תיאור האדם השלם

בוגי,

עבודה קשה הטלת עלינו.

נדמה שהתיאור המבוקש יימצא דווקא בספרות החיצונית, שם מתוארים גבורים דמיוניים. התורה עוסקת בהתווית המעבר מהאדם הלא אידיאלי לאידיאלי ואינה חושכת את שבט הביקורת גם לא מגדולי האומה [ראה רש"ר בפרשת לך לך על ירידת אברהם למצרים].
"אדם הראשון" הוא מושג האדם האידיאלי. מתיאורי חז"ל אותו, ניתן לבנות מקצת מהתמונה המתבקשת. הזכירו בפורום את ג'ון גלט, הדמות ההירואית של איין רנד. אולי כדאי לתאר אותו בקצרה עם מזמור התהילים שהבאת, כך שנקבל תמונה טובה.

בכן, הוא היה אדם שדעתו היתה מסודרת היירארכית מהווה אחד עד לכל פרטי הבריאה. דעתו קדמה תמיד לבחירתו והיא שעיצבה את הבחירה בכל מחשבה, דיבור ומעשה שלו ואף הקטנים ביותר.
ממילא התבטא מזמור התהילים בכל מעשיו.

בוגי וכולם

האדם השלם?
האם יש כזה דבר?

כפי שניסיתי לטעון בכמה אשכולות, המושגים שלנו משקפים את הנקודה בה אנו אוחזים. יש לנו מושגים של אופק, של השאיפות והערכים שלנו, ויש גם כאלו שאנו יכולים להשקיף עליהם מגבוה ולומר: אנחנו מעליהם.
מצב ענינים זה אופייני לכל אדם, יהיה מצבו מה שיהיה.

מתוך הדרגה בה אני מזהה את עצמי כרגע, אני יכול להצביע על כיווני התפתחות אפשריים, מקווים:
א. בתחום ההתנהגות. למשל - להוסיף סבלנות, חסד ועוד.
ב. בתחום הרגשי - שיפורים כמו לעבוד על מידת הכעס, שכבר דנו בה בפורום, ועוד.
ג. בתחום המחשבתי והלימודי - לשפר את איכות הלימוד והעיון שלי.
ועוד ועוד.

אבל לשרטט דמות של "שלימות"? איני יודע כיצד עונים על שאלה זו. שלימות היא לכל הפחות דרגה מעלי, או, ליתר דיוק, דרגה מעל הדרגה שמצטיירת לי באופק, ואליה אני שואף כרגע ...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

הרי כל הרוצה להגיע לנקודה שהיא, עליו להכיר את הנקודה אליה רוצה להגיע, כי בלאו הכי הרי לא היה רוצה אותה.

ככל שהוא מכיר יותר את הנקודה המדויקת אליה הוא מכוון, כך יקל עליו שרטוט מפת דרך!

איש חכם מאוד פעם אמר "כל דבר, עד כמה שהוא ברשותו, שואף להמשיך בקיומו" (שפינוזה). אם אנו לוקחים טענה זו כאכסיומה, הריי שתכלית האדם היא המשך קיומו (השרדות).
לפי הגיון זה לאדם "שלם" אין מה לחפש עוד בעולם והצעד הלוגי היחיד הבא יהיה לשים קץ לחייו.

וטו

בהחלט. אדם צריך להכיר את עצמו ולהגדיר את האופקים שלו. כפי שכתב הרב וולבה, אין התקדמות ללא תיכנון. אין עליה בהסח הדעת.
אבל התקדמות זו היא ענין אינדיבידואלי. כמובן, כאשר אנשים עומדים פחות או יותר על אותה רמה, ויש חפיפה בין האופקים שלהם, ניתן להשוות את השאיפות ולדון בצורות עליה. בישיבות, נועדו לשם כך ה"ועדים".
יתכן שבאמת יש אפשרות ליצור מעין ועד וירטואלי. אם כי, כמובן, יש נושאים רבים שאי אפשר לדון בהם בכתב אלא בעל פה, או שבכלל ניתן לדון בהם ברמיזה בלבד.
אם מיגבלות אלו לא יפריעו לשירטוט דיוקן שאיפותינו, ניתן לחזור אל שאלת בוגי, עם הבנה זו, ולנסות לענות עליה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

פאם פאטאל

עובדת היות בני אדם מוסרים את חייהם למען מטרותיהם, סותרת את הנחת ההישרדות כתכלית.

