תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים

א. שמעתי כי צטניק בספריו מביא דוגמאות לסחר בבשר אדם בשואה. לא קראתי, כך שאינני יודע מיקום מדוייק.
ב. ראה גם יוספוס פלאביוס, ספר ו, פרק ג, פסקא ד.
ג. שמעתי מהרב יעקב מדן, שנטה להסביר את הפסוקים על סחר בבשר הילדים לאחר מותם- הילדים בדר"כ מתים ראשונים במלחמה וההורים במצבים קשים שכאלה סוחרים בבשרם. יש בזה אולי לרכך משהו את הגזרה הקשה.

זה לא מספיק

כמובן. ויש גם את הגמרא בגיטין על "עוללי טיפוחים". אבל הרב מדן מפרש את כל המקורות הנ"ל על סחר אחרי המוות של הילדים, כדי לשקט את מי שחושב שדבר כזה הוא מעבר לגבול הטבעי ואינו אפשרי.

מאך.
כפשוטם של מקראות זה היה כשהילדים היו עוד בחיים
 איני מבין איך הרב מידן מפרש את זה לאחר מותם
הרי לא היה בימיהם פריזר להחזיק את הילד השני ל יום יומים. מודה ועוזב

גם הוא הסכים שכך הוא פשוטו של מקרא. דא עקא, שלדידו המציאות של שחיטת הילדים לשם אכילתם נראית לו בלתי עולה על הדעת, אפילו במצבי מצוקה. ולכן פירש כנ"ל. ומדובר ששתי הנשים מחליפות "זכות" בילדים שמתו זה עתה - אין צורך לומר שמתו באותו זמן, אלא היום ילד הראשונה מת והם מסכמות מה יקרה כשילד השנייה ימות. גם לא הייתה לו הוכחה לכך, מלבד נטיית הלב.

זו שאלה מעניינת מאד, גם אם מקברית בצורה נוראה.

א. לא ברור לי מדוע שקניבליזם יהיה אסור בנסיבות מסוימות. זכורני שקראתי סיפור מזעזע של זו'ל ורן בילדותי על נוסעים בסירה מאניה שנטרפה. מרוב רעב, הם רוצים לעשות הגרלה ולאכול את מי שיצא. (בסוף הם ניצלים בלי זה). זה ודאי אסור, שאין דוחים נפש מפני נפש. אבל אם אחד מהם היה מת מסיבות שונות, מותר לאכול את הגויה וזו מצוה, כי אחרת איך יישארו בחיים. ולא רק זה, אלא שיש מקום לדון אם יש לפנינו בשר חזיר ובשר המת, ואין משהו אחר לאכול, וזה פיקוח נפש, מה עדיף. עד כמה שזה נראה מוזר, היה מקום לומר שאכילת בשר המת עדיפה, גם אם האינטואיציה אומרת הפוך.

ב. אמנם קשה להבין מבחינה פסיכולוגית כיצד אדם יאכל בשר של בנו. ולכן נראה לי שצדק הרב מידן בפרשנותו.

הרב מימוני.
אני חושב שהאיסור לאכול בשר אדם חמור הלכתית לא פחות מבשר חזיר. והאיסור הוא מכל ההולך על כפיו.
לא מפרשים או פוסקים לפי תחושות פסיכולוגיות של בן המאה העשרים ואחד, עם כל המטענים התרבותים והפסיכולוגים שלו. למצב
שהיה לפני שלשת אלפים שנה בתרבות שונה ובמצב שונה.
לפני כעשרים שנה נפל מטוס בהרי האנדים. נוסעי המטוס נשארו בחיים
על יד אכילת נוסעים אחרים שהרגו אותם נדמה לי לפי הגרלה.
העולם הנאור קיבל את זה בהבנה ונדמה לי גם שעשו סרט על זה.

ברשותך הזכרת לי היכי תימצי ואשאל אותך.
יהודי מטלפן לרב ואומר לו כך. אני סגור ומסוגר בסופת שלגים ויש לי לאכול, א  וב  מה אני יכול לאכול .
אומר לו הרב שלא תעיז לאכול ב  רק א
לאחר שבוע מטלפן שוב היהודי
אומר לו הרב. שלא תעז לאכול א רק ב מודה ועוזב

הרב מיימוני,

הראו לי פעם תשובת ר' משה שמואל גלזנר מקלויזנבורג, נדמה לי בפתח ספרו על חולין (דור רביע?) שנשאל בדיוק את שאלתך : האם לחולה שיש בו סכנה עדיף לאכול בשר אדם או טריפה? והוא השיב טריפה, כי אי אפשר שעם חכם ונבון יאכל מה שלכל העמים פשוט הוא לתעב.
(ת"ב אסור בד"ת אבל עכשיו חצות, וכן אני לא נותן את המראה מקום אז נישאר וחצי תאוותנו בידנו)

הדברים קשורים לשאלה אם יש מוסר טבעי וכו'. בפשטות בשר אדם, אולי דווקא מחמת פשיטות האיסור לאוכלו, לא חמור כמו איסורי תורה האחרים. הדבר נתון במחלוקת.

בכל אופן הבעיה בפסוקי איכה היא כמובן נפשית פסיכולוגית ולא הלכתית.

עקב הצום והאיסור והחולשה אני מעדיף לא לנסות לדון בד"ת עמוקים ואף לא לפתור את חידתו של ירוחם.

רק אעיר שבבחינה מקופיא (=מלמעלה) של פירושו של הרב מידן הדברים מסתדרים יפה. הרי אז לא היו מקררים וגם לא תודעה של מקררים. וגם אם אדם ידע שבשר לא טרי אינו בריא, כאשר יש רעב אין ברירה ואוכלים מה שיש...

וראיה קצת לדבריו היא שהנשים מספרות כיצד באו לבשל ולאכול, ולא ציינו כי הרגו את הילדים תחילה. ולכן אפשר שהילדים מתו אבל הן לא נתנו אותם לקבורה אלא שמרו אותם לאכילה, כנאמר.

וזה מזעזע מאד.

אשתדל להתייחס לשאר הדברים מאוחר יותר בל"נ.

נו עד כדי כך שיבשלו אותם חיים?
 זה הרי ברור כי האשה הראשונה הרגה את בנה. אחרת איזו טענה יש לה כלפי האשה השניה . שהיא לא החזירה לה בשר של בנה המת?
הדיון היה דיני ממונות גרידא? על נושא מאד לא יפה.