המרד הראשון

                                      המרד הראשון:

תלמיד, השתבשת? של מי אתה תלמיד?

*  ומשה בכלל לא היה ולא נברא.

*  לפי"ז התיאור בתורה בע"כ מתייחס למישהו אחר (בן דוד) שבמקרה גם לו קראו משה.

*  ובכלל, משה (הבן דוד) שם את המסוה על פניו רק כשגמר לצוות את העם, ובזמן הציווי ראו כולם כי קרן עור פניו. (מבואר בכתבי יד ישנים של תורת משה)

*  עוד סקופ: יהושע בכלל לא היה תלמיד של משה אלא של ירון ידען. ע"פ הכתוב <ומשמשו יהושע בן נון נער!> ולכן הוא עקב אחריו בעלותו להר סיני עד שאיבד אותו בגלל כושר גופני נחות. כל מה שהצליח לרגל באורחות משה הוציא אחר כך בפרובוקציות קשות, כולל בהפעלת אלדד ומידד, עד שמשה היה צריך ללחוץ על ראשו בשתי ידיו בכל כוחו, כמבואר בפסוקים שלא צונזרו (באותם כתבי יד ישנים בחומש במדבר)

* והעיקר - לא לפחד כלל מכל המלעיזים ואומרים שהאמור למעלה איננו דא"ח, ודפח"ח ויזכו לדצ"כ עד"ש באח"ב בב"א.

בקר טוב

  כנראה שיש כאן כמה צעירים עם דם חם.
 עבורם אנסח את הנושא שרציתי להעלות בצורה אחרת.

  מה מסתתר מאחורי המסכה?

  לאחר מעשה העגל , אנו מבחינים בשינוי שחל בהנהגתו של משה .
 לא עוד המנהיג העממי , המוביל, המלמד, המחנך.
  משה הופך למנהיג השומר על מרחק. הוא נוטה את אהלו מחוץ למחנה, ההוראות יוצאות דרך אהרון, והזקנים. 
  משה אינו מופיע גלוי פנים בפני העם. הוא עוטה מסכה. 
  האם החליט משה שכדי ליצור סמכות, כדי שמעשה העגל לא יחזור , עליו לשמור מרחק?. 
  המנהיגים בעולם העתיק יצרו סביבם הילה של אל. האם זה מה שמשה מנסה לעשות?. 
   האם זו הסיבה לתקרית עם מרים ואהרון, המנסים למתוח ביקורת על הדמות החדשה שיוצר משה סביבו ? ונענים בחומרה " מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" ?.     

<משה אינו מופיע גלוי פנים בפני העם> ????????????

משה שם את המסוה על פניו רק כשגמר לצוות את העם, ובזמן הציווי ראו כולם כי קרן עור פניו. (מבואר בכתבי יד ישנים !)

שמות פרק לד

תלמיד

העלית שאלה מעניינת ונתת לה ניסוח מעניין - ומקומם.

מה חבל שהעונים נגרפו אחרי התחושה שיש כאן זלזול בסיפור מהמקרא ובדמותו של משה ובכלל, וענו בציניות. ציניות אינה תשובה.

הבה נתבונן ביחד מה השאלה ומה התשובות האפשריות, ומה הערך של התשובה שהצעת.

הצבעת נכון על מה שנאמר כי משה הסווה את פניו ברדתו מן ההר. הנימוק שהתורה נותנת הוא ש"קרן עור פניו". לכאורה נראה כי היה זה מראה מפחיד, ומשה רצה לחסוך אותו מן העם. עוד אפשר להבין מזה שהמראה של אדם רעול פנים היה פחות מפחיד ויותר מובן מאשר אדם שקורן עור פניו (אלא אם כן משה טעה ולא העריך נכון וסבר שכיסוי פנים עדיף).

העלית תיאוריה חליפית, כי המסווה נועד להסתיר שאין זה משה כלל. ובנית סביב זה קונספירציה שלמה.

בין אם עשית זאת בהומור, כפי שאכן נראה, ובין אם זו תיאוריה פרשנית ממש, אפשר לבחון אותה ולעמוד על מעלותיה וחסרונותיה.

אציג שנים:

א. התיאוריה שלך מעמידה על היבטים שבדרך כלל מתעלמים מהם בקריאת החומש. היכן המניעים האנוכיים אצל משה, אהרן ושאר הממונים על הציבור? האם לא קינא אהרן במשה? האם העם היה באמת כה נאמן? האם החיים שם היו כה אידיאליים כפי שאנו מציירים לעצמנו? האם רק טיפוסים כמו קורח היו יוצאי דופן?

אין זו הפעם הראשונה שאני נתקל בתמיהות כאלו. והן אכן מתבקשות. אנו מציירים לעצמנו את אהרן כאדם חסר אנוכיות, שכל חייו קודש לעבודת ה', לסיוע למשה, שכולל התבטלות עצמית שלו, ודאגה לזולת. כך זה מצטייר גם מן המדרשים.

אבל יתכן שמאחוריהם עמד אדם, בשר ודם, שקינא באחיו, שרצה להיות הנביא, וכיו"ב. האם לא מתבקש לחשוד שכך היה?

כמובן, לא ניתן לענות על שאלה זו בוודאות. מה מקורות הידע שלנו? התורה מספרת פעם אחת על אהרן שיצא לקראת משה "ושמח בליבו". מכאן דרשו חז"ל ומכאן נראה לי שאנו לוקחים כולנו את ענוותו של אהרן וסיועו מכל וכל למשה, והעדר כל תחרות ביניהם. אבל זו פרשנות.

