| נשלח ב-9/7/2006 14:38 |
|
| |
ויפתח ה" את פי האתון. למה?
המשנה מספרת לנו כי עשרה דברים נבראו בים השישי בין השמשות, ביניהם פי הבאר, פי הארץ ופי האתון. להבנת המשנה בשפתנו אנו - כל היקום עמד וחיכה לאמירת "ויכולו השמיים והארץ" (לאחר גירוש האדם מגן העדן, עומדים כך כל צבא מרום לאמירת ויכולו). והנה לפתע - אוי מה יהיה?! שכחנו! "ומלאכים יחפזו וחיל ורעדה יאחזו..." מה נשכח ריבון כל העולמים.
שאלו בבעתה פי האתון... אמר הריבון מיד יצאה הצו לברא את כל הפיות לפי סדר הופעתם בתורה.
פי הארץ - פגשנו אותו בפרשת קרח. אירוע הכרחי לקיום דברי משה.
פי הבאר - הכרחי למתן מים לבני ישראל במשך ארבעים שנה במדבר.
ועכשיו הגענו לפסוק "ויפתח ה את פי האתון", ואנו מצפים שלאחר שינוי סדרי בראשית בצורה כה קיצונית, תפתח האתון את פיה ותגלה לנו סודות התורה, סודות מהבריאה או איזה מזמור יפה לכל הפחות. אבל. האתון מדברת כמה חמור. למה זה הכיתני? בגלל המשפט הבנאלי הזה היו צריכים לשנות סדרי בראשית ולשנות את חוקי הטבע?
כל הפרשנים המסבירים שבלעם ידע וכו ולמד לקח שגם אתון מדברת וכולו - אלו דברים לא משכנעים. האם בשביל ללמד את בלעם מוסר משנים סדרי בראשית? הרמב"ם כותב "לא היה ולא נברא רק חלום היה".
השאלה נשאלת למה נכתב כך בספר הספרים. מה הרעיון שזה בא ללמד אותנו?
לפני זמן דרשתי בנושא ואמרתי כי הסיפור בא ללמד כי לכל אדם ולכל יצור נותן אלוקים הזדמנות בכל; אלוקים נתן לאתון הזדמנות לדבר אך היא לא נצלה את ההזדמנות והמשיכה להיות חמור. כך גם אנו; ההזדמנויות שוות לכולם ורק מעטים יודעים לנצל אותן . דומה לכך אנו מוצאים במאמר "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל במראה". מה שיחזקאל ראה אנו יודעים. אפשר לפתוח ספר יחזקאל ולקרוא בדיוק. אבל ראתה שפחה - מה ראתה השפחה??? ה נתן לשפחה הזדמנות כמו לנביא. אבל היא בחרה להשאר שפחה . כהאי גוונא אני אומר גם לעצמי- ולכן אני מרשה לעצמי להגיד גם לאחרים. נתנה לך ההזדמנות לכתוב בפורום ולהשמיע את דעותיך לפני אנשים חכמים ונבונים מעמיקים ופקחים. תנצל את ההזדמנות ואל תדבר כמו אתון. ובכל זאת למרות כל זה. מה הצדיק שינוי מעשה בראשית כה קיצוני???
*>מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשם - 09/07/2006 14:56:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2006 21:14 |
|
| |
בהודעת ווטו1 נשלח 29/06/2002 20:56
"הוא עשה את מה שאמרו לו ולא את מה שרצו ממנו", במילים אחרות נבל ברשות התורה טיפוסי!
לפי זה ניתן להבין את הצורך להוכיחו באמצעות האתון בשלוש פעמים המוציאות מידי מקרה ארעי לחזקת קבוע וכד' הפרופ' רוזנברג: "למרות הכוח הנבואי שבעיניו, אין בלעם מצליח לראות את המלאך המאיים העומד "בדרך וחרבו שלופה בידו". דווקא אתונו של בלעם רואה את המלאך, "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטתה הדרך". בשלוש מערכות מתקיים המאבק בין האתון לבין בלעם. עד שבפעם השלישית האתון פותחת את פיה וקובלת על התנהגותו של בלעם. רק אז מגלה הקב"ה בפני עיני בלעם שמלאך "נצב בדרך וחרבו שלפה בידו". האתון ראתה את אשר ה"נביא", "גלוי עיניים", לא הצליח לראות."
