פלומה של קרח / שירה

התשמע, בן אדם,

סיפור מבעית נורא,

אשר סיפר כפור הליל

אל שחור העלטה,

אשר סיפר מטאור רחוק

בהיבלעו אל האופל בדהרה,

אשר סיפרו בשדות,

הינשופים שורקי הבעתה.

הם סיפרו סיפור

על ההוא ועל רעהו,

אלו שהחיים שכחום

וגם המות לא זכרם,

על נוודים שנודדים,

בין יאוש למשנהו,

על צללי אנוש,

אשר אבד תארם.

ומספר הכפור לעלטה,

על איש בגשם רטוב,

ששכב על ספסל בגן,

כיסהו קרח כמו שמיכה.

איש רטוב שוכב,

פלומה של קרח כמו פוך,

תגיד, שאל, מה הנך חולם,

תחת הקרח שלגופך.

ומספר המטאור לאופל,

חלומו של איש רטוב,

מספר שהוא חולם

חלומות של שטות.

על פרוסת לחם דקה,

טבולה בזהב טהור,

על פיסת סבון,

שסיגיה כסף ועץ חטוב.

חולם על תקוה נסתרת,

יודע שזו תהיה אכזבה נוספת

וממשיך לחלום,

לקול שריקות הינשופים,

שריקות הבעתה והעצב,

המספרות על התופת

הבוערת תחת הקרח

ובין חלומות טרופים.

ומספרים הם

הכפור

והמטאור

והינשופים,

את סיפור החיים;

מספרים -

ונשבר קולם כמו לב,

אל המראה הזה -

איש רטוב שוכב,

על ספסל בגן,

חולם חלומות של שטות,

מעליו,

פלומה של קרח,

כמו פוך - - -



ראה עוד: http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=2029458

הן ראית,*:namespace prefix = o />

את הענן ההוא,

הנקשר בשמי לילך,

הנתלה כמו ירח

כהה, קודר,

על פני הלילה.

הן ידעת,

את הטעם המר ההוא,

העולה כמו אבק

מתחת יום

נחבט אל סף

ליל נרדף.

הלא תדע,

אם לא ראית,

הלא תראה,

אם לא ידעת.

הברחת,

מקיר יומך המתמוטט

כמו גל אבנים

ומחשבות

כופה הר של הרהורים

כגיגית על חדרי לבבך.

הנשטפת,

בדמעה ההיא,

היבשה,

הנכבשת

בין קפלי חלומותיך.

הלא תישטף,

אם לא ברחת,

הלא תברח,

אם לא נשטפת.

וכשנרדמת,

לזמן לא רב,

אחרי קרב

נואש, אחרון,

באכזבה

החרותה מול עיניך.

הלא נטרפת

בתנומתך,

מקול פנימי,

עיקש,

קורא מנשמתך

אל תוך הלילה.

הלא תיטרף,

אם לא נרדמת,

הלא תירדם,

אם לא נטרפת.

- הלא תירדם,

אם לא נרדמת - - -

על ספסל בגן,

חולם חלומות של שטות,,,,

תוקן על ידי riv ב- 29/11/2006 23:49:05