כמובן, גם הטענה ההפוכה היא פרשנות. גם החשד הוא פרשני, אם כי הוא מסתמך על הכרתנו את החיים בעולם ואת המערכות הפוליטיות.

איזו פרשנות להעדיף, זו שרואה ביחסים בין אהרן למשה משהו אידיאלי או זו שמרדדת אותם למציאות שמוכרת לנו? אני סבור שהפרשנות מהסוג הראשון, האידיאלי, קרובה יותר לתמונה שהתורה מציירת לנו. אבל האם זו ראיה שאי אפשר להתווכח עליה, עד שמי שיסבור אחרת הוא בגדר של מי שחושב ששתים ועוד שתים הן חמש? לא.

ב. התיאוריה שלך מזמינה אותנו לראות בסיפור של התורה חצאי אמיתות, כמין סיפור בלשי שצריך לחשוף מה עומד מאחוריו. עם גישה כזו יש בעיה. לא רק בגלל שהיא שוללת את האמון שלנו בתורה כסיפור שה' הכתיב לנביא משה, אלא גם בגלל שהיא הופכת אותה לסיפור מוזר שנכתב בידי אנשים לא אחראים. מדוע שייכתב סיפור שמנסה להסתיר את האמת בצורה כזו שבלש חשדן יוכל לגלות את המסתורין שמאחוריה?

מעניין להשוות לדעתי בין התיאוריה שלך לזו של פרויד. פרויד טען בשעתו כי עם ישראל רצחו במדבר את משה, וכיון שהיו להם רגשות אשמה על זה, שינו את הסיפור המקראי עד לצורתו היום. לצערי, איני זוכר באיזה חלק של האירועים במדבר ארע הרצח אליבא דפרויד. אבל אם לא כתב כמוך, היה עשוי לאמץ את הדגם הזה.

קריאה של פרשנות כזו בעיני מעוררת חיוך. מעין "מה עוד אפשר להמציא". הגישה של בדיקה זהירה, של חיפוש אחרי סתירות, של נסיון לעמוד על מניעים אנושיים מאחורי סיפורים - כל אלו ראויים לשבח. אבל כפי שראוי לבדוק, כך צריך להיזהר מקפיצות דמיוניות בלתי מוצדקות.

וגם הרצון לעורר את הפורום אינו מצדיק התייחסות כזו, לדעתי.

עם זאת, אפשר להוציא "יקר מזולל" ולהשתמש בתיאוריה שלך בתור דגם של מה לא לעשות. לפרט מה טוב בגישתך ומה לא.

***
השאלה העקרונית שלך היא מה פשר המסווה שענד משה.

אני יכול להצביע על שני פירושים אפשריים.

א. המסר של המקרא בפשטות הוא שמשה, עקב החוויה הייחודית שהיתה לו בעליה להר סיני, יהיה טיבה המדוייק מה שיהיה, חזר אדם שונה למראית עין. המפגש בין האדם לאלקים, יהיה ההסבר הפילוסופי מה שיהיה, מותיר על האדם רושם חיצוני.

והרושם הזה עלול להפחיד.

לפי גישה זו, הסיפור שלפנינו פשוט מתעד את העובדה הפשוטה שמשה, עקב קבלת התורה והמפגש עם האלקים, השתנה באופן כזה. זה סיפור שמייפה את כוחו של משה, ומראה את מעלתו. כמובן, ההנחה היא שהסיפור אמיתי.

ב. יש ראשונים שפירשו זאת בלשון רמז. מכאן לקח הרמב"ם את הכלל הגדול כי יש כאן מדריך לא רק לנביא שיורד מן ההר, מה שקרה פעם אחת בהיסטוריה בלבד, אלא כלל לכל איש המעלה שיורד אל העם, כפי שמכנים זאת היום. המפגש בין איש המעלה לבין ההמון הוא תמיד בעייתי. איש המעלה אינו מסוגל לדבר באופן שההמון מבין. ההמון מצפה למגיה, דברי איש המעלה נתפסים בצורה מיתית. גילויים של האמיתות שהוא משיג ישברו את ההמון ולא יעלו אותו.

לכן, איש המעלה צריך להסתיר את עצמו, את השגותיו, לתרגם אותן למושגים כאלו שההמון יוכל לקבל מהן תועלת ולא נזק. כמעט אפשר לומר: שק"שים (=שקרים קדושים).

משה נוכח לדעת שבלי מסווה לא יוכל עוד להתחבר אל העם (וצריך עיון למה דווקא כאן ועכשו לפי פרשנותו של הרמב"ם, ושמא זה רמז על פן זה או אחר בתורה?  - נקודה לפיתוח). וזו עצה לדורות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

.


טוב, לעצם העניין, התאוריה של תלמיד מופרכת בבסיסה. מילא, לו היה טוען כי אלישע רצח את אליהו, הייתי יכול להבין. אלא שכאן, העם ראה את משה בלי מסווה לאחר רדתו.

מימוני. 
  
  תנוח דעתך!! 
  ודאי שהתיאוריה שהעליתי היתה רק להעלות חיוך על פניך, ואכן הצלחתי. ( ולכל המתלהמים למיניהם נא להנמיך את הטון)

  אולם עדיין הבעיה קיימת.
  מדוע א"כ לא קרן עור פני משה לאחר המפגש הראשון עם ה'?.
  מדוע רק בירידה השניה קרן עור פניו?. 

   מואדיב . 

  הבאתי את פסוקים המוקשים לכאורה? 

   

(לד) ובבא משה לפני יקוק לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה: