| נשלח ב-11/5/2006 17:25 |
 |
| |
אני וסימון ומואיז הקטן (לזיכרו של יוסי בנאי)
מת הוירטואוז הענק,שחקן,זמר,בדרן.
יוסי בנאי אמן יוצר מן הנפלאים שצמחו מתוך התרבות הישראלית המתחדשת.ילד שכונת מחנה יהודה. בן למשפחה ספרדית (פרסית) מיוחסת מירושלים. החל את דרכו כאמן בלהקת הנח"ל הראשונה 1952 ומשם החל לפלס את דרכו אל לב העשייה התרבותית הנמשכת כבר קרוב לחמישים שנה.
יוסי בנאי, חתן פרס ישראל
חשוב גם לשמוע את הביצועים המדהימים שלו , הכשרון ,חיתוך הדיבור-בניחוח של שטיבל ספרדי במחנה יהודה- והקול הנשמתי שיוצא מעמקי הקיום.
ולפעמים כשאני כך לבדי
אני חוזר לסמטאות ילדותי,
אל נעורי שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם הישנים.
אני חוזר אל הצבעים והקולות
אל העיניים התמימות והגדולות,
אני חוזר אל השכונה, אל עץ התות
אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט.
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן.
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן.
אני זוכר קולנוע רקס ביומיות
ומרחוק פעמונים של כנסיות,
ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים
לעוף איתן רצינו עד לעננים.
ובגן השעשועים על נדנדות
נשבענו אמונים לכל הילדות,
שיחקנו סנל וסוס ארוך וראשיות
המלחמות היו אז לא אמיתיות.
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן פעמיים,
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן.
בנעלי שבת וכובע של בארט
ובעברית יפה עם עין ועם ח'ית
דהרנו על ענן עשוי מכרויות,
ובאקדח פקקים הטבענו אוניות.
הייתי טרזן וסימון ארון פלין
ומואיז הקטן דהר כמו דונגה דין,
ובלילות החורף הקרים מאוד
היינו מתכסים בכל החלומות.
עברו שנים מאז עכשיו העיר גדולה
מסימון לא שומעים אפילו לא מילה
ומואיז הקטן לאן הוא נעלם
וגם קולנוע רקס כבר לא קיים
אבל אני כשאני כך לבדי
אני חוזר לסימטאות ילדותי
אל נעורי שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם הישנים
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן.
תוקן על ידי - קעלעמר - 11/05/2006 17:26:56
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 17:35 |
|
| |
שיר חזק ויפה, תודה 
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 17:46 |
|
| |
מאמרים וכתבות על יוסי בנאי -
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4168,00.html
וגם -
יש לי ציפור קטנה בלב / יוסי בנאי ויגאל בשן
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי מנגינות
של סתיו ושל אביב חולף
של אלף אהבות קטנות
והיא עושה בי מזמורים
והיא צובעת עולמות
והיא פותרת לשירים
כמעט את כל החלומות
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא עושה בי סיפורים
של בית חם ובן אוהב
ושל קטעי ילדות יפים
והיא זוכרת בי כאב
והיא אוספת בי שנים
והיא עושה אותי שלו
אולי היא טעם החיים
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
יש לי ציפור קטנה בלב
והיא אולי כל התקוות
ולפעמים אני חושב
שהיא תשובה לאכזבות
והיא טובה לבנת כנף
איתה אני מרגיש חופשי
והיא יושבת על ענף
בין מיתרי לבי
יש לי בלב ציפור קטנה
עם שתי גומות ומנגינה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 17:50 |
|
| |
נוף ילדות - שלמה ארצי
בנוף הבתים הישנים,
אשר היו צילי בימי ילדות,
חלפו הרבה שנים,
חלפו הרבה שנים.
נוף הבתים כבר מתפורר,
וקירותיו נעלמים,
חלפו הרבה שנים,
חלפו הרבה שנים.
בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח,
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח.
בגן העצים המתקלפים,
אשר היו צילי בימי ילדות,
כבר נשברו הענפים,
קפצה זיקנה פתאום.
אני הולך ואת איתי
והם כולם נעלמים
קפצה זיקנה פתאום
איזה יום היום
בגן העדן של ילדות...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 19:03 |
|
| |
בבא,
ע"פ אתר "שירונט" שלמה ארצי כתב את המלים והלחן לשיר "נוף ילדות".
