אפיקורס מסכן הוא גם כן אפיקורס

 האם הרמב"ם אמר את מה שר"ח אמר בשמו?

כולכם בטח שמעתם את המליצה, שכדי להיות אפיקורוס, צריך לדעת במה לכפור, ולכן, רק ה"משכילים" של פעם היו אפיקורסים, מפני שתחילה הם למדו בישיבות ורק אח"כ כפרו, ואילו הכופרים של היום, הם לא יותר מאשר "תינוקות שנשבו" שמנהג אבותיהם בידיהם.

כולם, חוץ  מהבריסקערס.

ב"קובץ מאמרי ר"א וסרמן, ("קובץ מאמרים", הוצאת בן המחבר, ירושלים תשכ"ג, עמוד יט, מאמר שיבוש בדעת, אות א) מובא:

"שמעתי בשם מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל מבריסק כי בכפירה לא שייך שוגג, דהא ממ"מ אינו מאמין, וא"א להיות בכלל ישראל בלא אמונה, ואומרים משמו בזה"ל: דער ואס איז אויך אנעבאך א אפיקורורוס איז אויך א אפיקורוס". (גם אפיקורוס "מסכן", הוא אפיקורוס).

הוא שמע שר"ח אמר:
 
"א"א להיות בכלל ישראל בלא אמונה".
 
אך לא שמע מתשובת רש"י, (שו"ת רש"י סימן קעג):

"... שהמשומד הרי הוא כישראל חשוד לכל דבר, שנאמר חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא, (סנהדרין מ"ד ע"א), ואין לחלקו מידת ישראל אלא שאין נאמן באיסורין, הואיל וחשוד הוא עליהן, ויינו יין נסך הואיל וחשוד הוא לע"ז, וקידושיו קידושין וחליצתו חליצה. כללא של דבר, הרי הוא כישראל חשוד".

דברי ר"ח הובאו גם בקובץ "שערי תורה", (קובץ תורני מרכזי לבני הישיבות, שיצא לאור ליום השנה הראשון להסתלקותו של הגרי"ז מבריסק, ירושלים תשרי תשכ"א, בעמוד קסה), משם להגדת "מבית לוי", (בסוף עמוד קע"ה, וראו שם גם בעמוד ק"צ), אלא ששם הם בשם הגרי"ז, שאמר את הדברים בשם אביו הגר"ח, מבלי להזכיר את דברי ר"א ווסרמן.

ובכך הם הסבירו את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, בהלכות תשובה פרק ג הלכה ז, שעל מה שכתב הרמב"ם:

"חמשה הן הנקראים מינים ... והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא בעל גוף ותמונה..".

הגיב הראב"ד:

"א"א: ולמה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעת?".

הגר"ח הבין ממחלוקת זו, שהרמב"ם סבור, שאין טענת שוגג או אונס באמונה.

אין ספק שבאוזני רבים נשמע הפתגם כ"מצלצל", אך הוא לא נשמע לי כדעת הרמב"ם, הסובר שייתכן שיהיה עובר במזיד שהוא בהגדרת שוגג.

על דברי המשנה, (סנהדרין פרק חלק משנה א):

"ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס".

הוא כתב בפירושו:

"ומלת אפיקורוס, היא מלת ארמית ענינה ההקלה והזלזול בתורה או בחכמי התורה, ולפיכך מניחים שם זה בסתם, על מי שאינו מאמין ביסודות התורה או מבזה את החכמים או איזה תלמיד חכמים שיהיה או רבו ...".

בהגדרת הרמב"ם ל"אפיקורס" מופיעים רק מוטיבי הזלזול וההקלה של העובר, ולא השכלתו או העבירה במזיד, וכאשר אדם אינו מקיים את דברי החכמים או התורה, מפני שהוא אנוס או אף שוגג, אין הוא מזלזל בה או בהם.

הרעיון מפורש בכתביו השונים: בפירושו למשנה, בתשובתו, באגרתו וב"יד החזקה".

בפירושו למשנה, (חולין פרק א משנה ב), כתב:

"... אבל המינים והצדוקים והביתוסים לכל שינוי שיטותיהם, הרי כל מי שהתחיל אותה השטה תחלה, ייהרג לכתחלה, כדי שלא יטעה את ישראל, ויקלקל את האמונה, וכבר נעשה מזה הלכה למעשה באנשים רבים בכל ארץ המערב. (על "חסול" המוסרים בארצות המערב, ראו תשובות הרא"ש כלל ו סימן כ"ב, וכלל י"ז סו"ס א, הובא בב"י חו"מ סימן שפ"ח), אבל אלו אשר נולדו בדעות אלה וחונכו על פיהן. הרי הם כאנוסים ודינם דין תינוק שנשבה לבין הגוים, שכל עברותיו שגגה כמו שבארנו, אבל המתחיל הראשון הוא מזיד לא שוגג. וכן מן המקובל בידינו המפורסם למעשה, כי האדם שעושה עברה שהוא חייב עליה מיתת בית דין, כיון שאין אנו יכולים היום לדון דיני נפשות מחרימין אותו חרם עולם בספרי תורות אחרי שמלקין אותו, ואין מתירין אותו לעולם. ואחזור לעניני, אם היה האדם מישראל שלם מכל אלו והיה משומד לעברה אחת או לעברות הרבה חוץ מאלו כפי הנאותיו ותאותיו, והוא יודע ומודה שהוא ממרה ועובר הרי זה מותר לאכל משחיטתו".

במורה נבוכים חלק א, פרק לו הוא שלל את אי החינוך ו"מנהג האבות" כהצדקה לאמונה בע"ז:

"ואם יעלה על דעתך שיש ללמד זכות על מאמין הגשמות בשל היותו חונך כך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד ע"ז, מפני שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חנוך, מנהג אבותיהם בידיהם. ואם תאמר כי פשטי הכתובים הפילום בשבושים אלה, כך תדע שעובד ע"ז לא הביאוהו לעובדה כי אם דמיונות ומושגים גרועים. נמצא שאין התנצלות, למי שאינו סומך על בעלי העיון האמתיים אם היה קצר יכולת עיונית ואין חושב לכופר מי שלא הוכח לו שלילת הגשמות, אך חושב אני לכופר מי שאינו קובע בדעתו שלילתה, ובפרט עם מציאות תרגום אנקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה אשר הרחיקו את הגשמות תכלית ההרחקה".

בתשובותו, (שו"ת הרמב"ם סימן תמט), לגבי הקראים ובניהם:

"... כי אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון ובארץ מצרים ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד להתקרב אצלם במעשה יושר ולהתנהג עמהם במדת הענוה ובדרך האמת והשלום כל זמן שגם הם ינהגו עמנו בתמימות ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור וכל שכן כשישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותי ע"ה הקדושים התנאים חכמי המשנה והתלמוד שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים. ובזאת יכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפי' בבתיהם ולמול את בניהם ואפי' בשבת ולקבור מתיהם... האי לא קשיא מידי דהנהו מילי דר' טרפון במינים דכפרי בעיקר נינהו ודמו להנהו דדרשי בהו חכמים "המינים והמשומדים מורידין ולא מעלין", אבל הני דהכא, כל אימת דלא פקרי בחציפותא, לא חשבינן להו כוותיהו ... אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם (השוו מאמרו של ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן בחולין דף יג עמוד ב: "גויים שבחו"ל אינם עובדי עבודה זרה, אלא מנהג אבותיהם בידיהם"), ונולדו בין הקראים וכו' האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכן בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה ...".

במשנה תורה, (הלכות ממרים פרק ג הלכה ג), לגבי בני הקראים:

"... בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצוות שהרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם, כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכן בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה".
ואילו בהל' שגגות, (פ"ב, הלכה ו) כתב הרמב"ם:

"... תינוק שנשבה לבין הגוים וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם, ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהם, כשיודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלה חייב להביא חטאת על כל עבירה עבירה..." .

