בית פורומים עצור כאן חושבים

יקירים ויקרות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/2/2007 03:02 לינק ישיר 
יקירים ויקרות

בימנו "יקיר ירושלים" הוא תואר כבוד  המוענק  בכל שנה ע"י עירית ירושלים,  לאזרחים "מצויינים" מתושבי ירושלים.

 התואר מקורו בירושלים של ימי הבית,  אולם הוא לא היה תואר שהוענק אלא תואר שתיאר שכבה בציבור.

שכבה עשירה עם  הרבה זהב:

 "מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב". (סוכה דף לז עמוד א)

 וברש"י:

ביקירי ירושלים - מנכבדי ירושלים העשירים.

 במשנה סוכה ( פרק ג משנה ח), מופיע אנשי ירושלים במקום יקירי ירושלים:

 "אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב":

 האם אנשים אלה "עשו" את זהבם מעודף משקל?

 מדרש איכה רבה (פרשה ד) מתאר את יקרם של בני ירושלים:

 בני ציון היקרים, מה היתה יקרותן?

 עירוני שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב.

 ירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב.

 לבעל משקל שקיבל שקיבל את משקלו בזהב, היה גם קצת זהב כדי לאגוד בו את לולבו.

 המדרש מתאר הנהגות אחרות של יקירים אלה שרבות מהן היו קשורות לאכילה:

 בשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו היה עושה שולחנות יותר מן היציאות.

 ירודה ממנו היה עושה הוצאות יותר מן השלחנות.

לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה.

 שלא היה אחד מהן הולך לסעודה עד שהיה יודע עם מי סועד.

 שהיו מוסרין הסעודה לטבח, אם נתקלקל דבר בסעודה היו עונשין את הטבח, הכל לפי כבודו של בעל הבית והכל לפי כבוד האורחין.

 בשעה שאחד מהן עושה סעודה היה צר כל מיני סעודה במפה וכל כך למה מפני איסטניסיה כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו.

 צורת חיים זו גרמה  שיהיו ביניהם בעלי משקל ובעלי "בטחון מופרז":

 גירסת הערוך (ערך יהיר) בגמרא המספרת על אגידת הלולבים בזהב:

 "מעשה ביהירי ירושלים".

 ומפרש:

"פירוש יהירי גסי הרוח".

 "משרבו היהירים התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים לפי שבדורנו אין רואין אלא לפנים". (תוספתא סוטה (ליברמן) פרק יד הלכה ח).

 האם יהירים אלה היו אלה שדרשו את משקלם בזהב?

ועוד הנהגות:

 לא היה חותם עד שהיה יודע עם מי חותם,

 שלא היה אחד מהן טוען טענת חנם.

 היום היו קוראים להם "סנובים".

במה הסתכמה פעילותן הציבורית של  נשותיהן היקרות?

 ת"ר: נשים המגדלות בניהן לפרה, היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה; אבא שאול אומר: נשים יקרות שבירושלים היו זנות אותן ומפרנסות אותן.  (כתובות דף קו עמוד א).

 היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו, שנאמר (משלי ל"א) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ותניא: נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן. (סנהדרין דף מג עמוד א).

 וראו את מחקרו של פרופ, ש. קליין "אנשי ירושלים, יקירי ירושלים, נקיי הדעת שבירושלים, בני ציון", ידיעות המכון למדעי היהדות כרך א, ירושלים תרפ"ו, עמודים 72-78,




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > יקירים ויקרות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext