ההגדרה "דתיים לייט" גורמת עוול ?

האם יש לראות בדתיות הבנויה על ביקורת עצמית והחלטות מודעות מתוך אמונה כנה שכך רצון הבורא , פגם ב"קבלת עול" ? האם חשיבה על המסגרת במבט בוחן מבחוץ , מוציא את הבודק ובוחן מתוך "שלומי אמוני ישראל"? האם עצכחניקים הם חרדים/דתיים לייט? או שמא להפך?

ספרן,
בין אם נרצה ובין אם לאו בסוף נשאר הקריטריון ההלכתי ובתחומים המאד מוגדרים.
אשה שאינה מכסה את ראשה כמקובל בחברה החרדית תוצא מהחברה, אולם מי שישב בבית סוהר על מעילת ענק יקבל ששי.

בעלבעמיו ,

הנדון אינו סוציולוגי . שמחוסר ברירה צריך להפעיל את המסננת ההלכתית . אלא , שאלה ערכית-תורנית , האם מי שנושא ונותן עם אמונתו ובוחן עצמו לאורה חדשים לבקרים , ובכלל, תכניה מעסיקים אותו יותר , עדיף על השלם יותר מבחינה מעשית אבל כזו שהיא בגדר מצוות אנשים מלומדה? וזה כרוך בשאלה נוספת: האם התורה מעדיפה את השואלים - אם ננקוט במינוח הבריסקאי - מה על למה ובכלל מרחיקה מביקורת שמחוץ למסגרת [ "ולא תתורו" ] או: האם עדיפה הליכה בתלם על אוטנטיות? [ ונגביל את השאלה לרמת הפרט , היחיד ]

ספרן,

נדמה כי הנושא מוצה באשכולות על יראת שמים ובאשכולות הביקורת על עצכח. אך אוסיף נקודה המטיילת ברעיוניי לאחרונה. הרי שיבחו את אדיקות החזו"א ור"ג בכך שהם רק אכלו ללא הכשר, דהיינו שבדקו בעצמם כל דבר הבא לפיהם עד למקורו, כדי לזהות ישירות את כשרות הדבר. נראה שזה אפיין את שני האישים האלה לא רק ביהדות המעשית של אכילה כשרה, אלא גם בכשרות הדעת שהיא היסוד לכל התחום המעשי. עד היכן שידם וימיהם הגיעו, הם השתדלו לעמוד על השרשים גם בתחום המחשבתי. לכן גם אם סופה של רצינות זו יכולה להתפתח להשרת נוהגים טועים, לא תהיה זו "לייטיות" מלשון light-קל אלא "לייטיות" מלשון יושר אנושי [ביידיש]. מוכנותם של חושבים רציניים לסבול עויינות חברתית אינה כתשלום עבור סיפוק תאוות אלא עבור מילוי מה שהשם שואל מעמם לפי כוחם, שלא כהמון ה"לא לייט" [ו/או "ניט לייטיש" - תרתי משמע] הנסחף בזרם שבמקרה נולד בו. אז אם כבר כינוי לעצכחניקים, ההולם להם הוא super heavy. 

בהקשר זה ראוי לצרף כאן את אמרת בורג_קטן שציטט לינקזצר הבוקר באשכולך הקודם [פוסט-חרדים],
"כמובן, שהשאלות יכולות להיות שוות בין פורקי עול ומבקשי האמת, אבל ההבדל הגדול נעוץ בכך לאן פנינו מועדות, ואיך היחס לשאלות, האם השאלות מביאות אותנו להבנה, או לשלילת הדברים מעיקרם."

לשאלת הכותרת אם ההגדרה גורמת עוול, זה תלוי בכוונת המגדיר אם זו באה להצביע על הכובד הרציונלי היכול והאמור להקל על הפן הסגפני [עי' מהרש"א חולין מ"ד: על הרואה טריפה לעצמו שטוב לו בעוה"ז] או אם ההגדרה באה להשוות את הסופר רציניים המתמרים לריח ניחוח מלמעלה לנפלטים לביוב מלמטה. אז לא רק שהיא גורמת עוול, אלא היא בעצמה עוול ממדרגה ראשונה.