בהלכה זו דבריו ברורים: אדם שחסרה לו ידיעה יסודית במה הם ישראל ודתם מפני שגדל והתחנך בין הנכרים, נחשב כשוגג על העבירות שעליהם עבר, ואף שעבר עליהם במזיר וביודעין, אך מאידך גיסא, אין לראותו כאנוס הפטור מכל וכל. (על הדעות השונות, באם הוא שוגג או אנוס ראו בנו"כ הרמב"ם שם).

בסוף אגרת השמד, בד"ה המין החמישי:

"... וג"כ אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם, אלא מקרבם ומזרזם לעשות המצוות, וכבר פי' רבותינו ז"ל, שהפושע אם פשע ברצונו, כשיבוא לבית הכנסת להתפלל, מקבלים אותו ואין נוהגין בו מנהג בזיון, וסמכו על זה מדברי שלמה ע"ה, לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות".
בדבריו במשנה תורה, (הלכות עבודת כוכבים פרק ב הלכה ה), ישנה הגדרה להתנהגות האפיקורוס, הדומה לזו שהיתה בהסברו בפירוש המשנה:

"... והאפיקורסים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים, שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס, בשאט נפש, ביד רמה, ואומרים שאין בזה עון, ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה, ומחשבה של אפיקורוס לעבודת כוכבים".

מהלכה זו ניתן להבין, שאפיקורס הוא רק מי שעובר על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש, וביד רמה, ואומר שאין בזה עון, הוא ואילו העובר בכוונה הגדרתו היא "עובר במזיד".

שאלה:

אם אני יודע מהנ"ל, גם ר"ח ידע, וא"כ, מה בדיוק אמר הגר"ח, אם אמר?

תוקן על ידי - נישטאיך - 19/07/2006 6:24:40

עולם הפוך אני רואה

************
שם הכותרת תוקן בידי מיימוני


תוקן על ידי - עצכח - 19/07/2006 7:46:02

ירוחם,
 סיפור חביב מאד. בכל אופן, נראה שזה לא ממש עזר.

לעצם נושא האשכול, יש להבחין בין הגדרה אובייקטיבית של אפיקורס לבין ממד האשמה שבזה.
כשאומרים 'תינוק שנשבה' זה אינו סותר את הקביעה שהוא אפיקורס.
מה שר' חיים רצה לומר הוא שבדעות אין את הפטור של אונס, שכן סו"ס האיש לא מאמין באמונה הנכונה. אם מתייחסים לאמונות מוטעות כדבר מזיק, אז אפילו הנזק נגרם באונס. סו"ס יש כאן אדם שאמונותיו הן ככל טיפשי אומות העולם, גם אם זה באונס.
לעומת זאת, הקטגוריה של 'תינוק שנשבה' נוגעת רק לשאלת האשמה. וכן דברי רש"י ושאר המקורות. ולא קרב זה אל זה, ודברי ר"ח ורא"ו נכוחים וברורים. הם בהחלט יכלו לשמוע על המקורות של נישט, ובכל זאת לומר את מה שאמרו.

אפילו הביטוי של 'שייך לכלל ישראל', לפחות לכמה שיטות, הוא ביטוי טכני ואובייקטיבי. אלו שמשתמשים בדברי רס"ג על כך שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה, יכולים לגזור מכאן שמי שאינו מאמין, גם אם זה בשוגג או באונס, אינו יהודי במובן המהותי (אלא במובן ביולוגי בלבד). ועדיין זה מצביע על מצבו החמור, אבל לא בהכרח על אשמה, או רשעות.
מי שלא קנה כרטיס להצגה בגלל ששמע עליה באיחור, אינו אשם. אבל עדיין הוא אינו יכול להיכנס להצגה.

