מה לגוי אצל הלכות נדה? - דמות אחשורוש בעיני חז"ל

אסתר רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ג אחשורוש ר'

ג אחשורוש ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר אחשורוש הוא ארתחששתא, ורבנן אמרי אחשורוש שכל מי שזוכרו חושש את ראשו, למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח ותש, אחשורוש, ר' יצחק ורבנין, ר' יצחק אמר אחשורוש שבאו כל הצרות בימיו, שנא' אבל גדול ליהודים, הוא אחשורוש שבאו כל הטובות בימיו שנא' שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב, רבנן אמרי אחשורוש עד שלא נכנסה אסתר אצלו, הוא אחשורוש, משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות.
עד כאן דברי המדרש.
ולכאורה צריך ביאור הרי ב"נ אינו מצווה על נדה.
בשו"ט.


***
תוספת לכותרת - מיימוני

אומות העולם גדרו עצמן מן העריות לאחר המבול - רש"י בראשית ל"ד ז'

_________________

מיכי,

לא הבנתי את טענתך. חז"ל ראו רבותא בשמירת עניני הסכנה שבנדה, והם ראו אותם אחידים עם עניני טומאת נדה ואיסוריה.

אגב, הרמב"ן שעיליש ציין הן הן דברי.

יש כאן כמה נידונים מקופלים יחד.

א. מהי הדרשה של "אחשורוש הוא אחשורוש".

ב. מה המעלה בהתרחקות כזו.

ג. מהיכן לקחו חז"ל להעמיד זאת בהתרחקות מנידה.




א. לטעמן של דרשות

השאלה הראשונה היא מהותית ונוגעת לכל המדרשים על הפסוקים הראשונים של מגילת אסתר. לי לא ברור אם נאחזו בכפילות הלשונית שמובאת לדרשה, "אחשורוש הוא אחשורוש", שהרי הפסוק כפשוטו בא לזהות באיזה אחשורוש מדובר ולא לציין, ברמז, תכונה מסויימת או גילוי עליו.

יש מקום לומר שחז"ל הלכו לשיטתם לדייק בכל פן לשוני חריג במקצת. לפי זה, זו המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל, אם דיברה תורה בלשון בני אדם, או שיש לדייק ממבנים לשוניים למרות שיתכן שבאו רק מבחינה ספרותית. והיחס למגילה הוא אותו יחס לתורה עצמה, ש"ניתנה מגילה להידרש".

יש מקום גם לומר שלחז"ל היו דברים מסויימים לומר על אחשוורוש, וחיפשו היכן לעגנם, ובחרו לעשות זאת בראש המגילה, מה גם שאחשוורוש תופס בה מקום עיקרי.

ויש מקום לומר שחז"ל חשו במה שטענתי אני בעבר באשכולות שונים, כי במגילה ניכרת צנזורה פנימית שלא לומר מה שאפשר היה עוד לגלות, ולכן חתרו לגלות מה נרמז על אחשוורוש. ואפשר שלאחר שהיו שדרשו את דמותו לגנאי, היו אחרים שחלקו עליהם וסברו שהרחיקו לכת ואין הוא כה גרוע.

ככלל, יש מקום לתהות באיזו מידה הדרשות על אחשורוש משקפות נסיון לברר את דמותו ההיסטורית, באיזו מידה מבקשים להציג אותו כפי שהוא באמת אם גם על דרך ההפרזה, כדרך המדרשים בכל מקום - או שהדרשות על אחשורוש, לפחות השליליות שבהן, מכוונות לא כלפי אחשוורוש אלא כלפי דמות יותר מודרנית בעולמם של חכמים. אולי, למשל, המלך הגוי שתחת שלטונו נאנק עם ישראל בדורות שונים.

ב מדוע להתרחק מנידה

כמדומה שאין זה מפתיע או חדש שיש הסתייגות מנידה. והיחס הזה, שיש לו אמנם השלכות חיוביות מבחינה ביולוגית כנראה, מתפרש לעתים קרובות באופן מגי. והמגיה הזו חדרה ליהדות, כפי שמובא בציטוט מפורסם של הרמב"ן.