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 19:18 |
|
| |
*:namespace prefix = v ns = "urn:schemas-microsoft-com:vml" />*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />*:namespace prefix = w />ס פ י ר ת מ ל א י
מילים: יוסי בנאי
לחן: נעמי שמר
מדינה אחת, פעמים ים
ואגם אחד וקדחת גם
שמש אחת עגולה
עם אחד חכם מלא סגולה,
כאב ראש אחד ושלוש גלולות
ושישה ימים ושבעה לילות
אחד אלוהינו, אלוהינו אלוהינו
שבשמים ובארץ
עליה גדולה ואלפיים שנות גולה
שתי חופשות שנתיות ואחת רגילה
יום של ניצחון, יום של מפלה
רגע ביטחון, שלושים ימי מחלה
טרומפלדור בגליל וקונצרטו לחליל
וחצי תריסר אלופים במי"ל
אחד אלוהינו...
עם אחד עתיק, שני שרים בלי תיק
הראשון עצוב השני מצחיק
ילדות אחת קשה, שנים של התשה
ומי שרוצה עצמאות בבקשה
מלחמות חמש חטיבת חרמש
וחייל אחד משחק שש-בש
אחד אלוהינו...
חיילים שלושה עייפים במשלט
ושבעים ילדים צוחקים במקלט
שלושה אסירי ציון יצאו לחופשי
אסיר עולם אחד בחודש השישי
יום הילד יום הפרח ויום השנה
וגבעה עשרים וארבע עדיין לא עונה
אחד אלוהינו...
מדינה אחת, פעמיים ים
ואגם אחד ודמעה אחת
וקדחת גם.
(קעלעמר)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 11/05/2006 19:41:48
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 19:24 |
|
| |
אני משער שלכל מי שחי פה בסביבה
יש איזה שהוא זיכרון או אסוסיאציה כרוכה
בקולו או בדמותו של יוסי בנאי
הנה זו שלי מתוך "פגישה לאין קץ-יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן"
דיסק בהוצאת הליקון שבזכותו למדתי לחבב את אלתרמן
בקולו של בנאי ,השיר פשוט מצמרר
|
|
 |
|
לך עיני היום פקוחות כפתאומים.
אלי שלי, אני תמים.
אני זוכר ברעות השמש על המים
נולדתי לפניך תאומים.
עכשיו ערבית. עכשיו החלונות העבת.
כבית המנורה והמראות תדהה.
כי מת בי יחידך, הבן אשר אהבת,
אשר ידי היתה בו בשדה.
אני תמים אלי. לאט לאט הכיתי.
גררתיו אל הממכר מבית ומאם.
פשטתי כותנתו. לדמעותיו חיכיתי.
כבלתי זרועותיו והוא חייך אילם.
הלא תמיד ידעתי - הוא יקר ממני.
והוא רק הוא לך הטוב והיחיד.
על ערש מכאוביו גהרתי כאומנת,
הנעמתי לו שירים על מפוחית.
ובהיפתח לילך הזר לקרוא לי - בואה!
ובהימלטי אליו בניגודו עדוי
אחי המתאבק, אחי התם לגווע,
נותר בלי מים ווידוי.
נפשי בך היום רוצה לשכון נשכחת...
אתה לי יער עב, כבד כח ועצוב.
לו ראית איך, בין לילה ובין שחר,
התחננו ידי על דלתך - לשוב.
לו רק ראית איך ימי המפוארים
הרקידו דוב בשוק על אהבה ולחם
לרגליהם, אלי, יפלו השוערים,
בהביאי אותם להראות אליך.
לדרך השוקעת המסע אכינה.
באוירה הקר והערב לחך
לאדמתי אומר - את מגעי זכרי נא,
אני היד אשר הושמטה אל לילכך.
וטוב שלא רחקתי עם בדידות צוננת
והמולות ניכר קיבלוני אל חיקן.
לו סלח נא גן למלאכת השירים ורצנה.
כצחוק אחד פשוט אשר צחקתי כאן.
אל עץ כבד, אלי, תבוא נפשי חיגרת.
תסיר את תרמילה הדל ותתמוטט
רציתי לחבר לך היום איגרת,
אבל אל לב הזמר נשברה העט.
| |
| |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 19:35 |
|
| |
ערב עירוני
שקיעה ורודה בין הגגות
אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות, נוגות
אומרות לערב "למה באת?"
הפנסים פרחי העיר
מלבלבים באור ניחוח
אביב חשמל עצוב בהיר
משיכרונו אסור לברוח
הוא רק יתום ורק תמים
נולד לרגע ואיננו
בין הלילות והימים
הוא בא לזרוח בעינינו
בין הימים והלילות
לנאות מראה כחולים נלך נא
כל נשמותינו הבלות
שם דשא עשב תלחכנה
נפנוף שלום ילדה פתיה
את חיוכה נשא האוטו
מה שהיה ולא היה
נדמה כמו ישוב להיות עוד
כעת אני מאוד אחד
ומסתכל מאוד בשקט
איך הלבנה חולצת שד
מקיר הבית שמנגד
גופי נקטן ומתנמך
אבל ראשי כל כך גבוה
עד שאפילו אם אלך
לא אתבונן לאן אבואה
שקיעה ורודה על סף הרחוב
ורחוב כמנהרה של תכלת
מי שיגיע עד הסוף
ירצה לבכות מרוב תוחלת
שקיעה ורודה בין הגגות
אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות נוגות אומרות
לערב "למה באת?"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 19:44 |
|
| |
קעלמער
זה גם של אלתרמן הלא כן?
