| נשלח ב-8/2/2007 11:59 |
 |
| |
מהות הנביא וסמכותו
הרמב"ם כותב בהקדמה לפירוש המשניות (ד"ה והנני):
"ואם יפרש איזה פירוש, ויפרש מי שאינו נביא פירוש אחר, [1] ויאמר הנביא אמר לי ה' כי פירושי הוא הנכון אין שומעין לו, ...
וכך אומרים חז"ל האלקים אלו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא הוה ציתנא ליה ולא שמענא מניה, .... כוונתם בכך שאין תוספת וגרעון בתורה מצד הנבואה בשום פנים.
וכן [2] אם אמר הנביא שה' אמר לו כי הפסק במצוה פלונית כך, [3] ושדינו של פלוני הוא הנכון, הרי אותו הנביא נהרג לפי שהוא נביא שקר כמו שביארנו,
לפי שאין תורה אחרי השליח הראשון ואין תוספת ואין גרעון, לא בשמים היא"
לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של הרמב"ם. הרמב"ם אומר שאין תוספת וגירעון בתורה מצד הנבואה, אבל פירוש אינו לא תוספת ולא גירעון? וכן דין שאין לו תקדים (כפי שהבנתי את מקרה מספר שלוש). ומה שהרמב"ם אומר על "פסק במצווה פלונית" משמע שזוהי הלכה קבועה שנשתכחה, וא"כ גם בזה אין לא תוספת ולא גירעון.
חוץ מזה הדוגמא של יהושע בן נון נראית לי גרועה כי משה היה נביא יותר גדול.
הסתכלתי בפנים, ומצאתי תשובה:"ובזה בלבד נבדל הנביא משאר בני אדם בתורה, אבל בעיון ובדין ובחקירה בדיני התורה הרי הוא כשאר החכמים הדומים לו שאינם נביאים".
אבל אז עולה קושיה הרבה יותר גדולה: בשלמא בעיון ובדין ובחקירה, הרי הוא כשאר בני אדם הדומין לו שאינם נביאים, אבל בנבואה ודאי שהוא עולה עליהם. והרמב"ם אומר "ויאמר הנביא אמר לי ה' כי פירושי הוא הנכון", כלומר, את הפירוש עצמו - אמר הנביא מסברא דיליה, אבל אמיתות הפירושו אינו תולה בסברא דיליה, אלא בנבואה. וכי לא יתכן שה' יגלה לו אמיתות סברא כלשהיא? וכי כל הנביאים התנבאו רק כאשר לא היו להם שום סברות בנושא הנבואה הנוכחית שלהם או שסברותיהם היו הפוכות מהאמת והקב"ה העמיד אותם על טעותם?
תוקן על ידי עצכח ב- 15/02/2007 20:09:01
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2007 12:07 |
|
| |
לרמב"ם התורה לא בשמים וממילא אין מקום לגילוי שמימי שלא דרך החכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2007 12:17 |
|
| |
ואז?
אתה מחזק את שאלתי - שאם לפי הרמב"ם גילוי שמיימי הוא גילוי שכלי, איך הוא יכול להגיד שהנביא שווה לשאר החכמים בעיון ודין וחקירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2007 12:33 |
|
| |
אחרי מתן תורה, התורה צריכה להידון רק על ידי בני אדם בשכלם ולא ממקור חיצוני. וזו כוונת הרמב"ם שאין להוסיף או לגרוע. במובן זה פירוש גם הוא תוספת. הלכות שהשתכחו בימי אבלו של משה החזירם עותניאל בן קנז ולא הנביאים (וחז"ל אומרים על כך בתמורה שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה). הרי לך שגם להחזיר הלכות שהשתכחו אסור לנביא והוי תוספת וחידוש.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2007 12:44 |
|
| |
הנביא הוא כשאר בני האדם. ואין דבריו שווים במאומה יותר מדבריו של חכם אחר.
אלא כשהוא מתנבא בשם ה" והוא נביא אמת, ואז לא הוא החשוב רק דבריו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2007 19:24 |
|
| |
מיכי
א. למה (הלמ"ד בשו"א) אתה קורא "מקור חיצוני"?
ב. אתה אומר שאסור לנביא לפרש לחדש ושום דבר אחר. מילתא בלא טעמא? אבל ממש שום טעמא? למה הקב"ה שנתן את התורה כולה למשה, לא יכול או לא רוצה לתת אפילו הלכה אחת לנביא אחר? ועוד קשה, הרמב"ם כותב שם (בהקדמה) שיתרונו של הנביא הוא אך ורק בהוראת שעה. אך איך הנביא יכול להורות הוראת שעה? הרי כל ת"ח שהוא (ורק ת"ח, לדבריך) יכול לפסוק הלכה במקרה ספיציפי משום עת לעשות לה', ומה יתרונו של הנביא בזה?
ירוחם
לא לחלוק עליך באתי, אלא לשאלך:
כיצד אתה מפרש את הפסוק "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו"?
תוקן על ידי גדוראובן ב- 10/02/2007 19:26:11
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2007 01:05 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד עמוד א
דאמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: מנצפ"ך צופים אמרום. ותיסברא? והכתיב: +ויקרא כז+ אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה! אלא: מיהוה הואי, מידע לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה, ואתו צופים תקנינהו. - ואכתי, אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה! - אלא: שכחום וחזרו ויסדום.
אבל עדיין צריך לברר במה קדושתה של לשון הקודש? כי אולי זה לא נחשב לחלק מה"תורה".
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 09:42 |
|
| |
במשנה תורה הלכות יסודי התורה פ"ט כותב הרמב"ם דברים מפורשים יותר בענין זה, וזה לשונו:
"או שאמר בדין מדיני תורה שה' ציווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא שקר וייחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש תורה שאמרה לא בשמיים היא".
