פסאדו-טאוטולוגיה [ליום השנה הב' לר"ג ז"ל]

ווטו

גדולה האבדה, ודבריך מחיים במידת מה את מה שאיננו עוד...

פעם אמר לי מישהו על ר"ג זצ"ל, שהיה "פשטן". בתחילה התקוממתי, שכן אין כמעט מי שאינו מכיר את ההארות הגדולות שחדרו משמו, לכלל הציבור, ולציבור מבקש דעת, אלו שפכו אור והבהירו מעומק המושג ועד להתפשטות הנגזר ממנו בנושאים עמוקים, וחלקם גם נושאים שלא שזפתן עין מעיין עד היום. לאחר זמן, לאור שחזור נקודה זו המודגשת בדבריך, ראיתי בהגדרה זו תמצית עיקר גדול משבחיו ומהלקחים שיש לאמץ.

הדרך היחידה להפוך דבר מורכב לפשוט, הוא החזרה על כל "נקודה מתחדשת" בתוך המבנה הקודם של ההנחות הראשוניות הבהירות. וזו אכן הנקודה שהזכרת - הכוח לשוב ולהתבונן מ"המושכלות" הפשוטים הראשוניים [ל' מושכלות היה מורגל בפיו כהנחות בהירות ראשוניות] והמשכת אותו חן של פשטות -קרי בהירות- על השלב הנוסף המתבהר מערפולו [ועומקו].

ומאז ועד עתה, הנקודה הזו, שיכולה להשימע כ"מהלך" או "דעה", הפכה [בעייני] ל"פשטות" אשר בה טמונים ההשיגים הגדולים ביותר שהושגו ומושגים על ידי העיון בדרך זו. וגבי עצמי אני יודע, שאם איני מבין דבר בבהירות, עלי לשוב אל הנקודות הבהירות בעניין, הראשוניות יותר, ולשוב אט אט אל הנקודה הטעונה עוד הבהרה. ואז נמצאים לפעמים שאותם ההנחות הראשוניות גם הן לא היו כה נהירות כפי שהיה נדמה, ואז נפתחים פעמים צוהרים שלא עלו על דעת המעיין מתחילה, וכדברי החת"ס על מאמרם יגעת ומצאת (שהמציאה אינה מעניין היגיעה הראשונה).

"הנאה" אחת נמנעת מהולכים בדרך זו. האחיזה זמן רב ב"עניין עמוק" אינו נחלתם, שכן העומק אינו מעלה אלא חיסרון. ועניין העומק על פי רוב, הוא מה שבעיון ראשוני מתקשה האדם לאחוז בו ולתופסו בבהירות.

זכרו לברכה למתברך תוקן על ידי - יהוסף - 12/06/2006 20:55:14

את הרב נדל זצ"ל לא הכרתי, אך מהכרותי עם אחד יחיד ומיוחד שהכירו עד למאוד נאמן עלי המכיר שכיון שראה ברב נדל רבו הרי יחיד ומיוחד היה הרב נדל עד למאוד.

אכן ישבתי לקרוא הן את הספר בתורתו של וכו', והן את כל האשכול עליו.
אך חוסר רב הרגשתי.
תלמידיו שבים ומדגישים את ביאוריו הנפלאים והבהירים בסוגיות, אך כמעט כשומרי חותם אינם כותבים דבר מהמה - והרי דבריהם הם זכרונם.
איני מצליח להבין מה פשר ההסתרה הזו?

אין גדלות נודעת מההסתרה, אלא מהגילוי!
גדלות שמגוננים עליה מחזיקה לשעה בלבד.
אם לא היה צריך למגינים בחייו ודאי שאינו זקוק להם עתה.