היינו לומר שעם כל היכולת הנבואית-אינטלקטואלית אם אין רצון להיות אדם המתאים את עצמו לדרישת הווה הוא פחות מחמור וכמאמרם: "ת"ח שאין בו דעת, נבילה טובה הימנה" היינו שהוא כחמור נושא ספרים שאינו יורד לעומק משמעות רצון הווה המתגלה בתורה.
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2006 22:14 |
|
| |
ירוחם
כל מה שכתבתי בשם הרמב"ם, הוא ביאור לפי הפשט, והאתון פתחה את פיה במציאות בדרך נס, ועל זאת אומר הרמב"ם לפי דעת חז"ל, שהם באים לנטרל את הדעה של רצון מתחדש, והרמב"ם אומר שאין צורך בכך, ואין ידיעתו כידיעתינו.
יש בדברי הרמב"ם במו"נ 7 סיבות לסתירות, וגם כאן זו סיבה אחת, כי לפי הרמב"ם כל מעשה האתון בנבואה, אבל הוא מבאר את דעת חז"ל לפי דרכם, והאתון פתחה את פיה במציאות בדרך נס, ועל זה הוא אמר את דברו.
כפי שבודאי שמעת, אני פשטן, וגם את מעשה האתון ופתיחת פיה אני מפרש כפשוטו, בדרך נס שלא כרמב"ם, ולכן לא אוכל לייצג בדבר זה את הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2006 22:34 |
|
| |
חז"ל כשציינו זמן נפרד לבריאת פי האתון, מן הסתם עשו זאת כי ראו בדיבורה של האתון סתירה לחוקי הטבע שנבראו בכל מעשה בראשית, ועניין זה כנראה נעשה בנפרד.
דרום חוקר: "וגם כל הדברים שהתחדשו, היו בדעתו מאז ומעולם, כי אין רצונו וידיעתו כמותנו." אני מניח שלפי שיטה זו הקב"ה גם לא היה צריך ששה ימים למעשה בראשית. השאלה היא מה באמת היה. אם ששת ימי בראשית מבטאים זמן, יתכן וגם ה"בין השמשות" שהזכירו חז"ל מבטא את הזמן. ואם ששת ימי בראשית מבטאים רק משמעות, אז כנראה שכך גם דברי חז"ל, ואין סתירה בשיטה זו לדברי חז"ל אלא רק הסבר. מה מיוחד כ"כ בפי האתון?
אני משער שהמטרה היא ללמד אותנו, ויתכן וניתן ללמוד מהמעשה גם מוסר, גם את תכונות בעלי החיים, הטבע, ועוד.
אולי אפשר ללמוד מכאן גם שבעלי חיים רואים את האמת ואינם מבינים את האדם החוטא, לכן האתון לא הבינה מדוע בלעם מכה אותה. המציאות מודעת לקיומו של הקב"ה ולרצונו, האדם הוא זה שמכסה, בחטאיו, את האמת מעצמו. ואת אותו כיסוי רק הוא רואה. מכאן ניתן ללמוד עד כמה שפלה הסתרת האמת והחטא.
כדי שנדע זאת היה צריך להשמע קולו של בעל חי פעם אחת, למרות שדיבורו כנראה סותר את תכלית קיומו ולכן נברא בנפרד.
תוקן על ידי - פעיל_מדא - 09/07/2006 22:38:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2006 23:39 |
|
| |
ירוחם
איך נוהג אדם נורמלי כאשר אתון מדברת אליו ? נדמה לי שהוא הופך ללא נורמלי !
איך נוהג אדם לא נורמלי ? צריך לשאול אותו !
לי אכן הפריעה בשבת העובדה שבלעם עונה לאתון יותר מהעובדה שהאתון מדברת, (דומני שבדורינו כאשר זכינו שדיבר הדג בסקווירא לא ענה לו הדייג)
לגבי אפשרויותיו של ה' להתמודד, אני מפנה את שאלתך לפי הבאר ופי הארץ.
אמשלום
כנראה שאינה דומה אזהרה לאיום.
פרושך נאה הוא למי שאמרתו.
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 09/07/2006 23:42:54
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2006 13:10 |
|
| |
ירוחם
לענ"ד, הופעתו של אירוע כאילו ניסי איננה עומדת על גרף היכן הנס יותר גדול, אלא על השאלה: מהו סוגו של הנס ומהו הרקע של האירוע של הנס!
