועל כן אמורות להיות שונות בתכלית)

בירושלמי קידושין ((אולי ה"ג)בתחילת המסכת קיים דיון בנושא , המהוה מקור לדברי הרמב"ם שהוזכרו כאן , נדמה שאחת הדיעות המובאות שם שוללת אפשרות גירושין לבן נח וכתוצאה מזה חלק גדול מבנות נחייבות מיתה ע"פ דין, בקצרה ניתן לומר שהמושג גירושין בבני נח הינו נגזרת מהגדרת הקידושין, או ביתר דיוק האישות שהיא בנויה ע"פ אמות מידה טבעיות "קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק וכו' כונסה לביתו" לכן הגירושין הינם ההיפך מכונסה לביתו . לסיכום א. אישות בן נח הינה מציאות טבעית "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ב. הגירושין הם פירוק הדביקות בצורה הכי טבעית (במאמר המוסגר יתכן שזהו הקושי העצום בברית החדשה להבין וקבל את המושג גירושין )