פוסט חרדים ("יש מכלילים בו גם רבים מכותבי עצכ"ח")

ושאלה אחת אל מרא דאתרא.

האם קיימת דרך שלישית? האם צריך להמציא משהו שאינו קיים? הרי כשנוריד מהחרדי את מחלצות ההסתגרות והבערות, האמונות הטפלות ועקמימות החיים, נמצא תחתיו פשוט אדם דתי. לא 'מזרחיס'ט' שזו הגדרה פוליטית, אלא פשוט אורתודכס.  מהסוג הקיים כבר, [במיוחד באירופה וארה"ב] אדם, שאם הגדרת את החרדי, כבוגר פונביז' עוטה שחורים השולח את ילדיו לת"ת המסורה,. הרי שהוא בעלב'ת מבוסס , הלבוש צבעונין, קובע עיתים לתורה, ולמשחקי טניס,  ושולח את ילדיו למערבא וליישוב, לעטרת, ולאוניברסיטה.  אדם שמעריך ומוקיר את הרבנים, אך אינו מאמין בריבת האתרוגים או בעלי ההושענה.

ומכיון שכך מסתבר שאם ישנה דרך לרבע את המעגל היא רק דרך הרחבה של המעגל הזה, שמבחינה סוציולוגית מזוהה כחרדי, באמצעות גלישה איטית לתוכו.

אין ספק שתופעת החרדיות, כמו כל תופעה אחרת, אינה סטטית ומצוייה בתנועה מתמדת. בין אם ניתן להגדיר את תנועתה כרבולוציונרית או אבולוציונרית, הרי שהכיוון ברור והוא תנועת המלקחיים של הרחבת בסיס החרדיות מהצד האחד, תוך הכללת ציבורים שיוצרים את אשליית ההתתקדמות, במיוחד במה שנוגע לתרבות הצריכה, ומצד שני הרחבת תחום שיפוטה של מגמת החרדיות המודרנית (כרונולוגית ולא פרוגרסיבית)  לכל תחומי החיים, ולכל שדרות החברה וגם לשמורות הטבע החברונאיות שהיו מוגנים בעבר מפגיעתה הרעה.  ושאני רואה את ר' אברהם רביץ עם רעמת השער שלו, העברית הצברית שבפיו, הרי שאני לא יכול להימנע מהזכרון המתוק של נאומיו חוצבי הלהבות  בימי תל''י העליזים כנגד שלטון הטרור של רחוב ראב''ד, ומהמהחשבה איפה הוא, איפה ילדיו, ואיפה החיה הרעה החולקת עמו את ספסלי סיעתו.     בניגוד לזמירות המגמתיות הנשמעות חדשות לבקרים מבית מדרשם של החרדולוגים והטובלות ב- wishful thinking  הרי שאני סבור כי הפטה מורגנה מבוססת על קריאה שטחית של התפתחויות שטח. תוך התעלמות מזרמי מעמקים.  איני שותף לנבואות הזעם ואיני צופה פיצוץ חברתי, כלכלי, או אמוני. האינסטנקטים החייתים הבריאים של הגדויילים - הגדרת זהב של אבי אסכולת תיאולוגיה שלא מדעת המהווהלדעתי  מילה נרדפת לדעת תיירה - ישכילו לכוון כל התפתחות חיצונית - כגון משבר כלכלי וכו' ויתאימום בתוך הנרטיב החרדי. יתר על כן: ככל שגורמים חיצונים יכריחו את החרדים לצאת ולעבוד ולבוא יותר במגע עם העולם החיצון, כך תתגבר מגמת החרדיות. אולי יהיו אוניברסיטאות חרדיות, צבא חרדי, חיל אויר חרדי, קולנוע חרדי,  דוגמניות חרדיות, מגזיני אופנה חרדית, הפלגות קרוז חרדיות, טלויזיה חרדית, פורנוגרפיה חרדית וכו' וכו' - אך הפיקוח של הדעת התויירה יגבר ויגבר וכל דבר יעשה רק בשם הפוליטרוקים החרדים ובפיקוחם.  ככל תרבות בעמדת מגננה, מידה מדודה של פונדמנטילזם מהווה תגובה בריאה  ומתבקשת. אלא שהמבנה האירגוני של הציבור החרדי, וקוד הדנ''א הצרוב בו והמכתיב את דפוסי התגובה, מאחיד את מינון הפונדמנטילזם המתבקש למינון קטלני שמתאים למכנה המשותף והנמוך ביותר של החברה החרדית.

