| נשלח ב-11/11/2006 20:01 |
 |
| |
מה להם ולצרה הזאת
מיודענו משכבר , אהרן רוז , פירסם מאמר בהארץ על משמעותיו העמוקות יותר של המאבק החרדי במצעד הגאוה . יש שם דברים מעניינים הראויים להידון כאן , לכן אני מעתיק את המאמר לכאן. בהודעתי הבאה אביא את הערותי/רעיונותי/הסתייגויותי .
| מה להם ולצרה הזאת |
 |
| מאת אהרון רוז |
|
| מה לחרדים ולמצעד הגאווה? ממתי הם מנהלים מאבק על צביונה היהודי של "לא מדינתם"? או שיש כאן סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות |
|
|
|
|
 |
|
מאה שערים, השבוע. החרדים רק יפסידו |
|
|
תצלום: תומר אפלבאום / באובאו |
|
|
מצעד הגאווה מעמיד את המנהיגות החרדית בפני דילמה ישנה, אבל בצורות ובעוצמות שהם לא רגילים אליהן: מהו המחיר שהחרדים מוכנים לשלם עבור מלחמה על סמליה היהודיים של מדינת ישראל? הרי אין חשש שהצועדים יפגעו בצורה כלשהי באינטרסים החרדיים הקיומיים - תקציבים או גיוס בני ישיבות - אלא בסמליה היהודיים של ירושלים. יש גם חיסרון בולט: המאבק יחשוף את הילדים החרדים, שגדלים בחוסר ידע מוחלט בתחום המיני, לעובדת קיומו של המצעד.
בעיתונות החרדית ובפורומים החרדיים ברשת מתנהלים בחודשים האחרונים דיונים עירניים סביב הרווח והמחיר שכרוכים במאבק נגד המצעד. התקשורת החילונית לא ערה לדיונים האלה. התקשורת החילונית מניחה שהחרדים מנסים - באמצעות חקיקה אם אפשר ואם לא אז באמצעים אחרים - לכפות אורחות חיים על הרוב החילוני. אך הדברים אינם פשוטים כלל וכלל. החרדים מבדילים את עצמם מעמיתיהם הדתיים-ציונים בשאלת היחס ליהדותה של מדינת ישראל. בעוד הדתיים-ציונים רואים את ישראל כ"מימוש" של תקוות בנות 2,000 שנה, החרדים רואים במדינה "חילול" של תקוות בנות 2,000 שנה. במלים אחרות, את החרדים לא מעניין איך תנהל המדינה הציונית את חייה.
בניגוד לדתיים-ציונים, שמחויבים להשתלבות בחברה הישראלית, החרדים רואים את עצמם כנמצאים ב"גלות בין יהודים" או ב"גלות בארץ הקודש". החרדים מסרבים להכיר בלגיטימיות של זהות יהודית-חילונית. נטייתם של החרדים להיאבק על חקיקה דתית, במדינה אותה הם אינם מחשיבים כיהודית, לא מובנת מאליה. יותר מכך, היא מהווה סוג של סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות.
החקיקה הדתית מציבה אתגר אידיאולוגי קשה בפני החרדים. כשהחקיקה הדתית מצליחה, העיתונאים החרדים טופחים על שכמם של חברי הכנסת החרדים. אבל כשהעניינים מסתבכים מתגלה מבוכה לא קלה.
דוגמה לסיבוכים האידיאולוגיים שהמעורבות החרדית בסמליה של מדינת ישראל גורמת לחרדים אפשר למצוא בפרשת להקת "בת שבע", אולי מקרה הכפייה החרדית הזכור ביותר מהשנים האחרונות. הצלחת החרדים לצנזר את לבושה של להקת המחול בחגיגות היובל למדינת ישראל עוררה גלי זעם ותסכול מצד החילונים. אבל גם במקרה זה, התקשורת החילונית לא היתה מודעת לגלי הביקורת שהאירוע עורר בקרב החרדים.
הסערה שפרצה בציבור החילוני בעקבות האירוע מצאה את החרדים ללא יכולת להסביר לעצמם, מה להם ולצרה הזאת. למה אכפת לחרדים באיזה לבוש מופיעה להקת מחול זו או אחרת בחגיגות העצמאות של לא-מדינתם? זה הרי התפקיד המסורתי של ה"מזרוחניקים" (כינוי מזלזל לבני החברה הדתית-ציונית) התמימים שמאמינים שמדינת ישראל היא מדינה יהודית.
חוסר היכולת של מעצבי האידיאולוגיה החרדית להסביר לצאן מרעיתם את חשיבות המאבק על צביונה היהודי של המדינה חושף את העובדה שיש כאן סטייה מאידיאולוגיית ההתבדלות. מתברר שהתודעה של שותפות גורל מובילה לתחושת אכפתיות עמוקה כלפי האחים הטועים. אכפתיות שמכריעה את האידיאולוגיה הנוקשה השואפת להגן על החרדים באמצעות התבדלות מהרוב החילוני.