הרעיון הוא פשוט מאוד, התורה כולה ניתנה למשה בסיני, כולל כל הסברות והלימודים המתבארים בתורה שבעל פה, תפקידם של החכמים הוא להעביר ולמסור את תורתו של משה כפי שניתנה בסיני, ומאז שניתנה למשה בסיני ירדה לגמרי מן השמים ולא נותר ממנה בשמים כלום, ועל זה אומר משה "לא בשמים היא", על כן אם בא נביא לומר שקיבל משמים מסר חדש בנושא תורני כלשהו, הריהו מכחיש את נבואתו של משה רבנו, וכפי שכותב הרמב"ם בהלכות קודמות, אין כח בידי נביא לחלוק על נבואתו של משה, שהוא היה אב לנביאים...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 12:27 |
|
| |
זכות,
הרמב"ם אינו מוסכם ואכמ"ל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 15:17 |
|
| |
זכות
ואני אומר, שהרמב"ם מנוחתו עדן אישתמיטתיה הא דמנצפ"ך שכחום וחזרו נביאים ויסדום.
ואמנם אינני בא לומר שנביא יכול לחלוק על נבואתו של משה, אבל בימינו המסורת אינה ברורה, גם מכיוון שיש מחלוקות בנושאים שונים, וגם מכיוון שיש גירסאות שונות בכל מיני הלכות. וזה שבהלכה X לא מצאנו גירסה אחרת, לא אומר שהנביא לא יוכל לבוא ולגלות לנו שהגירסה צריכה להיות שונה. כמובן לפני ששומעים לנביא, צריך לבדוק אותו מכל הכיוונים - לראות שהוא ירא שמים וכו', ושדעתו שלמה, וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות יסה"ת (לא זוכר באיזה פרק). ואחרי הכל לראות שהוא ניגש לשינוי הגירסה שלו בחרדת קודש, ולא בזלזול. וראוי להזכיר כאן מה שכתב ר' ישראל משקלוב, שהגר"א, אע"פ ששינה גירסאות, לא היה משנה אף גירסא אא"כ היו לו לפחות ט"ו ראיות לשנות את הגירסא, ובנסתר ק"נ ראיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 23:25 |
|
| |
אין זה אומר, שאדם שהוסמך לנבואה מנוע מלהביע דעה בנושאים הלכתיים.
חטאו של הנביא הוא בכך שאומר 'ה' צווה לי', כלומר; שדבר זה נודע לו בתוקף היותו נביא, מה שלא ייתכן עפ"י נבואתו של משה.
----------
בעל בעמיו!
אולי בכל זאת יאריך כבודו קמעה, למרות שאכמ"ל...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 08:47 |
|
| |
זכות,
אין ספרי אתי כעת ולכן בקיצור.
הכוזרי (במאמר שלישי כמדומני) כותב שלנבואה יש משקל בקביעת הלכה ויש לכך התיחסות באגות הראי"ה כרך א. אבל אין צורך להרחיק כי הרי יצאה בת קול וקבעה הלכה כבית הלל וכבר תוספות שאלו מה ההבדל בין הכרעה זו ל'לא בשמים היא'.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 12:03 |
|
| |
לא נותר לנו אלא להרהר, שמא היה זה מושב לצים שקבע: "חכם עדיף מנביא"? אם היה יתרון לנביא בקביעת ההלכה בעקיפת הכלל "אחרי רבים להטות" שהוא מדאויירתא, מתוקף סמכותו מקורב לה'. הרי היה להם לומר נביא עדיף מחכם, הלוא כן?
ובכלל, האם נבואה (חוץ מנבואת משה רבנו) היא מצב סטטי? ומה אם אחרי שה' סר מנביא מסויים כמו שקרה הרבה פעמים בתולדות הנביאים, יבוא הנביא ויאמר ה' גילה באוזני? ...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 12:57 |
|
| |
ריב.
את- החכם עדיף מנביא-- אמר חכם, ולא נביא. נו, אם זה היה להפך!!!???
ועכשיו לעניין-- החכם כל הזמן חכם, והנביא לא על הזמן נביא
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 13:18 |
|
| |
ירוחם, שטויות. החכם הוא טיפש במצבים מסויימים.
ואם תתעקש, אז נשווה את הנבואה והחכמה זה לעומת זה:
מתנבא - מחכים
נביא - חכם
הנביא כל הזמן נביא, ולא כל הזמן מתנבא, החכם כל הזמן חכם ולא כל הזמן מחכים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2007 13:53 |
|
| |
ירוחם,
א) הנביא כולל בתוכו את החכם, כלומר אין יתרון בחוכמת הנביא שבא אחרי משה על פני החכם לשנות על מה שנקבע בו הלכה למשה מסיני, שאין עתידין להשתנות והם הדרך הבלעדית להשגת השלמות לפרט כאדם באשר הוא אדם. . וההלכות שנפסקות על פי רוב במחלוקות בין החכמים שאין עליהם קבלה מדור לדור כמו המחלוקות שבין בית הלל לבית שמאי הן לגיטימיות ומסתבר שהינם ממהותה של התושב"ע, שאילולא המחלוקות אי אפשר היה לשנות את מה שעתיד להשתנות ולהתחדש בהתאם למצב התרבותי שבכל דור ודור. לפיכך , זה לא משנה אם אמר זאת נביא שכולל בתוכו את החכם, או חכם שהוא בכלל "השופטים שבימיך"
ב) הייתי מסכמת ואומרת : החכם כל הזמן חכם, והנביא כל הזמן חכם למרות שהוא לא כל הזמן נביא.
_________________
|
|
|
|
|
