| נשלח ב-24/5/2006 01:11 |
|
| |
ניתוחי מתים
ברצוני לעורר דיון הלכתי בשאלת נתיחה שלאחר המוות.
ברור הרי כי כולנו משתמשים בהשגים הרבים והמרשימים של הרפואה הפתלוגית, ללא נתיחות המלמדות על סיבות המוות ועל צורת התגובה של גוף האדם לאירועים ומחלות לא היתה הרפואה נמצאת היכן שהיא נמצאת, לכן מהבחינה המוסרית לכאורה יש לעודד נתיחה לאחר המוות.
מה יש בידינו ממקורות היהדות ההלכתית בנידון ?
משום מה אחת הרגישויות המרכזיות בין המדינה והציבור החילוני לבין הציבור החרדי הוא ענין זה שאף נודעת לו חשיבות רבה בדברי ימי הפגנות ישראל הסוערות. גם כיום שהחוק מחייב כמדומני שלא לשחרר גופה לאחר אירוע פלילי לפחות או בכל מקרה בו עולה חשד, עד לנתיחתה, אין לחוק כוח ואפשרות לאכוף זאת כאשר מדובר בבן/ת הציבור החרדי אשר ברור לו שאין לאפשר זאת בכל מחיר כשם שברור לו שאסור לחטט קברי ישראל. על מה מסתמכת הדיעה הברורה הזאת ?
האם אין פיקוח נפש מצטבר דוחה מצות קבורה ?
מה יש בה במצוה זו שכל כך מסעירה היא את כל נימי נפשו של כל אשר בשם חרדי יכונה ? דומני כי התשובה המקובלת כי אמונת השארת הנפש (מה הקשר, אם כבר אז תחית המתים) הנכרכת באמונת היהדות דורשת את השארת הגופה בשלימותה. האם אין טיעון זה נסתר משריפת גופות שהיתה רווחת בדורות קדמונים ? ואף אם נפקפק בכך (היה דיון על זה) הרי מנהג ליקוט עצמות ודאי היה, כלומר היו מלקטים את העצמות אחר שנתעכל הבשר (מסכת שמחות פי"ב, ירושלמי מועד קטן פ"א הל"ה, באדיבות הרב ראובן מרגליות בקונטרס עוללות) כלומר היתה הכרה רשמית בכך שאין קבורת הגופה לשימור עד התחיה אלא זמנית עד שיתעכל הבשר ולאחר מכן היו מצמצמים את העצמות בכלי וקוברים בריכוז.
מהי אם כן המניעה המוחלטת לנתיחה כזו לצורך ריכוז מידע רפואי ?
שאלה נוספת, דומני שאף לצורך השתלת אברים לא נהוג להתיר, מדוע ? האם משום שאין מאמינים לרופאים שאכן האבר הולך להשתלה או שאף אם אכן כך אין להתיר ?
מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 02:25 |
|
| |
בכתבי הרב יחיאל יעקב ויינברג שיו''ל ע''י פרופ' מרק (מלך) שפירא, מופיע מכתב של הרב ויינברג בו הוא טוען שלא ניתן לקיים מדינה מודרנית (ולהנות משירותי הרפואה שלה) ללא מחקר רפואי בגופות וע''כ ישנה חובה לשבת על המדוכה ולמצוא פתרון הלכתי.
בהחלט שרטוט המטרה מסביב לחץ
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 02:27 |
|
| |
מאיר,
א. מהבחינה ההלכתית : הנודע ביהודה יו"ד מהדורה תנייתא ר"י התיר ניתוחי מתים דווקא כשמת לפנינו, לצורך פקו"נ. אך לא בסתמא. כן דעת החת"ס יו"ד שלו (ודעת שניהם מובאת בפתחי תשובה יו"ד שסג). כ"כ גם באג"מ יו"ד ב,קנא; ד,נט (אלא שהוסיף שאם מוציאים מהמת דם או ליחה, שגם לחי עושים דברים כאלה, שרי). הבניין ציון ק"ע אסר אפילו ביש מת לפנינו, אם לא שאלו בפירוש למת בעודו בחיים. מצד שני, היות והוא תולה את זה באדם עצמו, הוא מתיר אם שאלוהו או שמכר גופו בחייו. המהר"ם שיק יו"ד שדמ ושמז חלוק עליו ואוסר אף אז. הרב קוק דעת כהן קצט כותב שנצטרך לקנות מתים מהגויים, ואל"כ - הדבר אסור. הרב גורן בתורת הרפואה 209-241, מתיר גופות של ישראל, ע"פ חזו"א בכמה מקומות ובצירוף הסברא (הקלאסית שלו) שלעמ"י בארצו יש דינים אחרים. עיין גם עמוד הימיני עד ובנשמת אברהם יו"ד שמט. מאידך, בתחומין יב מובאת תשובת השרידי אש המתיר פתולוגיה בגופות ישראל מאותה סברה, וטוען שזו שטות לקנות בא"י גופות של נכרים. והוסיף שגם הנודע ביהודה היה מתיר לו היה חי היום והיה טוען שזה חשיב כ"לפנינו" היות והמדע היות אוניברסלי.
