|
|
| נשלח ב-18/12/2006 12:12 |
 |
| |
הקנאה, התאווה והכבוד מכניסים את האדם לעולם
בגליון האחרון של נקודה התפרסם מאמר של נדב שנרב תחת הכותרת: 'במעגלי רשע? עליית הרבנות ה"חברתית"', המאמר גרר כמובן תגובות שכנגד ולדעתי כדאי לקרוא את המאמר ואת התגובות.
כפי שהכותרת מלמדת המאמר מבקר את תופעת הצטרפות הרבנים הד"לים לפעילות במעגלי צדק בשיתוף אישי רוח שמאלניים כמו גדי טאוב ונסים קלדרון. נדב מנתח את השינוי במעמדו של הרב, בעוד שהרב הקלאסי היה מבודד מהקהילה ועסק בפסיקה הרי שהרב בימינו כמעט ואינו פוסק בהלכות איסור והיתר ונותר לו לעסוק בהרבצת תורה ובשמירה על הצביון הדתי הצבורי של הקהילה. הרב מחפש אפיקי פעולה נוספים ומוצא אותם בתחום החברתי. הואיל ולרב אין הבנה במקרו כלכלה הוא נופל טרף קל לסיסמאות השמאלניות ולפירוט עיין שם.
נדב טוען גם שהרבנים במזרח אירופה לא נסחפו לתנועות הסוציאליסטיות ותמכו בסדר הפוליטי הישן. כאן נשאלת השאלה האם תמיכה זו לא היתה לנו לרועץ, כי הנוער הנסחף אחרי תנועות ששאפו לתיקון עולם ראו את השמרנות הרבנית וההחנפה לגביר והסיקו שהיהדות מזדהה עם הקפיטליסט המנצל שנותן לעניים לגווע ברעב כפי שמציין נדב עצמו. אולי תופעה זו דומה לתמיכה של המוסדות הכנסיתיים בסדר הישן ולכן הסוציאליסטים היו כה אנטי דתיים? מאידך הרבנים בארצות הברית של שנות החמשים שחלקם אפילו הפכו לנושא לבדיחות בזכות למדנותם (בצדק או שלא בצדק) הצליחו להחזיק את היהדות בעזרת ערבי בינגו, וחלקם הצליח יפה מאד.
בהמשך מאמרו נדב מדבר בשבח הקפיטליזם שבסך הכל הביא רווחה ליותר אנשים מאשר במקומות שאין בהם פער חברתי כמו קובה או צפון קוריאה שכמעט כולם גוועים שם ברעב, ללא אפליה. נדב מסייג את עצמו שכוונתו לקפיטליזם מעודן, אולם ללא תנועות כמו במעגלי צדק, מי ירסן את תיאבונו הבלתי נדלה של הקפיטליסט?
נדב מנסה לטעון שנטייתם של הרבנים להסתייג מהקפיטליזם נובעת מכך ששיטה זו אינה בנויה על אידיאלים גדולים לתיקון עולם אלא על הקנאה התאווה והכבוד ונקודה זו מציקה להם ומובילה אותם שמאלה. לדבריו של נדב, ניתן לשאול האם ר' אלעזר הקפר שאמר הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם היה הוגה מרכסיסטי או שר' אלעזר דבר על העולם הבא ואילו העולם הזה נתון לשליטת היצר הרע (= השטן בבהגות הנוצרית) ואין מקום לתיקונו?
יורשה לי גם לומר שאני חושד גם בכוונותיהם הטהורות של אנשי השמאל המנויים לעיל, הייתי שמח לדעת לאילו מטרות הם תורמים את מעשר הכספים שלהם. אחד מהם כתב בזמנו שבמדינה הזו נותר מקום שפוי אחד, הפאב התל אביבי שהוא יושב בו, האם הוא בדק את התנאים של העובדים שם? אולי היום שיש לו חיילים ד"לים שעושים עבורו את המלאכה הוא בודק את תו התקן החברתי של הפאב.
לשבחם של הרבנים ניתן לומר שהם עושים לשמה בלבד וחסדם הוא חסד של אמת, שכן ברור להם שביום פקודה אנשי השמאל לא ינקפו אצבע לעזרתם.
באותו גליון התפרסם טור של אלישיב רייכנר שהוא ונדב הספיקו להתפלמס ביניהם. אלישיב גר בירוחם כחבר גרעין ומביא לעתים קרובות מחוויותיו שם.