בפורום זה, באשכול ההפלות ובאשכול זיקת שכל למוסר כבר נידונו תיאוריות אלו.

להבהרה, הנה את שנכתב ב'חיי חכם ללא התקדמות':
המטרה הראשונה אינה לחיות, אלא להתאים להווה, גם אם יש למות על כך.
המטרה השניה (המשרתת את הראשונה) היא לחיות בצורה המתאימה.
המטרה השלישית (את השניה וממילא הראשונה) היא ללמוד איך לחיות בצורה המתאימה.

השאלה היא למה מכוונים מלכתחילה כשמנסים לצייר "אדם שלם".

1. האם אנו מכוונים לציור סטאטי של מי שכבר סיים להתקדם ואינו מתקדם עוד, כתמונה "קפואה" של דמות שתקרא שלמה?
2. או שמנסים לכוון להגדרה של פסיעה בדרך מסוימת שהנמצא בה, והמצליח ליישם אותה בשלמות יקרא "שלם" שעושה (בפועל באותו זמן, כי ברגע הבא יכולה נאמנותו להשתנות), את אשר הכרתו הרחבה מחייבת.

אין משמעות למושג: "אדם שלם" אם מתכוונים למצב סטאטי שאליו הגיע מישהו ואז נקרא שלם. מצב זה הוא מות, ואין לנו בו דבר עד 120.

לא לחינם פתחת בוגי, בדברי רבי "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם". החיים הם דרך. אין לנו ידע או דמיון של מצב אחר. איננו מכירים מצב של חוסר פוטנציאל להתקדמות. איננו מכירים מצב שבו קפא הזמן מלכת, ואז לא מזומנים דברים, ויכול מישהו להקרא "שלם" סטאטי. כל נסיון כזה הוא דמיון שוא.

האדם ה"שלם" הוא ה"אוביקטיבי". זה השופט בכל עת- כולל ההכרה שהוא צריך מעשים מרובים מחכמה או לערוך שאלת חכם. אך אין זה מצב של "שלם סטאטי", כי האוביקטיביות מתייחסת תמיד לתהליך הידיעה, ולבחירות מחודשות, תוך התקדמות.

וכאן ישנה משמעות לקרוא למישהו "שלם", אך רק בהתייחסנו לכך ששלמותו היא יחסית לנקודת הפתיחה שלו, לזוית ראייתו הנוכחית, ולמגוון יכוליותיו הזמינות.

לכן,יהיו לה הרבה פנים, כמספר המצליחים בכך.

המכנה המשותף לכל אותם פנים הוא שהיחיד עסקינן יהיה (בפעל) מכוון למחשבה ופעולה שיהיו בהקשר ידע הרחב ביותר האפשרי לו, בין אם הוא חכם גדול או מנקה רחובות פשוט שכל אחד מהם, בעולמו עשוי "לראות מסוף העולם ועד סופו", שמשמעו להתחשב בכל הידע שלך.

וגם זה שיזכה לראות "מסוף העולם ועד סופו" לא סיים, שלא עליו המלאכה לגמור, שהרי ידיעתו מתפתחת ומתפתחת, ולו רק עקב הזמן שממשיך ללכת.

באשכול מהו אוביקטיבי, הבאתי מאמר ארוך, שלע"ד מתייחס לנקודה זו במדויק. ולאחריו שאלתי שאלה המסתעפת ממנו. ווטו ומימוני, אשמח מאד לתגובותיכם גם שם שלא עלי המלאכה.....וגו'.