הפרדוקס נעוץ בחוסר היכולת להבחין שהקנאות והפונדמנטליזם, הינם התפתחות לגיטימית ואף מתבקשת של החרדיות הנאורה שעליה כולם אוהבים להתרפק, ובמיוחד האופן בה היא נתפסת גם בעיני החרדים הנאורים.  תהליך הגאולה האישי מותנה ברה – קונסטרציה של נאורות לומזה וחברון עליה הצביעו מספר כותבים רומנטים באשכולות השכנים, ובנכונות להתנתק ממנה.  

הפתרון נעוץ לענ''ד ברמת הפרט, ובבחירתו המודעת באם לקנות את כל החבילה שהחברה החרדית מציעה, או בעזיבה ששכרה בצידה – האוטונומיה העצמית – כמו גם עונשה – אובדן המעטפת החברתית החמימה והעוטפת, והכי חשוב המנגנון החברתי המאפשר הקניית זהות תרבותית נבדלת לדור ההמשך.יש לגלות הבנה לאנשים שהחליטו מסיבותיהם שלהם ובמודע לבחור בדרך החרדית על כל בעיותיה.  http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=410384

אכן הדרך השלישית חיה ובועטת בחו''ל וגם בשולי בני – ברק גבול רמת גן, אם כי בקול ענות חלושה. היא עצמה מונשמת באמצעות ריאות מלאכותיות אשר בקושי מספיקים לתצרוכתה העצמית.  השפעתה כלפי חוץ היא מזערית ושולית. מדובר בשמורות טבע שאולי ישרדו ואולי לא ישרדו, אך ברור שאין להם  פוטנציאל הרחבה ובוודאי שאינם יכול לשמש כגרעין לשינוי חברתי. וכבר כתבתי בעבר על הדינמיקה של החוגים המרכיבים את הציבור החרדי בדיון על ניצנים ראשונים של רה-הגדרות שלכאורה מלמדות על  דינמיקה של התכה,  סיגול, והתפצלות  :

בהכללה גסה ניתן לסווג את האסכולות/זרמים למספר קטגוריות


1. זרמים מובילים / פעילים (מייצגים: מעתיקי השמועה, ''מעתיקי מעתיקי'' השמועה – יתד)

קבוצות הנוטלות חלק פעיל ביציקת תוכן חדש (מוטציה של אידאולוגיה שהתקיימה בעבר בשוליים העוברת שדרוג לאידאולוגיה מרכזית) בסמלים ישנים. לקבוצה זו תהיה תמיד השפעה א-פרופורציונלית על מגמות החינוך ועל עיצוב התודעה הקולקטיבית.

2. זרמים מובלים / פסיבים (מייצגים: האגף המודרני בחברה החרדית בארה'ב, חלק מיוצאי אשכנז, חלק מבוגרי ישיבת חברון וגרורותיה)

קבוצות המאמצות את הסמלים הישנים אך אינם נוטלים חלק פעיל בעצוב התכנים החדשים. אילולי התוכן החדש שנוצק בהם, סמלים ישנים אלו היו ממצים את עצמם ומסיימים את תפקידם. בעוד שלקבוצות אלו ישנה השפעה בולמת ומרסנת, השפעתם על מגמות החברה בטווח הרחוק היא מינימליסטית וזניחה.

בהעדר מודעות לתהליך (מחייבת או שוללת), הדינמיקה תפעל תמיד בצורה הבאה: הזרם הפסיבי משמר את הסטטוס הקיים (ובמידה מסוימת בולם ומרסן מגמות שינוי). במידה והזרם הפעיל הצליח "להעתיק את מיקומה של הגדר", הרי שמגמה זו היא בלתי הפיכה.

