עמידה נועזה לנטות מהוראת רבותינו?

החזון איש, במכתב אל הרב י"מ טיקוצינסקי בשאלת  קו התאריך. אידך גיסא

אחבמכ"ת ועפר אני לרגלי החזו"א.
איני יודע אם אכן דברי רלוונטים לשאלה הספציפית, אבל בהסתכלות רחבה...

האם אין כוונתו בעצם כך:
העמדה הנועזת היא ההחלטה האישית הפרשנית / לחילופין: הקביעה  - של פוסק, שפסק מסויים נשען על הבנת מציאות, ובהבנת מציאות יש לחלוק.
עיקרון זה מהווה תשתית עצומה לרבולוציה הלכתית, שכן ברגע שמונח הטיעון שהפסק הקודם הסתמך על נתונים ריאליים אחרים, יש פתח לשרטט פסק חדש - הנועזות היא במגמת השימוש בטענה פרשנית זו.

רמב"מזל
ראשית, ברוך מחייההמתים (ראה אשכול על ברכות הראייה).

שנית, האם זה לא לאשכול המשאלות? אני מניח שאתה רוצה לפתח דיון כלשהו. אז כעת יש להמשיך ולהגדיר אותו (אולי בעקבות כמתעסק, על פסיקה שמבוססת על קביעות מציאות). מיכי

הרב מיכי,

1. תודה על ההשוואה לשישים ריבוא.

2. הנקודות הדורשות, לענ"ד, הבהרה הן:
    א. מהן גבולות ה"עמידה הנועזה" לדעת החזו"א?
    ב. כיצד, לדעת החזו"א ניתן להציג את עמדתו על גבולותיה (הטעונים בירור) בלא חשש ממדרון חלקלק?

3. דומני שבין גולשי הפורום יש גם ת"ח היכולים להבהיר את הנדרש, וגם כאלה היכולים להוות דגם נסיוני מאלף בסוגיית החשש.


ר"מ