אמנם לפעמים ישנה תחושה שבהגדרה 'אפיקורס' מתערבת גם נימה של האשמה, או סיווג כרשע (לא טכנית-פורמלית), על כל ההשלכות לגבי ההתייחסות כלפי אדם כזה. כאן באמת הדברים לא נכונים, לפחות בדורנו. בכך כבר עסקנו בכמה אשכולות בעבר.

בשם האמרי אמת 'ווארט' דומה: כשם שנבילה נודפת ללא אשמתה כך האפיקורס. זה מבחינת הריחוק ממנו. אולי לגבי הענשה יודו ר"ח והאמרי אמת לרמב"ם!

החילוק בין האשמה שבכפירה לבין ה"חפצא" של כופר, שהוצע כאן ע"י כמה מהמשתתפים, היא דעת האברבנאל ב"ראש אמנה" (ספרן הזכיר מקצתה), שגגתו של תינוק שנשבה מצילתו מהשליליות של האפיקורוסות, אבל מאידך הוא לא זוכה בקניינים החיוביים של האמונה (להיות שייך לכלל ישראל והעוה"ב) כיון שסו"ס אינו מאמין .
האם ניתן לישב את דברי הגר"א וסרמן ע"י חילוק האברבנאל?
"שמעתי בשם מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל מבריסק כי בכפירה לא שייך שוגג"
ודברי הרמב"ם:
"הוא כתנוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בענייני המצוות שהרי הוא כאנוס"
כדי להמנע מסתירה גלויה מהלכות ממרים נצטרך לדחוק את דברי הגרא"ו להבינם כהאברבנאל - כלומר, באופן לא אופייני לו הוא לא  התנסח כראוי. והבוחר יבחר.

להביא דבר בשם אומרו, אציין שהדברים הבאים לקוחים מתוך הקדמת "אבן שתיה" (מאת יהודי שהתארח לאחרונה בפורום באשכול אחר הנוגע לרמב"ם - ר' יוחנן בקהופר). הוא מעלה שם בדיוק את קושיות נישטאייך, ומציג את השיטות הבאות:
1. שיטת הגרא"ו - שכבר דנו בה.
2. שיטת האברבנאל, שי"א שזו היתה כוונת הגר"ח האמיתית. היינו אמנם פטור מעונשין אך למעשה אינו מאמין ולכן לא נכלל בכלל ישראל במצוות הערבות וכו'
3. שיטת מורו הגר"י ויינברג זצ"ל, שגם לדעת הרמב"ם, הכופר לאונסו לא רק פטור מעונש אלא שייך לכלל ישראל עם כל המשתמע.

(יש לציין שיש החולקים על הרמב"ם מכל וכל כגון הראב"ד והמהר"ל, אך אנו דנים ברמב"ם)

מה שמעניין זו הראיה שהוא מביא לדעה האחרונה מהלכות שחיטה:
"ישראל מומר לעבירה וכו' ה"ז שוחט לכתחילה וכו', ואם היה מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא או אפיקורוס, והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו, כמו שבארנו בהל' תשובה הרי הוא כעכו"ם ושחיטתו נבלה. "

לב העברי ,

[ כדאי לציין , לא כ"א יודע : ספר אבן שתיה הוא פירוש מקיף על י"ג עקרי הרמב"ם ( רמת בית שמש תשס"ה ) וכולל הרבה מתורת רבו של המחבר , ר' שמואל יעקב וינברג מבלטימור , תלמידו של ר"י הוטנר ( הגר"י וינברג האחר הוא , כמובן , ר' יחיאל יעקב וינברג בעל "שרידי אש" ) ]

לב העברי,
אני מגדיר חפצא של אפיקורס כמי שאינו מאמין באמונות הנכונות. כתוצאה מכך יש בו מגרעות שנובעות מאמונות לא נכונות. זה הכל. כל שאר ההשלכות בהחלט יכולות להיות סנקציות.
לדוגמא, אתה מניח שהקביעה שהוא אינו מכלל ישראל היא עניין לחפצא, ואני אומר שגם היא סוג של סנקציה (כמו השיטה שמומר שצריך גיור מדרבנן). אפיקורס בעל כרחו אינו יוצא מכלל ישראל, גם אם אמונותיו שגויות.
לכן אינני רואה במה דברי רא"ו לא תואמים לאברבנאל (אלא בדוחק)? ובמה ר' חיים לא תואם לרמב"ם?