אני מצטרף לאור...

תרמית הנזיר

בכתבה בעיתון נשיונל ג'אוגרפיק תואר נזיר הודי. הוא חי ללא רכוש וללא בגדים, נזהר שלא לפגוע בבני אדם או בחיות כמו נמלים. הכל 'קטן' עליו, הוא יושב לו ערום כביום הוולדו, נהנה מהטבע, על פי עדות עצמו הוא שולט ביצריו וכל היום מטפח את סבלנותו.

שאלתי את עצמי האם אותו נזיר הגיע להיות כליל השלמות? האם גם אני שואף לזאת?

לאחר זמן מה הבנתי את ה'קטש'.
תהיתי מה היה קורה אם מישהו ממשפחתו של אותו נזיר היה חולה והוא היה צריך ללבוש חליפה, ללמוד מחשבים ולהתחיל לעבוד בכדי להשיג כסף עבור תרופה לאותו חולה.
התשובה היתה ברורה כשמש. הוא לא היה עושה זאת. הוא נזיר כי נח לו להיות נזיר.

לעומתו, האדם השלם הקורא בשם השם לא מחויב לשום דבר מסוים. אם מה שראוי לו להיות הוא נזיר אז הוא יהיה נזיר, אם מה שראוי לו להיות הוא איש קריירה אז הוא יהיה איש קריירה כאשר הוא מסוגל להחליף בין התפקידים בהתאם למה שמתבקש ממנו על ידי המציאות, קרי על ידי השם.

אולי ניתן לומר כי הנסיון להגדיר את האדם השלם בתור אופי מסוים סותר את מהותו.
אין לו מהות מסוימת אלא הוא תמיד נענה למצב המסוים בו הוא נתון. עליו להיות מסוגל להיות אח רחמן ובתקופה אחרת להיות מסוגל להרוג וכו' הכל על פי מה שמתבקש ממנו.


תוקן על ידי - רוני_גרין - 10/13/2002 5:13:03 PM

בוגי,

כנראה שגם שקספיר התחבט בשאלת השלימות, והיה מודע לדרך הישרה שבה ראוי שאדם ילך בה, אך את מסקנותיו הוא הטיב להביע במחזה המלט, (מערכה שלישית, תמונה ראשונה) כשהמסקנה שהוא מגיע אליה היא שאדם לעולם לא יכול להגיע לשלימות:
"גם אם נרבה להרכיב מדות טובות בגזענו העתיק, הלא יעמד בו טעמו הראשון"
" הנה אני- מדה בינונית של ישר יש בי, ואף על פי כן יכולני להרשיע את עצמי בדברים אשר טוב לי שלא נולדתי משנולדתי. בעל גאווה גדול אני, נוקם ונוטר ורודף גדולות, והתועבות שבלבי רבות הן מכח מחשבותי להכילן, ומכח דמיוני לשוות להן צורה, ומעיתותי לעשותן. ומה בצע לאנשים אשר כמוני(= המין האנושי)להתלבט בין שמים לארץ? מנוולים גמורים כולנו, אל תאמיני לאיש מאיתנו"


"שיויתי ה' נגדי תמיד" זה מצב שבו היה נתון דוד המלך ? או שאולי אפשר להבינה כשאיפה שדוד המלך ייחל לה?

קראתי אך מלמעלה [הרי אני ממהר....]

מיימוני וכולם
האדם השלם הוא הקרוב מאד מאד למצב הבא:
מגיב כל פעם כמו שצריך איך שצריך ומתי שצריך. כמובן גם חושב איך וכו' שצריך.
לסיכום: מה איך ובאיזה הקשר.

מיימוני היקר אינני מבין מה אינך מבין.

הרמב"ם כבר כתב שכל אדם יכול להגיע לדרגת משה רבינו עליו השלום.