לפיכך, קיומה של 'אסכולה' זו אינה מסמנת תחילת תהליך שיוביל בסופו לפיצול, אלא תהליך הנמצא בעיצומו והחותר לאחידות.

3. זרמי שוליים (מייצגים: הציבור ששולח את ילדיו לישיבות תיכוניות חרדיות – ישוב ומערבא)

מדובר בתופעה שולית ונכחדת, כלכלית ומעמדית במהותה, חפה מאידאולוגיה, ואשר מגמתה הכללית היא ליישר את הקווים עם המגמות השולטות. הפרטים המרכיבים את הקבוצה משתייכים באופן כללי לקבוצות הבאות: לזעיר-בורגנות סמי חסידית הקיימת בעיקר באזור גבול רמת גן וצפון תל אביב ( באזור בתי המדרש של סדיגורה וקוזניץ), לקהילה האנגלוסכסית, ולקבוצה הקטנה של בעלי מקצועות חופשיים חרדים.

השפעת קבוצות אלו היא מזערית

4. תופעות סטיה (Deviation) (מייצגים: בד"כ תופעה של יחידים ולא של קבוצות – החרדים החדשים, הפוסט חרדים, הניאו חרדים ושאר מיני מחלות)

למרות ההתלהבות התקשורתית מתופעת הניו ג'ורנליזם החרדי, המכללות החרדיות, אפעס, אויף שימחעס, ותרבות הפנאי החרדית, הרי שההשפעה של תופעות אלו על הדינמיקה הכללית היא שולית.

מדובר בקבוצות שהגדרת ''סטייתם'' היא נגזרת של הדינמיקה השלטת ושממנה הם אינם יכולים להשתחרר. בעוד שקיומם מועיל לפריחת מסעדות הגלאט כושר ולאוירה העליזה השוררת במדיה החרדית – לא מפלגתית, הרי שקבוצות אלו אינם מבשרים על תופעה/תפנית אידיאולוגית. יתר על כן, בהעדר בסיס אידיאולוגי מנומק, הרי שתופעת שוליים זו היא אפולוגטית עד לאוזניים – סימפטום שמעמידם בעמדת נחיתות מול מעתיקי השמועה.

הפוטנציאל לשינוי בציבור החרדי אינו עובר דרך תרבות הפנאי החרדית, אלא דרך הישיבות והסמינרים.

בין הזרמים השונים מתקיימים יחסי גומלין מורכבים: ברמת המיקרו ישנה השפעה הדדית (תרבות פנאי , אופנה, שימוש בשפה). ברמת המקרו מתקיימת דינמיקה של שמירה על הסטטוס קוו מצד אחד והתקדמות חד צדדית ללא נסיגה מצד שני.

ולסיום: דווקא האגף החרדי הנאור שחי על גבול רמת גן – בני ברק ובצפון תל אביב מהווה צרכן נלהב של מוייפסים וסגולות מתוצרת הבאבות, והאדמורים, וזה כולל גם את הדוקטורים למשפטים שבהם (בלי להזכיר שמות של חברים טובים).

תוקן על ידי רב_סיינפלד ב- 24/12/2006 23:08:26

אם בשאיפה לשינוי דרך החיים החרדית מתוך מיתון השפעת הרבנים עסקינן – הרי שהצדק עמך בוודאות, החומות יוסיפו לגבוה, אולי גם להתרחב, אבל שינוי ברמת הכלל לא יהיה. אולם דומני שרוב המערערים על תבנית החברה כפי שהיא כיום, יסכימו כי שליטת הרבנים לכשעצמה אינה הבעיה, הבעיה היא המבנה הסוציו השקפתי הדוגמטי שמכתיבים הרבנים ומעתיקיהם ולכן אם נעסוק במה שלדעתי יוצר את תסמונת תעוקת אנוסי התבונה, דרך החיים החרדית מרמת הפרט החוצה, [רמת הפרט לכשעצמו כמעט ולא קיימת בטרימנולוגיה הסוציולוגית החרדית, כך זה בעולם שהכל נמדד בו ביחס לאחר, ביחס למנהיג, ביחס לציבוריות, ואפילו ביחס לתורה כפי שהיא נמסרת על ידי 'מעתיקי השמועה' – מאפיין שגורם לכך שהחוויה הקיומית החרדית הבסיסית היא חוויית הבדידות – או מצב הבדידות. נושא שעדיו לאשכול נפרד.] צורת חיים שאולי ניתן להגדירה 'אנטי חיים', הוויה שכולה אנטי לזרם החיים הטבעי וההגיוני, הרי שברמה זו ניתן אולי לדון על תקווה, ברמת הפרט לפחות.

