היהדות נקראת אם המונותאיזם, אבל אם נתבונן ביהדות הרווחת המחויבת לנוכלות אינטלקטואלית, נסיק שקשה לראותה כדת מונותאיסטית.
לפי תפיסת הזוהר שכל המציאות היא האלוהים, אין תאיזם במובן של אישיות חיצונית נפרדת המציצה מאי שם בעולם הדימיון. הרומאים גם טענו שהיהודים הם אתאיסטים, שהרי אינם יכולים להצביע על אילם. בכל אופן, לא כל כך קשה להגדיר את היהדות כאתאיזם. אמנם אתאיזם מוסרי ולא אנרכי המכיר בגדלות ההויה ושראוי לאדם להסתנכרן לה.
מה שאירוני הוא, שדווקא התפיסה האתאיסטית לכאורה של הזוהר העטופה בשפת מיסתורין, גרמה לשטחיות להבין את דברי הזוהר מדי 'כפשוטם' ולבנות עליהם יהדות פוליתאיסטית המאמינה בכוחות למיניהן.
איך תסביר תרומות ומעשרות?
קרבנות ותפילות?
עונשו החמור של המגדף?
נשלח ב-3/10/2002 20:43
שמעתי מאחד מחברי שנכח בקורס של פרופסור יוסף דן באוניברסיטה העברית. דן, שהינו מומחה גדול לתולדות הקבלה, העלה שאלה.
נניח, אמר, שיקיימו דיון באומות העולם, איזוהי הדת שצריכה לקבל לידיה את ירושלים? הקריטריון: הדת המונותאיסטית האמיתית. המועמדות: היהדות, הנצרות, האיסלם. השאלה, למי תהיה הבכורה?
ברור שהנצרות נדחית. הנוצרים מאמינים בשילוש. אבל, הוסיף דן, האם היהדות תוכל להתיימר להיות מונותאיסטית? פעם, לפני הקבלה, היא היתה מונותאיסטית. אבל היום, כאשר האל הוא לפחות עשרה, מה היתרון של היהדות על הנצרות?
לפיכך, הדת שתזכה בבכורה תהיה האיסלם...
אלו שמורגלים לחשיבה פונדמנטליסטית, ואוהבים לדרוש את הטעמים שאומרים בשמים, יוכלו לומר שזו הסיבה לשליטתם של המוסלמים בחלקים מארץ ישראל, כולל הר הבית. הם בני הדת היחידה שהיא באמת מונותאיסטית.
אני מניח שיהיה לכם קשה להתמודד עם טענה כזו, אבל בכללי הפורום הסכמתם שיכתבו כל טענה כדי להתמודד עמה. בבקשה!
נשלח ב-3/10/2002 21:49
יהוסף
לא הסברת את כוונת שאלתך בנוגע למצוות האלה. אם התכוונת שלפי הזוהר, אין להן משמעות, הרי לא כן שהרי יש להכיר בטובת הא-ל גם אם אינו חיצוני כביכול כמו שמשה הכיר טובה ליאור ולחול!
לגבי עצם השאלה על משמעות כל מצוה לפי הבנות עמקי התורה, הצעתי באשכול התמודדות דת נצח וכו' התכוונות לכך כדי לדעת ולהבין מה באמת רוצה התורה.
רציו
אישרת לי את הפליתאיזם היהודי!
אבל מה התכוונת ב'עשר א-לים'? לעשר הספירות או לכוחות הטומאה, הבאבות ובעלי המופת למיניהם? בכל אופן, כנראה שזה לא משנה לעצם הרעיון.
שמעתי שפעם היה למטוס אייר לינגוס מאירלנד קשיים ולבסוף נחת בשלום. ירד ממנו יהודי חרדי והפטיר 'א דאנק גאט און דער רעבי'. (תרגום: 'תודה לא-ל ולרבי')
תוקן על ידי - בוגיעלון - 10/3/2002 9:51:41 PM
נשלח ב-3/10/2002 22:07
בוגי
העלית נקודה כואבת, שאכן אינה ידועה לרבים.