לפי זה אין עלינו לתמוה שתהיה זו מעלה לגלות שגוי נזהר להתרחק מנידה, וכמובן אין הכוונה לאיסורים והרחקות מדרבנן. ושמא אין זה כל כך מעלה כמו שזה חסרון לא לחוש להתרחק מנידה. שכן מי שאינו נזהר בזה, מגלה בעצמו חוסר עדינות וחוסר רגישות שנתבע מאדם "רגיל".

כאנתרופולוג של כורסה, דומני שרוב העמים נזהרו מלהתקרב אל נידה, כוונתי בביאה, ולפעמים יותר מכך, ורק בדורנו אבדה הרגישות הזו בחברות מודרניות.

ג. המסר שמאחורי הדרשה

המסר הפשוט של הדרשה הוא שאחשורוש השתפר וקנה עדינות מאז באה אליו אסתר. לא רק ביחסים ביניהם, אלא גם ביחסו אל הפילגשים האחרות שלו. הרי זה שבח קטן לאחשורוש ושבח גדול לאסתר.

מיימוני,

לדבריך על "אנתרפולוג של כורסה", ראה לעיל בשם אנצי' העברית.

בן איש אחד

תודה.

זה שהתכוונתי, אלא שאני לא לקחתי מהאנציקלופדיה העברית אלא ממקורות אחרים. אמנם, כיון שלא זכרתי היכן ראיתי זאת בדיוק, נקטתי לשון זהירה. ועוד, שהיום מקובל לערער על כללים בדוקים לכאורה בהיסטוריה, באנתרופולוגיה ועוד. היו כמה דוגמאות כאלו בפורום, ולא אפרט, וכוונתי להיסטוריה של אומות העולם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מימוני

הבעיה בפירושך שאתה מנתק את פירוש חכמים מההקשר של שאר הדרשות.
ראה שכל הדורשים שם דורשים לגנאי!
ולדברייך מה ראו חכמים לחלוק ולשבחו?

מעניין שהרמב"ם במורה הביא את הלכות נידה לדוגמא להקלת הטרחים של התורה.

כמתעסק

לא זכיתי להבין את שאלתך.

אם אסמוך על דברי חלמיש שכל המדרש מועתק כאן, אזי ניתן להבחין בו כמה שכבות. כלומר, המדרש מצורף מכמה דרשות ואף דרשות אלו לא נאספו בפעם אחת. תחילה מביאים דרשות של דרשן פלוני, ואז מביאים מחלוקת בין שני צדדים.

וזוהי:

"אחשורוש, ר' יצחק ורבנין, ר' יצחק אמר אחשורוש שבאו כל הצרות בימיו, שנא' אבל גדול ליהודים, הוא אחשורוש שבאו כל הטובות בימיו שנא' שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב, רבנן אמרי אחשורוש עד שלא נכנסה אסתר אצלו, הוא אחשורוש, משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות.

נחזי אנן (=נבדוק בעצמנו):

הדעה הראשונה היא של ר' יצחק. ואיני רואה בדבריו גנאי. עד כמה שאני מבין, הוא טוען שבימי אחשורוש היו שתי תקופות, הפוכות זו מזו. בין אם נאמר שהדרשן תולה את האחריות בו, ואז סוף סוף הסוף היה טוב, ובין אם נאמר שהוא מסתכל "מלמעלה", אין כאן דרשה נגד אחשורוש עד כמה שאני מבין. גם אם נאמר שתחילתו היתה ברע, הרי הסוף היה טוב. ומה ביקורת יש כאן עליו?

ודעת "רבנין" החולקים עליו היא שהאמירה "הוא אחשורוש" מכוונת למלך עצמו ולאיזה מאפיין שלו, וגם כאן הם מציינים את השינוי לטובה שחל בו.