ב. לגבי השתלת איברים : הדבר כמובן תלוי בקביעת רגע המוות. בנפש הרב מובא שהרב סולובייצ'יק אמר שגם כתפיים רחבות כשל הגר"א לא יכלו להכריע בזה. אני יודע על כמה וכמה נסיונות בציבור הצד"ל לקבל תמיכה בכרטיס תרומת האיברים. משפעם שאלתי את אחד המארגנים מיהם הפוסקים המתירים, אמר לי כמה שמות בודדים, ביניהם הרב שפירא, אך בזה תמו הפוסקים. כמעט כל הפוסקים, כולל האג"מ, חזו"א, ציץ אליעזר, הרב צבי שכטר, ועוד ועוד, אוסרים. פרופ' שטיינברג ניסה כמה פעמים לדבר עם הרב אלישיב על הנושא, אך הוא מסרב להיזקק לעניין. אפילו הרב עובדיה מתחמק מזה (כאן יש באמת להרים כפפה ולשאול, האם ישנם נושאים שבאמת אין לנו כח להרים, ורק ביאת משיח תפתור את הבעיה, וגזרה היא שעד ביאת גואל צדק לא נוכל למצוא היתרים, או שהדבר הוא רק בגלל 'פחדנות' של פסיקה ושראוי מדינא היה להיזקק לכל שאלה. בעיית תרומת האיברים כידוע חמורה מאוד בא"י במיוחד. אולי באמת אין פיתרון הלכתי?). כך שאין מה לעשות, רוב פוסקים מוחלט מתנגד לעניין. אני חושב שהנגיעה במיסטיקה (תחיית המתים בלי איברים, וכד') אכן משחקת תפקיד גם בפסיקה וגם במעשי הציבור (התנגדויות אלימות לנתיחה וכד'). מעבר לאיסור שיש בדבר אנשים מרגישים את ה"בשר החי" של המת כאילו הוא זועק כנגד הדבר.
ג. בשטח, המציאות מרה מאוד. ישנם קניבלים לא מעטים המשחקים בגופות, וא"א לסמוך על מה שקורה במכון אבו כביר (הסיפור על פרופ' הס הם רק קצה הקרחון). הגדר של "פקו"נ לפנינו" קשה מאוד לשמירה : האם כדי לתפוס רוצח מותר לחלל גופה? אמנם במקרה של מחלה וכד', כשבאמת יש חשד למחלה נדירה ונתיחה עשויה לעזור, יש לדון לאור הפוסקים דלעיל. בכל אופן חוששני שהכנפיים גדולות מהקן במקרה זה.
רב סיינפלד, זה אמנם לא נושא האשכול, אבל דומני שצורת הפסיקה של שרטוט המטרה סביב לחץ שווה אשכול בפ"ע (ואולי כבר דנו בכך?). הדבר בולט מאוד אצל הרב גורן, שמסמן מטרות ואז מניע את כל המרכבות ההלכתיות שלו (ויש לו הרבה כאלה) כדי להגיע למחוז חפצו. ההיתר שלו ללימוד רפואה לכהנים מהווה פסיקה שכזו. דווקא אצל השרידי אש לא ראיתי שזו צורת פסיקה, ודעה זו בנושא גופות מהווה הפתעה בשיטת הפסיקה שלו.
תוקן על ידי - mcahn - 24/05/2006 2:32:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 07:47 |
|
| |
מאכ
הבעיהשל רבים מהפוסקים אינה קשורה כלל למיסטיקה, אלא לאמון ברופאים! ישנה תביעה לנוכחות רב בפועל ושיתופו, (- ע"י נוכחות מתמדת של גורם רבני בבהי"ח), בקביעת רגע המוות, ישנו חשש מיד קלה על ההדק. אמנם המוסדות הרפואיים אינם מוכנים - הם טוענים להפרדה מקצועית, וכי אין לאנסטנציות חוץ רפואיות להיות נוכחים בתוך ההליך הרפואי. זהו סלע המח' ומקור הבעיה לרבנים רבים!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 08:46 |
|
| |
קאהן,
האם לא היה מקום לצפות מהפוסקים המתחמקים שיוציאו איסור על שימוש בשרותי רפואה?