וכאן הבן שואל:
ניחא פירושיו על התורה הבנתי כי לא כל אוזן ראויה, אך האם גם פירוש ערוך לסוגיות כן?!
זאת קשה לי לקבל - אין סתרי תורה גלומים בדברי הלכה -
וא"כ מדוע איש אינו מציע ביאור כלשהוא רציף (מלבד המועטים שבספר) לסוגיה ערוכה בתלמוד?

בקשתי שטוחה לפני תלמידיו - ובזה נודעים תלמידים - שעה שמפיצים דברי תורת רבם, ותורה פרה ורבה ושמחים הדברים כיום נתינתם מסיני ושפתיו דובבות.

כמתעסק,

אם כי בפסקי הלכה מסוימים יש ענין של הסתרה, אך כללית אין הסתרה והובאו דבריו לרוב בפורום זעיר פה וזעיר שם ואנו [לינקזעצער ועוד] משתדלים לצרף את לינקם לעמוד האחרון של אשכול הפרידה.

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?whichpage=26&topic_id=968205

אשתדל בל"נ לצרף מפתח לדבריו במסגרת האשכול שנפתח ביוזמתך בפורום המפתחות ומגלגלים זכות ע"י זכאי.


[עדיין לא סיימתי להרחיב בנושא הפסאדו-טאוטולוגיה כי נזקקתי בדיוק לצורך מסוים עבור שניים מצאצאיו!]

ווטו1

דבריו המפוזרים זעיר פה זעיר שם עד כמה שידי יד כהה משגת השתדלתי לקוראם באשכולות שציינת ועל כך ודאי אני מכיר טובה.

(אגב לא מצאתי את המקום בו ציינו משמו לגבי דמיון בתפילה?)

אך כדברי לעיל:
 עיקר שאלתי להצגת לא רק גרגרים הגיוניים אלא דוגמאות לביאורים סדירים על סוגיה ערוכה.
בזמנו שאלה מעין זו כבר עלתה - אך אז עקב שבר ימי האבל נראה שלא היה סיפק ביד הכותבים לעשות כן.
ועתה נראה שהגיעה העת...

כמתעסק,

"דמיון בתפילה" הוא כאן בהודעת צוטנג
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1108395
ואצרפנו לסוף אשכול הפרידה. ייש"כ להערה.

לגבי הסוגיות יש אמנם לדרבן את אלה ששמעו ממנו דברי תוכן* ואני מקוה לצרף דברים באשכול של אריק שהזכרת דברים שגם אם אינם שלו הם לפי דרכו.

* [לאפוקי את שנדמה בימים האחרונים שכותב מסוים -שנמחק- אימץ ממנו את המשפט הנפוץ: "את/ה מדבר/ת שטויות".]


חזרה לנושא האשכול על תהליך הלמידה [טרם כניסה לפסד"ט], לא אמנע טוב להביא ברשות תמי"ל את שכתבה באישי לפני זמן רב:

וז"ל:

בהמשך לנושא הפחד משינויים.

את תהליך הלמידה, כמו הרבה תהליכים אחרים, אפשר לחלק לשלושת השלבים:
1) קלט
2) עיבוד
3) פלט

שלב הקלט, הוא החשיפה לידע חדש, למושגים שהלומד לא הכיר קודם, הוא נעשה בעיקר על ידי החושים.
שלב העיבוד, הוא השלב החשוב ביותר, בו לוקחים את המושגים, מפרקים אותם, מנתחים, מעמתים עם נתונים שכבר היכרנו, מנסים להבין, להפנים וכו'
זה השלב הכי חשוב, כי ללא עיבוד של הנתונים שאדם קולט בעזרת החושים שלו, אין לנתונים האלו כל משמעות. הם יהוו אולי רק גירוי של אלקטרונים במח, אבל לא הרבה מעבר לזה.
שלב הפלט, זה התוצר הסופי. מה שנשאר לנו, הידע שבנינו בעזרת העיבוד.


אפשר לעבור את שלושת השלבים האלו, ועדיין לא לעבור תהליך למידה אמיתי. זה מה, שלדעתי, קורה אצל מי שלא פתוח מחשבתית.
וזה ההסבר:
בתהליך למידה אמיתי, שלב העיבוד חייב לכלול סינתזה של התנסויות חדשות עם הבנות קודמות.
נגיד שלבנאדם יש השקפה וידיעות על מצב מסוים, ואז מגיע נתון חדש, ואחרי עיבוד מתאים, האדם מגיע למסקנה שהנתון הזה משנה את כל התמונה, ועכשיו ההבנה והידע שלו לגבי המצב ההוא, שונה ממה שהיה קודם. סינתזה כזו, בונה את כל הידע של האדם מחדש.
דוגמא:
ראית את השכן ממול מתנהג בצורה מוזרה, עושה תנועות משונות בידיו, העוויות בפנים. הידע שלך כרגע הוא שמדובר באדם משוגע. לאחר זמן נודע לך שהתנועות האלו הן שפת חרשים אילמים. עיבדת יחד את הידיעות הקודמות, יחד עם הידיעה החדשה, ובנית לעצמך ידע על החירשות של אותו אדם. את ההבנה הקודמת על השיגעון של אותו שכן, תוכל לזרוק לפח.

בנאדם שפתוח מחשבתית, מוכן ללמוד באמת. מוכן לקבל ידיעות חדשות שמשנות לו את הידע הקיים, מוכן לעשות את הסינתזה הזו בין שני הדברים. הידע הקיים לא נמצא אצלו במצב של קיפאון.
לעומת זאת, בנאדם שסגור מחשבתית, הולך עם הידיעות הישנות, עם ההבנות שהוחדרו בו עוד בגן הילדים ולא מוכן לשנות אותן בשום מחיר. גם אם הוא נחשף לידע חדש ששולל לחלוטין את ההבנות הישנות שלו. במקרה כזה, שלב העיבוד אצלו יהיה שונה לגמרי. לא סינתזה של ידע חדש עם הבנות ישנות לשם בניית ידיעה עדכנית, כי ההבנות הישנות אינן יכולות להשתנות מבחינתו. אלא יש שם תהליך של התאמת הידע החדש להבנות הישנות, גם במחיר של הסתכלות מעוותת על הידע החדש. גם במחיר של שקר עצמי. העיקר שהדעות הישנות לא ישתנו. כמו אצל אדם שמקבל את דעת חז"ל כדעה שאינה יכולה להיות שגויה לעולם, ואם הוא נתקל במשהו שלא מסתדר עם הדעה הזו, או יאמר שכנראה שהוא לא מבין את זה נכון, שהידיעה החדשה נרכשה בדרך מסולפת. וכו'.

לסיכום, למידה אמיתית תלויה בפתיחות מחשבתית. כאשר פתיחות מחשבתית היא בניית ההבנה והידע מחדש ברכישת כל מידע חדש. וסגירות מחשבתית היא הקפאת הידע הקיים, וסילוף של מידע חדש כדי שיסתדר עם הידע ההוא.

זה לא אומר שכל ידע חדש צריך להפוך לנו את כל הידיעות. צריך פשוט לעבד את הידע נכון, בעזרת הכישורים השכליים שניחנו בהם. לפעמים נגיע למסקנה שהידע החדש שגוי, והוא לא צריך להשפיע על הידע הישן. לפעמים נזרוק את הידע הישן לטובת הידע החדש ובדרך כלל, נבנה משניהם ידע מחודש ועדכני.


כשאני דיברתי על ..., התכוונתי בדיוק לזה, שתהיה להם נכונות ללמוד באמת, לבחון את הידיעות החדשות כשהם מביאים בחשבון שינוי של ידיעות קיימות. ומותר שיהיה פחד משינויים כאלו, וזה בריא, וזה יגרום לנו לבחון דברים יותר לעומק. אבל אסור שהפחד יקפיא לגמרי את הדינמיות הזו.