אם נסכם זאת מבחינה ספרותית, אזי כולם - ר' יצחק ורבנין - מודים שהיה שינוי חד באחשורוש, ונחלקו אם זה בתקופה או באדם.

אבל גנאי מנלן?

שמא תשאל על העורך שצירף יחד את כל הדרשות, אבל גם אצלו, כפי שניסיתי להראות, אין קו מסויים אחד לגבי אחשורוש שהוא "ברשעו מתחילה ועד סוף".

אז כנראה לא הבנתי את שאלתך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

חלמיש

שאלת:

מכאן מסיק בעל התורה תמימה:

תורה תמימה הערות אסתר פרק א הערה טז

חלמיש

תודה על הפירוש.

לצערי, איני מסכים עם הכל. אני סבור כמוהו כי הדרשן בא להצביע על תהליך של התפתחות חיובית באישיותו של אחשוורוש. אך לומר שהוא התעדן ולמד להכיר ברגשות חיוביים כמו אהבה? זאת מנלן? להפך, כמדומה שעד סוף המגילה לא התרחש כזה תהליך. נראה לי שבעל "תורה תמימה" הוסיף כאן דרשה מדיליה (=משלו). זה לא גרע מדרשות מסויימות של חז"ל, אבל ראוי שיבדיל הפרשן בין דעתו שלו לבין דעת המקורות שהוא בא לפרש.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מימוני

על משמרתי אעמודה. לענ"ד לפנינו דרשה אירונית וסקרקסטית, ותחילה אקדים:

ניחא לשיטה הראשונה יש לומר שיש בימי המלך שתי תקופות הראשונה היה בא רע ליהודים והשניה טובה ולפי זה המסר הוא שהנה צמחה טובה בימיו.
אך לפי הדרשה השניה, וכי חש לחז"ל איזה ענין לספר בשבחו של אותו רשע, אתמהה?! וכי מגיע לו שכוייח שלקח את אסתר ובזכותה נגמל מאורחו הרע? וכי באים לספר בזכיותיו? ומוקשה שבעתיים שהרי אתה עצמך טענת כי לא מצינו תיאור אוהד במגילה למלך זה?

נמצא ששתי הדרשות על מישורים שונים לחלוטין -
הרי לא מספיק לציין שהדרשות מתארות שתי פנים בדמותו, שזהו הבסיס המדרשי, אלא יש לבחון מה המסר, ולפי דברייך המסר נמצא על צירים שונים לחלוטין מלבד שהמסר השני כאמור תמוה ביותר.

לענ"ד:

שתי הדרשות מציגות את השינוי - על יסוד הרעיון 'לא מעוקצך ולא מדובשך'.
אחשורוש - אילולי צרותיך לא היינו נצרכים לישועה, על מה שמחים כאן בפשוטו, שנצלו מגזרת השמדה = לא הם ולא שכרם (-ונניח בצד את הדרשות האחרות הדור קבלוה וכדו').
אף בדרשה השניה - 'בועל נדות' = לוקח נשים האסורות לו = מלה יפה ל'אונס' / לוקח בחזקה - עד שלא באה אסתר היה צר לכל הנשים משבאה אסתר לא הציק לנשים אחרות, נו שכוייח! מסרה זו עצמה להציל אחיותיה. לא מעלתו אלא מעלת אסתר כאן.
שני המדרשים מציגים הצלה = לאומית (לכלל) ופרטית (לכל אשה שניצלה) במחיר ה'עוקץ' מחמת דמותו הרשעה.

(דעת לנבון נקל - גם כשיש הצלות גדולות, יש מחיר לראשיתן של הגזרות, אלא שפשוט נוטים להתעלם מהם)

(לאמור גם הרישא עליה דלגת (בשם ראיהמחקרית) היא על אותו מישור - כל הזוכרו חושש בראשו שאין מדובר אלא בנבל שניצלו בנס מנבלותו, אך שבחו אין כאן)

אקוה שעתה דברי בהירים יותר.