מד הבריאות של התורה והיהדות

אני מביא לכאן הודעה ארוכה שכתבתי עבור פורום אחר. הנושא הוא משל מתחום הביולוגיה על המנגנונים לבירור האמת שקיימים ביהדות. הדברים הם פשטניים, אבל עדיין לדעתי בעלי ערך. ניתן לראות בהם תשובה לאשכול ישן נושן, "ריח ההשכלה החדשה". אם לא יתפתח כאן דיון, אולי יש מקום לבטל את האשכול הזה ולהעתיקם לשם.

***
אחד מחכמי הפורומים החרדיים, שמעדיר את רגליו מכאן אם גם לא את עיניו, כתב:

אני מתנגד בכל לבי לאנשי "ההשכלה החדשה", ולדעתי מדובר כאן בפתרון מעוות והרסני לבעיה אמיתית וכנה.

ואילו אחד ממשתפי הפורום שלנו שאל בתגובה על זה:

הגיעה איפוא העת לסמן את הגבולות החדשים תוך מציאת האיזון בין אחריות חברתית והיסטורית מחד ויושר אינטלקטואלי מאידך.  
 
על רקע זה אפשר לקרוא את דברי

***********

צר לי. איני שותף להנחות היסוד שלך. ממילא איני יכול להיות שותף לדיון שלך. אך אני יכול לנסות לבאר מדוע.

אמנם לא ברור לי אם ניתן לדבר מבחוץ בלי לדבר מבפנים. כלומר, התוית קוי דיון יש בה הזדקקות לתכנים. והרי אינך רוצה לדבר על תכנים...

לי אין פתרון פרט להגדיר מה שאני מבין. ואם טעיתי, אתה מוזמן לתקן.

הבה נתבונן בהיסטוריה היהודית במבט רחב. זה יהיה מבט פשטני, אבל גם בו יש תועלת לפעמים.

נחלק את ההיסטוריה לתקופות.

א. מתן תורה וימי המקרא עד תחילת ימי בית שני - בתקופה זו התורה מופקדת בידי נביאים וזקנים, ורישומיה נמצאים בתנ"ך.

ב. מימי בית שני ועד חתימת המשנה - בתקופה זו התורה מופקדת בידי חכמים, עד סוף ימי התנאים. רישומיה של תקופה זו במשנה ובתוספתות.

ג. מימי חתימת המשנה ועד חתימת התלמוד. התורה מופקדת בידי יורשיהם של התנאים, האמוראים והסבוראים. רישומיה של תקופה זו בתלמודים ובספרים אחרים, כגון המדרשים, ואולי ראשוני הפיוטים.

ד. מסוף ג' ועד המאירי. בתקופה זו העולם היהודי מתפצל לכמה גלויות גדולות. התורה מופקדת בידי תלמידי חכמים שהינם מעטים, אך דווקא מידי חלקם יש לנו יצירות גדולות. הרי"ף, הרמב"ם, המאירי, הרא"ש, התוס', רש"י ורגמ"ה, האבן עזרא ומפרשי התורה, חסידי אשכנז, ראשוני המקובלים, ראשוני בעלי המוסר כגון חובת הלבבות מכאן ובעלי ספר חסידים מכאן, ועוד.

בכל השנים האלו עם ישראל מתפזר בין גלויות. והוא חי ומתפתח מתוך דיאלוג עם הסביבה. לפעמים באונס, לפעמים ברצון. יהודים לומדים עם החברה שמסביב מדעים כגון גיאוגרפיה ואסטרונומיה. יחד עם המדעים הם לומדים את האמונות המוטעות שהיו אז, כגון האסטרונומיה של תלמי, האלכימיה, האסטרולוגיה, ועוד. לצד המתודולוגיה הפילוסופית שרס"ג כנראה הראשון שמאמץ אותה נקלטות גם הנחות יסוד אריסטוטליות כמו חוסר מעורבותו של האלקים באופן פעיל בבריאה. ואמונות מגיות, שלמעשה היו קיימות עוד בדורות קודמים, מועלות על ספרים.

אני מציע מדד. נקרא לו מדד הבריאות. מדד הבריאות עומד על המידה שבה

1. שקרים וטעויות נכללים בתוך המסורת.

2. מנגנוני ביקורת מתמודדים עם השקרים והטעויות.