מהו הגדר של אפיקורס??? (גארטעל)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=163951 בברכה.

אם אתה מפריד בין החפצא לסנקציה - אין בעיה בין ר' חיים  לרמב"ם.
לדעתי הסנקציה היא סימן לחפצא - אבל אין לי ראיה לכך.

אבל גרא"ו כתב שאין שוגג באמונה. משמע, המושג לא שייך כלל: לא בחפצא ולא בסנקציה. ולא יעזור דבר.
צריך לראות את הדברים בהקשר הכללי של מאמריו כדי להבין איך הוא רצה שיבינו אותו. ואם רצה הגרא"ו רצה לחלק, היה לו לפרש דבריו. לא מדובר כאן ברוגוצ'ובר שמביא שני מראי מקומות ומצפה שתבין אותו. מדובר בכותב מופלא בבהירות וכושר דידקטי.  הדברים נאמרו בהקשר פובליציסטי ולא "שטיקל תורה".
לכן איני רואה שגגה באופן הדו משמעי שבו נכתבו הדברים. הוא רצה שלחרדים תהיה עמדה מסויימת כלפי ה"חופשיים" וכלפי כמה גדולי תורה שהשקפתם היתה כפרנית לדעתו, והדברים ברורים ונכוחים ליודעי העתים.

מיימוני

<"לעצם השאלה, כמדומה שיש לאפיין תחילה מהו אפיקורס, ואלו מצוות שייכות באמונה ובידיעה, מה הם דברי חז"ל ומה הם דברי הרמב"ם, ואז אפשר לנסות להעריך אם השמועה בשם ר' חיים מבריסק יש לה על מה לסמוך מצד המקורות">

אם דברי ר"ח, היו באידיש, אין משמעות "אפיקוירעס" כמשמעות אפיקורוס, ואין הוא ככזה, אלא אם אנחנו יוצאים מתוך הנחת יסוד, שכל מי שאינו מאמין הוא כופר-תהא הסיבה אשר תהיה, אך מאחר וכופר הוא הגדרה חוקית, אין לה ולפעולה דבר, וכמו שכאשר אדם שאינו אחראי למעשיו מבצע עבירה, שאף כאשר הוא עשה מעשה, שאדם אחר היה נדון למוות אם עשאה, הוא לא יקבל אפילו קנס כספי כל שהוא, מפני שהוא לא ביצע כל עבירה.

ודברי אלה הם גם תגובה לספרן שהביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה:

"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו".

האם לא ייתכן שדברי הרמב"ם מתייחסים רק  לאדם מפקפק, האשם בפקפוקו, ולא מי שאינו אשם?
____________

חפרפרת

לא אלייך התכוותי כשכתבתי "כולם בטח מכירים"  תוקן על ידי - נישטאיך - 20/07/2006 4:56:42

נישטאיך ,

אכן , הובאו הדברים בהקדמת פרק חלק , אבל בצרוף ספק על משמעותם . אשמתו התמידית של המפקפק , נאמרה בפרוש במו"נ , רק בהקשר להגשמה . השאלה היא , משעה שלימד הרמב"ם את כלל ישראל את העיקרים הראויים להאמין לשיטתו , הרי שהם עומדים מעתה , באותו מצב של נושא ההגשמה , שעליו אין התנצלות , מפני שיש לכ"א את תרגום אונקלוס , החורג מתפקיד המתרגם , במיוחד כאשר יש חשש הגשמה ומכוון את דעת הלומד . הרמב"ם מטיל ע"ע את אותו תפקיד , בקביעת העיקרים וביסוסם על פסוקים שמביאם בכל עיקר , תוך לימוד פרושם הראוי , שיוציא את המפרשם באופן לא נכון , מגדר עם הארץ , ויכניסם אחר כבוד לפנתיאון האפיקורסים . לטועה מעתה בפירוש הפסוקים , יאמר הרמב"ם : מי ביקש ממך לחקור בעצמך , היה לך רבי טוב ומוסמך שכמוני , שוב אין לך התנצלות .