אבל כמובן מזוהה עם קולו של בנאי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 20:00 |
|
| |
לונלי_דאב
אכן, ולחן של יוני רכטר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 20:10 |
|
| |
מרוב אהבה
כשההוא אוהב את ההיא
תמיד הוא אומר לה , חוזר ואומר לה
כמה היא אלוהית
כשענן אוהב עננה
תמיד הוא אומר לה , חוזר ואומר לה
את כל כך עדינה
ורק אני מרוב אהבה שותק
כשהזבוב אוהב את הזבובית
תמיד הוא אומר לה , חוזר ואומר לה
היא כולה יפיפית
כשהפיל אוהב את הפילה
תמיד הוא אומר לה, חוזר ואומר לה
בואי בואי כלה
ורק אני מרוב אהבה שותק
כשמלאך אוהב מלאכית
תמיד הוא אומר לה, חוזר ואומר לה
את הכי חתיכית
כשהפסיק אוהב את הנקודה
תמיד הוא אומר לה, חוזר ואמר לה
שהוא פסיק על ידה
ורק אני מרוב אהבה שותק
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 20:23 |
|
| |
|
כן יש כאלה שאומרים שהחיים פה לא חיים
שבעולם הבא, רק שם, נתחיל לחיות כמו בני אדם
שפה למטה זה נורא, יותר מסדום ועמורה
שזה עולם בלי תקנה, בלי ערכים ואמונה
אך כשנמות כך מבטיחים, נהיה כולנו מלאכים
ועם כנפיים מזהב נעוף מעל שבילי חלב
ושם נהיה קרובים כל כך אל הקדושים מהתנך
וכל הצדיקים כולם יהיו איתנו עד עולם
כל זה נכון אולי, אבל אני רוצה עוד קצת לחיות
למות פתאום פשוט חבל גם לא הספקתי כלום לעשות
אני מאמין לחכמים שבשמיים טוב יותר
אך לי למטה די נעים, אני רוצה פה להישאר.
ועוד אומרים חכמי הדור, שהחיים פה הם פרוזדור
שהעולם הזה זמני, חסר תכלית וחומרני
שזה נורא מגיהנום שאין מוסר בו ואין תום
שזה עולם מלא חטאים, שהטובים בהם רעים
אך כשנמות כך הם אומרים נשוב להיות שוב בני עשרים
ובגן עדן של פרחים נחיה לנצח נצחים
עם לוויתן ושור הבר, וסמבטיון וכל השאר
בתוך הנוף האלוהי שם ברקיע השביעי
כל זה נכון אולי...
כן יש כאלה שאומרים שהחיים פה לא חיים,
עולם הבא רק שם נתחיל לחיות כמו בני אדם
שפה למטה זה נורא, יותר מסדום ועמורה
שזה עולם בלי תקנה, בלי ערכים ואמונה
כל זה נכון אולי...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 20:30 |
|
| |
למות למען רעיון
למות למען רעיון, זה רעיון נפלא
אבל אני עוד חי כי בראשי הוא עלה
ונביאי הזעם ממשיכים פה להטיף
דגלים וסיסמאות לא מפסיקים הם להניף
ויום אחד כשנצעד למלחמה קרובה
זקופי קומה ומלאים בים של גאווה
עוד יתברר שמתנו סתם
בגלל טעות קטנה
מרעיון שכבר יצא מזמן מן האופנה
למות למען רעיון, כן זו ממש מצווה
אבל לאט, למות לאט ובשיבה טובה
כי מה שאידיאל היום מחר, כך יסתבר
היה טעות, ואז יצוץ פה אידיאל אחר
חזון, מולדת, גאולה, מילים שוות זהב
אך לא שוות את אלה שנופלים בשדה הקרב
כי החיים ניתנו כדי לחיות טיפה
ולא לרוץ כמו אידיוט אל העולם הבא
למותל מען רעיון, זה רעיון נשגב
אבל כדאי להיזהר ולא למות לשווא
מתי נלמד סוף סוף לחיות בלי חרב ודמים
מתי יפסיקו כבר אבות לבכות על הבנים
מתי נבין שלא כדאי לרדת לטימיון
בגלל גל אבנים עתיק, או קבר בן מיליון
אך נביאי הזעם עם אש בעיניהם
קוראים לנו לקום לצעוד אחריהם
אז אם למטיפים חשוב כל כך להתפגר
שהם ילכו הראשונים- לנו לא בוער
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 20:46 |
|
| |
ימים רבים חלפו אברם,
עברו כבר ואינם.
