בארץ בה אני גר, מירוץ הסוסים הוא ספורט כה פופולארי, עד שיום המירוצים הראשי הוא יום חופש רשמי, כולם יודעים את יחוסם של הסוסים המתחרים, מי היו אבותיהם ואמותיהם, דודם ודודתם, סבם וזקנתם.
גם יחוסם של אנשים חשוב בעיני אנשים מחוגים שונים.
חשוב לדעת שפלוני הוא בן פלוני שהיה אחי אשתו של פלוני .
מה זה יחוס?
חברי ידעו לספר (כמובן בצחוק) על יחוסים בחסידות חב"ד:
משפחה מסויימת היא משפחה מיוחסת, מפני שאבות המשפחה הטילו את מימיהם בעיר נעוויל.
גם זה יחוס. לא כל אחד זכה לעשות זאת.
יחוס הוא מה שחשוב לאנשים.
היחוס היה אבן פינה בקרב הציבור החסידי, והוא עדיין פופלרי ביניהם, אם היה רבי במשפחתך אז אתה חשוב. הזמן הארוך שעבר מאז יסוד תנועת החסידות, איפשר ליותר אנשים להיות מיוחסים וחשובים.
מהחסידות התברגה חשיבות ה"יחוס" לאט ובבטחה, לתוך הציבור הליטאי. כיום שווה "יחוס טוב" טוב, הרבה כסף בעת שידוך.
מעשה שידעתי על יחוס בקרב החסידים.
מעשה בשני אחים ממשפחה מזרוחניקית סטנדרטית.
האח שהכרתי, עבר את "כל המסלול", הוא התחיל בחינוך ממ"ד, המשיך בישיבה תיכונית "בני עקיבא", עשה את שירותו הצבאי הסדיר בגדוד חמישים, היה בצבא קבע- מג"ד בצנחנים, בגר מהאוניברסיטה העברית תואר שני או שלישי, הגון וירא שמים.
כל זה כנראה אינו יחוס.
לאחיו "נדפק השכל" באיזהו שהוא שלב מוקדם בחייו, והוא הצטרף לחסידות סטמר, שם עלה לגדולה, בעוד שהוא "שוכח" ומשכיח את עברו.
כשבתו השתדכה לבנו של חסיד שלו "יחוס אדמו"רי", התעוררה אצלו הבעיה: מה לעשות? אין לו יחוס! ולא יתכן שיחוסו יהיה פחות מזה של המחותן.
מה הוא עשה?
לדברי האח ה"סרוג", הוא מצא פתרון פשוט ויעיל, איך להשתוות ברמת היחוס ל"מחותן":
בהזמנה לחתונה הוא הדביק לעצמו "יחוסים", וממשפחה "רגילה" הוא הפך למשפחה אדמו"רית מדור דור, רבי אחרי רבי, עד לבעש"ט.
האח ה"מזרוחניק" סיפר לי, שהוא שאל את אחיו:
האם אני ילד מאומץ? המשפחתו שבהזמנה, אינה משפחתי, ואינה אפילו אפילו קרובה למשפחה בה גדלתי!
_________
אין סכק שלאנשים חשוב היחוס. אך השאלה היא למה? ועד כמה?
כעיקרון, אני לא מוכן לכבד אדם, רק מפני שסבא שלו היה חשוב, איך זה אצלכם?
לי חשוב האדם העומד לפני, ולא סבו שהתולעים גמרו לסעוד עליו לפני יותר מחמישים שנה.
עבורי, חשיבות היחוס היא לא יותר מהתקווה, שכאשר האדם גדל ב"בית טוב", הוא גם קיבל "חינוך טוב, ובאם הדבר הוא כן, כי אז היה על ה"יחוס" להתחיל ולהסתיים במשפחה בה גדל, והשפעת בית הוריהם, ולא במי שהוא והם כלל לא הכירו ולא היתה לו כל השפעה עליהם.
כיצד משפיע אדם שמת לפני יובל שנים?
האם ייתכן שאדם הוא כמו סוס מירוצים, שהנצחונות במירוצים מורים שיש לו גנים "יותר טובים".
______________
היחוס לא היה חשוב לאברהם אבינו:
"... אילו מת בהר המוריה לא היה מת בלא בנים עכשיו מה אעשה אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות וכי מה איכפת לי מיוחסים".( בראשית רבה (וילנא) פרשה נז ד"ה ג).
