| נשלח ב-16/12/2006 22:44 |
 |
| |
על הנמקות רציונליות לחזרה בשאלה \ בתשובה
בעוברי על התגובות שהופיעו באשכולות שעסקו בסרטה הדוקומנטרי של קרנית מנדל, הן בפורומינו והן בפורומים השכנים, ראיתי מספר תגובות שעסקו בהיבט הפסיכולוגי של החזרה בשאלה.
ברצוני להתייחס לנקודה שהועלתה בוואריאציות שונות, והיא הטענה שלמרות ההנמקה הרציונלית, חזרתו בתשובה של האב היוותה בעיקרה תגובה לאי סיפוק חברתי או רגשי.
כדוד החורג (האבות החוקיים הינם זיסר ורובי הקברנים המקאברים מספרו של חיים באר - עת הזמיר שטבעו את המשפט האלמותי ''אלעס איסט פסיכולוגייע'') של אסכולת אלעס איסט סוציולוגייע, אני האחרון שימנע מדיון מסוג הזה החביב עלי עד מאוד, שלענ''ד ניתן גם להרחיבו לכיוון השני החל מהצורך הנפשי לטעון טענות פסיכולוגיסטיות מסוג זה, וכלה בפסיכולוגיה של המחזירים בתשובה \ בשאלה. כמו כן, ניתן להרחיב על היחס בין סיפוק רגשי בקונסטולציה חברתית ותרבותית נתונה לבין שינוי תפיסת עולם, שינוי חד באורח חיים, ומעבר בין תרבויות. ועדיין לא נגענו ביחסי הגומלין שבין צרכים נפשיים (''נגיעס'') לבין הנמקה רציונלית.
אבקש ברשות הלומדים דמתא להסיט את הדיון הפסיכולוגי בנגיעס לעבר הנימה הביקורתית שנשמעה מבין השורות על ישרותו, על הלגיטימיות של החלטתו ובעיקר הטלת ספק באמינותו (רצינותו ואמונתו בנימוקו).
בחלק מהמקרים ההנמקות הרציונליות המושמעות בפי מתבגרים המופיעים בתקשורת, אינם נשמעים בדיוק כיצוג אמין של עמדה רציונלית מנומקת ומבוססת (''כבר בגיל 8 שאלתי את הרעבע בחיידר שאלות על אלוהים ועל אמיתות סיפורי המקרא והוא בתורו הכה אותו במקלו והשתיק את לשוני, אך לא את הרציונל הבועט שלי'' - ובאוזני שמעתי על הטיעון מחברת ילדות שעד לחזרתה בשאלה שמענו מפיה בעיקר תובנות על אי הצדק שבחלוקת במבה לא שוויונית). והדבר נכון לגבי חוזרים בתשובה וחוזרים בשאלה במידה שווה.
מבלי להדרש לשאלה מהם האחוזים המדוייקים של הטינייגרים הנ''ל ורמת ההתפלגות בין החוזרים בתשובה והחוזרים בשאלה, ברצוני להצביע על האנומליה הבאה לידי ביטוי בגישה הנוהגת איפה ואיפה והמציבה סטנדרטים שונים ביחס לתודעה הרציונלית ורמת ההנמקה הנדרשת לאלו המצויים בגבולות הדת וזאת הנדרשת לעוזביה.
החברה החרדית מצד אחד מעלה על נס את האמונה התמימה שתחילתה ויסודה במיתולוגיה אינפנטילית והנעצרת בשלב ההתפתחות הרומנטי ללא ההתקדמות המתבקשת והטבעית לשלב הרציונלי, אך מצד שני דורשת מכל טייניגר זב חוטם הרוצה לחצות את הקווים לחבר מחדש את ביקורת התבונה הטהורה, או לפחות להשתיל את לשונו של הרב נוייגרשל.
כאשר ההנמקה בתוככי הקוים מבוססת על אמונת חכמים ועל ה''אמת שבלב'', אזי לא ניתן להלין על החוזרים בשאלה ולתבוע מהם הנמקות רציונליות.
תודעה דתית המוזנת בלעדית מתחושת חמימות, נוסטלגיה, משפחתיות, סמלים תרבותיים, ובעיקר תחושת בעלות אקסלוסיבית על צדק, בהחלט יכולה להיפגע ממה שנתפס כביטוי של אי צדק משווע והעדר חום.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2006 23:06 |
|
| |
ברו"ש רג"ס,
אולי צריך להגדיר יותר באיזה רמה צריכות להיות ההנמקות, הוכחות לקיומו של אלוהים? הוכחות לאמיתות התורה? הוכחות לאמיתת המסורת (ועד איזה רמה של מסורת)? הוכחות ליראת השמים של הרב שך? הוכחות שמפוניבז' יבוא מלך המשיח?
כמובן זה נובע ישר מהשאלה של מהי בכלל חזרה בתשובה, אמונה באלוהים? קיום מצוות? ואילו מצוות? ריפורמים? חרדים?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2006 23:27 |
|
| |
אין קריטריון חיצוני לאמינות הנמקה לחזרה בשאלה
אך לא ניתן לקבוע קריטריון שונה לגיבוש תודעה דתית ולביטולה
וזהו תורף הודעתי למעלה
ודו''ק
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2006 23:55 |
|
| |
יש לציין לספר Off The Derech שהמחברת עשתה עבודה מקיפה בנושא היציאה בשאלה. ראיינה מאות רבות של חוזרים בשאלה ותיעדה את סיבותיהם בהתפלגותם לסיבותיהם השונות.
המסקנה שלה היא שברוב המקרים, אלעס איז פסיכולוגיה, וכדברי מורינו.
אפשר לקרוא קצת על הספר ב:
http://offthederech.com/index.htm
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2006 00:03 |
|
| |
אני כבר קצת מתייגע מלשוב לנקודה שהפסיכולוגיה והסוציולוגיה אינן תחליף להנמקה מהותית (פילוסופית, או אחרת). על אף החביבות של ההגדרות הטוטליות, אין כל מקום שאלה האם אלעס איז סוציולוגיע או פסיכולוגיע, או אלעס איז פילוסופיה. אין שום ספק שאלעס איז שניהם. ותמיד (פרט למקרים פתולוגיים).
לשון אחר: כל אחד, הן בדרך לשוב או בדרך לצאת, פועל בכל המישורים. על כן השאלה היחידה שבה אפשר לדון היא: איזה מן המישורים רלוונטי לדיון, ולא מהו המישור 'הקובע'.
לדעתי אין טעם לדון במישורים הפסיכולוגיים, שכן הם אישיים וסובייקטיביים, ולכל היותר משמשים לנגח את היוצא בשאלה או החוזר בתשובה (בד"כ שלא בצדק). דיון ענייני אמור לעסוק במישורים האובייקטיביים שעליהם ניתן להתווכח (אם כי לא תמיד להכריע), כלומר המישורים המהותיים (פילוסופיים, או אחרים).
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2006 00:06 |
|
| |
צידו השני של מטבע האא''ס \ אא''פ הינו חקר המניעים הנפשיים של החוזרים בתשובה שגם שם אנו לא בדיוק רואים וינטנגנשטיינים. ועיין באשכולו הבלתי נשכח של מויישע'לה שלנו על אורי זוהר ופרנץ רוזנצוייג.
הסטיסטיקות על המניעים לחזרה בשאלה (מקורות נוספים המאששים תיזה זו ניתן למצוא בספרו של פישרמן ''נוער הכיפות הזרוקות'' ובספר ''מאה שערים'') אינם מהווים עדיין הצדקה להטיל ספק באמינות הטיעון של יחיד.
כמו כן אבקש לא להסיט את האשכול ממסלול הדיון על האנומליות שבטיעון החרדי המאופיין באיפה ואיפה לכיוון של מניעי החוזרים בתשובה \ שאלה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2006 00:13 |
|
| |
רג"ס,
דומני שהאסימטריה של הטיעון החרדי מבוססת על כך שלחרדים נראה שכל אדם שיפעיל את האינטואיציה שלו, גם ללא כל מחשבה רגורוזית, יגיע לאמונה באלוקים ויניח תפילין (ראה מאמרו של רא"ו על האסקימוסים שכל אחד מהם ייתבע מדוע לא קיים שבע מצוות בני נוח, אף שמעולם הם לא שמעו על נוח, או על מצוות. הוא מסביר שצריך להיות ברור לכל בר דעת שהעולם מעיד על כך שיש בורא שדורש מאיתנו לעבדו).
לכן הם קוראים לאדם הדתי להאמין באמונה תמימה, ומאידך לחילוני לשוב לאינטואיציה שלו בלי להתפלסף (וזה נקרא להפעיל את ההיגיון). רק מי מהם שאינו מוכן לעשות זאת בלי להתפלסף הולכים אתו למירוצים פילוסופיים.
