ששת אלפים ואחת

גלוי עיניים,

אמנם צודק אתה, אבל אני חושב שמדובר בתופעה פסיכולוגית ולאו דווקא דתית. אתה מצביע על התופעה בחברה החרדית והדתית של היום, אבל איני חושב שחברות אחרות שונות ממנה.

ש"צ שהזכרת, צמח על הרקע הזה. גם אמונת המשיח בחב"ד. ובודאי - אותו האיש, שפשוט התאים (כמו משיחים רבים נוספים בסוף ימי הבית השני) לנבואות הרווחות בתקופתו, על בואו הקרוב של המשיח, סוף העולם, או סתם מהפיכה רצינית.

[הדברים הבאים נאמרים בלחש, שלא ישמעו:] גם הציונות באה לעולם בזמן שהעם ציפה למשהו שיקרה. לא סתם קושרים את ההתעוררות הציונית ל"סופות בנגב", הפרעות בדרום רוסיה, למרות שהקשר ביניהם אינו מחויב המציאות (התעוררות הציונות החלה קודם). היתה תחושה שהנה משהו קורה, אז הוא קרה.

"כשמתעוררת מלחמה בעולם מתעורר כוחו של מלך המשיח" כתב מרן הרב [קוק] זצ"ל באורות מלחמה, ומאז כל חניך מרכז יודע ש"זאת תהיה המלחמה האחרונה".

גם הנוצרים מחכים לביאה הקרובה של ישו בפעם השניה. ולמוסלמים יש איזשהו מהדי (מואדיב אולי יוכל לסייע כאן?). ובלי להכיר את השינטו ביפן, את אמונת שבטי הזולו ואת עיקרי דת הפיגמים, גם הם בתמונה. משהו גדול עומד לקרות או-טו-טו. אני חושב שהאמונה בחייזרים שיבואו לכבוש / להציל את העולם היא מין תחליף חילוני, שתופס אנשים רבים מאוד. וגם התעמולה הירוקה, ולפיה מחר בבוקר כולנו נמות מערפיח, עליית מפלס האוקיינוס ומוטציות של חיידקים.

חכמים אמרו, "תיפח רוחם של מחשבי קצין". מחשבי הקיצים טוענים שאו-טו-טו זה קורה, והם נופחים את רוחם.
אגב, יש גם תופעה דומה, ברוורס. הקץ כבר הגיע, אבל לא היינו שם לשים לב לזה. ישו בא והלך, הלובביצ'ר בא והלך, ועוד כמה. האמונה במשיחיותם - כמה שהיא אבסורדית וסותרת את עצמה - ממשיכה ועומדת. ואם לא די בזה - חז"ל מספקים לנו גם את חזקיה כמשיח מפוספס, וגם ספרות האגדה המאוחרת מתארת מצבים שכמעט-כמעט המשיח הגיע, ואופס - האוטובוס ברח לו.

אני לא פסיכולוג ואין לי הסברים, אבל אני חושב שזו תופעה כוללת. אנשים רבים חשים שמשהו עומד לקרות, בחייהם הפרטיים, או במובן יותר רחב, ומנהלים את חייהם לפי התחושה הזו. ככה מוכרים כרטיסי פיס, אגב.






נוהל שכן זה כאן!

גלוי עינים ברוך הבא אל הפורום! הצבעת על נקודה מעניינת. וארשה לעצמי לסכם את דבריך נקודות נקודות, ולהוסיף עליהן משלי.. א. יש אמונה שניתן לכנותה "משיחית". היא עומדת על ההנחה שבזמן כלשהו ישתנה המצב בעולם לטובה באופן חד מאד. ב. השינוי הזה יפתור את כל הבעיות שלנו. ג. השינוי הזה יתרחש לא באופן טבעי, כלומר לא על ידי מעשי האדם באופן מתוכנן, תוך שיפור טכנולוגי, עבודה מוסרית ועוד, אלא באופן ניסי. ד. יש מי שסובר שהאופן הניסי הזה יושג על ידי השתדלות, אך לא על ידי השתדלות בדרכים המוכרות לנו, אלא על ידי פעילות של מצוה על פי סודות הקבלה. ה. בדור האחרון התחזקה ההרגשה שאנו ב"עקבתא דמשיחא", ממש לפני בוא המשיח. ו. לאמונה האחרונה הזו יש יתרון וחסרון. היתרון הוא שהיא מאפשרת לשאת הרבה קשיים כי קל יותר לאדם לסבול קשיים וצער רב אם הוא יודע שזה ארעי ומייד ייגמר. ז. החסרון הוא בכמה אופנים: 1. מה יקרה כאשר האמונה תאוכזב? תתגלה כשקרית? האם יהיה משבר חברתי ואמוני כפי שקרה בעקבות המרת הדת של שבתי צבי? גם אז האמינו שהמשיח בפתח, והיתה לאמונה זו הצדקה בעיני המתבונן בן התקופה. ובסוף התברר שלא היה כלום. 2. אמונה זו עלולה להשפיע גם על גדולי הדור ומנהיגיו, אלו שיש להם אחריות לשאר החברה. אם הם יוצאים משיקולים "משיחיים" כפי שאופיינו לעיל, הם עלולים להגיע למסקנות שלא היו מגיעים אליהן מתוך המחשבה שהם חיים בעולם שמתנהל כסדרו והמשיח אינו עומד בפתח. דוגמאות לדבר: התחושה שניתן להתעלם מהקשיים הכלכליים, כפי שציינת בעצמך. אך גם נכונות להתעמת עם הערבים בארץ ובעולם, ועם שאר מדינות העולם, מתוך הציפיה שמותר וחובה עלינו להסתכן כי המשיח מייד יגיע ויציל אותנו. וכיו"ב. *** אני סבור שהסיכום הזה הוא נכון ביסודו. והנה כמה הערות: 1. התפיסה שהמשיח יגיע באופן ניסי, במובן של חריגה מסדרי העולם, היא אחת מבין שתים שמופיעות בעולם המחשבה היהודי. לכאורה זו מחלוקת בין רב ושמואל בגמרא, האם בימות המשיח ישתנו סדרי הבריאה או רק תתבטל "מלכות הרשעה". כמובן, ניתן לפרש שכולם מודים לאופן הגאולה הניסי, כי הרי ניתן לפרש מונח כמו "מלכות הרשעה" שתתבטל בתור מלכות יצר הרע או השטן וכיו"ב. וכן ניתן לפרש להפך, שרב מודה בגאולה "טבעית" אלא שהוא משתמש בלשון מטאפורית. התפיסה ה"טבעית" יותר (לא שהיא שוללת השגחה אלא שהיא רואה את ההשגחה בטבע) היא כמובן השקפתו של הרמב"ם. וזו בהחלט לא השקפת רש"י (שסובר במאמר מפורסם שלו כי בית המקדש ירד באש מן השמים) ובדורנו - לא זו המיוחסת לחפץ חיים ולא לתלמידי הרב קוק. 2. יש מודעות לסכנה שבחשיבה משיחית. יש סיפור מפורסם על אדמור או רב שנוכח לדעת כי חסידיו ממתינים מאד למשיח. ולכן נשבע (!) להם שבאותה שנה בוודאי לא יבוא המשיח. יתכן שגישה כזו עומדת ביסוד מאמרו של רב יוסף שאמר כי תקופת המשיח מפחידה ומוטב לא לראותו. (אך בה במידה ועוד יותר מזה יתכן שסבר שאכן אירועי התקופה המשיחית הם סוערים מדי, כפי שמעידות ברייתות בגמרא). בוודאי שגישה זו, של זהירות מפני חדירת הלהט המשיחי, עומדת ביסוד דברי הרמב"ם הידועים כי אין לחכמים מסורת ברורה בדבר מה שיהיה בימות המשיח, וכי דיון בדברים אלו, כלומר במה שעתיד להיות, "אינו מוסיף לא יראה ולא אהבה". (ומה נאמר על דיון על הדיון על המשיחיות? על המטא דיון שלנו? מה יאמר על זה הרמב"ם? ושמא יש לחלק בין סתם בני אדם לבין יחידי סגולה? ומי ראוי ליטול לעצמו את הכתר הזה? סמיילי). *** דומני כי מה שעומד ביסוד גישת מנהיגי דורנו - לפחות הסוציולוגיים - שמתעלמים מן הקשיים הכלכליים, למשל, אינו אמונה משיחית, אלא אמונה אחרת, שגם לה יש אותה תוצאה. זו ההנחה, שמצויה לפי זכרוני אצל החפץ חיים, ויש לה ודאי יסוד בגמרא, כי "אין עלינו המלאכה לגמור". המדיניות שלנו היא ללכת באותו אופן שמרני של הדור הקודם, ואם יש בעיות, להניח אותן למנהל העולם, כלומר לה'. אם החובה שלי כמנהיג חברתי היא להורות לתלמידים להמשיך בשלהם, אזי איני צריך לדאוג לכך שהם ירעבו או יסבלו מקשיים, אולי גם אם הקשיים האלו יגרמו לצאצאים מסויימים לעזוב את הדרך. (אם כי כאן כמדומה כבר היו משנים. ובן ציון כהנא ודאי ידע להרחיב בזה על הנעשה היום. ומסתבר שמאמינים שאם יש נשירה, לא מזה היא נגרמת). גישה זו, שדואגת לחובתי השמרנית, ומתעלמת משיקולים אחרים, עומדת כמדומה גם ביסוד הכרעתו הידועה של ר' אלחנן וסרמן, כי מוטב להישאר באירופה הנופלת בידי הנאצים מאשר לברוח לאמריקה. כך מסופר עליו, שאמר כי סכנת הנפש באמריקה חמורה מסכנת הגוף באירופה. (אמנם איני סבור שאמר זאת בשעה שהסכנה היתה ברורה כמו לאחר זמן, והוא עצמו חזר מרצונו להצטרף לאנשיו בשעת הסכנה וידע שהוא מסתכן. וכמובן סופו שמת על קידוש ה'. אך יש להיזהר שלא להפוך את הנכונות למסור את הנפש לסימן של החלטה נכונה קודם לכן!) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

דברי נכתבו ונשלחו לפני שראיתי את דברי השכן, וכמובן איקון ירוק לו. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,

תודה על האייקון, וכן למר.