בגמרא אמרו על זה: כל המשתף שמים ודבר אחר – נעקר מן העולם!
כלומר, מי שמזכיר שם שמים לשבח ועם זה משבח כל דבר אחר בעולם הזה, נכלל באיסור זה, ובעונש זה!
דוגמא לדבר:
במסכת סוכה (מה/א) שנינו:
בשעת פטירתן (של עולי רגלים, שהיו עוזבים את המקדש), מה הן אומרים? יופי לך מזבח! יופי לך מזבח! רבי אלעזר אומר: ליה (לשם השם) ולך מזבח.
נראים הדברים שהיתה מסורת של הלשון שהיתה שכיחה בפיהם של עולי רגלים – כי לא היו אומרים סתם לשון של פרידה, אלא לשון שהשתגרה בפיהם בהסכמת חכמים ובתקנתם – והשאלה היא מה הנוסח המדוייק.
לפי הגרסה של רבי אלעזר, משבחים גם את הקב"ה וגם את המזבח. ועל זה מקשה הגמרא (שם, מה/ב):
והא (והרי) קא משתף שם שמים ודבר אחר?
ותניא (למדנו בברייתא): כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה' לבדו?
בהמשך הסוגיא מבואר כי כוונת רבי אלעזר היא שהלשון מתחלק לשנים. הכי קאמר (כך היו צריכים לומר): לה' אנחנו מודים ולך אנו משבחין, לה' אנחנו מודים ולך אנו מקלסין.
אבל אם לא היה תיקון לשון וענין זה, הרי זו עבירה חמורה מאד. ועבירה שאינה בולטת לעין, שאינה אינטואיטיבית.
הא ראיה שהחסיד שלך נכשל לכאורה בכך.
לפי דרכנו למדנו, שאין ראוי לאדם שיאמר: תודה לה' וגם לך על מה שעשית עבורי...
באשר ליהוסף, נדמה לי שמקום התגובה הוא באשכול אחר של מתעניין, ובטעות השתרבבה לכאן...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-4/10/2002 00:43
בוגי, רציו וכולם,
"אם הטיפש לא היה שלי, אז גם אני הייתי צוחק", אבל עכשיו אין לנו אלא לבכות על כך, והשם יאיר עינינו!
תוקן על ידי - ווטו1 - 10/4/2002 12:44:47 AM
נשלח ב-4/10/2002 04:00
האם אפשר לדבר על הקבלה כעל "פוליתאיזם" באופן כה פשוט?
האם אי אפשר להתייחס לספירות ולגילויי הא-להות השונים כאל ריבוי שבאחדות?
אולי פנתאיזם ("לית אתר פנוי מניה"), אבל פוליתואיזם?
נשלח ב-4/10/2002 09:21
אפשר וראוי! אבל למרבה העצב, "לאו כולי עלמא שחרית נינהו".
נשלח ב-4/10/2002 12:05
שחרית
א. האם פנתאיזם הוא מונותיאיזם?
ב. איזו משמעות יש לקביעה "ריבוי שבאחדות"? האם אין צורך לפתח ניסוח שיטתי שיבאר כיצד זה יתכן? האם אין זו נסיגה מחשיבה רציונלית?
ג. כפי שאמר וטו, לא כל העולם הם שחרית, ויש רבים שסבורים שצריך "לקבל כל דבר כפשוטו".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-4/10/2002 15:08
רציו,
איני רואה מה צורך להביא את דברי ההוזה דן.
מה בדיוק אתה רוצה לברר? האם היהדות המסורתית היא עבודת אלילים? האם היא מתייחסת להרבה אלילים? האם אתה באמת חושב שהקבליסטים שומרי התורה והמצוות מתייחסים לספירות כאל אלילים? וגם אם יש כאלו שכן אז מה בא זה ללמדנו? האין קירך מעוות שיפוטך?
