הרהורים נוגים בפרשיות-מורשת אברהם להיכן הלכה?

הרהורים נוגים בקריאת פרשיות השבוע על היחסים הבין משפחתיים של אבי האומה יעקב ובני ביתו. דברים הנראים לי במבט
ראשוני ומעמיק כבעיתי ביותר. מה עם המסר שזה מעביר לנו, והלימוד שאנו לומדים מכך.

אברהם אבינו נפרד מבן אחיו לוט בגין אי הבנות מוסריות מהותיות, עד כדי ריב אידיאלוגי בין הגישות. לוט פונה בהתאם להשקפתו המוסרית והערכית לסדום. עם כל מה שסדום מסמל וסימל הוא הופך שם לאישיות חשובה השופט בדיני סדום.
והנה כשרק נודע לאברהם הדוד כי נשבה בן אחיו, הוא מיד משנס מתניו ויוצא להציל את אחינו, במלחמה רחוקה כנגד ארבעת המלאכים שחזרו ממלחמת נצחון כנגד חמישה מלכים. כנראה צבא גדול ורב. אברהם לא עושה חשבון הוא מגן על כבוד המשפחה בכל מחיר אפילו שהבן משפחה הזה, לא מניח תפילין של ר"ת. הוא מסכן את עצמו ללא כל היגיון.

והנה הנכד יעקב, אונסים את בתו ושובים אותה, והוא מחריש. הבנים יוצאים להגן על כבוד המשפחה וננזפים על ידו.
 
בניו מוכרים לעבדות חשוכה ונעלמת את אחיהם בלי להניד אף. ומפקירים את האח האחר שמעון לבית סהר במצריים
מה קרה למורשתו של אברהם מה קורה פה האם מישהו מחברי הפורום יכול להסביר. מבלי להשתמש בפלאקאטים??

אפיקבנגב: האם אברהם נהג במוסריות?

מלבד ההצעות שלי, טרם ראיתי בפורום הזה הגדרה שמניחה את הדעת למשמעות המילה  "מוסר", ולכן מאוד קשה לי להתייחס בפורום עצכ"ח לסוגיות מוסריות.
אבל גם בלי דיון רציונאלי, אשמח לקבל התייחסות לשאלה שמסקרנת אותי.

אברהם מבקש רחמים על אנשי סדום.
מדוע הוא לא מבקש רחמים על יצחק בנו?

יש לשים לב שבנוגע למות אנשי סדום- אברהם פאסיבי.
עבור מות (יותר נכון- רצח) יצחק- אברהם עומד להיות אקטיבי.
וכמדומני שפיכות דמים אמור להיות יהרג ובל יעבור
נדמה לי שזה כך עבור כל אדם "מוסרי" (נניח לרגע שיש איזה שהוא תוכן מוגדר ומוסכם למילה הזו)

שמעתי סברה שטוענת שאת בקשת המחילה צריך לעשות ממקום "נקי" וחסר פניות אישיות, ובמקרה הזה אברהם חושש שבקשתו לא תהיה ממקום אמיתי.

על זה אפשר להקשות בקלות בכך שאברהם מבקש המשך לזרעו הפיסי (ומה זה אם לא דאגה לאינטרס אישי וקטן?)
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.  ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי. 

לעצכח:
אברהם אבינו לא הסתכל על הציווי מנקודת המבט הצרה שלנו.
בגלל זה הוא נקרא אברהם אבינו.
האם לחז"ל לא היו המחשבות שלך?אבל הם פירשו אחרת ובגלל זה הם נקראים חכמים  ולא אנחנו.
אברהם אבינו היה איש החסד.
אבל מעל זה היה איש האמונה.
כשמאמינים לא שואלים שאלות.
בנסיון לא שייך עניין של בקשת רחמים.
הקב"ה הבטיח לו:"ביצחק יקרא לך זרע" ואז מנסה אותו בציווי סותר.
אבל כשמאמינים לא רואים סתירות.
אלמלא המסר הזה אין כל טעם בכל התורה כולה והיא הופכת לספר קריאה .
כפי שכותב בבהירות ישעיהו לייבוביץ':
 
אברהם אבינו השכים בבוקר כדי לקיים את המצווה שה' ציווהו.
יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם על קידוש ה' בגלל מסירות הנפש של אברהם אבינו,איש