זו אינה ממש אסימטריה במשקפיים שלהם. אני כמובן לא מסכים, אבל זו כבר אופרה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2006 02:58 |
|
| |
הטיעון החרדי שלימדו אותי הוא שכל יהודי (כולל החרדים) הוא מאמין בלתי מודע מפני שלכל יהודי יש קשר לאלוקים. ואת האמונה הטבעית הבלתי מודעת הזאת חייבים לגלות, והדרך לכך הוא ע"י השכל היינו ע"י לימודי האלוקות (ולפ"ז חרדי שאינו לומד ענינים אלו, רמת אמונתו אינה גדולה מזו של ילד בן חמש). מי שחזר בשאלה נכשל באי גילוי אמונתו, אבל חרדי שלא גילה אמונתו הרי מבחינת האמונה שלו הוא ג"כ חוזר בשאלה, ואין לו במה להתפאר על החוזר בשאלה. וקרובים דברי לדברי ר' מיכי. אלא מכיון שאני מאמין בקשר האלקי הרי הטיעון הוא נכון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2006 03:59 |
|
| |
ואם ניקח את דברי סאניטש לכיוון השני הם ישמשו בהחלט סיבה טובה לחזרה בשאלה,
מכיוון שיש צורך בסיסי באדם להאמין במשהו טרנסצנדנטלי-אובייקטיבי כשאנשים חופרים עמוק הם תמיד מגיעים להרגשה כזאת של אמונה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2006 04:57 |
|
| |
רג"ס,
ברוך שובך [נדמה כי נוצרת חזקה לתקופת שובך?!]
מיסודות הדעת חוק האינרציה שלשינוי דרושה סיבה מאשר לאי שינוי והישארות במצב נוכח [וכל הנעת האדם אינה אלא התאמה למצב שבעיניו הוא האינרטי].
אשר על כן כך לגבי מיקומו החברתי של כל אדם; להישארות א"צ סיבה ולשינוי צריך. ממילא אין הגישה החוקרת את הנמקות השינוי [של העוזבים לשאלה ולתשובה או לכל כיוון חדש] "אנומלית הנוהגת איפה ואיפה".
ברור שכאשר יווכח אדם שמיקומו הראשוני נודף ריח בלתי נסבל שלא התרגל לו, אז תהיה נוחות הנחיריים בבסיס חוק האינרציה להניעו להתקדם ל ולהתקיים ב ריח טוב. אך הרי לא חפצת לדון ב"מניעים" ובצדק [מבחינת האשכולות וערבובם].
באשכולנו על הסרט הייתי אחד מהמצביעים על ריבוי ההנמקות של האב אך ללא שיפוט שלילי אלא בציון שכל שינוי תלוי ב"משקל הזיקה החברתית של האדם אם להישאר בחברה או לעזבנה" ושמשקל זה מושפע מכל הגורמים האפשריים [כעין ד' מיכי למעלה] וזה בין בנוגע לאב ובין בנוגע לבת. לא ביקרתי באשכול בפורומים אחרים. ייתכן ששם ביקרו את חוסר יכולת עוזב החברה להסביר את מניעיו וניסו להוכיח מכך את שלילת מניעיו. אכן ביקורת כזו אינה מוצדקת כי כמעט כל בני האדם לוקים בחוסר זה ולהטיחו רק למי ש"יצא" או "חזר" [אפילו לאבא שבסיפור שבוודאי אינו טינייג'ר] יש בכך סטנדרט כפול. אך נדמה שאצלנו לא היתה ביקורת כזו אלא הצבעה על כך שהנימוק המכריע הוא זה שבלב ולא זה שבפה, וכאמור; חקר הסיבה לשינוי הוא לגיטימי.
עם זאת ישנה נקודה נוספת המעוררת עניין מחקרי גדול יותר כלפי היוצאים לשאלה מאשר כלפי החוזרים בתשובה. כי גם אם "לא ניתן להלין" על היוצאים בגין מה שמנית בסוף הודעתך, נשאלת כלפיהם שאלה אנושית: "איך לא חששת שתידרדר אנושיותך בעזיבתך את עול המשמעת החינוכית תחתיו חונכת והיית מוכן לסתור את המבנה הזה בנפשך ["לפרוק עול"] טרם בניית אלטרנטיבה?"