נישטאייך

"האם ייתכן שה"אפיקורס" אינו "אפיקורס" מפני שהוא חוטא, אלא מפני שהוא פורש מהציבור?
ונפ"מ, במקום שציבור הפורשים בו רב כבזמננו. "

אפילו אם לא החטא גורם אלא הפרישה, עכ"פ במקורות שהבאת (רש"י, מס' שמחות, רמב"ם) מזהים את הפרישה עם המצוות, או כמזהה בלעדי (רש"י, מ' שמחות) או כאחד המרכיבים (רמב"ם).

"אך ישנם הטוענים שהוא כן ידע, אלא שפירש את המלה במשמעות "הפקרות", שהוא המשמעות שנתקבלה אצל חז"ל, (פקר).
לפי הסבר זה לא ברור אצלי מדוע היה צריך לכתוב: "היא מלה ארמית"?"

אדרבה, ללמדך שלא מדובר ביווני הנודע  אלא מילה ארמית בעלמא היא.  

 

נישט,
רוב דבריך בסוף לא הבנתי כיצד הם קשורים לדבריי. לגבי מה שהבנתי, אענה כעת:
1. לפי הגדרתי, דעות אפיקורסיות הוא חפצא של אפיקורס, ואינני רואה סיבה לומר אחרת. הדיון הסמנטי לא ממש חשוב. ואם תמצי לומר העבירה של אפיקורסות. ראה גם בסעיף הבא.
2. פטור האונס הוא מן העבירה. עבירה באונס אינה עבירה, גם ללא כל התייחסות לעונש. לעומת זאת, עבירה שהיא מציאות, יש מקום לראות את האנוס כעבריין, אמנם בע"כ. ואם תמצי לומר: הפטור הוא מעונשי שמים (הרי גם בזה שייכת לשון 'חייב', כגון: "ארבעה דברים העושה אותם פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים". אם כן, ודאי שייכת כאן גם לשון 'פטור'.
3. 'הם' אלו ר' חיים ור' אלחנן, נושאי דבריי.
4. לגבי רס"ג אתה עצמך הרי מאריך אח"כ להביא את הקשר בין אפיקורסות לבין פרישה מדרכי ציבור (ודומני כי אישתמיטתך דברי הרמב"ם בהל' אבל, וזכורני כשלמדתי זאת שיש סתירה להל' תשובה בזה, שמתיישבת לפי השיטה שאפיקורסות היא פרישה מהציבור). אם כן, מדוע אינך מקבל את ההגדרה שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה כפשוטה? כפי שהסביר הגרי"ד ב'על התשובה' המשותף לכל אלו אינו חומר העבירה אלא הפרישה מן הציבור שמונעת מהם להתכפר בכפרה הציבורית של יוה"כ. והן הן דבריי (וגם דבריך. אני לא מבין על מה אתה מתווכח). ואם הויכוח הוא רק על כוונת הרס"ג המקורית, לא בדקתי כעת אבל זה ממש לא חשוב לענייננו. אני מדבר רק על השימוש שעושים בדבריו בהקשר דידן.
5. כל שאר האריכות לגבי פרישה מדרכי ציבור ואפיקורסות לא הבנתי מדוע היא קשורה לדבריי (אם בכלל). ברמב"ם אכן תמיד למדתי כך (כגרי"ד הנ"ל).

נישטאייך

 אני כתבתי : <"אפילו אם לא החטא גורם אלא הפרישה... מזהים את הפרישה עם המצוות">.

ואתה כתבת: האם הרמב"ם לא כתב בפ"ג מה' תשובה הי"א:

"הפורש מדרכי צבור אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא'' ''הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא"
*:NAMESPACE PREFIX = O />