"הדת בכלל – והיהודים בפרט – אינה המוסר. באלפי שנות היסטוריה של העם היהודי, היהודים לא התמודדו עם מאבקי החיים ועם המוות דרך המוסר אלא דרך התורה והמצוות. באף אחד מהנביאים איננו מוצאים התייחסות ל"מצפון". אדרבה, מהעברית המקראית נעדרת מילה שמשמעותה "מצפון", מילה זו הומצאה על-ידי פילוסופים-תיאולוגים בימי-הביניים.
דבריהם של הנביאים מחוסרי משמעות אם לא רואים אותם כנובעים מהתורה ומובילים אל קיום ההלכה. "מוסר הנביאים" שאין לפניו התורה ואין לאחריו התלמוד אינו אלא יצירת ספרות, שספק אם מתחרה ביצירותיהם של אכילס, סופוקלס, שייקספיר, גיתה או פושקין. מבחינה היסטורית, כל הנביאים היו כישלון מוחלט: הם לא הצליחו להביא נפש אחת לאמונה ואף לא למנוע עבודת אלילים. עם של עובדי אלהים ויראי אלהים הוא הישג היסטורי של ההלכה בלבד.
הרעיון הזה מגולם היטב בראש השנה. חג זה מסמל את ההכרה במלכות אלהים, והשתטחות של האדם לפני אלהים. לראש השנה אין כל משמעות אם האדם מרגיש עצמו חופשי לקבוע מה יהיו יחסיו עם אלהיו. לשני הפרקים מספר בראשית, הנקראים בציבור בשני ימי ראש השנה, יש המשמעות האמונית  העמוקה ביותר: גירוש ישמעאל והגר על-ידי אברהם ועקידת יצחק מבטאים ויתר על כל הערכים האנושיים ומחיקת כל ההרגשים והמאוויים הטבעיים לטובת יראת אלהים ואהבת אלהים. "


ישעיהו לייבוביץ מבטא את העמדה של היהדות לאורך הדורות.לנקודת מבט נוספת, שעונה על השאלה שלך קרא את קירקגור "שבחו של אברהם".(אם כי יש לזכור שמאמרו יוצא מנקודת  מוצא שונה לחלוטין.ואכמ"ל.)

צענערענע,  

 גירוש ישמעאל והגר על-ידי אברהם ועקידת יצחק מבטאים ויתר על כל הערכים האנושיים ומחיקת כל ההרגשים והמאוויים הטבעיים לטובת יראת אלהים ואהבת אלהים.



האם לדעתך  אלו הן הערכים והעמדה של היהדות???

_________________

מודה ועוזב

צ"ל ויתור ולא כפי שנכתב.
ולכן אני מביאה את הציטוט שוב:

גירוש ישמעאל והגר על-ידי אברהם ועקידת יצחק מבטאים ויתור על כל הערכים האנושיים ומחיקת כל ההרגשים והמאוויים הטבעיים לטובת יראת אלהים ואהבת אלהים.

לירוחם

התשובה בפשטות היא :כן
אחרת על מה יהודים מסרו נפשם במשך הדורות?

והתשובה שלי בהחלט לא!!!

_________________

מודה ועוזב

אבל מעל זה היה איש האמונה.
כשמאמינים לא שואלים שאלות.
אז למה אברהם מבקש רחמים על אנשי סדום?

אפיק

_________________

מודה ועוזב

אז אולי הרמבם במורה נבוכים ישכנע אתכם:

דע, כי כל ניסיון שנאמר בתורה הרי מטרתו ועניינו שידעו בני ¹³ אדם מה שראוי להם לעשות או מה שראוי לסבור.
וכאילו עניין הניסיון שתיעשה פעולה מסוימת שאין המטרה עצם אותה הפעולה, אלא המטרה שתהיה לדוגמא, ¹⁴ כדי ללמוד ממנה וללכת בעקבותיה.
ונמצא אומרו 'לדעת הישכם אוהבים' ¹¹ אין פירושו שידע ה' את זה, לפי שהוא ידוע לפניו, אלא זה ¹⁵ כמו אמרו 'לדעת כי אני ה' מקדשכם' ¹⁶ אשר עניינו שידעו האומות .....

.....[עקדת יצחק] אבל פרשת אברהם בעקידה כללה שני עניינים גדולים הם מיסודות התורה.

העניין האחד הוא להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת ³⁵. לפיכך נצטווה בפרשה זו, אשר לא יערכנה לא מסירת ממון ולא מסירת נפש, אלא זה תכלית מה שאפשר להיות במציאות ממה שלא יעלה בדמיון שטבע האדם ישמע ³⁶ לכך.

הרמב"ם לפי מחקרו של  פרופסור' מנחם בן ששון מהאונברסיטה העברית, כשעמד לפני הבעיה, בעצמו. התאסלם , אמנם לזמן קצר. אבל התאסלם. 

_________________

מודה ועוזב

לירוחם
כדי להגן על דעותיך אתה נוקט בשיטת אד הומינם.הרמב"ם התאסלם אז מה לנו לשמוע את דעותיו.
אז לידיעתך:
הרמב"ם לא התאסלם כפי שאראה בשני מקורות מוסמכים.
וגם לפי המחקר שציטטת הוא התאסלם מטעמים של פיקוח נפש ולא מהטעם שהזכרת.

