| נשלח ב-26/9/2002 12:41 |
|
| |
חיי חכם ללא התקדמות
אחד מגורמי תסכול וחוסר סיפוק (המשליך גם על "החוליה החסרה"), היא ההנחה של החכם -בד"כ- שחייו אינם חיים ללא התקדמות, בדרך כלל התקדמות אינטנסיבית.
יש כאן טעות חמורה!
משל: אדם שנתנו בידו את התפקיד להגן על העיר מפני יריות. לצורך כך נתנו בידו שריון. בתחילה הצליח כמעט, לאט לאט הוא השתפר ביכולתו ושמח על כל התקדמות. כל חודש היה מוסיף והולך במיומנותו וחש שהוא "מתקדם". הגיע הזמן בו היה כבר מבוסס ומאומן, והיה מצליח על פי רוב. אמנם היו טעויות, אך כבר לא היה בידו אמביציה וצורך בוער להשקיע עוד.
על כך היה דווה ליבו. הוא הצטער שאיננו "מתקדם".
ידידנו היקר!
מטרתך אינה "להתקדם"
מטרתך הינה "להצליח"
התמקד יותר "במשימה"
והתמקד פחות "בדרך אליה"
"הצלחתך היא היא התקדמותך"
ולא
"התקדמותך היא היא הצלחתך"
נשמע אולי מעוות, אך אכן אדרבא זה מוכיח את "ההשתרשות בחטא", חטא הפיכת הלימוד לעיקר והחיים לטפל.
תוקן על ידי - יהוסף on 9/26/2002 1:52:05 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2002 14:05 |
|
| |
יהוסף, יפה מאד.
החיים הם העיקר. אבל כל אחד וחייו. מי שמוכשר להתעמק ולהבין את כלל החיים יותר טוב, רואה בכך הרבה יותר חיים מאשר התמוגגות בז'אקוזי התוסס ביותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2002 09:28 |
|
| |
אמת
אך אל נא יתנה את חייו בהתחכמות
התייחסתי בעיקר לאלו החשים שכבר השיגו את עיקרי ודרך החכמה
אגב, האם אתה חושב שאדם יכול לגמור את תפקידו בהתקדמות החכמה "פחות או יותר"? [אל נא תתפוס אותי על המילה]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2002 22:28 |
|
| |
בדבריך אתה רומז על שני טמפרמנטים אנושיים בסיסיים, החלים על מה שכינית "החכם" אבל גם על שאר בני עלמא.
יש אנשים השמחים בחלקם ובהישגיהם ויש אנשי "בדרך תמיד בדרך" שבעבורם החיים הם תהליך וכל השג (חומרי איטלקטואלי או אחר) אינם אלא מקפצה להמשך המאבק ולהישג הבא.
וכמו בכל דבר כל אחד מהם יכול להיתרגם לאורח חיים ראוי או לאו.
השמח בחלקו ובהשגיו איש ה"אשרי יושבי ביתך" יכול להיות אדם בעל שלמות פנימית או לחילופין אדם פסיבי ועצל, ואילו השאפתן יכול להיבלע לנצח במה שהאמריקאים מכנים the rat race ברדיפה אינסופית אחרי התקדמות חומרית וכיוב', או לחילופין להיות איש שאינו נח על זרי הדפנה וחש מחויבות להמשיך ולחקור ולתקן עולם במלכות שדי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2002 19:49 |
|
| |
ידידי היקר,
הנך כותב:
מטרתך אינה "להתקדם"
מטרתך הינה "להצליח"
התמקד יותר "במשימה"
והתמקד יותר "בדרך אליה"
"הצלחתך היא היא התקדמותך ולא התקדמותך היא הצלחתך".
תמהני!
הדרך למטרה אינה חשובה דיה?
האם המטרה מקדשת את האמצעים? (כי משתמע שכשהמטרה הינה להצליח וההתקדמות חשובה פחות, הרי שהדרך פחות חשובה- ואין לדבר סוף- עד בוא הפרגמטיזם).
אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי והעמקתי מהתורה הוא לחשוב מתוך עקרונות.
לחשוב מתוך עיקרון על מנת לקדש את עקרון כל העקרונות.