נכון, איני סבור שמרכיב זה או אחר של החברה החרדית מסוגל לחולל שינוי, גם איני תולה תקווה בעוני או בבערות שיובילו למין מפץ גדול סוציולוגי, יתכן גם שאין צורך בשינוי מוחלט שכזה, יתכן וישנם אנשים שהדרך הזו מתאימה לאופיים ורצונם, אם יש לי שאיפות ברמת הכלל הן רק בנקודת ההשקה שלו לחיי כפרט, שאיפה לפתיחות שתאפשר לכל אחת ואחד לחיות את חייו כרצונו – ואוכל להבין את אלו שיסייגו ויאמרו, כרצונו, אבל בכפוף לשולחן ערוך – מבלי ליצור דמונזיציה לכל מה שאינו בדיוק בתוך ריבוע המסגרת – שהשקפתית הולכת ומצטמצמת משנה לשנה. וברמה זו, אני חושב שיש התכנות לשינוי, התכנות שאינה נובעת מדעתם של הרבנים או של יתד נאמן, אלא התכנות שנובעת ממגע של יותר ויותר אנשים החיים בתוך החומות עם יותר ויותר סממנים של אורח החיים שמחוץ לחומות, מגע שמוביל לפתיחות, שמובילה לקבלה. יותר מזה איני חושב שאפשר בשלב זה לשנות, לפחות לא ברמת הישיבות והסמינרים כהגדרתך.

גם במידה והשלב הזה, שנובע מהתקדמות הטכנולוגיה, כמו מאינטרקציה ברמת המקרו ובעיקר ברמת המיקרו, בין הזרמים השונים באורתודוכסיה, כן, גם אלו השוליים והנהנתניים, יבשיל, ולא יחסם על ידי הרבנים, [והמשכיל להבחין במשחק השחמט הדרמטי שמתנהל בין הרבנים והאדמורי"ם להשפעה זו יוכל אולי להבחין בין 'גדולים' ל'גדיילים'. ודי למבין בזה] לא נראה שינוי דרמטי בפהרסיא החרדית, בייחוד לא בהגמוניה הרבנית, אולם יתכן ולחלק מאנוסי התבונה ירווח – בייחוד אלו שאינם יכולים למצוא דרך של פשרה שלא במחיר וויתור על כל היקר להם. הטוטאליזם שהוא המאפיין המרכזי של חברה פונדמנטליסטית יתרכך. ריכוך זה ניכר לדעתי כבר כיום ברמת רשות היחיד, המשפחה והמעגל הפנימי של אלו שבחרו בדרך שונה, בניגוד לעבר היום לא 'יושבים שבעה' גם על בן שהתנער לגמרי מהדת.

בסופו של יום, ההשפעה של פרטים על פני החברה היא רבה, וככל שירבו פרטים שיצעדו ערכית והשקפתית בדרך שונה מבלי לבעוט בשולחן ערוך, יגדל השינוי, וכפי שאמר כבודו, לא שינוי נהנתני, בלייני, בידורי, אלא שינוי ערכי תרבותי. כבר כיום, בקבוצות הקהילתיות הכי סגורות, שמעו להערכתי למעלה מחמישים אחוז על פורומינו הקטן, ולמעלה מתשעים וחמשה אחוזים על הבן דוד שמעבר למחיצה, וכשיש מגע, יש תנאים שיכולים להבשיל לקבלה, לשינוי.  

*

בנוגע לווינרוט – אני יכול מהיכרות חצי אישית להעיד על צדקת מרא דאתרא.