מאז אותו היום שבו קראו לך לשם.
עמוק במרתפי העיר,
אותך זוכרים אברם.
כי איך אפשר לשכוח איש
כמוך בן אדם?
עם זוג עיניים חכמות
מגבעת על הצד.
עם פיסטוקים חמים
שנשארו עוד משבת.
תמיד מוקף בין ידידים
אף פעם לא לבד.
שותה מכל הבא לפה,
מכל הבא ליד.
שותה מכל הבא לפה,
מכל הבא ליד.
אברם אברם,
אנחנו פה בינתיים
אתה כבר שם עם כל הצדיקים כולם
ועם כוסית ביד אתה בינתיים
עושה שולחן עם הקדושים
על איזו עננה קטנה
ומספר להם על ארץ ישראל הנכונה.
ואיך ידעת איך איך איך
ברגע של היתול,
לשלוף כמו קוסם סיפור ישן מן השרוול.
ואיך אותו טיבלת טוב
ברוטב של פלפול,
ואנו כל מילה שתינו
כמו משקה צלול.
ובלילות, ובלילות
בצימאון אדיר
שתינו עד שהשחור נהיה בהיר בהיר
ובין הערק, השקדים
היין והשיר
אותך אהבנו לאהוב,
אהבנו להכיר.
אותך אהבנו לאהוב,
אהבנו להכיר.
אברם אברם...
ואם לא השתנית שם,
למעלה במרום,
אתה ממשיך אברם לשתות
מן האדום אדום
וכל המלאכים בגן בלילה וביום,
יושבים לשתות איתך, אברם
- עושים לך מקום.
אז אם יוצא לך לפגוש שם את ההנהלה
תעשה לנו טובה, אברם,
טובה אחת קטנה
ספר להם עלינו קצת,
תזרוק איזו מילה,
שכשנבוא לשם שייתייחסו בהבנה.
שכשנבוא לשם שייתיחסו בהבנה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 21:00 |
|
| |
 אמנם היום הראשון (אבילות מדאורייתא) מתאים יותר לשירים, אבל יש גם מערכונים (שלום עכשיו וגוש אמונים. כל מיני גששים. רבע עוף ובורקס ועוד עשרות רבות).
אגב, ככל הזכור לי הרבי שלו היה ברסנס, אבל דומני שגם עם מוסטקי היה לו איזה קשר, וראיתי כעת במודעות שהוא עוד מעט בארץ (בפ"ת עיה"ק).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2006 21:06 |
|
| |
לונלי_דאב
אם איני טועה הכוונה היא לאברהם סוראמללו ,דמות מיוחדת במינה, שיוסי בנאי כתב עליו ספר ועשה ערב הצגת יחיד: "שובו של הסוראמללו". שעתיים של עונג צרוף ומזוקק למי שזכה וראה.
ואתרום את חלקי: מתוך מערכון עם רבקה מיכאלי.
עברית קשה שפה
סליחה אולי שעון
כמה שעה רוצה
יש פה בארץ שבועיים
יש חדש עולה
עברית ללמוד עוד לא לדעת
יש הרבה קשה
גם כן אני אולפן
ללמוד כיצד זה מה
אני כיתה מורה יוכבד
כמה זמן ללמוד
אולפן עקיבא מתי בבוקר
ארבעה שעות
אההה עברית קשה שפה
גם שפה מתבלבלת
אבל אפשר לדבר לאט
אני עם אתה גם כן אני עם את
אני עם אתה גם כן אני עם את
אני אותך לראות
מהר מילון לקנות
מפית מילון מתחיל מ-א'
מה ראשון לראות
אוהב אהוב אהב אוהבת
מילים יפה מאוד
יש גברת לא בכלל
יש איש יש אף אחד
הרבה קשה למסתדר פה בן אדם לבד
אם לבן אדם חבר חיים יותר נחמד
אהה עברית קשה שפה
גם שפה מתבלבלת
אבל אפשר לדבר לאט
אני עם אתה גם כן אני עם את
אני עם אתה גם כן אני עם את
סוכנות נתן דירה
מפתח לא נתן
אומר לפני נותן מפתח צריך מביא חתן
אומר היכן זה משפחה יותר מדי קטן
לי יש גדול תנור
לי יש לי פריז'ידר
לי יש פוטר על טלויזיה
אצלי קטן פסנתר
אין אוטו יש לי אופוניים
יש איך מסתדר
אההה עברית קשה שפה
גם שפה מתבלבלת
מחר לגור לא יותר לבד
אני עם אתה גם כן אני עם את
אני עם אתה גם כן אני עם את
אההה עברית קשה שפה
גם שפה מתבלבלת
מחר לגור לא יותר לבד
אני עם אתה גם כן אני עם את
אני עם אתה גם כן אני עם את
|
|
|
|
|
|