בדיוק כמו שיש גבינה דלת קלוריות ושומן, יש דתי דל דתיות ואמונה.
עם כל הכבוד, החיפוש המתמיד אחר השאלה: 'האם אמונתי מוצדקת?' ושאר הסממנים הנובעים מזה, דוגמת קיום רפוי של תורה ומצוות, חיפוש אחר חידושים ורפורמות עדינות ביהדות - אינם נובעים מדתיות. להיפך, הם נובעים מסוג מסוים של חילון. אלא שתודה לא-ל, החילון אינו כה חזק, וכנגדו גם עומד המצפון הדתי - ולכן נוצר שעטנז: "דתי לייט". מין אדם כזה שהוא עומד קרוע באמת בין שתי גישות, בין שני עולמות ולא יודע מה להחליט, היכן לשהות.
 
אז חילוני הוא לא, משום שהוא מקיים מצוות ומשתדל לנסות להאמין היטב וכו'. אבל גם דתי מלא הוא לא, משום שהוא לא ממש לוקח את הקב"ה ברצינות.
נוצר אם כן יצור חדש: דתי לייט.

דתיות, מעצם טבעה, מקבלת היא את הדת. מאמינה היא בה. רואה אותה מוחלטת, וגם אם ישנן שאלות - המגמה היא להשיב עליהם ולהבינן. לא לדחות באמצעותן את הדת. ככל שהאדם, ברצונו להגיע אל האמת (שלא תמיד זהו רצונו...), יטה לכיוון של לנסות לדחות את עול הדת - ולו במשהו - מכוחן של קושיות ו/או בעקבות מודה וכו', אזי הוא גם נוטה לעבר ה"לייטיות" של הדת. ומני אז, ככל שמגמה זו תגבר, ה"דתי" שבו יפחת וה"לייט" - יגבר.
ואם יצא קצפם של הלייטים, זה סימן טוב, שיש להם בסופו של יום קשר ליהדות, והם מתביישים להיכנות דלים בדתיותם. וזה סימן טוב.

אבל ברור שהכללה מעצם טבעה חוטאת אל האמת. אך האם קיים כזה מושג? כן! יש לייטים, ויש לייטיות!



תוקן על ידי - יינן - 15/01/2007 11:12:38

_________________
כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!

.


כל הגדרה כוללנית, היא מצמצמת וגורמת עוול.

_________________

גמרא בסנהדרין מדברת על אפיקורס לתאבון= אדם שהוא אפיקורס מכיון שמתחשק לו טריפות
או לבא על האסורה, או כל הבלי העולם הזה האסורים.
האפיקורס השני זה אפיקורס להכעיס= אדם שלא מאמין, מתוך אמונה אידיאולוגית, או הבנה עמוקה, שאין במה להאמין. 
הגמרא מעמידה את האחרון בדרגה גבוה יותר מהראשון. הראשון פסול לעדות האחרון  לא.
אבל כאן מדובר על אנשים בעלי אמונה דתית עמוקה, המקימים את חוקי התורה לפי דרכם, אלא מה, אז אומר היהודי הראשון אם אתה לא מקיים את המצוות לפי החז"א.לדוגמה- אתה לא בסדר.  אתה לייט אם אתה לא מתנהג לפי סאטמר אתה בקושי יהודי. אם אתה לא לפי חב"ד אתה תינוק שנשבה, וזקוק לקירוב וחיזוק. כל גדול יש לו את הקהל שלו החרדים למה שהגדול אומר. מזמן הם אבדו את המחשבה העצמית. לומדים עשרות שנים, ובכל שאלה קלה  רצים לשאול את הרב.
נוצר כאן מצד אחד חרדים, לא שהם חרדים לדבר ה" הם חרדים לדעת הגודויל והקהל,והסביבה.
 החז"א אמר, הרב קנייבסקי פסק. הרב ואזנר החמיר. הרב אלישיב אסר וכו. לא התורה רק רבנים לא חשוב איזה חומרה שטוטית יגיד זה או אחר הם חרדים לקימה, הם לא עבדי ה" כי אם עבדי הרבנים. הם הלייט הם לא צריכים לאמץ את ראשם ולחשוב. הרב הוא שיפסוק עבורם בכל, באיך לחתן את הבן או הבת. וכו.
לעומתם האנשים הכבדים שמתיחסים בכובד ראש למה שהם עושים וחושבים. כותבים את דעתם בעצכ"ח. ומקבלים את התגובות, ומתיחסים  וחושבים ומשנים אם צריך.
בלי קשר מי הוא הלייט ומי הכבד, החרדים בשיטתם חוטאים כלפי עצמם ומשפחתם.ומחטיאים את הרבים הנוחים אחריהם..