בחברה החרדית היום, אני רואה סגירות מחשבתית כמעט מוחלטת. לרוב האנשים יש את התובנות שהם קיבלו מגיל קטן. תובנות שבגלל הגיל והסמכות של זה שהעניק להם אותם, הם קיבלו אותם ללא בחינה כמעט.
הבעיה היא, שיש פחד עצום מלשנות חשיבה, מלרענן אותה, לחדש, לזרוק הבנות ילדותיות ולהיעזר בכל הידיעות שהעולם מזמן לנו בכל שניה ושניה כדי לבנות ידע חדש ובוגר.
וחבל..

ועוד:
בתהליך הלמידה המזוייף, במקום סינתזה ישנו הטמעה או התאמה.
הטמעה- זה הנסיון להטמיע את הידע החדש בידע הקיים, במבנים הקיימים, בלי לשנות אף אחד מהם.

התאמה- התאמה של פריט חדש לפריטים קיימים בידע.


כמובן שלא מדובר במונחים מקצועיים. כל ההסבר הזה זה רק משהו שבניתי לעצמי כדי להסביר... תוקן על ידי - עצכח - 13/06/2006 22:21:15

ווטו


פירשת דברי הרמב"ם על ה'חלק השכלי' בהקדמה למסכת אבות פ"א ו-ב -

ועוד כשקראתי את דבריך [בדבר 'חובת' השכלי לקנות ידע, כשמצד שני נשמע הד אזהרת  המטיפים,  שיתכן מאוד והידע שאנו 'מצווים' לרכוש עלול להפוך את היוצרות ונאבד כיוון ] נזכרתי בתשובה  שענה איזה חכם מגדולי ישראלעל המשיגים על הרמב"ם כר' שמואל לוצטו שאמנם הטענות ערוכות  לפי מצב החקירה והביקורת בדורותינו, אבל לא לפי מצב דור הרמב"ם - ואין אדם נידון אלא לפי שעתו. ואנו מחוייבים לאסירות תודה גדולה לרמב"ם שהקים את היהדות על יסודות חזקים ונאמנים עד ששיטת אריסטו לא יכלה לנגוע בה לרעה

ריב ,

מאמר מצויין לעיון נוסף : "שד"ל והתנגדותו לרמב"ם" מאת שרה רוסטובסקי-הלפרין בתוך "מחקרים בתולדות הספרות העברית" דביר , תשי"ד .

ישנו קושי לבטא גדלות אנשים 'גדולים' בהעברת רעיונותיהם וזאת כיון שגדלותו של האדם היא בגישתו לראיית הדברים, לא הרעיון עצמו הוא החידוש. הגדרת השיטה דרך הרעיון מקטינה את מחדש הרעיון, הרעיון מבטא יותר את כשרונו של היוצר, אין בה די להקיף את הצורה בה הגיע לרעיון ואת כלל צורת הסתכלותו על הנושא המדובר. לא לחינם אמרו חז"ל "קנה" לך רב, ו"גדולה שימושה יותר מלימודה". בהספדים על אנשים גדולים, מצוי שהמספידים אומרים כי קשה, מאוד קשה, וכו' להקיף את גדלותו של הרבה הכ"מ וכו' אין זה רק בגלל שאין מה לספר עליו [מה שנכון ברוב הפעמים] אלא יש קושי בהגדרת התייחסות מקיפה לחיים דבר הנובע מריבוי פרטים היוצרים את צורת ההתייחסות המקשה להניח את האצבע עליהם. בנוסף הדברים הללו הם כהגדרת טעם באוכל. לומר על אדם כי הוא היה אדם עמוק, הרי זה כאמירה על אוכל שהוא מאוד מיוחד, אין השומע חווה את תחושת המוסר. ודברים אלו הם מסוג התחושות העדינות המורכבות שיש קושי לחלקם לדרגות ולהביע אותן במילים.