אולם, כתבת: "בדור האחרון התחזקה ההרגשה שאנו ב'עקבתא דמשיחא', ממש לפני בוא המשיח"

ואיני מסכים. לא בדור האחרון, אלא בדורות כולם. לפחות, מאז שהחלו לכתוב אגדות, קרי מדרשים.

צא וראה, שכמעט כל הביטויים שלנו בענין דור אחרון, עקבתא דמשיחא, וכו', שאובים מהמדרשים בני אלפיים שנה, ואלה דיברו על תקופתם שלהם!

נוהל שכן זה כאן!

דעת הרמב"ם הוא, דששת אלפי שנה הוי עלמא, הוא דעת יחידאה, אבל דעת חז"ל לרוב הוא שאין בהכרח לעולם הזה קצבה. והבאתי ראיה לדבריו מסוגיין דנזיר שהריני נזיר עולם חשיב כדבר שאין לו קצבה. וכבר נשאלו על זה הרשב"א והרשב"ש בתשובה והשיבו, שאם המציאות תוכיח ששאר הראשונים לא צדקו הרי שיש לנקוט בשיטת הרמב"ם.

וז"ל הרמב"ם בח"ב פכ"ט:
"כי אמרם שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב   אינו העדר המציאות כליל, לאומרו וחד חרוב, הורה על קיום הזמן  , ועוד שזה דברי יחיד, והוא באופן מסוים  .

ומה שתמצא לכל החכמים תמיד, והוא יסוד שלומד בו כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו אין כל חדש תחת השמש  ושאין שם חידוש כלל ולא בשום סיבה".

ידוע שגם המקובלים סוברים "ששיתא אלפא שנין הוי עלמא" וכו' הכוונה ,שהעולם יתקיים 6 שמיטות  ורק ביובל יחרב, כלומר שיתקיים 49000 שנים ורק אח"כ יחרב.

יש גם מחלוקת בין המקובלים אם עולמנו הוא השמיטה השלישית או השישית. (אם אינני טועה, דומני שהשב שמעתתא בהקדמתו מדבר מזה)

כך שנ"ל שלא יהא שום משבר בהבנה הדתית.

מה עוד שאין לדעת כיצד יתפתח הדור בעוד 200 שנה. יתכן שעד אז,  יחשבו הכל כעכ"ח שלהם ודאי אין שום בעיה עם מאמר אגדה של חז"ל .

בר בי רב זה שאפשר לכתוב "אולי יחשבו כולם כעצכ"ח" בלי להביע זעזוע - זה עצמו סימן לימות המשיח... סמיילי. נראה לי, מה שכבר כתבתי בעבר, כי ההתמודדות מול הקביעה שהעולם חייב להחרב אינה מול עיקר אמונה אלא נגד הרגל סוציולוגי. הקבוצה החרדית, נכון להיום, אימצה את העיקרון הזה כמושא אמונה. מה שמקובלים מסויימים תפסו כהשערה סבירה מתוך שיטתם, הפך במשך הדורות למושא אמונה. מחזיקים בו לא משום שזה נכון ונובע משיטת הרשב"א, אלא מפני שכך "מקובל" ולכן "אין לשנות". והעיקר הזה של "אין לשנות" ודווקא בנושאים אלו, הוא לדעתי גם עתיד להשתנות וגם הולך ומשתנה. היות שהקצנו לצד השני, כוונתי לאורתודוכסים ולחרדים, עתה יבוא איזון, מטעמים שבארתי בעבר עם הקמת הפורום. המציאות מכריחה אותנו להתמודד עם שינויים בתפיסה שפעם אפשר היה להשתמט מהם. *** בר בי רב אם דנים בגישות שונות בקבלה, מן הסתם יש להמליץ, למעוניין, על ספר ה"שמיטות". אני מכירו ממה שכתב עליו גרשם שלום... (איקון משפיל עינים בבושה). שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

ומה דעתכם בהקשר זה על פתרונו של התפארת ישראל לגיל העולם כי אכן העולם זקן מאוד אלא שאנחנו בשמיטה הרביעית לאור שלש שכבות מתחתינו.

דומני שגרם לעצמו חרם בחוגים רחבים. מאיר

מיימוני:

ספר השמיטות מהו?