יינן,

ההגיון שבדבריך מזכיר לי סיפור מהחיים -
חברתי, אישה עם "עבר אורתודוכסי" ועם הווה נטוע עמוק בעולם החילוני, חגגה לפני זמן מה בת מצוה לביתה בבית כנסת קונסרבטיבי. הבת - כנהוג שם - למדה מספר חודשים לפני בת המצוה, עלתה לתורה וקראה בה את הפרשה וההפטרה.
כמה שבועות לאחר מכן, ניגשה אליה אמא של אחת הבנות בכיתת ביתה (חילונית, כמובן) ואמרה לה בביקורת - "לא ידעתי שאת כ"כ אנטי דתית". "אני? אנטי-דתית?" תמהה חברתי. "בודאי!" ענתה האישה, "אם לא היית אנטי-דתית, האם הבת שלך היתה עולה לתורה וקוראת בה?"
וד"ל.

.

"בית הכנסת שאינני הולך אליו..."

וד"ל ואכמ"ל

_________________

מואדיב,

בהחלט, אלא שנדמה לי שכאן כבר יש יותר מזה. ההבנה, כי משפחה שטורחת ומלמדת את בתה תורה, ובוחרת לחגוג את התבגרותה בבית כנסת ותוך קבלת עולה של תורה וכו', היא משפחה "אנטי דתית", היא אבסורד נוראי בעיני, והראשונים שצריכים להתרעם על כך הם אלה שהדת היהודית חשובה להם (וכמובן גם עתיד העם היהודי).
[והפעם, באמת וד"ל...]

ספרן,
אדרבא, אמור לי מבחינה עקרונית, מי יהודי יותר כשר, זה השומר מצוות מלומדה או זה השומר רק את אלו שחקר והגיע עד תכליתם.

אמשלום,

הבאת דוגמא מצוינת בכדי שאסביר את דעתי.
אתה עצמך מודה שחברתך נטועה עמוק בעולם החילוני.
אתה מספר, שעברה הוא אורתודכסי.
ועכשיו: למה נראה לך שהיא שלחה את ביתה, בת המצוה, לעלות לתורה וכו' בבית תפילה קונסרבטיבי? בגלל שהיא דתייה?
לדעתי, בגלל עברה. נותר בה "רגש מצפוני". היא לא התנתקה מן הדת לגמרי, ובמקום מסוים היא אפילו נשארה קשורה. 
זה לא אומר שהיא איננה חילוניה... 
אז איך מתווכים בין שני הרגשות הסותרים הללו - סותרים לגמרי: מצד אחד חליוניות שהיא, מן הסתם, מושכלת ואידיאולוגית שאין רצון להמירה. מצד שני רגש מצפוני וגעגועים ליהדות?!
מוצאים משהו שהוא לא זה ולא זה.
אקרא לזה לצורך העניין: משהו חילוני שמזכיר יהדות. משהו חדש, שיש בן מן החילוניות ומן האלמנט הדתי.

אוקיי. אין לי בעיה עם זה.
אבל דתיות יהודית שמובנה הוא להידבק ברצון הבורא לפי התורה - את זה היא לא מקיימת והיא גם לא רוצה לקיים והיא גם נגד. 'צריך שינוי מהותי', מן הסתם היא אומרת, ועוד ועוד. ולכן היא הולכת אל בית תפילה קונסרבטיבי.

אם תשאל אותי בפן האישי, היא עשתה דבר יפה. הילדה יודעת שהיא יהודייה (מבחינה לאומית), ועשתה דבר יפה, והיה לה רצון טוב.

האם זה קשור ליהדות - קצת מאוד...

ומה לעשות שמה שהחזיק את העם היהודי במשך אלפיים שנות גולה הוא לא אחר... מהתורה...

ועוד נקודה: ילדיה של הילדה של החברה שלך, באם לא תחזור בתשובה - כמה קשר יהיה להם ליהדות ולישראל (כארץ של העם היהודי); לעומת דתי שעושה עוול לחיים שלו משום שהוא מסור להלכה היהודית ודבק בה?  