לכאורה מצאנו בתלמוד הענקת חשיבות ל"יחוס", אף אם הוא במרחק של עשר דורות.
כשהגמרא בברכות דף כז עמוד ב, מספרת שלאחרי שרבן גמליאל הודח מתפקידו, הם דנו במי שימלא את מקומו, המועמדים היו רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה:
"...נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה, דלית ליה זכות אבות; אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא... והוא עשירי לעזרא - דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה....". (ברכות דף כז עמוד ב).
לרבי עקיבא לא היה יחוס
לרבי אליעזר בן עזריה היה יחוס-הוא היה עשר דורות מעזרא.
אלא שנשאלת השאלה:
איך אפשר למנות אדם לתפקיד ציבורי רק בגלל שלפני עשר דורות היה אדם חשוב במשפחתו, ולא את האדם המתאים לתפקיד, שבמקרה שלנו היה זה רבי עקיבא, רק מפני שלרבי עקיבא לא היה יחוס?
שאלה זו הביאה את הנימוקי יוסף לכתוב:
"הדרך השמיני, למדנו שהמינוי והמעלה ראוי לאדם בעבור החכמה ולא מפני היחס והמשפחה, שהרי רצו למנות את רבי עקיבא, ולא נמנעו אלא מפני שלא יענש, גם כי היה שם אליעזר בן עזריה שהיה חכם, והוה ליה זכות אבות, ונראה, שמפני יתרון חכמה, רצו למנות את רבי עקיבא תחילה".
יש המוכיחים מגמרא זו, שבה נאמר, שלא היה לו לרבי עקיבא זכות אבות, שאביו היה גר, (בעיד אמו היתה מישראל-ראו סדר הדורות בערכו), וכמ"ש ה רשב"ץ ב"מגן אבות" על מסכת אבות (פרק ג משנה יז):
"רבי עקיבא היה מקהל גרים, שהרי יוסף אביו היה גר, כמו שנזכר בפרק תפלת השחר (דף כז עמוד ב), שלא היה לו זכות אבות".
ושאילתי:
איך משמע משם שאביו היה גר, והרי "זכות אבות" יכולה להתייחס גם לעשר דורות, וכפי שמצינו שם ברבי אליעזר בן עזריה?
_________
כשם שיש הזוכרים יחוס טוב, כך יש הזוכרים "יחוס" רע, כל אחד מכם בטח שמע, על שמונעים מילדי "בעלי תשובה" להרשם בבתי ספר חרדים.
יש להם "יחוס שלילי".
כנראה שזה לא מ"רשעות", אלא בגלל שכך היא "דעת תורה".
בספר "ישיב משה", (עמוד רמ"ב שאלה ג), מספר הרב משה טורצקי שכשהרב אלישיב נשאל:
"שאלו אותי אם חברי הוא בעל תשובה-בנוגע לשידוך- מה היה עלי להשיב?".
הוא השיב:
"מחוייבים להגיד האמת , שזה דבר שחוששים לו העולם, שמא יחזור לסורו, אע"פ שעכשיו הוא חזק מאוד, ובמקרה כזה לא משיבים לא ידענא!".
למה מחוייבים?
כי כך פסקה "דעת תורה", למרות שהגמרא (מציעא דף נח עמוד ב) כתבה:
"אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים".
המשך המאמר בגמרא הוא התייחסות לבן גרים:
"אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר וגר לא תונה ולא תלחצנו".
שאלה:
והרי בן גרים אינו גר, וכיצד יש להבין את הפסוק הזה כמתייחס לבן הגרים, ולא לגר וגיורת עצמם.
האם לגר או לגיורת מותר לומר זכרו מעשיכם?
אם בעל תשובה הוא "דפקט", העובדה שפלוני או פלונית הם גרים לא צריכה להפריע לשידוך.
למה שזה יפריע, אם זה לא הפריע ליהושע לשאת את רחב, והיה מספיק טוב לעם ישראל שממשפחתה של גיורת יצא דוד המלך, ולא הפריע לר"ע לשאת גיורת. (עבודה זרה דף כ עמוד א).