האם זה לא גרע מחילול ה' של שימוש בחשמל בשבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 09:14 |
|
| |
YMY
ואם תוכיח באותו ומופתים שמותר ואף חובה לנתח מתים , האם יעלה על הדעת שיהודי אחד יסכים שינתחו את גופו ? הרי הכל עיניין של עדר , אמונה עוורת , מה יגידו . איך יסתכלו עליו , על ילדיו . על השידוכים . בקהילה . בבית הכנסת . במשפחה . חבל על הזמן .*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
תראה איזה אבסורד ?
מי שתורם כליה בחייו , נחשב לגומל חסדים בגופו . ( למרות שכמעט בכל מקרה התורם עושה זאת למען בן משפחה קרוב , אב לבו או בן לאביו ) . אולם מי שמסכים שאבריו יושתלו באחרים לאחר מותו הרי הוא " כופר בתחיית המתים " , ולא יוכל להקבר בבית חיים חרדי .
בעלבעמיו
< האם לא היה מקום לצפות מהפוסקים המתחמקים שיוציאו איסור על שימוש בשרותי רפואה? >
הצחקת אותם !!
לגבי קביעת רגע המוות . זוהי אחת השערוריות הקשורות בקביעה המובילה כיום בציבור החרדי . שכל הידע המדעי המצוי בגמרא בראשונים ובפוסקים , הכל נתגלה להם מ " סוד ה' ליריאיו " . למרות שהכל ממקורות "מדעיים " של זמנם ,
גם קביעת המוות לא משמיים נתגלת לחז"ל , אלא מהרפואה הפרימיטיבית שהיתה בזמנם, ולכן אין ספק שההלכה האמיתית צריכה להיות כמדע הרפואה המודרני שרגע המוות נקבע בקביעת מוות של גזע המח .
כמו הקביעה שלאחר 40 יום נחשב העובר לחי . דבר שאינו נכון מבחינה רפואית ונובע מהסתמכות על "מדע " של זמנם . וכמו הרבה הלכות שמתברר שלא היה להם ביסוס מדעי ויש לשנותם .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 10:23 |
|
| |
תלמיד מסכים לכל מילה.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 10:26 |
|
| |
תלמיד לשנות אפשר הכל, ותמיד, אבל אני מניח שבנושא רצח הפוסקים מקבלים רגליים קרות לפני שהם מתירים. זה לא רק עניין חרדי - כאמור, גם בציבור הדת"ל, לא השתכנעתי שיש מגמה להתיר, להיפך. הנושא כבד מדי מכדי להעמיס עליו את סוס הקידמה והמודרנה ההלכתית. ואולם, ההימנעות מלדון בעניין צריכה עיון, ויש מקום לאמרתו של הגרי"ס על הרב שמתיירא מלפסוק, שמי יפסוק אם לא אותו שמתיירא.
בעל, לא הבנתי מדוע לא לדרוש ברופאים. הצביעות בקשר להליכה לרופאים אל מול האמונה נידונה כבר בפורום, אך יש הבדל בין הליכה לרופא, אפילו אם אתה לא סומך עליו, לבין ההרגשה שהוא יקבע את גורלך לקץ הימין, ושמא אולי לא תקיץ בגללו. מה כוונתך בהשוואה לחשמל בשבת?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 10:34 |
|
| |
קאהן החזו"א טען שבשימוש בחשמל בשבת יש חילול ה' שהשבת שלנו תלויה במחללי שבת.<
br>אני טוען שלפי"ז ה"ה ברפואה, אא"כ נניח שכל הרופאים שהצבור החרדי פונה אליהם אכן נתחו
גויים בלבד ויש להם אישור מרב מוסמך על כך.