החקיקה הדתית מאפשרת לחרדים לא לראות את עצמם ככת מתבדלת, אלא כאחראים על יהדותו של עם ישראל בארצו. עם זאת, החקיקה הדתית, אף שהיא מהווה פרצה בהתבדלות האידיאולוגית, לא מפילה את חומות ההתבדלות החברתית. להיפך, היא מחזקת אותן: השנאה שהחקיקה הדתית מעוררת מצד החילונים מחזקת את החיץ החברתי הקיים.
יותר מש"הכפייה החרדית" אמורה לתקן מצב חיצוני כלשהו, היא משמשת כפורקן של צרכים זהותיים-פנימיים. הזעם שהכפייה החרדית מעוררת מצד החילונים מובן, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא מבטאת נסיגה מההתבדלות לטובת מעורבות גדולה יותר בחיים הישראליים.
סוגיית מצעד הגאווה מציגה שאלת האחריות החרדית לסמלים היהודיים של מדינת ישראל במלוא עוצמתה. בניגוד לחקיקה הדתית הרגילה, שאלת המחיר שתשלם החברה החרדית עולה באופן מיידי ומוחשי. המחיר של היחשפות ילדיהם לקיומם של הומוסקסואלים הוא כבד, אולי אפילו כבד מדי, בשביל החרדים.
טיול בשכונות החרדיות חושף את החשיבות האדירה שהחרדים מייחסים לחינוך. הילדים בחברה החרדית מסמלים את ההמשכיות היהודית ואת המחויבות לנצח היהודי, שהם מקור הכוח של החרדיות. המחויבות לחינוך מתבטאת בין השאר בשמירה קנאית על ריק מיני שבו גדלים הילדים. מניעת ידע מיני מהילדים היא אחת מיסודות החינוך החרדי.
המאבק הגלוי במצעד, שכולל מודעות רחוב והפגנות המוניות, יוביל להיחשפות של הילדים לתופעות שבימים כתיקונם החרדים יעשו הכל כדי להסתירן. זו הסיבה שגדולי התורה של מפלגת יהדות התורה עוד לא התבטאו פומבית בשאלת המצעד. אם הדבר היה תלוי רק בגדולי התורה, היו הרבנים מעדיפים לעבור על המצעד בשתיקה ולא לשלם את המחיר הכבד של חשיפת הילדים.
אבל בשנים האחרונות עובר הרחוב החרדי תהליכי ביזור הדרגתיים שלא מאפשרים להסתיר תופעות לא נוחות. הריבוי הדמוגרפי, הפורומים החרדיים באינטרנט שזוכים להשפעה גדולה אצל מקבלי ההחלטות, חוזרים בתשובה - כל אלו פורצים את הדרך למהלכים שבאים מלמטה ולא מלמעלה.
ההתנגדויות הקולניות ביותר למצעד נשמעות בעיקר מכיוונם של החוגים הקנאיים, בצירוף חברות-שוליים כמו ש"ס וחוזרים בתשובה. הזרם המרכזי החרדי העדיף עד היום להתעלם ככל האפשר. אך ברגע שנפרץ הסכר והשכונות החרדיות כוסו כבר במודעות, הנזק כבר נעשה. לכן גדלים הסיכויים שגדולי התורה יכריזו על מאבק גלוי במצעד.
יצעד המצעד או לא יצעד, החרדים יכולים רק להפסיד. גם אם ינצחו ויצליחו למנוע את המצעד, הנזק שנגרם מבחינתם לחינוך הילדים הוא חמור בהרבה משאלת קיום המצעד. בנוסף, בהתנגדותם למצעד הלכו החרדים עוד צעד בכיוון של הזדהות ואחריות ליהדותה החברה הישראלית.
אהרון רוז הוא בוגר ישיבת בעלזא ולומד כיום לתואר ראשון בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית |
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2006 23:04 |
|
| |
הבאתי את מאמרו של הרב מדן כראיה לכך כי המוחים על המצעד עושים זאת מתוך ציונות. וזו גם גם הפניה של הרב מדן לחרדים.
תוקן על ידי צרפרף ב- 13/11/2006 23:08:00
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2006 23:13 |
|
| |
ציונות? איפה יש כאן ציונות? הרב מדן מזכיר את במות התופת בגי בן הינם ועוד מעשים כדוגמתם. האם זה שייך לציונות? הוא מדבר אמנם מעט על בג"צ השואף לבטל את זהותה הלאומית של המדינה, אולם זה מהצד שלו. בפנייה לחרדים הוא מדבר אך ורק על חילולה של עיר הקודש. הוא מדבר (ולא רק כאן) על שיתוף פעולה בין הציבור ה"סרוג" לציבור ה"שחור" נגד השולטים במדינה.
לא ציוניזציה של החרדים, אלא חרדיזציה של הדת"לים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 07:25 |
|
| |
הפרעתוני,
הוצאת לי את המילים מהמקלדת!