מדד הבריאות נמצא בצד הירוק במשך חלק גדול מהתקופה הזו שתיארתי ולאחריה. זאת כיון שבכל התקופות האלו מתקיימים מנגנוני ביקורת. ספרים נכתבים ונדחים החוצה מפני שאינם עולים בקנה אחד עם אמונות היהדות. חז"ל משאירים בחוץ את הספרים החיצוניים. הרמב"ם מנסה להפריד בין החלקים הנכונים ללא נכונים בפילוסופיה. יש כאלו שדוחים הרבה יותר מן הפילוסופיה מכפי שהתיר הרמב"ם להביא בקהל, כגון ר' יונה מגירונדי. הגאונים מבדילים בין התורה לבין חכמות אחרות ואמונות אחרות שיש בתלמוד עצמו, כגון רפואות, ומזהירים שהן אינן מבוססות על התורה. פרשנים מבדילים בין פרשנות חז"ל למקרא לבין ה"פשט".

אולם מנגנוני הביקורת הולכים ודועכים. פה ושם יש נציגים שנחשבים לראשי היהדות והם סותמים נושאים ואוסרים עליהם בדיון.

הרמב"ן למשל קורא ספר מן הספרים החיצוניים, "חכמת שלמה" ואינו יודע שהוא אינו מחז"ל אלא מכת. והוא רואה בו עיקרי יהדות.

ואז פורצת הקבלה. הזוהר ולאחריו קבלת האר"י. ולאחריה החסידות. שלושת אלו זוכים לייצג את היהדות בעיני רבים. ובשלב מסויים, רבים ממנהיגי היהדות מאמצים אותן ורואים בהן את היהדות האותנטית.

לדעתי, מדד הבריאות נמצא במצב שלילי מאד במאות השנים האחרונות. היהדות קלטה לתוכה אוסף אדיר של אמונות, חלק גדול מהן לא יהודיות ולא אמיתיות. אבל שם היהדות נקרא עליהן.

ואין מנגנונים שישללו אותן.

מגיה. אסטרולוגיה. פולקלור עממי בארצות שהגלויות היו בהן. אפילו מדעים שנזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה כיון שהופרכו וכיון שצצו מתודולוגיות מדעיות טובות יותר עדיין ממשיכים להחשב כחלק מהיהדות.

תפיסת המנהג שצמחה באשכנז הופכת בימי האחרונים לחלק מחייב.

הפרשנות של האר"י למצוות ונוהגיו נחשבת למה שראוי לעשות. צא וראה כי בימינו היא דוחה גם את דעת המשנה ברורה.

ואז מגיעה ההשכלה של אומות העולם. הדת הנוצרית, שחנקה כל נסיון למחשבה חופשית, הופכת לשנואת נפשה של ההשכלה החדשה, בעיקר בצרפת.

להשכלה זו יש שתי פנים (ולמעשה יותר). הבירור המדהים כי דורות קודמים האמינו בשטויות נוראות. והתקווה האופטימית כי לימוד וידע ישפרו את מצבו של האדם ויביאו אותו למצב מאושר בעולם הזה.

במובנים מסויימים, שתי אמונות אלו היה בהן מן האמת. ומשהו מן האמת הזו ניכר עד היום. החידושים הטכנולוגיים, כגון החידושים הרפואיים, משנים את אורחות החיים לגמרי.

סף הידע עולה. מה שהיה פעם סתרי תורה של פיזיקה לדעת הרמב"ם למשל, הופך להיות ידע של כל תלמיד תיכון, כאבחנתו הקולעת של ר' אלחנן וסרמן. שמירה על היגיינה בסיסית, שהיתה נחלתם של היהודים, הופכת להיות סימן מובהק של החיים המודרניים.

בתוך עולם היהדות, קמים אנשים שקלטו מסביב את השינויים, ושואלים: ומה אצלנו?

וכאן מתרחש לדעתי תהליך רע מאד. ההנהגה הרשמית, כגון החתם סופר, קובעת כי "חדש אסור מן התורה". מכחישים את הגילויים האמיתיים של המדע. מכריזים על נאמנות לתפיסות עולם שהוכחו כשגויות, כגון האמונה בגלגלים, ונותנים להן "בעיטה כלפי מעלה" ומעניקים להן משמעות מטפיזית שאינה בת הפרכה. (אמונת הגלגלים היתה במקור אמונה כי כוכבים נוסעים על גלגלים בשמים. ברגע שיש טלסקופים רואים שאין גלגלים. הפיזיקה הניוטונית מסבירה את תנועת הכוכבים ומדוע אין הם נופלים בלי צורך בגלגלים. אבל הגלגלים כבר מופיעים בספרי יהודים. לכן הם קיימים. וכיון שלא רואים אותם, הם "רוחניים").

ההלכה נתפסת כהיכי תמצי של מאבק בכוחות האופל. תפקידו של היהודי הוא עכשו לאסוף ניצוצות כדי להביא את הגאולה השלימה. תמונת העולם הקבלית העשירה מעניקה משמעות לכל דבר. וכיון שמדובר בחבילה, שוב אי אפשר לערער אפילו על הפרט הקטן ביותר.

מנגד, אלו שחיפשו ליישם את מנגנוני הביקורת שהיו קיימים מאז ומעולם הרחיקו לכת. איני יודע איך ומדוע זה קרה. האם זו היתה תאוות החילונות. האם פעלו כאן מוטיבים אחרים. אבל המשכילים האחרונים הכריזו מלחמה על כל הדת. כנגד זה עלתה הציונות, היתה השואה. והנה הגענו לימינו, כשאני מדלג על תהליכים חשובים בדרך.

בזמננו זה, היהדות האורתודוכסית עומדת לפני משבר

א. בהלכה ובמנהג.
ב. באמונה.
ג. בהליכים המורכבים עם חכמת העולם.
ד. בהנהגה.
וכעת גם
ה. בתהליך החנק של ביקורת חיונית, מלשון חיים.
אנו מקדשים כל מנהג וכל אמונה בתנאי שהם כתובים או שהם מובעים בידי דמות סמכותית.
אנו אוסרים על כל בחינה של אמונות. הכל קדוש ונשגב ורוחני מכדי שהוא ניתן להבנה ובוודאי לא להפרכה.
ההנהגה נטולת כוח, חזון וביקורת עצמית. במידה שהיתה הנהגה בעלת כוחות, כמו הרב שך, היא היתה עסוקה בבנית תשתיות לקיומן של הישיבות. ובצדק מסויים, כי על הישיבות עמדה העברת התורה. אבל מה טיבה של העברת תורה זו? הביקורת שהציע הרב שך על הלימוד הראשוני הושכחה. וזה נושא בפני עצמו.
וכנגד הבירור של עובדות קמים אלו שמחניקים את הנסיון לחשיבה ולבחינה ומאשימים בקיומה של "השכלה חדשה".

התעלמתי מהמון פרטים. והם העיקר. אבל עדיין אני סבור שעמדתי על העיקר.

הבעיות לא מתחילות מהיום. הבעיות אינן שהאדמורים הפכו לפוליטיקאים והחומרות רודפות אחרינו והעסקנים מושחתים או טפשים.

התורה אינה ניתנת להשחתה, והיא עומדת ומחכה לנו.

הבעיה היא עם אלו שהם מסוגלים, וחשים את האמת, אבל מעדיפים להסתגר בתוך האמונות שהם חושבים לאמיתיות ולשמן הם יילחמו ויסתמו פיות.

השאלה אם השינוי המחשבתי יתבצע באינטרנט או מחוצה לו לדעתי פחות רלוונטית.

לצד השינויים פועל כוח גדול מאד.

האמת.

אפשר לגונן על קבלת האר"י ועל האמונה במגיה ובאסטרולוגיה ולהציגן כיהדות אותנטית רק בתנאי אחד. שלא בודקים.

אז אפשר להאשים את בעלי השאלות במידות רעות, בתאוות, בגאווה, בכל המיכשור ששימש לפני מאה שנה כדי להילחם בספיחי ההשכלה החילונית.

אפשר גם לשאול אם אנו דומים להשכלה הזו או לא.

אפשר להתפלפל על זה.

בעיני, זה לא הנושא כלל.

כבר כתבתי שבעיני הגישה הנכונה היא זו של הרמב"ם והמאירי, הגישה ולאו דווקא התכנים. וקראתי לזה "מיימוניות". אין לזה קשר דווקא לניק שזכיתי לבחור. הבסיס לזה מבוטא יפה בספר של חוקר יהודי דתי אבל לא חרדי בשם הלברטל.

אבל המיימוניות הזו אינה בעצם רק מיימוניות. בעיני, כפי שהגדיר בצ"כ, זו גם הגישה שאיפינה את החזו"א בעניני תורה אם לא בעניני אמונות ודעות. בדוק וברר את האמת.

אם אשתמש במשל, זו המערכת החיסונית של היהדות. המערכת ששומרת על מד הבריאות של התורה ועם ישראל.

וכאשר המערכת הזו מנסה לפעול, למרות כל מה שהעמיסו עליה, יש כבר מנגנונים של מחלה שפועלים כנגד.

