לימוד תורה לחילוניים [ללא מגמת "החזרה"]

מחשבה נושנת נתאזרחה בראש החרדי שללא הסיכוי להחזרה בתשובה, לא רק שאין סיבה ללמוד תורה עם חילוניים אלא שזה שלילי. את המחשבה הלזו תומכים בנוסחאות כ"מוטב יהיו שוגגים ולא יהיו מזידים", "הלעיטהו לרשע וימות", "רשע מה לך לספר חוקיי" וכדומה.

אך הרבה נימוקים נגדיים מוזכרים על ידי חרדים חושבים ועוד.

א. הרב נח וויינברג ראש ישיבת אש התורה מצדד שגם לולא סיכוי ההחזרה זה חיובי יותר שיהודי ידע את יהדותו מאשר לא ידע כלום משום "מוטב יהיה שוגג" שזה לא נאמר אלא על פרטים ולא על כללות השיוך לדת. אם זכרוני אינו מטעני הוא נסמך על תשובה מר' משה פיינשטיין ז"ל שבטוחני שנישטאיך ועוד ידעו להצביע על כך אם צדקתי.

ב. מו"ר פעל לפני כמה שנים להקמת בית מדרש ללימוד תורה לבלתי שומרים תומ"צ שלא ע"מ להחזירם אלא ע"מ להנחיל את חכמת מורשתינו ממנה ניתן להשכיל רבות ליישור האדם [וכמו בנושא אונאת דברים המוצג במחזה הנזכר]. הוא קיבל תמיכה מילולית רחבה מכל צדדי הקשת היהודית בין מצד אלה מימין שקיוו בסתר ליבם שסו"ס זה יועיל למגמת ההחזרה שלהם ובין מצד אלה משמאל ששמחו שסו"ס יתקיים לימוד תורה המכבד את שכל אדם ולא המנסה לשטוף אותו. התמיכה נשארה ברמה המילולית ולא עברה לרמה הדולרית [גם כי כאלה שכבר היו מוכנים לתמוך רצו שמפעל כזה ייקרא על שם מפלגתם]. טיעוני נסיון זה היו: (א) בימינו אין עניין הלכתי להרחיק את שאינו מקיים תומ"צ כנימוק החזו"א*, (ב) הקירוב בעבותות אהבה עליו מדבר שם החזו"א אינו דווקא של קירוב להכל או לא כלום, (ג) מלכתחילה אין הכרח שקיום הכל הינו חובה גם למי שאינו שייך לחברה השומרת תומ"צ**, (ד) בהתחשב בתכלית התורה ליישר את האדם בוודאי ראוי שדרכי היישור יפוצו.

ג. בעצכח האנגלי הובאה כתבה מנשיא התנועה הרקונצטרוקסיוניסטית בה טען בין שאר טיעוניו למען בניתה מחדש של ההלכה, שאל ליהודים הליברלים להשאיר את המונופול על ההלכה אצל האורתודוכסים***.
____
* חזו"א יו"ד סי' ב'

** http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=142544

***  http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=435920

וטוו
לעיון באחד השו"תים בנושא

לא זכיתי להבין, והרי כל שבידי האחד לגמרי לעשות כפי ראות עיניו ואינו תלוי במשמיע כלל (ויש אפשרות פשוטה וברורה - ולא כל שכן המצויה - ששומע כדרך העולם), מה עניין אחריות המשמיע על האופן והשימוש שיעשה השומע. וכי אסור לכתוב דברי תורה בעלון שבת שמא הדבר יתגלגל ע"י מאן דהו לידי בזיון?

וטו

איקון ירוק למאד.

כפי שבוגי היה בוודאי אומר: יפוצו השמים שבתורה!

והתלמוד אומר: הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו. ומי אמר שזה מתייחס להימנעות מאכילת שפנים? אולי לאותם חלקים שמחנכים ישירות את האדם להיות טוב יותר? וממילא השאר יבוא אחר כך, וגם אם לא יבוא, חלילה, עדיין האדם יהיה טוב יותר?

_________________

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

כמתעסק.
ודאי שזה בעיתו של המשמיע ושל המלמד. הרי הוא הוא הגורם לביזוי התורה על ידי השני. אם הוא לא לא היה מלמד אותו דברי תורה . הלא דתי לא היה יכול לבזות את דברי הקדושה. מה עוד שהרי הוא לומד בצורה שטחית מהשפה ולחוץ ולא מעמיק להבין את נפש התורה. ומכאן גם לא יכול להבינה לעומקה. הרי השכלתו החלקית תביא אותו להבנה הפוכה ממה שהמלמד התכוון ללמד ועל זה
אומרת המשנה חכמים הזהרו בדבריכם...  וישתו  התלמידים הבאים אחריכם וימותו. ועוד שהוא יכול לנצל את הבנתו הנפסדת לנגח את התורה.