חלק מדבריו הפעם הם בשבחו של עמרם מצנע שגנז תוכנית לבניית 1000 יחידות דיור בשכונה חרדית בירוחם. אחר כל ההסתיגויות שאינו נגד עיר חרדית בנגב וכו' הוא כותב:
<כיום יש בירוחם קהילה חרדית בת כמאה משפחות. מכיוון שמדובר בקהילה לא יצרנית במיוחד, היא זקוקה לתמיכה תקציבית מהמועתה כמו אויר לנשימה, כל מועמד שמתחייב להעניק לה תמיכה כזאת, גם אם אינו ראוי משום בחינה לכהן כראש מועצה שוכה לתמיכתה בקלפי. לקהילה החרדית בירוחם יש אחריות ישירה להדרדרותה של ירוחם בתקופת שלטונו של ראש המועצה הקודם שהודח. לראשי הקהילה לא הפריע כלל שאותו ראש מועצה הכניס את היישוב לגרעונות ענק. גם הלנת שכרם של עובדי המועצה, שביתת הגנים, קריסת אגף הרווחה וסגירת המתנ"ס לא הטרידו את שנתם. הדבר היחיד שעניין ומעננין אותם כיום הוא התקציבים שלהם, ומצידם שירוחם תיסגר.>
לכאורה זו התקפה על אי החברתיות של החברה החרדית, אבל מזווית נוספת, נדב לא יכל לצפות לתנא דמסייע טוב יותר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 18/12/2006 12:16:03
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 12:38 |
|
| |
במעגלי רשע/ נדב שנרב
כמה הערות , "בקצירת האומר" כמובן:
- תפקיד הרב כעובד סוציאלי אינו חידוש והוא ראוי, אמנם הוא צריך לעמוד בקשר עם אנשי מקצוע. בעבר היו לרב יותר תפקידים אחרים ששנרב מנתח יפה את היעלמותם.
- פלא ששנרב מתעלם מצד אחר של הבעייתיות: אם מישהו רוצה לפעול למען כבשים לנכים, יבורך. למה אינו פועל במסגרת ארגונים קיימים ולמה צריך "כיפה" למאבק מוסרי כללי? בפרט שאנו המזרחיסטים שמחים עוד מימי הרב ריינס בשת"פ עם רשעים וגם מעגלי הצדק "לא בוחלים", בלשון המעטה היסטרית, בחברתם של עמוס עוז או גדי טאוב. העוקץ הוא ש"הכיפה" למאבק משמעותה כי הבשורה המרכזית של התורה לדור הזה היא בשורת הכבשים לנכים ש"במקרה" נמצאת בלבו של הפוליטיקלי קורקט וד"ל.
- ככל הידוע לי רבני מעגלי צדק, לבד משניים גדולים, אינם רבני חרד"ל מובהקים אלא רבנים הקורצים גם למודרן-ארתודקסיה. ידוע לי מכלי ראשון כי רבני "הר המור" למשל מתייחסים לשמאל חברתי דתי וחילוני בספקנות הראויה לו. לגבי הרב אבינר והרב יעקב אריאל, אני מאמין כי הם לא נמצאים שם מתוך תמימות אלא מנסים להחזיר את הסוסים לאורווה ולמשוך מהכיוון השמאלני לכיוון מסורתי של חסד.
- לכן גם איני תולה את השת"פ מצד רבנים בטעמו של שנרב: העדפה לכוונות טובות על תועלת הכלל. בכל מה שלא קשור לא"י לפחות רבני חרד"ל הם "חרדים" וריאליסטים. אלא הסיבה נעוצה במגמה שציינתי כפי שציינתי ב2. בבקשת "כרטיס כניסה" לחוגים הנכונים.
- גם בתוך הקפיטליזם יש מקום לחסד. מה שמכונה היום "אחריות חברתית תאגידית",C.S.R בלע"ז ,והוא חיובי בעיני. הדגש הוא שאין מדובר על מעורבות ממשלתית.
- כותב שנרב על הקפיטליזם שלנו "מדובר, עדיין בקפיטליזם מבוקר ולא "טהור". ניתוחים כלכליים, וגם המציאות בשטח, מראים כי במערכת קפיטליסטית טהורה מצטבר יותר ויותר הון בידי פחות ופחות אנשים, וזהו תהליך המאיים על החברה בכללה. כדי למנוע זאת יש היום בכל החברות המודרניות מנגנוני ריסון: מיסוי המעביר כסף מן העשירים לעניים, חינוך חינם לצורותיו, שירותי בריאות בסיסיים לכלל וכדומה".. לענ"ד המקצועית לשליש ולרביע: האמצעים הנ"ל תורמים לצמצום פערים שאינו ערך בעיני. להוציא חינוך חינם, הם אינם תורמים לניידות כלכלית שהיא ערך וגם אמצעי גדול לתועלת הכלל. לכך תורמת אכיפה נחושה של הגבלים עסקיים, נושא לקוי בחסר בישראל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 12:41 |
|
| |
והערה לבעל: גיוס חובה הוא אכן הצורה המשעבדת ביותר של מיסוי. (הייתי שם לא מזמן...)
מוהר"ם פרידמן ,בהמח"ס "קפיטליזם וחרות" ואחרים, טען כי ההישג הגדול ביותר שלו הוא ביטול גיוס החובה בארה"ב. לצערנו בישראל זו הלכתא למשיחא.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 13:46 |
|
| |
ודווקא שנרב הוא שפרסם בזמנו חוברת בעד גיוס בחורי ישיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2007 14:04 |
|
| |
ומה הקושיא עליו? טענתו כי אי-גיוס בחורי ישבה לא מוצדק ככל חוסר שויון במיסוי ויותר ממנו.
לדעתי המודל הנכון כיום הוא:
א. מודל "מנדטורי סלקטיבי", היינו הצבא בוחר את מי הוא רוצה לגייס ואת מי לא, ולו מטעמי חוסר מוטיבציה. אבל לא ניתנת לגיטמציה עקרונית לסרבנות מצפון. (אני מעריך מאוד סרבני שטחים, אבל מקומם בכלא וכמעשה סוקרטס ב"קריטון").
ב. כן ניתנת לגיטמציה חוקית לפטור מטעמי דת. והחילוק מטעמי מצפון שהסתירה לערכי הצבא היא "במקרה" ולא "בעצם" לכן אינה בעיה כלל-חברתית. אבל למי שמסרב מטעמי פציפיזם דתי כ" עדי ה'" וכו' לא הייתי נותן לגיטמציה.
ג. כלל החיילים מקבלים שכר חודשי ולא "דמי כיס". החל משכר מינימום לעובד רס"ר בקריה ועד לשכר הממוצע במשק ללוחם קרבי.
ד. המימון: ממיסוי חדש. המעמד הבינוני לא יתנגד כ"כ לשאת בנטל המס החדש, שרובו חוזר לבניו.
ה. הצבא מקבל בכ"א את הכסף שהיה מקבל עבור חיילים אותם פטר מגיוס ויכול לקנות בזה רקטות. כך יש לו אינטרס להוציא כמה שיותר צעירים למשק בגיל 18.
ו. יבוטלו הטבות שונות לחיילים משוחררים הגורמות כ"עבודה מועדפת" ועדיפות במשכנתא ממרד השיכון. ההטבות הנ"ל גורמות עיוותים כלכליים ותחושת קיפוח ואכמ"ל.
(הרעיון הבסיסי מהעיתונאי עופר שלח ומהכלכלן אשר בלאס)
לגבי החברה החרדית: :אני חושב שנתפלא על מימדי הגיוס כאשר בחור חרדי יוכל לקבל פטור מטעמי דת בלי קשר לשהות בישיבה. ומצד שני יידע שהוא יכול לצבור סכום נאה מאוד לתחילת חייו במשך שלוש שנים כלוחם בנח"ל החרדי. גם בחברה הדתלי"ת אני חושב שרוב בחורי ההסדר יעזבו אחרי שנתיים בישיבה ויעשו שלוש שנים. צודק הגר"א שטרן ,כן זה מאמ"ש, שרבים ממילא לא שקועים בלימוד אחרי החזרה מהצבא.
תוקן על ידי nmzilber ב- 29/05/2007 14:12:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2007 00:52 |
|
| |
נ.מ.זילבר: כמו שאתה מאשים את הרבנים החברתיים במניעים לא עניינים (רצון
לקבל כרטיס כניסה ל"חוגים הנכונים"), כך אפשר להאשים את תומכי החופש
הכלכלי במניעים לא ענייניים (או שהם עצמם עשירים, או שהם רוצים לקבל
תרומות מעשירים למוסדות שלהם, או שהם רוצים כרטיס כניסה לממשלה של נתניהו,
וכו'...)
מ.ד.אברהם הסביר את זה יותר טוב ממני בהקשר של מניעי החוזרים
בתשובה/בשאלה: כל אחד נוטה לראות את המניעים הענייניים של עצמו ואת
המניעים הזרים של המתנגדים...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2007 02:09 |
|
| |
אראל,
1. בין אם זה המניע או לא ,בוודאי התוצאה שתיווצר אם הם יצילחו מספיק היא תנועה דתית הרואה בבין אדם לחברו את עיקר הבשורה שהתורה מביאה לדורנו, כמו שעשו "גוש אמונים" לגבי א"י. וזה שלילי לדעתי כי יוצא שהתורה לא מוסיפה שום דבר חדש על הפוליטקלי קורקט.
2. בד"כ לא מועיל לדבר על נגיעות . אבל כאן יש לי ראיה ברורה והיא הצורך התמוה בעיני לשים למאבק "כיפה" ולא להצטרף לארגונים חברתיים קיימים. אם אקים את תנועת "יגיע כפיך" לקידום הקפיטליזם עפ"י התורה, זה אכן יציב סימן שאלה, מה המגמה הדתית שלי בכך.