בין באינטרנט בין מחוצה לה, יש כאלו שלא יתנו לזה להתרחש. אבל, אני מאמין, סופם להיכשל. מפני שהאמת מנצחת. יש לה כוח הישרדותי.

אפשר לנסות להציל את החסידות ואת הקבלה, כוונתי לחלק השלילי והאוילי שבהן (ועלי להדגיש שאני כמובן עלול לטעות ולא להבין על מה הן מדברות כלל וכלל, אבל אני מתייחס לטקסטים ולא לפרשנויות שהופכות שחור ללבן ומשחקות עם סמלים עד שאי אפשר שוב לדעת על מה מדברים, והשאלה היא מי בעל סמכות הפרשנות). אבל סופן לכרוע ולהתמוטט מפני שהן מכילות יותר מדי חורים.

קחו למשל נושא כמו מתי נכתב הזוהר. אפשר להאשים את כל מי שמעלה את השאלה באפיקורסות. אבל מספיק לעיין כדי לראות שהוא לא יכול להיות עתיק. וזה לא קשור לשאלה אם התכנים והאמונות הם עתיקים או חדישים, שקריים או אמיתיים. זו שאלה שבעובדה. ושאלה שרוב הבריות לא יכולות לסבול כי יש בה ערעור על חבילת היהדות שנמכרת בכל מקום, מתלמודי תורה ועד לסמינרים של אמנון יצחק.

ושוב אני חוטא בהפשטת יתר. אחד המנגנונים שהתפתחו אצלנו הוא "האמונה התמימה". תמימה בכוח וביודעין ובשקר. איני רוצה לדעת כלום ואני אאמין כמו שהרבי לימד אותי בתלמוד תורה בכתה א'.

יש בעמדה כזו עומק פילוסופי, אבל כשלעצמה היא שקרית ובוודאי שאין היא מייצגת את היהדות לדורותיה.

יש מי שלא ירצה להכיר בכך. יש מי שיטשטש. ויש מי שהוא סתם בור ועם הארץ וחושב שזו העמדה הנכונה מאז משה רבנו ועד היום.

עד כמה הוא יצליח לאטום את אזניו ואת ליבו ואת אזניהם וליבם של ילדיו, זו עוד שאלה.

עם כל הכבוד לדיונים שלנו, אנו יושבים בפינה קטנה למדי מבחינה היסטורית. תארו לעצמכם את האסטרונומים בדור שבו השיטה החדשה של קופרניקוס מתחילה להופיע בכל מוסדות הלימוד. והם מתווכחים איך למנוע מהגישה הפסולה שלו לקלקל את הצעירים. וקוראים לזה "השכלה חדשה".

זו לא השכלה חדשה. זו שאלה של בירור האמת. זו שאלה של מה שכיניתי, במשל על דרך הביולוגיה, "מד הבריאות".

ועיסוק בבריאות הוא מצוה. וזה דבר שהאדם עושה מעצמו גם אם לא ירצה. וזה חלק ממנגנון ההישרדות של אדם, גם בפרט, גם בקהילה, גם ברמת העם וההיסטוריה.

ולכן הערת אזהרה:

מי שסותם את הפיות של ילדיו בשם "מנעו בניכם מן ההגיון" עלול לגלות שהם בועטים בו. או שהם גדלים חדלי אישים.

שיבוא בטענות רק לעצמו. או לרבנים שלו.
ודייקתי: לרבנים שהכתיר לעצמו. הרבנים של התורה אינם דוגלים בגישה הזו. אבל איני יודע כמה מהם יש היום ואם יש, אם הם מרשים לעצמם לדבר בקול רם.

מי שחפץ לסתום את הפיות, של עצמו או של אחרים (וכמובן איני מזכיר שמות וניקים)  מוזמן לצעוק שוב נגד ההשכלה החדשה. הוא גם מוזמן לאסור על לימוד גמרא, מפני שההשכלה הזו קיימת כבר אצל רבא ורב אשי. אני, בניגוד לו, מאמין שה' לא יטוש את עם ישראל, ולא יניח לו לשקוע בביצה של אמונות הבל רק משום שהן הפכו לחלק של היהדות האותנטית, עד שהלב של כולנו נוקף אותנו איך אנו מעיזים לתהות אם הן עלולות להיות טעות.
****
תוקן כדי לספק את הרקע לדיון על ידי סיכום קצר של דיון במקום אחר
תוקן על ידי - מיימוני - 01/08/2006 6:53:06 שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו