מליחת בשר על פי המדע המודרני

אני מוכן שתעשה מחקר רק אם נקבל את תוצאותיו הן לקולא והן לחומרא.
יש להניח שאם ייעשה מחקר אז יפסקו שצריך להחמיר ע"פ התוצאות אך לא יפסקו גם להקל.

דין ודיין,

למסקנת הגמרא בחולין בעינן הדחה, מליחה ושוב הדחה, כאשר לפחות לפי אחת השיטות בראשונים ההדחה היא שריית הבשר במים מעת לעת (24 שעות), כך שלא מדוייק להתייחס רק ודוקא למלח כגורם המפליט את הדם, אלא רק שלב אחד בתהליך.

אגב, יצא לאחרונה ספר של חידושי הגרי"ד סולוביצ'יק על יו"ד וראיתי שם שלטענתו מליחה אינה מנקה את הבשר מהדם אלא שדם שנטמע בו המלח לא חשוב דם לעניין איסורי תורה (והוא מוכיח זאת מכמה עניינים בשס - אני אשתדל להביא את דבריו בימים הקרובים) [כמה מילים על הספר - מדובר בספר מ'כלי שני' - כלומר, הרב אליקים קניגסברג מישיבת ר' יצחק אלחנן, קיבץ בספר אחד ע"פ סדר הטושו"ע שיעורים/חידושים/התייחסויות שנאמרו ע"י הגרי"ד בהזדמנויות שונות כפי שהעורך מצאם בסיכומי שיעורים של רבותיו - הגר"צ שכטר והר"מ גנק - תלמידי הגרי"ד].

הדברים ברורים שלא שייך לקבוע הלכות וכ"ש לשנותן ע"פ בדיקות מדעיות .

שאל"כ נצטרך לעשות מהפכה בהלכות טריפות וגם בהלכות תערובות ועוד.

 ואפרש מעט.
כלי המתכת שבימינו אינם בולעים מהתבשיל המתבשל בם והם כמו כלי זכוכית בחז"ל.

בעבר הטמפרטורה בתנורים שיצקו את המתכת הייתה נמוכה מאד וכך נשארה הרבה תערובת של חומרים שונים בברזל ,שנשאר רך ובלע מהמתבשל.
כל זה אינו שייך כיום.

האם לאור זאת נשתמש באותו סיר לבשר וחלב ?

האם לא נגעיל כלי שנתבשל בו איסור ?

האם נשתמש בפסח בכלים של כל השנה ?

בר בי רב
עצם האפשרות לעדכן את ההלכה לאור נתוני המדע העדכני נידונה רבות ובין היתר לאחרונה כאן, אך לגבי הדוגמא שלך מבליעות ראשית הנתונים שאתה מעלה הם מעניינים, וכי מדוע כבשניהם שבערו ימים רבים בחום עצום לא הגיעו לחומם של תנורי זמננו ? (אם אלו נתונים בדוקים כמובן שיש לקבלם)
אם אכן כך הם פני הדברים הרי שדווקא כאן איני רואה סיבה שלא לשנות את דיני הבליעה שכן בעצם אין כל שינוי, כלום בהחלטתנו כי הפלסטיק אינו בולע עלינו לדון עם חז"ל ? ומה בכך שאנו מייצרים מאותו חומר -מתכת- אם תהליך הייצור שונה ?
ומה באשר לפלדה שכנראה לא השתמשו בה ?
אלא שיש להוסיף שדין גיעולי מתכות אינו מדברי חז"ל אלא פסוק מפורש 
במדבר לא כא וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל-אַנְשֵׁי הַצָּבָא, הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה:  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְקוָה אֶת-מֹשֶׁה.  כב אַךְ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַכָּסֶף; אֶת-הַנְּחֹשֶׁת, אֶת-הַבַּרְזֶל, אֶת-הַבְּדִיל, וְאֶת-הָעֹפָרֶת.  כג כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר--אַךְ, בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא; וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבֹא בָּאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם

אם כן יש לדון מה מצינו לכל המתכות ועל כל פנים אלו המפורטים הרי הם מדין תורה וביטולם או עדכונם הוא נושא סבוך בהרבה. מאיר

דין ודיין

איני יודע מה תהיינה תוצאות מחקר כזה , אבל הרשה לי לחלוק על האינטואיציה שלך. אם אני מבין נכון את תהליך שאיבת הדם על ידי המלח (אני מתאר לעצמי שזה קשור לתופעת האוסמוזה= תהליך שבו נוזלים עוברים למקום שיש בו ריכוז גבוה יותר של מומס) , הרי שבהנחה שהמלח הנמס אינו נספג בשיעור משמעותי בתוך הבשר , יש אפשרות רצינית שהמלח מסוגל לשאוב כמעט את כל הדם. נמתין למומחים שיחוו דעתם בזה.

הרשב"א כידוע מחלק בין מוהל לדם. דם זה מה שיוצא על ידי המליחה, וכל מה שנשאר אחריה זה מוהל ולא דם. ואפילו אם זה נראה אדום מותר לאכלו

האם אכן יש הבדל בין שני הדברים הללו? האם הם חלקים שונים של החומרים מהם מורכב הדם הזורם בעורקים? או שמדובר על קיום חובה הלכתית להוציא את הדם וומרגע שאדם קיים את החובה אף שבעצם שני הדברים הם אותו דבר מותר לאכול\ כי מבחינה הלכתית המוהל מוגדר כמשהו אחר.

מרובקה,

אם לשיטת הרמב"ם בהבחנה בין דם נידה לדם זיבה ברור שההבחנה אינה טיב הדם ו/או סיבת זיבתו אלא אך ורק המועד השרירותי שבו הוא זב, אם כן מדוע לא יכול להיות שהמוהל יהיה דם ממש אך הוא מובחן מ'דם ממש' בזמן יציאתו (בבחינת 'ימי' דם' ולאחריהם 'ימי מוהל')?

דין ודיין

איני מבין שאלתך, הרי מראה הדם שיוצא מבשר שנמלח לאחר ש"יצא דמו" לא השתנה, ואותו "ביס" שנותנים בבשר שנתבשל לאחר שנמלח היום הוא שנתנו ב"בשר" אז, ואף הבישול לא השתנה.
וברור שעצם זה שרואים גם אחרי מליחה אדמומיות היוצאת הוא הוא מה שגרם לראשונים לומר שיש להבחין בין מוהל לדם
וקשה בעיני לומר שהם חשבו שכל הדם יוצא ומה שיוצא לאחר מכן הוא רק מים צבועים - תמימים הם לא היו.
ויותר נראה שזו ההגדרה לטיב מה שנשאר לאחר פעולת המליחה, ונראה להציע:
שדם שנאסר והוא דם שנחשב כלעצמו - והוא הדם היוצא משמלח.  וכל שנשאר נחשב או כלא דם או כחלק של בשר, והיוצא אדום ממילא הוא רק מוהל.
(ושמא הגדירו דם  - לגבי איסור אכילה - כמה שנחשב בעיני האדם כדם והוא דם היוצא בפעולה קלה בבשר כמליחה.)

ולא ברור לי כלל הקס"ד לגבי חשיבת הראשונים שאכן חשבו שבפועל יוצא כל הדם הרי ראו שנשאר ואם לגבי מה שראו לא נראה בעיניהם כדם הרי אינו דם.

אגב יש להעיר לגבי בליעה, שיש רמב"ם בפירוש המשנה ממנו די ברור שהקנקנים שלהם בלעו ממש בפועל (וכרגע נשמט מקומו ממני), ואכמל"ב.