זה מאמר חרדי לעילא. איני מכירה את הרב מדן וייתכן כי המאמר "מתחרד" כדי להשיג את "קולות החרדים" בלבד, אבל גם אם כך הרי שמבחינתי הוא הצליח יפה מאוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 08:59 |
|
| |
"בשום אופן לא נוכל לערוך את ההפגנה הנדרשת בלא הציבור החרדי על מאות אלפיו "
אנחנו יראים פחות מהחרדים ? אנחנו הרבה יותר מהם, ראוי היה שנערוך את ההפגנה לבדנו ככוח היראים המוביל, אבל דא עקא, שאין לנו מאות אלפי כבשים ממושמעים , בדיעבד עלינו להיעזר בחרדים הצייתנים.
" יש להניח שבשל מספרם הם גם ינהיגו את ההפגנה".
עניין של כמות . < והרגעה עצמית. >
"אם לא נהיה שם יהיה טעם בטענת המקטרגים עלינו שאנו שוכבים על הארץ רק בנושא שלמות הארץ."
מה זה 'יהיה טעם' בטענת המקטרגים, ' מה יגידו', הנה עברנו מטיעונים של 'במות תופת ועבודת מולך' ל'מה יגידו' . הלו ?
"אם החרדים לא יהיו שם יהיה טעם בטענת המקטרגים עליהם שהם הולכים להפגנות הקשורות לכבוד הרבנים ותו לא"
מי טען טענה כזו ומתי ? ובכלל, המאמץ להשוות כוחות וטיעונים פתטי ומלאכותי. <מה גם שהרב מדן יודע שאיש מהחרדים לא קורא את מאמריו, אבל הוא משתכשך באשליה כאילו הוא 'הקול הקורא' המוביל מאבקי קודש. >
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 09:02 |
|
| |
לרב מדן יש תיזה שהחרדים הם בעלי הברית שלו.
לדעתי הוא טועה כי לא מעריך את מידת האופרניסטיות של התפיסה החרדית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 09:07 |
|
| |
בעל בעמיו,
והתפיסה הדת"לית אינה אופורטוניסטית?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 09:43 |
|
| |
בע"ב,
השאלה האם החרדים הם בעלי הברית של הרב מדן ו"קהילתו" הגדולה היא חשובה ועמוקה מדי, בכדי לפטור אותה בתשובה קלת דעת כ"החרדים הם אופורטוניסטים". אם אין כאן ברית אמיתית, זה בודאי לא בגלל שיש כאן ציבור אחד אידיאולוגי ואחר שהוא אופורטוניסט, אלא בגלל שיש כאן שתי אידיאולוגיות שונות ואולי מנוגדות.
אגב, בהמשך לשאלת הפרעתוני - האם אי אפשר להבין את מאמרו של הרב מדן וקריאתו אל החרדים, כסוג של אופורטוניזם בפני עצמו? הטיעונים שציטט קומר לעיל אינם מעידים על קול קורא "אידיאולוגי" דוקא...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 09:45 |
|
| |
אמשלום,
הרב מדן קורא לברית עם החרדים כבר זמן רב, לא כאופורטוניזם אלא כמהות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 10:00 |
|
| |
הפרעתוני,
ייתכן ואתה צודק, אין לי מושג. בשאלתי על האופציה של אופורטוניזם התייחסתי לנימוקים המופיעים במאמר, וייתכן שזו דרכו של מאמר בעיתון...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 11:13 |
|
| |
הפרעתוני ואמשלום.
כולנו אופוטוניסטים, אך החרדים הפכו זאת לדגל. כל היחס שלהם למדינה הוא אופורטוניסטי במובהק ואת זה הרב מדן לא מסוגל להפנים, כי כנראה הוא כל כך רחוק מתפיסה זו שאינו מסוגל להבינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 11:57 |
|
| |
שמרן,
אתה שוב מאכיל אותנו לוקשים?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 12:12 |
|
| |
.
ישבתי וכססתי צפורניים תוך שאני תמה:
איך שמרן ינסה הפעם, להחזיר את אהרון רוז לשולחן הדיונים הוירטואלי?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 14:04 |
|
| |
[פעם שמעתי את ג'קי לוי (או שמא עלי לכנותו, בהתאם למנהג המקום - "ההוגה ג'. לוי"), מביע שאט נפש מבית כנסת רפורמי אליו הזדמן בשבת אחת. הוא אמר בערך כך -
עם כל הכבוד לרפורמים ולשינויים שלהם, יש דברים שפשוט לא יעלו על הדעת, וגם אדם ליברלי ושוויוני לא יוכל לעכל אותם. הכיצד מרשים לעצמם אותם אלה המתקראים יהודים להגיש בבוקר שבת, במקום הקוגל הכבד והשמנוני שכולנו נושאים איתנו מבית סבתא, סלט של עלי חסה ועגבניות שרי?!...]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 14:24 |
|
| |
קודם כל, באמת לא יאומן.
שמעתי על אנשים שמלגלגים על יהדות הקיבה. צריך לקחת את הקוגל בפרופורציה, אבל יש בזה משהו.
געפילטע פיש הוא לא גורמה, אבל לשבת הו בהחלט מתאים.
|
|
|
|
|