כלומר, מאורע הנס (לא בגודלו - אלא בסוגו!) מופיע לפי הדמות לה הוא ממוען ובהקשר של ענינה -
בסתם דומני שהמאפיין של הניסים לישראל הוא שהניסים הם תמיד על במציאות הדוממת או לגבי גופו של האדם.
ואילו אצל בלעם זהו נס בבע"ח - לעת עתה לא עולה בדעתי דוגמה נוספת לנס המתואר בפשט הכתובים שנעשה בבע"ח, ושמא אני טועה?
מעתה, השאלה מה פשר סוג נס חריג מעין זה?
לפיכך הנלענ"ד שאין כאן נס של שינוי טבע אלא כפי שהסברתי לעיל סיפור של פרודיה על המתיימר לדעת ואת דעת בהמתו אינו יודע. ודוק, עיקר העניין כאן הוא הבילבול באפשרות הופעת הרוחניות לגבי בלעם. אמנם כאמור, שאלתך אינה חדשה וכפטיש יפוצץ סלע.
עתה לעיקר דברי:
לא דקת בדברי בפירוש דברי המשנה - ודאי שאירעו לישראל ניסים שונים, אך במשנה לא התפרשו בדווקא אירועים שאירעו במדבר, ולאו דווקא נסים. השאלה הנשאלת היא מה המכנה המשותף לאלו שנמנו במשנה - תן דעתך, מה משמעותם של אירועים אלו -
א. האם עיקרם הם אירועים מקומיים למי שאירעו לו ומתוך כך הם גם בבחינת נצרכו לדורות, או שמא עיקרם הם מכונני משמעות לגבי היחס באשר לתפישת האדם את הנהגת ה' את עולמו, אלא שאירעו בנסיבות מסויימות? ב. כינון המשמעות שלהם מכח מה הוא מופיע - מכח התוכן שלהם, או מעצם התרחשות הנס? ג. האם יש הכרח לפרש ש"בין השמשות" הוא ביטוי לקודם התגבלות חוקי הטבע, ואולי שמא זהו ביטוי למושג השגחה הממשיך לאחר ההתגבלות, ואולי בכלל הכוונה לדברים מכונני המשמעות שאינם ברורים כיום ולילה משום שנראים כדבר אחד אך מתפרשים כאחרים לגמרי, ונראים כבבין השמשות?
כאמור לא באתי אלא להציע מפתחות לחכם ומבין מדעתו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2006 14:53 |
|
| |
כמתעסק. בעניין הדברים הכתובים בתורה. אין אני יכול להשיב לך, היות ונקודת המוצא שלנו. בהתיחסות למטרת כתיבת דברי התורה שונים. אבל אתיחס למשנה העוסקת בענינו
משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה: עד היש אומרים מצוינים עשרה דברים שכולם עוסקים במסרים או ברווחה של הכלל, והכל ראו אותם. חוץ מפי האתון. כח הכתיבה והתנסחות שלך הם מצויינים, אולם אין ביכולתם לשנות עובדות. בין היתר ההרהורים הפילוסופים בהגדרת בין השמשותבין השמשות הטרמינולוגיה של המשנה והגמרא הנן הזמן לפני הערבבין (שתי) השמשות ,השמש הגדולה והשמש הקטנה= מאור הקטן הירח כל הפרשנויות האחרות הרומטיות והפילוסופיות לגיטימיים. אולם לא כשזה בא להוציא את הפשט מהקשרו.
תוקן על ידי - ירוחםשם - 10/07/2006 14:56:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2006 16:25 |
|
| |
ירוחם
צר לי רוב דברייך לא הבנתי - 1. מה פירוש מסרים? לכל דבר שבתורה יש מסר? מה מיוחד באלו? 2. מה פירוש רווחת הכלל - מדוע דווקא אלו? 3. אז מה אם את הכל כולם ראו - מי ראה את השמיר בכלל? 4. מה בין הכתב והמכתב והלוחות - איזו רווחה יש בהם? 5. ברור שבין השמשות הוא הזמן שלפני הלילה - רק כל השאלה מה ענינו כאן בהקשר לזמן בריאת הדברים? מה משמעותו? מה אכפת לי מתי הם נבראו?
סוף דבר: השאלה המרכזית - אליה כלל לא נדרשת הוא מה המאפיין של אלו ומדוע דווקא אלו נבחרו?