(ואולי דווקא לימוד תורה משוחרר ממסקנות מוכתבות מראש הוא זה שיכול להתמודד עם המרחק שנוצר בין ההלכה הרבנית לעידן המודרני והפוסטמודרני?) מאיר

כיום קיימות לא מעט מסגרות שמציעות לימודי יהדות ללא החזרה בתשובה במובן החרדי-דתי. ההתרשמות שלי היא שיש לזה ביקוש ברמה מסויימת, אבל מצד שני גם סוג כזה של לימודי יהדות לא מעניין את רוב הציבור החילוני.

בפקולטה למשפטים בבר אילן חייבו את כל הסטודנטים ללמוד קורסים במשפט עברי ורוב הסטודנטים שנאו את הקורסים האלו ולא הבינו למה מכריחים אותם לבזבז זמן על דברים לא פרקטיים. היחידים שמצאו בזה עניין היו יוצאי ישיבות כי חלק מהקורסים הללו האירו להם זויות אחרות בחומר שאותו הכירו כבר קודם לכן.

עוד הערה -

ווטו,

קראתי כמה פעמים את הודעותיך, לפני שהבנתי מדוע - למרות שזה נושא שאני עוסקת בו רבות - איני מוצאת עניין באשכול הזה. אתה מדבר על "לימוד תורה לחילוניים", ועל "בית מדרש ללימוד תורה לבלתי שומרים תומ"צ ... ע"מ להנחיל את חכמת מורשתינו ממנה ניתן להשכיל רבות ליישור האדם" וכו'. למעשה, אתה מדבר על מבנה מעמדי ברור  לחלוטין בין לומדים ומלמדים, שיש בו מי ש"נותן" ומי ש"מקבל", מי שמשמיע ומי ששומע, מי שיודע ומי שלומד.
כל עוד מדובר במערכות לימודיות שכל הנמצאים בהן - לומדים ומלמדים כאחת - נשפטים באותם קריטריונים, אני חושבת שאין בעיה  בהיררכיה (באוניברסיטה, ברמת העיקרון והנחת היסוד, הד"ר יודעת יותר מסטודנט בשנה א' אבל היא מכשירה אותו - שוב, ברמת העיקרון - להיות יום אחד ד"ר בעצמו). ברגע שהקריטריון הוא שמירת תו"מ, אבל ברור שהמלמדים (כולם) באים מן הצד האחד שלו והלומדים (כולם) מצידו השני, ובבסיס עומדת ההצהרה שאין כוונה כלל להפוך את ה"סטודנט" לד"ר", זה הופך להיות מאוד בעייתי לטעמי. אגב, איני מבינה את החידוש הגדול במה שאתה מציע - מסגרות כאלה קיימות לרוב, וחלקן אינן מצהירות על עצמן (ואם ראשיהן אינם סתם מתחזים, אלא באמת חסרי מודעות עצמית, גם אינן תופסות את עצמן כך) כמסגרות להתחרדות ו/או "קירוב".

באופן אישי, אני חושבת שמהות תפיסתך המוצגת כאן היא מתנשאת וחסרת הבנה לקהל אליו אתה פונה. מחד גיסא, אני שומעת בדבריך צליל כן של רצון בקרבה וב"שבת אחים גם יחד". מאידך, בעומק הדברים אינך מדבר אל ועל "אחים" אלא אל ועל "בנים" או "תינוקות" - אתה הבוגר, היודע, המחזיק בידיך את "חכמת מורשתינו", והם העגלה הריקה. זכותך לחשוב כך, אבל אם שאיפתך ללימוד משותף אכן כנה, נראה לי שתצטרך להתמודד עם העובדה שיש אנשים ונשים שונים ממך בגישתם לדת ולמצוות שיש להם (או לפחות כך הם מאמינים, בדיוק כפי שאתה מאמין במה שיש בידך) מה לתרום לך, ולא רק מעמדת תלמיד השותה בצמא דברי מורו.