נעלה ונצליח
כל טוב

פרשת השבוע העלתה לי שאלה בקשר להגדרתם של אור ורוני את האדם השלם או "המשתלם" (משתלם בדרכו לעליה). התורה מאריכה בסיפור מעשיהם של האבות גם כדי ללמדנו מוסר ודרך ארץ, ואכן אנו לומדים מאברהם אבינו על מידת החסד. מדת החסד של אברהם אבינו התבטאה בכך שהוא לא הסתפק במתן חסד לפונים אליו או לנצרכים ידועים, אלא הוא חיפש לגמול חסדים ולהכניס אורחים. כשלא היו אורחים הוא הצטער על כך עד שהשם שלח לו את שלושת המלאכים.
הייתי רוצה להדגיש שתי נקודות האחת היא החיפוש לגמול חסדים והשניה היא ההצטערות שאין לו אורחים. הרי לפי התיאור של אור ורוני וגם יהוסף האדם השלם הוא זה שנענה למצבים שהמציאות מזמנת לו (אפשר גם לכנותו האדם המתמודד), איך זה מסתדר אם החיפוש וההצטערות? האם בכל זאת דמותו "המתערבת" לא רק "המגיב" (כמה איך ומתי) של אברהם אבינו מראה לנו פתח של שלמות?


לא יכול להיות שיקול דעת
כאשר אין דעת

ינטל,

בפרשה לא כתוב ויחפש, אלא וירא וירץ.

בכל אופן גם אם נאמר שחיפש, א. אין התורה מספרת רק דברים חיוביים, אלא גם רגישויות יתר של אבות האומה [ראי רש"ר בנוגע לירידת אברם מצרימה מפני הרעב]. ב. ייתכן שלפי מדרגתו כה חי את חסרונות המציאות שמה שעבורנו זה "חיפוש", עבורו זה היה נתון קיים תמידי [constant]במודעותו שלא ניתן להשאיר חסרונות במציאות. נגיד מי שראה איך שנמר קורע את גרונו של עז, ניתן להבין שתצמח בו הנטייה להרוג את כל הנמרים היפים, מאחר ונחשבים ל"רודף" [כל שלא ניתן לחנכם לאכול רק מנבילות או מן מן הצומח].

וטו

הגדרת את האדם השלם בין היתר כמי ש'דעתו קדמה תמיד לבחירתו'.

יש להרחיב על כך, שלא רק ששם את דעתו ומקפיד על כל דבר קטן כמו לסגור את הדלת בשקט גם אם יש חשש רחוק שזה עלול להפריע וכדומה שזה אמנם תנאי הכרחי לגדלות, אופ סליחה בוגי - לשלימות, אבל ישנה עוד נקודה.

כאשר האדם עומד לפני כל בחירה הדורשת שיקולים ולו בחירה פשוטה, יש לו צד להילחץ לביצועה שלכן גם אם הוא מקדים את דעתו לבחירתו, אין הוא משהה את דעתו מספיק והוא ממהר להחליט. נראה שיש לאדם להשהות את דעתו לפני כל בחירה עד שהכיוון הנכון של הבחירה תבוא מ'א-ליו'... (כפי שרגילים להדגיש כאן).

לאחרונה הלכתי לקנות מתנה והיה קשה לי לבחור בין שני פריטים. היה נראה לי שהזול יותר היה דווקא יותר יפה ולא פחות טוב, אבל לא הייתי בטוחה שהמחיר לא עיוות את האוביקטיביות שלי. לכן שקלתי במתינות הלוך וחזור, עד שהתיישב הכיוון בלבי ורק אז החלטתי בהצלחה.

לא מתכוונת להיות דוגמא לאדם שלם, אבל כאשר ספיקות של שיקולים נמסים לאט לאט מ'א-ליהם' והכיוון הנכון מתבהר מ'א-ליו' (בדומה לתמונות סירטוני פרסומת וכו') עד שהוא ברור לגמרי, זו בהחלט תחושה של שלימות הראויה לאדם שלם.

השלם:
יש לו זמן
סבלנות
מרץ
כושר הסברה וקליטה
......