אישית, אני שאלתי בזמנו את הרב שפירא ויש ברשותי כרטיס של אדי.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 24/05/2006 10:38:48
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 10:46 |
|
| |
בעל לדעתי אין קשר בין חילול ה' של חשמל בשבת, שהוא עניין עקרוני-פוליטי, שעליו אפשר להתווכח, לבין רפואה. הרופא המצוי לקח קורס בפתולוגיה אבל הידע שלו לא בנוי מאותם מתי ישראל שהוא ניתח (הדתיים אגב לא מנתחים יהודים, ורק רואים. הפקולטה בירושלים מרשה את זה. אני מניח שגם פקולטאות אחרות). כך שהקשר עקיף מאוד מאוד, אם בכלל. העניין של תרומת איברים וקביעת רגע המוות הוא, בהשאלה מלשון הרב ליכטנשטיין לגבי שמיטה, "טרגדיה הלכתית", אך אני לא רואה לה פיתרון. פוסק "מודרני" כגון ר"מ פיינשטיין, ובעקבותיו למשל הרב הרשל שכטר, שאיש לא יטען שהם "פרימיטיביים", משעבדים עצמם לקביעת רגע המוות לפי "הדם הוא הנפש", ורואים בדם את מקור החיים. אני בטוח שהם לא באמת חושבים שזה לא תלוי בגזע המוח, אך הלכתית הם בפלונטר. איש ההלכה רואה את מקורותיו כיוצרות מציאות, ובספק רצח הוא יהסס מאוד עד כמה לשלב את המציאות המודרנית.
פסק הרב שפירא הוא אכן להתיר. העירו לי באישי כי גם הרב רבינוביץ', בהגבלות מסויימות. ובכל זאת אפילו בין הפוסקים החרדים שאינם מן היענים, בעלי אומץ הלכתי, ממש קשה למצוא היתר. אם אתה מרגיש טוב עם ה"אדי", יש לך על מי לסמוך, אבל לעשות זאת דרך לרבים, לצערי לא נראה לי אפשרי.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 12:03 |
|
| |
קאהן
השאלה כאן היא עקרונית, האם יש אפשרות לחיות כיהודי דתי ללא הסתמכות על עבירות או למצער
ע"י עקיפות (לא מנתחים אלא רואים). וא"כ אין נפק"מ בין רפואה לחשמל בשבת.
אחדד את השאלה, מי בכלל הרשה לרופא ללמוד רפואה? אם הוא גבר הרי הוא חייב בתלמוד תורה
ואם היא אשה היא חיייבת בגידול ילדים וכל כבודה וכו'.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 24/05/2006 12:05:24
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 12:12 |
|
| |
מאיר אם דיון הלכתי. מה יהיה דינו של כהן שיזדקק להשתלת אבר ממת? ומה יהיה דינו של כל אדם אשר בגופו הושתל אבר של מת. הרי כל מקום שהוא נכנס הוא מטמא את המקום. בגלל אבר המת שבתוכו. ואפשר להמשיך לשאול.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 12:13 |
|
| |
ירוחם
הטיעון של הרב שפירא היה שהשתלה נחשבת כהחייאת האבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 13:30 |
|
| |
בעל בעמיו ורק הבוקר אמרתי . מחייה מתים ברחמים רבים. וחשבתי שזה ה" מוזר לא.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 15:06 |
|
| |
מעט אינפורמציה רלבנטית.
באמצעות שימוש באמצעי הדמיה כמו: MRI, CT ו U/S, שימוש מושכל באמצעים הללו יכול לייתר מעל 80% מהנתיחות (ויש הטוענים שהשילוב של שלשת האמצעים הללו יכול לייתר מעל 90%).
ממש לאחרונה פורסמה כתבה בשבועון "בשעה טובה" פרשת אמור תשס"ו, עמ' 8-9 על יעילות השימוש ב MRI.
לענ"ד קשה לדון ברצינות בנושא החשוב הזה בלא הכרת המציאות והאלטרנטיבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2006 15:33 |
|
| |
נרה הלפרין
א. אתה צודק, ששאלת נתיחת איברים היא שאלה של צורך לפי הלטרנטיבה הרפואית הקיימת. השאלה כפולה - בדיעבד במצב הנתון. וביחס לחלופות הנתונות. ולחילופין לכתחילה כעיקרון אסטרטגי למיעוט בעניין ע"מ לדחוף חלופות.
ב. שאלת השתלת איברים היא חיי נפש - ולעת עתה אין אלטרנטיבות.
אילו היינו רואים קו מבחין בין שתי הבעיות היה מקום לדון בשאלה האסטרטגית שבסוף סעיף א דלעיל. דא עקא, שאפילו כלפי סעיף ב בונים על אותם יסודות, וכאן מקור הבעיה.
|
|
|
|
|