חרדל"ש ( חרדים לשעבר )

והשאלה האם ישנה אפשרות לאדם בכלל ולחרדי בפרט להשתחרר מעברו . וכלשון הרמב"ם בהלכ' תשובה "אני אחר ואיני אותו האיש" וזו לא רק שאלה של סגנון , כמתואר בשיר , אלא של הרגל מחשבתי-חווייתי , של מי שהאמת בכיסו , ושכל מה שרוחש מחוץ לד' אמות של הקהילה , הינו הבל ורעות רוח , או במקרה הטוב טפל . ורבים מחרדי פורומינו יוכיחו שאינם מוכנים לוותר בקלות על התואר הנכסף .

_________________

(ויוכיחו כל חרדלש"י פורומינו שלמרות התחרדלושת"ם כותבים כאן...)

גוונא ,

( כבר הכריז רג"ס בשער בת רבים שאין לפורום באופן רשמי זיקה לחרדים דווקא , אף שנוסד בעיקר על ידם . השאלה היא אם יש בחרדיות משהו מיוחד , שאינו מרפה ומעורר געגועים , או למצער הערצה סמויה , בין שהלשעבר כבר לגמרי בחוץ , או רק פוסטי )

ראיתי פעם ספרון נחמד באנגלית בשם yeshivish, והוא חיבור שלם על צדדים רבים של הלשון המיוחדת כיום לבני ישיבות. בחו"ל הנושא כולו נקרא 'ישיביש'. מתברר שיש כיום ז'ארגון בפני עצמו, בליל שהתפתח מתוך האידיש, העברית (בהגייה אשכנ-זית) והאנגלית. אין ספק שגם לשון זו תזכה (ואולי כבר זוכה) ביחס של קדושה ושל התרפקות סנטימנטלית.
דרך אגב, תופעה משעשעת שאני עוקב אחריה לאחרונה, [שעל אף כל ה'פריחה' המדומה של 'לשון אשכנז' = ז'ארגון = עברי טייטש = עברי דייטש = אידיש, אין לך שורה או אפילו צירוף של שני מילים, בעיתונות החרדית ובמודעותיה, שאין בהם שגיאה גסה, ילדותית. דומה שרוב דוברי האידיש, כמובן, אינם יודעים קרוא וכתוב ב'לשון קדושה' זו.
ועיין גיטין פ ע"א מלכות שאינה הוגנת שאין לה לא כתב ולא לשון, ועל זה קראו  (ע"ז דף י) גם את המקרא: 'בזוי אתה מאוד', שאין להם כתב ולא לשון.
יש כמדומני פירוש שהכוונה לנוצרים, שאין להם כתב ולא לשון משל עצמם, והם משתמשיפ בלשונות רומא ויוון.
והנה משחושבים שהוא בעל קדושה מיוחדת, אינו בפי המקרא אלא בזוי מאוד.
לגוף העניין, ידוע הסיפור על אותו משומד, שמטייל ברחובות הגויים, ולפתע ראה כלב ונתקף בהלה. ונתברר לו שאמנם השליך מעליו כל סימני היהדות, אך הפחד מן הכלבים נשאר אצלו מושרש מיהדותו.
על כמה מגדולי ישראל מספרים שהיו אומרים, יתכן שיהיו תלמידים שלא יגשימו את המצופה מהם, ואולי גם ח"ו יהיו כאלו שיהא פקפוק בשמירתם על יהדותם, אך בדבר אחד מובטחני, שכל מי שידו נגעה בידית דלת בית מדרשנו, כבר לא תהא לו לעולם הנאה שלימה מעבירות!
כמה נחמד היה לשמוע בתכנית האחרונה של קובי אריאלי ואיזה גפן, שאותו גפן השתפך בערגה ובהתרגשות על חוויתיו מתיאלנד, ועד כמה הדתיים מסוגו של אריאלי מפסידים, משום שהם מצומצמים ואינם יודעים ליהנות ממנעמי פלאי העולם ותענוגותיו, ועד כמה הרחבת הדעת יש בזה. קובי השיב לו כלאחר יד, אה כן, נהנתנות, תאוותנות, אנחנו יודעים מה זה וכמה זה שווה, בוא לא נדבר על זה.
באותה תכנית, ברדיו המתחפש לחרדי, אפשר להווכח שוב ושוב על העקרות, על הבורות ועל חוסר ההיכרות של החילוני הממוצע עם העולם הדתי וכל שכן החרדי. לעתים נראים החילוניים האלו, כפוחלצים שנפלו מפלנטה אחרת, ונתקלו בבני שבטים פרימיטביים החיים בשולי ה'תרבות'.

תוקן על ידי דיסקקשיח ב- 19/01/2007 13:28:06

ד"ק ,

אכן השגיאות בכתיבת אידיש צורמות לרוב . את הקדושה ללשון זו , מייחס רח"א שפירא ממונקאטש בספרו "דברי תורה"

אגב "ישיביש" אינו מתייחס כיום ( בעיקר בחו"ל ) רק לסיגנון דיבור וכו' אלא גם לטיפוס מסויים העוטה מלבוש חסידי , אבל חי בסגנון ואוירה ליטאית-ישיבתית , בהשפעת מקום לימודו .

השיר יפה מאוד (גילוי נאות: אני מכיר את הכותב) אך הוא לא מייצג את כלל ציבור החרדל"שים, ולמעשה הוא עוסק בבני ישיבות לשעבר, הן מהציבור הדתי והן מהציבור החרדי. לדעתי יש סוגים שונים של עוזבי החברה הזו - לא כולם הם ביאליק או שוכני פורום זה, ורבים אכן נוטשים לגמרי את עברם ומוחקים כל קשר (וכבר הובאו קישורים לכתבות רבות)

 (שאלה: אם חרדל"ש הוא חרדי לשעבר, איך יקרא חרד"לי לשעבר?)