האם עלינו להתייחס לכל עשב שוטה חסר דעת? יש הרבה דברי הבל שניתן לצטט, אך לא כל דבר הבל ראוי להתעסק עימו.
בוגי,
לשאלתך בראש האשכול. הראת יפה את התפיסה השלמה של "אפס זולתו", ואכן אין לה משמעות של "אחד" מני עוד. אך זו גם מגבלת הדיבור, שעל כל שנצביע ונרצה לדבר, יתפס בידיעה כנפרד מהשאר.
אלו שקראו ליהדות "אם המונותאיזם", צדקו בהיות מונותאיזם רעיון חיובי יחסית לפוליתאיזם ולכל עבודות האליל שפשו בעולם בעבר. רעיון זה קידם את כלל האנושות לכיוון הנכון.
אך הם גם טעו, שכפי שצוין בהמשיך היהדות ובעקבותיה האנושות להתקדם, יעלם גם מושג זה ו"כולם ידעו אותי" וגו'.
נשלח ב-4/10/2002 15:21
רק שתדעו...
רעיון המונותאיזם החל,ע"פ מחקר המקרא,עוד במצרים בצורת "האל אנחתון"-אל השמש ובורא העולם.מאוחר יותר עימתו סופרי המקרא והתפלמסו עם דיעה זו ועם מיתוסים קדומים אחרים בבואם להוכיח כי ה' הוא האל ה"אמיתי".הם עשו זאת בדרך של "דה-מיתולוגיזציה",כאשר הראו כי האל ברא את השמש,הכוכבים,הירח,התנינים,ועוד כוחות שנחשבו בעולם העתיק ככוחות "המורדים" בו.ניתן למצוא זאת לאורך המקרא כולו ובמיוחד בבראשית,איוב ותהילים.
***
הכותבת היא דוקטוראנטית למקרא
נעים מאד!
נשלח ב-4/10/2002 15:38
איריס
ברוכה הבאה!
אני בטוח שתוכלי לתרום הרבה.
בשעתו שמעתי מפרופסור אליצור ז"ל - שראוי להקדיש לו ולשיטתו ולחקר המקרא אשכול - דעה הפוכה בנוגע לאחנתון (או "אתון"?).
דעתו של אליצור היתה כי אותו מלך מצרי (שכחתי את שמו...) שהכניס מהפכה בחיי הדת של מצרים ותבע לעבוד לאל אחד - הוא השמש - לא היה המקור למונותאיזם של משה רבנו, אלא להפך. שנים לאחר שיצאו ישראל ממצרים, כפי שמסופר במקרא, נותרו רישומי דברים במצרים, ומהם טווה אותו מלך את רעיון המונותיאיזם כפי שהיה מסוגל להבינו. אל אחד, אבל אל נראה לעין, השמש.
איני יודע עד כמה המקורות מצדיקים טענה זו. עד כמה שאני מכיר את המחקר, בונים הרבה תיאוריות על מעט דברים ודאיים. הדברים ניתנים להתהפך לכאן ולכאן. את מוזמנת להרחיב את היריעה ולתקן את השגיאות, אם יש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-4/10/2002 15:59
תודה על קבלת הפנים החמה!
כאשר יצאו בני ישראל ממצרים דווקא הושפעו מפולחן האלה תחות-אלת הירח,אשר ידועה בצורתה כ-פרה או עגל.אחד הגילגולים של פולחן זה ידוע מסיפור חטא העגל במדבר וכן גם חלק מחטאי ירבעם בן נבט מלך ישראל אשר הציב שני עגלי זהב בדן ובבית אל(מלכים א' יב').אגב,מקדש קדום לאלה זו נמצא בבקעת תמנע שבערבה.משמע,בני ישראל הגיעו דווקא עם השפעות אליליות ממצרים.בכל מקרה ,יציאת מצרים וכיבוש הארץ מתוארכים במחקר למאה ה-13 לפנה"ס בעוד שהאמונה באל אנחתון היא מאוחרת יותר.