לגבי הפרשנות השונה לתורה - לא הבנתי כלל - מלבד אם כוונתך לכך שיש לפרש כל אירוע החורג מדרך הטבע כפשוטו א"כ הרי שאכן פרשנותינו שונה.
ותודה על המחמאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2006 17:27 |
|
| |
כמתעסק אנסה ביכולתי הדלה לענות לך .מה פירוש מסרים? לכל דבר שבתורה יש מסר? מה מיוחד באלו?
אני מאמין כי התורה הנה ספר חוקים והמצוות וצורת התנהגות שנתן ה" לעמו. שאני נמנה עליו. וכמו שאני מצפה מספר חוקים שנתן לנו ה" כל הכתוב בה הנם מסרים וחוקים. ושום דבר אחר. לא תמיד אני מבין את המסרים, אבל זה שאני לא מבין אין זה אומר שהם לא קיימים. אם אני לא מבין אני פונה לאנשים שאני חושב שהם כן מבינים והם יותר חכמים ממני למשל כמה חכמים מהפורום הזה. או ממקומות אחרים. ואיתם או בעזרתם אני לומד את המסרים החשובים של התורה. 2 . מה פירוש רווחת הכלל - מדוע דווקא אלו?
העולם נברא לכלל ולא ליחיד שיהיה גדול ככל שיהיה וכזה הבריאה צריכה לשרת את כולם 3 . אז מה אם את הכל כולם ראו - מי ראה את השמיר בכלל?
אם כולם ראו אז הבריאה היתה בשביל הכל ולא ליחיד. השמיר היתה תולעת שאתה חתכו את אבני בית הקדש כי אסור היה לחתוך עם ברזל. היום היו חותכים עם סילון מים מה שנקרא חיתוכי מים אבל אז היתה להם תולעת- היו יותר משוכללים
4. מה בין הכתב והמכתב והלוחות - איזו רווחה יש בהם?
זה שאנו מתכתבים זה הכתב והמכתב הלוחות זה לוחות הברית שראו את האותיות משני צדדיו באותה צורה
5. ברור שבין השמשות הוא הזמן שלפני הלילה - רק כל השאלה מה ענינו כאן בהקשר לזמן בריאת הדברים? מה משמעותו? מה אכפת לי מתי הם נבראו?
כידוע ה" ברא את עולמו. ואמר ויכל אלוקים מכל מלאכתו אשר עשה. מאותו רגע אלוקים יותר לא מתערב בחוקי הטבע והעולם כמנהגו נוהג בלי התערבות אלוקית . וכן הקפידה המשנה למנות את כל הניסים שהם לא בגדר חוקי הטבע שגם הם נבראו בששת ימי בראשית. ולא אחר ויכולו... אגב נדמה לי שבעל התניא אומר שטבע בגימטריא אלוקים.
סוף דבר: השאלה המרכזית - אליה כלל לא נדרשת הוא מה המאפיין של אלו ומדוע דווקא אלו נבחרו? נדמה שלי שעניתי לך
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2006 19:26 |
|
| |
כמתעסק -  [על פירושך]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2006 22:52 |
|
| |
ירוחם
וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַבְשָׁקֵה, דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית--כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, יְהוּדִית, בְּאָזְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה.
כך מדברים אנשי האצולה.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2006 00:07 |
|
| |
מאיר. באמת ציפיתי ממך ליותר. אני כתבתי את זה בהומור. ואתה . נותן לנו מקור בכלל לא לענין. הפסוק שצינת הוא בדיוק ההפך ממה שרצית להגיד.כי מה הם בעצם מבקשים מרבשקה שידבר אתם ארמית שפה שעמך בית ישראל לא הכיר ולא דיבר בה. למה הוא ביקש זאת, שהעם לא יבין את האיומים ולא ירך לבבו. באמת עם ישראל לא דיבר ארמית רק לאחר הגלות ובגלל הגלות ובגלל הגלות ההיא אנחנו ממשיכים עד היום להיות בגלות רוחנית. ובגלות הזו אנחנו מתפללים ארמית מתחתנים בארמית ולומדים בארמית שפת אמו של בלעם הרשע ואתונו. לפי הוארט שלך בלעם ואתונו עלו בדרגה שהם דברו עברית. ואילו אנחנו -איך אומרים בארמית:נחית דרגא. המענין והעצוב הוא שאנחנו לא יודעים כי דרגא תביר
מודה ועוזב
|
|
|
|
|