אני מדגיש שוב שמדובר ב"שאלה" המוסיפה משקל לחקר הנושא לכיוון היציאה ולא ב"טענה" נגד היוצא, כי לא ניתן לאדם הרואה רק לעיניים לשפוט תחושות לב איזו מהן ראויות שתגברנה ובפרט אם יש תחושה שהדת יכולה להוביל לשיגעון ולכפייתיות. [אך דומני שלא אטעה אם אומר שההתעקשות על שאלה זו היא המנוע של הפורום.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2006 07:24 |
|
| |
שני הטיעונים (הדומים) שהעלו מיכי וסאניטש מעידים רבות על חברה הטוענת אותם -
דומני, שטענות מסוג זה לא יכולות להיווצר בחברה פתוחה (אפילו קצת פתוחה) לרעיונות ולמגוון של דעות ומעשים. רק במרחב מצומצם וסגור מבחינה רעיונית, שאין מכירים בו אנשים מסוגים שונים, עם אמונות שונות ודרכים שונות, אפשר להניח שהדרך היחידה האפשרית היא זו שלי. החשיבה הזו אופיינית (אם איני טועה) לגיל מסויים, בו החיים נראים ברורים לגמרי, וה"רע" וה"טוב" חד-משמעיים ומצומצמים למדי.
אני מזהה כאן גם קשר לתרגום המודרני של "דע מה שתשיב", המנסח תשובות נחרצות ומשכנעות לפני שנשאלו שאלות (כפי שהעיר מיכי באשכול השכן), ואולי לעולם לא יישאלו - הרי משיבי התשובות אינם באמת מתמודדים עם שאלות כגון אלה שהם מתיימרים לענות עליהן, והתשובות כ"כ ברורות שאי אפשר להבין בכלל מה היתה השאלה ומדוע מישהו יכול לחשוב שיש בה עניין כלשהו...
איני מכירה את החברה החרדית מספיק, בכדי לדעת האם ההגדרה הזו נכונה לגביה, ואני אשמח לשמוע את דעות הנוגעים בדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2006 21:20 |
|
| |
אמשלום
אני לא גר בירושלים ולא בבורו פארק. הביכ"נ האורטודוקסי הכי קרוב לי הוא כשעה הליכה וא"כ בתוך עמי אני יושב. אבל פתיחות לא משנה את האמת וא"כ מכיון שאני מקבל את התורה כאמת מוחלטת הרי זה שישנם אנשים שמאמינים אחרת לא משנה את האמת וזה לא אומר כלום על מידת הפתיחות שלי. במילים אחרות אע"פ שישנם אנשים סגורים שמקבלים טיעון זה, זה לא מוכיח שאדם פתוח לא יקבל טיעון זה. אא"כ אי אפשר לאדם פתוח לקבל את התורה כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2006 21:28 |
|
| |
סאניטש,
בהחלט יכול אדם להיות גם פתוח ומודע למורכבויות וגם להאמין בלבב שלם בנכונות דרכו. לא על כך דיברתי.
יש הבדל בין בטחון בצדקת ואמת דרכך לבין הטענה שהדרך הזו טבועה ב"גנים" של כל בני האדם, ואם הם לא בוחרים להוציאה אל הפועל, הרי הם "לא מחוברים" מספיק לפנימיותם (זה שונה מאשר לטעון כי הם טועים, נניח).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2006 22:10 |
|
| |
אמשלום,
לא נראה לי שיש אדם בעולם שחושב שהדרך האפשרית היא רק הדרך שלו, שהרי כולנו רואים שיש אנשים אחרים ודרכיהם שונות. בחברה החרדית אכן יש סוג של שכנוע עצמי שצריך להיות ממש טיפש או לשקר לעצמך בשביל לחשוב אחרת (כלומר להיות חילוני). אני מזהה בדיוק אותו הלך רוח אצל חילונים רבים, כאלו שאין להם זיקה דתית כלשהי, כך שדת ודתיות נדמים בעיניהם כטיפשות.
אני לא חושב שיש קשר למידת פתיחותה של החברה בעניין הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2006 22:12 |
|
| |
סאניטש,
הנך נוקט בפשיטות שאפשר לאדם פתוח לקבל את התורה כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין". טוב יהיה אם תחכימנו [באשכולות אחרים הנוגעים בנושא] איך דבר זה כ"כ פשוט ומה נכלל ב"התורה" הלזו, כי רבות עמלנו בפורום הזה לשילוב הפתיחות או ליתר דיוק היושר האינטלקטואלי עם התורה. מה שעלה עד עתה הוא שיש לעבוד הרבה בכדי למצוא מה נכלל ב"התורה" הלזו שניתן לקבלה כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין ואין בה "שקרים קדושים".
אמשלום,
העלית כבדרך אגב הערה מעניינת שראוי לה אשכול נפרד והיא על הגבול שבין טעות לבין חוסר חיבור לאמת מושרשת.
|
|
|
|
|