ופה נשאלת השאלה המעניינת ביותר:
מה בין מה שנכתב בתורה ובמקרא בכלל לבין המציאות ההיסטורית? האם אין פער גדול בין האירוע לבין כתיבתו,אפילו פער של מאות שנים?
וכיצד דיון כזה,אם יהיה,יוכל לתרום להבנה יותר מעמיקה של מקורות המונותאיזם?
בברכת שבת שלום
נשלח ב-5/10/2002 19:36
אינני מבין את התלונות על המובאה של רציו מהפרופ' דן. חז"ל ממליצים להתמודד עם תוכנם של דברים ולא עם תווית המחבר שעליהם.
חוץ מזה, איני חושב שהמלינים הכירוהו אישית. אם היו מכתירים אותו בכינוי כקמרן אדמור או קשכבהג ראש הישיבה (גם בלי להכיר את המוכתר), היה יותר טוב?
נשלח ב-5/10/2002 21:23
קוני שבוע טוב,
חז"ל גם ממליצים: "אל תען כסיל כאוולתו".
לא עם כל שטות צריכים להתעסק, או לצטט (כולל מרב פלוני אם זה מה שיעזור לך לראות את הדברים).
נשלח ב-5/10/2002 22:01
איריס
השאלות שהעלית מעניינות ביותר, וטעונות אשכול בפני עצמן.
אסכם אותן, כי כל אחת מחייבת דיון בפני עצמה.
1. מה היחס בין המתואר בתורה ובנ"ך לבין המציאות ההיסטורית?
2. באיזו תקופה נכתבו הדברים ובידי מי?
3. מה יכול לתרום בירור זה לתולדות המונותיאיזם?
1. מקובל עלינו מימי חז"ל כי התורה נכתבה בידי משה רבנו (פרט לשמונת הפסוקים האחרים). זו העמדה המקובלת על מנהלי הפורום וחלק או רוב משתתפיו. אבל אי אפשר לצוות על אדם לקבל מה שאינו ברור לו בשכלו. השכל, כמו שאמר החזון איש, הוא אוטונומי.
לפיכך כדאי אולי לצטט את מאמרו המעניין של פרנץ רוזנצוויג ב"נהרים" בנוגע לשאלה זו. רוזצנוויג, מן החוזרים הראשונים בתשובה במאה העשרים, עשה מסלול ארוך ואיטי בהתקרבות לתורה ולמצוות. כיון שכך, הוא לא קיבל כפשוטה את האמונה המקובלת בעם ישראל על מסירת התורה ממשה רבנו. אבל הוא קיבל את קדושתה ונתינתה ממרום.
כיצד? במאמר מפורסם, הוא כתב כי הוא מוכן לקבל כי מאחורי התורה עומד R, אות שמסמנת אצל מבקרי המקרא את העורך (רידקטור). אבל לגביו האות הזו מציינת משהו אחר לגמרי. את "רבנו"! העובדה שהתורה עוברת בשושלת המסורת כריכוז המסורת המקודשת של עם ישראל בהשגחה פרטית היא היא הקובעת.
כמדומה לי שניסוח זה מהווה תשובה לאלו בדורנו שנטרדים מתוך יראת השמים שלהם בשאלת אמינות המסורת של התורה שבכתב.
2. כפי שצויין באשכול אחר, עיקר החשיבות היא המסר, ולא ההיסטוריה.
אבל בהחלט ניתן לפתוח אשכול בנושא האמינות ההיסטורית של סיפורי המקרא. זה צריך להיות נושא מעניין, ואני בטוח שתוכלי לתרום רבות.
3. תולדות המונותיאיזם כשהן לעצמן אינן נראות לי נושא כה רלוונטי, פרט להבטים היהודיים יותר שלו, שצויינו לעיל. אבל אפשר להעלותן כאן, ואם יימצאו משתתפים זה יכול להיות מעניין. אני יכול להבטיח לקרוא, אבל לא בטוח שאוכל להגיב, מפאת קוצר הזמן לברר את הנושא כראוי.