זו המשימה. ואכן זו גם המטרה.
אך עוד אחד מהדברים החשובים ביותר שלמדתי מהתורה הוא שקידוש השם נמצא בפרטים הקטנים, ממש כמו בגדולים. למעשה, את רוב ימי חלדנו אנו מעבירים ב"התקדמות" איטית דרך אלפי אלפים של פרטים קטנים, מלהוריד את הזבל ולהחליף חיתולים, ועד אותיות קטנות ברש"י או "בהעמידן". אנו מתקדמים בקצב משתנה, אך איטי באופן כללי, שנאמנותנו אליו כמייצג ההתמקדות העקרונית היא שקובעת את התפתחותנו הנכונה. אדרבה, במקביל, גם צומחת ההתקדמות העקרונית, ומשתנות משימות, ומשתנה הבנתן.
מכיון שאני מעריך שתסכים עם הנ"ל, אזי, תבין שהמטרה היא להתקדם, ממש כמו שהמטרה היא להצליח כי התקדמותי בפרטים הקטנים והאיטיים היא הצלחתי האמיתית בישום העקרונות. אך כמובן, ואולי על כך ענית, אל לו לאדם לצפות לחולית קסם חסרה, כי אין לנו קסמים, יש לנו רק עבודה קשה, ועמל, ששכרו בצידו בעצם עשייתו, מבעד למיליוני צמתים ואתגרים. וזה מסע החיים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2002 20:09 |
|
| |
המטרה הראשונה אינה לחיות, אלא להתאים להווה, גם אם יש למות על כך.
המטרה השניה היא לחיות בצורה המתאימה.
המטרה השלישית היא ללמוד איך לחיות בצורה המתאימה.
אם הבנתי נכון, מצביע יהוסף על כך שמכיון שבכלל המטרה השניה, לחיות בהתאמה, לכן לא ראוי למרר את החיים כדי לעבור למטרה השלישית של ללמוד.
אם כי זה סטנדרט סתמי, לא ניתן לעשות כלל שאין למרר את החיים עבור לימוד. אם ידוע שהלימוד יוליד יותר חיים בהתאמה, אז ניתן לשקול כמה ראוי למרר את החיים כדי להשיג אחר כך יותר חיים בהתאמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2002 21:53 |
|
| |
בוגי, לא הבנתי את דבריך, ואת הקשר למה שנאמר קודם ע"י יוסף ועל ידי. התוכל לפרט יותר? תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2002 09:24 |
|
| |
אורי, אבהיר.
יהוסף התריע על קידוש ההתקדמות על חשבון קידוש עצם החיים, בהם ועבורם פועלת ההתקדמות (לאפוקי חלשי הדעת האוגרים לעולמות אחרים).
שחרית הבהירה בקצת יותר הרחבה את הנקודה הזו, בטוב טעם ודעת.
בדבריך, שבת והנפת את דגל ההתקדמות בהצביעך על חשיבות ההתקדמות.
בהודעתי באתי לומר שבעצם 'אלו ואלו דברי א-לוהים חיים'.
סידרתי את סדר העדיפויות של האדם בלשון הפורום. בכך הוכחתי שאמנם יש ערך נעלה מהחיים שלכן ראוי להפחית מהחיים עבור התקדמות לערך (השווה: 'אדם כי ימות באהל - אין התורה מתקיימת אלא בממית את עצמו באהלה של תורה'), אבל מצד שני אין לשכוח שמכלל הערך הנעלה, להעריך את ההתאמות שבחיים עצמם ואין למרר אותם בשיטה, עבור התקדמות שכלל לא בטוחים ביתרונה מעל לחיים רגועים ותקינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2002 13:40 |
|
| |
אור היקר
הסיבה שדבריי אינם מובנים לך, נעוצה כנראה בהנחתך הבסיסית שלעולם תתקדם או שלעולם כל אדם צריך להתקדם. בדוק זאת שוב! [קרא הודעתי הראשונה.... אל תמהר ]
בוגי
איני מבין למה חילקת את המטרה הראשונה והשנייה לשניים, הרי חד המה?
תוקן על ידי - יהוסף - 10/9/2002 1:42:59 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2002 14:40 |
|
| |
יוסף,
דבריך מובנים היו אך לא הסכמתי עם עיקרם. אולי במקום רמזים מופשטים דבר בפשטות ובישירות.
ואתה צודק: זו הנחתי. וזה נימוקה:
מעצם היותו חי הרי שמזומנים לאדם בכל עת דברים חדשים. אין מצב אחר. כל עוד מזומנים לאדם דברים חדשים הרי בידו האפשרות להשתמש בהם ולהתקדם אם חכם הוא. ועל ההתקדמות ומהותה כתבתי בתגובתי לדבריך.
אמנם, גם אותו שומר תמיד יכול תמיד לשפר. אבל, משל השומר אינו מוצלח בהשוואה לחיים כי הוא מתייחס להיבט צר בלבד שלהם.
החיים הלא מורכבים ממגון רחב של מצבים שחלקם טעונים שיפור גדול וחלקם רק איזונים קטנים.
משל השומר היה מוצלח יותר אם לאחר שנהיה יעיל, היה עובר להגנת מתחם חדש במקביל לאיזונים שתמיד יצטרך במתחם הקודם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2002 19:33 |
|
| |
יהוסי
בראשונה, שניה, שלישית, לא התכוונתי בשורה מאוזנת, בה כל אחד שוה ביסודו.
התכוונתי בשורה מאונכת, שהראשונה היא הראשית, השניה משרתת אותה והשלישית את השניה וממילא את הראשונה.
תכלית הראשית של הכל, התאמה אחדותית.
החיים אמצעי ראשון והלימוד אמצעי שני. אבל יש ודרוש להרבות באמצעי השני למען האמצעי הראשון והתכלית הראשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2002 12:26 |
|
| |
אור
מה יקרה עם הציפוי למשקה שאתה רגיל לשתות ישתנה?
יהיה לך בעיה עם זה?
ומה יקרה אם הטעם קצת ישתנה או המחיר?
מאי האי????
נכון שאדם נפגש במקרים שונים, אבל קני המידה הבסיסיים מועטים ואחידים לכל המקרים.
להתכתב בקרוב, יוסי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2002 12:32 |
|
| |
ב"כיף" הקנאות, כהדגרת מבחן, יש שלוש דרגות:
א. "כיף" זול, עליו דיבר מיימוני, והיינו האלימות.
ב."כיף" מעודן יותר, והוא שבכך הוא מקבל ונותן לעצמו תדמית של אדם רציני ואכפתי.
ג. כיף עמוק יותר, והוא ה"כיף" של אינטנסיביות. כלומר האדם האכפתי "נהנה" מאינטיסיבות סביב מוסר וביקורת עצמית או זולתית, על כן ימצא הזדמנות של "התקשרות לאמת" כקנאות.
חכמים הזהרו בזה, כי אם תבחנוהו תמצאוהו
החליפו את הכותרת "חיי החכם ללא התקדמות ב-קנאות" וקראו.
תוקן על ידי - יהוסף - 10/10/2002 5:34:38 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2013 22:12 |
|
| |
הבעיה היא שאני לא מבינה את הביטוי, אתה לא מתבייש ווטו??
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2013 00:07 |
|
| |
משונה. לא ראיתי שווטו הזכיר פה איזה ביטוי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2013 01:28 |
|
| |
מאוד מעניין, דברי פותח האשכול נכתבו לפני יותר מ-10 שנים, ועדיין לא נס ליחם בכלל, והם עדיין אקטואלים. אתה רואה את הדברים הללו בחוש אצל ה"חכמים", וכמתואר לעיל, אין זה משנה אם זה חכם בעולם הרוח, או חכם בעולם החומר - נניח, איש עסקים שאפתן. ואפרופו אנשי עסקים, פעם שאלו את המילארדר יצחק תשובה, מתי מספיק זה מספיק? הרי יש לך יותר כסף ממה שתוכל להוציא בכל חייך... והוא אמר שמה שמניע אותו זה העשייה, עוד פרויקט ועוד פרויקט. נכון, הכסף זה הקצפת, אבל העיקר זה העשייה.
|
|
|
|
|