תוקן על ידי nmzilber ב- 01/06/2007 2:14:49
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2010 13:38 |
|
| |
אני מבקש לחזור להודעה הראשונה ולמאמרו של פרופ' שנרב.
עברתי ברפרוף על המאמר ולא הצלחתי להבין על מה יצא הקצף. רבנים בודדים יוצאים מהקונכיה ומבקשים לעזור לחלכאים ונדכאים - מה רע בכך?. ללא ספק שפעילות זו עדיפה פי אלף מונים מהתעסקות בפוליטיקה ובליבוי יצר שנאת הזר.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 24/12/2010 13:40:10
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2010 14:37 |
|
| |
אליעזר,
בעיני לא מדובר בעזרה לחלכאים ונדכאים נטו אלא בהטפה למשטר חברתי קולקטיביסטי מן הסוג הריכוזי, משטר שהביא כבר סבל ואומללות למליארדי אנשים, ובשיתוף פעולה עם תומכים בהשמדת העם היהודי בארצו.
לגבי הטיעון שפעילות זו עדיפה על פעילויות אחרות של רבנים, ראשית אני לא בטוח, לדעתי הרבה מאד אנשים ישלמו בחייהם אם טובארישים מסוגם של גדי טאוב ונסים קלדרון יעלו כאן לשלטון.
שנית, למה להתיחס לזה כאילו נגזר עלינו לסבול מפעילויות ציבוריות מטופשות של רבנים וכל השאלה היא איפה הם יגרמו פחות נזק? חשבת פעם על הרעיון של רבנים שלומדים תורה? מוזר, הא...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2010 18:55 |
|
| |
שבוע טוב נדב,
נפתח בדבריך בסיפא. אני בעד הרעיון שרבנים ילמדו תורה ויעסקו אך ורק בתורה, ואני אפילו מסכים לרעיון של הרצל שאת הרבנים צריך 'לסגור בקסרקטינים' כשם שסוגרים שם את אנשי הצבא. אבל מאחר שהרבנים כבר ברחו משם מזמן איני רואה שום פסול בכך שהם עוסקים מעט בפעילות חברתית.
בכל מקרה לא צריך לחשוש שפעילים חברתיים כגדי טאוב, נסים קלדרון וחבריהם יעלו אי פעם לשלטון. יותר מכך צריך לחשוש שאנשים אחרים (שלא אפרט כאן את שמותיהם) -- שרוממות ה'חברתיות' בגרונם ובמעשיהם הם משפילים את הציבור החלש עד עפר -- יתפסו את רסן השלטון, וכבר יש ליצנים מן הסוג הנזכר שמבקשים להקים מפלגה עדתית חברתית חדשה כשבראשה יעמוד עבריין מורשע, ומכך יש לחשוש פי כמה וכמה.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 25/12/2010 18:56:58
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 12:49 |
|
| |
שאלה, האם פעילותם של הרבנים הנידונים נובעת מהשקפת עולם דתית?
האם ליהדות יש משנה כלכלית סדורה או לכל הפחות מערכת הוראות וערכים שמשתלבת עם שיטה כלכלית פלונית יותר מאשר עם אלמונית?
יהודית דתיים וחרדים בחו"ל (ארה"ב צרפת ובריטניה) נוטים להצביע למועמדים ימניים-שמרנים שדוגלים בערכים מסורתיים ובכלכלה קפיטליסטית הם מזדהים עם שני חלקי המצע שלהם, בדרך כלל יהודים דתיים בארצות אלו עובדים במקצועות חופשיים (עם שעות עבודה גמישות - שבת חגים) ובעסקים משפחתיים, לעומת זאת בישראל החרדים תומכים בכל תחיקה סוציאלית ובמעורבות ממשלתית בכלכלה, בדרך כלל יהודים חרדים בארץ יוצאים נשכרים מהתחיקה הנ"ל.
עם פרוץ הסוציאליזם במאה ה19 רוב הרבנים התנגדו לו וראו בו גזל פשוטו כמשמעו (כפי שרמז שנרב), אמנם אז הסוציאליזם היה יותר דוגמטי ודגל בהחרמות רכוש והלאמה גורפת ולא רק במיסוי לשם חלוקה יותר שיוויונית של העושר.
יש בהלכה מושג של כפיה על הצדקה, מה שיעורו? מה היחס בין זה לבין הוצאות הממשלה לצרכי רווחה?
לפי ההלכה (וכפי שהיה מקובל בקהילות מזרח אירופה) זכות הבחירה למוסדות הקהילה היא לפי תשלום המיסים הקהילתיים של כל חבר, איך זה מתיישב עם סוציאליזם?
נ.ב. בשולי הדברים, האם יוצאים ידי חובת מעשר כספים במיסים שמשלמים לממשלה והולכים לתשלומי רווחה ודת?
תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 26/12/2010 12:51:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2010 13:27 |
|
| |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