יש שכותבים שזה לא הפריע להם כי זה היה ברוה"ק. (היעב"ץ ברכות דף ח עמוד ב).
את הגרים יש לאהוב:
"אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצות עשה, אחת מפני שהוא בכלל ריעים ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה ואהבתם את הגר, צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך הקב"ה עצמו אוהב גרים שנאמר ואוהב גר. (רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ד).
לאהוב אותם אך לא להתאהב בהן. לאהוב אותם מבלי להאמין בהם:
לפי הפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כח:
"ואין מאמינין בגר עד שבעה דורות".
לפי התלמוד ירושלמי, הוריות פרק ג ה"ה:
"אמר רבי יוחנן אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור".
למחבר ה"פסיקתא רבתי" (איש שלום פיסקא כב - י' הדברות פ' תנינותא), והאור זרוע ח"א - הלכות תפילין סימן תקלא לא הספיקו ששה עשר דורות דורות והם העלו את מספר הדורות ל-22:
"מכאן אמרו אל תאמין בגר עד עשרים ושתים דורות".
למחבר ה"מדרש זוטא" (רות (בובר) פרשה א ד"ה [יב]), לא הספיקו גם 22 דורות, והוא הוסיף עוד שתיים:
"אמר ר' חייא אל תאמין בגר עד כ"ד דורות שהוא תופש שאורו".
וכך הוא גם ברד"ק רד"ק ירמיהו פרק מא פסוק א, ובילקוט שמעוני רות רמז תרא
"ואמרו אל תאמן בגר עד כ"ד דורות".
אלא ש"כולם מתים על גיורת":
"מפני מה הכל קופצים לישא את הגיורת". (תוספתא מסכת הוריות (צוקרמאנדל) פרק ב הלכה יא).
"מפני מה הכל רצין אחר הגיורת" (תלמוד ירושלמי, הוריות פרק ג ה"ה,תלמוד בבלי הוריות דף יג עמוד א).
במהרש"א (הוריות שם):
"רצין מלשון ריצה ממש ור"ל שהכל רצין וחפצין לישא גיורת אפילו יותר מישראלית ..".
למה כולם רצים אחרי הגיורת אם אין אמונה בגר?
בספר חסידים (מרגליות) סימן שעז כתב:
"כל שיש לו לב טוב ולוקח גיורת שיש לה לב טוב וצנועים וגומלי חסדים ונעימים במשא ומתן מוטב להתחתן בזרעם מלהתחתן בזרע ישראל שאין בהם אלה המדות לפי שהזרע של גר יהיו צדיקים וטובים".
גם ר"מ פיינשטיין מתייחס בשו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן עא לשאלת הנישואין עם גיורת, והוא כותב:
"ולישא גיורת אם היא גיורת לשם שמים ליכא שום איסור ומפורש בגמ' הוריות דף י"ג ע"א שאלו תלמידיו את ראבר"צ מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת, עכ"פ נאמר לשון הכל רצין שמשמע שליכא שום איסור ושום חשש אבל ודאי כשהיא ראויה להוליד בנים טוב ליקח יותר בת ישראל שהרי הבנים דומין לאחי האם, אבל ודאי לאחד שרוצה לישא גיורת צריך לבדוק הרבה לידע מאיזה טעם נתגיירה".
ומה אם גם אחיה התגייר?
בקובץ "מבקשי תורה", (קובץ כז עמוד כח) מובא שבספר "משולחנו של רבינו מרן "אבי העזרי", עמוד קנ"ב מסופר, שהרב ש"ך נשאל אודות הצעת שידוך של גיורת, שנולדה לאם גויה מאביה היהודי, וכשהוא חזר בתשובה הוא גיירה, ועתה היא תלמידת סמינר מצויינת, אלא שמפקפקים לעשות שידוך עמה מפני שהיא גיורת. והוא השיב:
"שאינו מבין את השאלה, וברור לו שאין שום חסרון בכך, והוסיף: תאמינו לי שהייתי ממליץ לכל אחד לקחת שידוך כזה, אם השידוך ראוי ומוצלח, כי גר אין זה חסרון כלל, אדרבא, התורה מחייבת אותנו "ואהבתם את הגר", ויודעים אנו שגר הוא יהודי כשר וטהור".
עולם הפוך אני רואה