דברי מאיר לעיל מאירים יתרון נוסף של הלימוד המשותף על פני ההוראה ההיררכית של האורתודוכסים את הנבערים האחרים. קשה מאוד, לטעמי, למצוא "לימוד תורה משוחרר ממסקנות מוכתבות מראש". אני מאמינה שיש בסוג לימוד כזה העשרה והרחבה של מעינות התורה. אני מוצאת, שאחת הדרכים היעילות להגעה לכך היא בלימוד משותף בין אנשים שונים מאוד - תפיסות העולם היסודיות של כל אחד מהם, הנחות היסוד וה"מסקנות המוכתבות מראש" שעימם הם מגיעים אל הלימוד, מאותגרות כל הזמן ע"י תפיסות העולם/הנחות היסוד/המסקנות המוכתבות של שותפיהם ללימוד. במקום בו המורה היודע-כל בא להנחיל את "מורשתנו" לתלמידיו הריקים מתורה (בעיניו), היחידים שיכולים לאתגר את תפיסות עולמם ולהרחיב באמת את התורה, הם התלמידים הבאים מוכנים לשמוע. המורה, יישאר בדיוק במקום ממנו הגיע. כמה מצער עבורו.

אמשלום,

אני לגמרי מסכים עם הכיוון ביחס הבין-לימודי שאת מציגה [וזוכרני כרגע שכבר דובר איתך באיזה אשכול ישן על בתי מדרש כאלה במובן כזה] ומה שיחסת ל"מהות תפיסתי" אינו אלא בנית מגדל פורח על מונחים טכניים בהודעתי שהשתלבה עם דעות קדומות מוצקות שאינן נותנות לעובדות לבלבלן. שכן ה"להנחיל ל" וכו' אינו אלא מאחר וע"פ רוב ככולו, בני האדם שיהיו מעוניינים לארגן לימודים כאלה יהיו כאלה שכבר מכירים את התורה וכבר עוסקים בהפצתה ולא כאלה שכל הכרתם אותה היא מרחוק ומעיוותי התקשורת ומיחסי הדעות די בכל אתר ואתר. לכן הושם הדגש על העמדה שלהם המנועה או המונעת להפיץ את התורה ה"חוצה" כסגנון שגם הופיע בכתבה הנזכרת שלכוכבתה וודאי שלא תייחסי התנשאית וחוסר הבנה.

ווטו,

לגבי החלק הראשון של הודעתך - אני שמחה שטעיתי.
לגבי החלק השני - לא הבנתי את דבריך ואשמח אם תסביר (מי המונע/מנוע? מה זה "החוצה"? וכו').

אמשלום,

התכוונתי לעובדה שמארגני הפצת התורה השכיחים נמצאים בדרך כלל במחנה שומרי תומ"צ שמתלבט בנושא ההפצה מחוץ למחנה שלהם.ההתלבטות היא בגין כך שמצד אחד הם מונעים לכך ומצד שני הם מנועים מכך [כאשר נטולה מההפצה מגמת ה"קירוב"] כמודגש לא רק בהודעת פתיחתי אלא גם בכתבה הפותחת בהצהרה שלא צריך כיפה וכו' כדי ללמוד תורה.

להערתו של מאיר; ברור שזו האפשרות המבורכת בעיני רבים וכסעיף הג' שהבאתי בהודעתי הפותחת [השניה] אך יהיה זה אבסורד לשכנע אורתודוכסי ללמוד בצוותא עם "חוצניו" כדי לכרות את הענף עליו הוא יושב, אא"כ הוא שייך ל"ליברלי עצכח הנאורים" [כלשונו של מאיר באשכול אבהו על הכנת אוכל לגויים עמ' 4] .

ווטו , אמשלום ,

יצא לי להשתתף בשיעור הנמסר בכל שבוע ללמעלה ממאה משתתפים . שיעור רצוף של כשעתיים . הקהל חילוני , משכיל ברובו . המרצה מעביר את החומר בצורה אותנטית , כמו שלמדו בדורות עברו , אבל מוסר בסיומו של כל פרק , את המבט העדכני של עולם המחקר . ובסופו של נושא , את הגישה החילונית . הקהל שמרגיש שמשתדלים לפרוס לפניו את התמונה כולה באופן אובייקטיבי , מרותק ומרוכז . אורחים שמזדמנים מדי פעם [ כמו אנשי חב"ד שרוצים לגלות את המתכון ] מביעים את פליאתם לראות יהודים המתפנים באמצע היום מעסקיהם או לימודיהם , יושבים רכונים על גבי הטכסטים המקודשים באהבה וביראה .