גם לדעתך, חברתך אינה דתייה.
יש אנשים שהם הרבה יותר דתיים ממנה. אבל, הם רוצים עצמאיות. יותר 'אוטנומיה נפשית', פחות מעורבות הלכתית. ובוודאי, לא הרבה התבוננות מעמיקה באחדות הבורא וכו' ואיך מקיימים את הרצון שלו וכו'.
הם דתיים, אבל דתיותם היא לייט.
מישהו אמר שיש לי בעיה עם זה? מישהו אמר שחייהם פחות טובים? רק אמרו שהדתיות שלהם היא במינון נמוך, לייט. ואי אפשר להתווכח עם זה. אפשר להתווכח האם דתיות חזקה היא נצרכת וטובה, או שצריך להנמיך את המינוך ולדלל את העוצמה. אבל אי אפשר לומר שמישהו שהקשר שלו עם הקב"ה - לפי איך שהיהדות לאורך ימיה כולה מסבירה - הוא די רופף, אי אפשר לומר שהוא דתי באמת. נקודה.

 



תוקן על ידי - יינן - 15/01/2007 12:41:40

_________________
כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!

יינן,

א. אני אישה.

ב. כתבת, שמעשיה של אותה נערה בת מצוה, קשורים אך "קצת מאוד" ליהדות, ואני תוהה - האם תפילת שבת בבית כנסת אינה קשורה "הרבה מאוד" ביהדות? האם עליה לתורה וקריאה בתורה קשורות רק "קצת מאוד" ליהדות? לְמה כל אלה קשורים "הרבה מאוד", אם כן? לנצרות? לאיסלם? לבודהיזם?
אני מבינה את טענתך, שכל אלה אין בהם די כדי להיקרא "דתי" (וחברתי באמת אינה מכנה עצמה כך, והיא רחוקה מרחק רב אפילו מאלה המכונים "דתיים לייט"), אבל האם יש בהם ולו שמץ של "אנטי דתיוּת"? תמהתני.

ג. [בלי קשר לסיפור שהבאתי -
אתה כותב - "אבל אי אפשר לומר שמישהו שהקשר שלו עם הקב"ה - לפי איך שהיהדות לאורך ימיה כולה מסבירה - הוא די רופף, אי אפשר לומר שהוא דתי באמת. נקודה."
עם כל הכבוד לאש האמת הבוערת בקרבך בנחרצות כה רבה, הרשה לי בבקשה להטיל ספק בביטוי "היהדות". יהודים ויהודיות שונים, לאורך כל שנות קיום העם היהודי, הסבירו באופנים שונים ומגוונים מהו הקשר הרצוי בין א-להים ואדם. מותר לך לחלוק על פרשנותו של כל אחד זולתך, אבל דיבורים על "היהדות", לטעמי האישי, מחלישים מאוד את טענותיך.]

ספרן,

הכותבת כתבה
 "הגענו לגיל שמניח לנו לחלוק חיבוק עם חבר ילדות שפגשנו בחתונה באופן שלא מאיים על תפיסת הצניעות שלנו."

 כך היא מרגישה, שגם התנהגות שיתכן ויש בה איסור אינהרנטי, בעיניה הוא לא מאיים על תפיסת הצניעות המעודכנת שלה.
אני מאמין לה, שכך היא מרגישה.

את העיקרון הזה למדתי פעם בגמ', כמדומני בשם רב הונא.
"כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה ... נעשית לו כהיתר"

הוא באמת מרגיש שאין בעבירה שהורגל בה איום על דתיותו.

הלא כן?

א. סליחה, לא שמתי לב.
ב. לא כתבתי שהיא אנטי דתייה.
ג. את צודקת שאין לדבר על "היהדות", אבל נראה לי כמעט מוסכם על כל 99 אחוז של העם היהודי באלף חמש שנה אחרונות לפחות שהיהדות משמעה קיום תורה ומצוות כפי שהם מפורשים בתורה שבעל פה.
אם מישהו מערער על המצוות או מחליש אותם - זו זכותו, אבל זה מחליש את הדתיות שלו.
ד. שאלת יפה אם עליה לתורה בבית תפילה קונסרביטיבי איה קשורה ליהדות, למה היא קשורה כן. ועל כך תשובתי: ליהדות במובן הלאומי-טקסי היא קשורה וקשורה, ליהדות במובנה הדתי - היא לא קשורה. העלייה לתורה, הרי, לא הייתה בגלל שזה אחד מהמצוות או מהמנהגים - כי זה לא. היא פשוט הרגישה שהיא רוצה לעשות משהו יהודי בשביל הילדה שלה... ובגלל שהיא לא דתית היא עשתה משהו שנראה יהודי בעיניה אבל לא דתי.

אם כן, את מסכימה שמישהו שהוא מחויב פחות לתורה, הדתיות שלו פחות עשירה אלא היא דתיות לייט?

כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הוויתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו?!