(הרב אורי שרקי נשאל שאלה:)

"שאלה:

אז אולי הרמבם במורה נבוכים ישכנע אתכם:
אני לא מקבל מיסטיקה ככלי לבחינת אמת, ולכן בכלל לא משנה בשבילי מי עומד מאחורי טענה מסויימת.
(מיסטיקה=טענה שישנו מקור ידע זולת החושים)
עדיף שתרשמי ישירות את הטענות שלך (שנובעות כנראה ממה שהבנת מדיברי הרמב"ם).
מאחר שהרמב"ם לא איתנו כאן, נובע שהדרך היחידה ללמוד מה היה תוכן דבריו היא הבנה של מה שכתוב בספר, ולשם זה צריך בן אדם שיפרש את מה שכתוב בספר.
אומנם הפירוש כנראה שאינו זהה לחלוטין לכוונת המחבר המקורי- אבל אין תרופה כנגד זה.
הדיון כאן הוא בין איש לאיש ולא בין איש לספר.
ספר בלי בן אדם שקורא ומבין אותו הוא שווה ערך לציור של ילד בן 4.

העניין האחד הוא להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת ³⁵.
לפיכך נצטווה בפרשה זו, אשר לא יערכנה לא מסירת ממון ולא מסירת נפש, אלא זה תכלית מה שאפשר להיות במציאות ממה שלא יעלה בדמיון שטבע האדם ישמע ³⁶ לכך.

אחר כך רשום:
ודע שכבר הדגיש עניין זה בתורה וביארו ואמר, כי תכלית כל התורה כולה בכל מה שנכלל בה מצוי ואזהרה והבטחה והודעה, אינו אלא דבר אחד, והוא לירוא ממנו יתעלה

המשפט הראשון סותר את השני.
אם היראה מגיעה לאיזה שהוא גבול (שפיכות דמים, גנבה, שוד וכ"ו) אז זה אומר שיש משהו חשוב אף יותר מהיראה.

לפי שאילו חשב לעשות את זה מיד כאשר בא אליו הציווי, היה זה מעשה בהילות ובלבול חושים ³⁹ ללא ישוב דעת מדוקדק, אבל כיון שעשה את זה לאחר כמה ימים משנאמר לו הציווי, הרי היא פעולה מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמתת מצוותו יתעלה ואהבתו ויראתו, ושאין ראוי להתחשב בשום מצב אחר, ולא להעדיף שום התפעלות כלל. כי אברהם אבינו לא מיהר לשחוט את יצחק מתוך יראה מה' שמא יהרגהו או ירוששהו, אלא לעצם מה שמוטל על בני האדם ⁴⁰ מאהבתו יתעלה ויראתו, לא לתקוות שכר ולא ליראת עונש, כמו שביארנו במקומות מספר.
זה סותר את ההמשך:
והראיה לכך, שהרי חש ⁴⁵ לשחוט את בנו יחידו אשר אהב ⁴⁶ כפי שנצטווה, ואף על פי שהיה הציווי הזה בחלום או במראה.

-------------------------------------
לפיכך רצה להשמיענו, שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל.
אין לי שום בעיה עם זה.
אבל: "דינו אצלו"- שישאר אצלו-  מה פתאום הוא הולך לרצוח מישהו אחר?
הרי מה שאינו מושג דרך החושים- לא נגיש לכולם.
וכיצד יתכן שידע שלא נגיש לך- רלוונטי לחייך? מדוע שתמות על משהו שלא ידעת על קיומו? מדוע שאדם אחר יגזול את חייך מיוזמתו וללא שסיכנת את חייו?

 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' ⁵¹.
איזו צדקה יש ברצח ילד בן 3?
איזו צדקה יש לבקש מחילה על אנשי סדום ולא לבקש מחילה על ילד בן 3?

וכשם שהלכו אחרי השקפותיו האמתיות המועילות אשר נשמעו ממנו, כך חובה ללכת אחרי ההשקפות הנלמדות ממעשיו, ובפרט המעשה הזה אשר אימת בו יסוד אמתת הנבואה, והודיענו בו תכלית יראת ה' ואהבתו עד היכן מגעת.
הכל פה סותר אחד השני, ככה שהדברים נטולי משמעות.
אני לא מבין מה הטעם בלנסות לייפות את המציאות.

יתעלה ויתרומם ממה שמדמים הסכלים קלי הדעת ⁵³ ברוע בינתם.
הרוע היחיד שאני מזהה כאן הוא אי ההכרה שלך ושל הרמב"ם בכך שחייו של אדם שייכים לו.
זה סוג הרוע הכי גדול שיצא לי להתקל בו בחיי האמיתיים.