מיימוני,-פרושך נאה ורצוי אך כוונתי אחרת ואולי הפוכה מפרושך
אזורי- פרוש יפה שלא חשבתי עליו.
פרוש לשיר-
אֲשֶׁר מָלַךְ- ה' , "אֲדון עולָם אֲשֶׁר מָלַךְ בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא"
נמלך בדעתו-"התחרט" על בריאת האדם
כאשר אדם מָלַךְ בדעתו –כאשר אדם עבר על ציווי ה' ואכל מעץ הדעת
אך ללא אדם מָלַךְ בדעתו- אך ללא אדם עובר על הציווי ואכל מעץ הדעת
אשר מָלַךְ- ה'
לא נמלך בדעתו- לא נמלך(נהיה מלך) בדעתו של האדם. – "לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצו כּל. אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמו נִקְרָא"
שני פנים לאכילת הדעת:
א אכילת הדעת מצמצמת את ה' לדעתו של האדם (ועל כך ה' נמלך בדעתו)
ב.ע"י אכילת הדעת ה' נמלך ע"י האדם (ועל כך ה' נמלך בדעתו של האדם)
האם א ו-ב משלימים אחד את השני כך שצמצום ה' לדעתו של האדם הוא המאפשר את המלכת ה' ע"י האדם
או שמא
הם סותרים, שהרי המלכת ה' ע"י הדעת היא בעצם רק מצמצמת את ה'- ויצא שכרינו בהפסדינו?
עוד שאלה-
האם נאמר שעבודת ה' ע"י הדעת היא בבחינת "אין קטגור נעשה סנגור " ואין להשיג בדעתנו את בוראנו,
או שמא
בבחינת "תבוא האם ותקנח את צואת בנה" ודווקא "לעשות תיקון" ע"י המלכת ה' בדעתנו
)