אני מתנצל על האיכות, אולם האתר של עתון הצופה טרם עודכן, והכתבה הזו לא מופיעה בו עדיין. מי שרוצה, מוזמן לתקן את הסורק שלי, ואז אני מבטיח כי האיכות תשתפר בפעם הבאה.
מאחר והדיון אד-הומינם (לגופו של אדם במקום לגוף העניין) נפוץ, הבה ננסה לא לנפול בפח זה, ולהתמקד בדיון.
לבעיה צדדים רבים, הלכתיים, חברתיים, יחסי דת-מדינה וכו'. בחלקם דנו כמה פעמים בעבר (האם זהות מביע דעה משפיע על קבלתנו אותה וכו'), ובחלקם עסקנו פחות.
הכפפה מושלכת, אני הולך לשטוף כלים.
נשלח ב-16/3/2007 10:47
כבר מזמן הפסקתי להבין מדוע רואים ערך בכפיית חילוניים להנשא על פי משפטי התורה - מה שמביא לתקלות הלכתיות לא מעטות. בעיני זוהי עוד דוגמה לערבוב בין ההלכה כעבודת השם לבין המסורת היהודית כאמצעי לשימור הקולקטיב הלאומי, נושא שהארכתי בו ב"צהר" במאמר הנמצא גם כאן:
לעניות דעתי, אם לא חוששים לממזרות כתוצאה מנישואין אזרחיים (שזו, למיטב ידיעתי, הפסיקה בבתי הדין הרבניים) אזי אין שום סיבה הלכתית לפעול למען כפית חילוניים להנשא בנישואין דתיים, ועל פניו היה ראוי גם להמנע מכך כדי לא ליצור מכשלות מיותרות, שלא לדבר על "לפני עוור".
בלי להתיחס לחנה קהת, למאבקה, ולנסיבות המטרידות אותה - פשוט מפני שאינני מכיר את
נשלח ב-16/3/2007 13:23
איזה יופי..
דתיים ליברליים החלו לדון בעיתונם של זקני המזרחי בשאלה האם כיון שהחילונים הם נואפים ולא נוהגים לשמור על ערכי המשפחה, עדיף שלא להשיא אותם במסגרת ההלכה בכדי להציל אותם מדי מכשול.
בהנחה שעדיף, האם 'יותר עדיף' להשאיר את המצב הקיים של 'להרגיש עם (רבי) ולהיות בלי (עדים כשרים)', או שמא 'יותר עדיף' פשוט לפטור אותם מנישואין כדת משה וישראל והרה"ר?
האם גם כשדתיים ליברליים מנסים להביע עמדות לא-שמרניות בעליל כביכול, הם לא מסוגלים להתנתק מההתנשאות הערכית הזו?
________________
כמובן שיש כאן שתי בעיות שונות, שלגופן של כותבת (מה לעשות...) נעשה בהן בליל ושתיהן מתמסמסות ללא דיון:
א. הבעיה של כפיית מערכת דתית-ערכית על ציבור שאינו מאמין בה, והצד השני שלה, של הפקדת מערכת ערכית בידי מחוקק שלא מאמין לה - ע"י המאמינים. מבחינה דתית זו לכאורה חוכא ואיטלולא, והאריכו בכך רבותינו ליבוביץ', אנגלרד והגרסה הישבתית שלהם בעניין הזה - רבנו מיכי. מבחינת נקודת המבט החילונית, אני באמת לא מבין: החילונים בארץ הם רוב. הם לא זקוקים לקוראי הצופה שיוציאו אותם מהבוץ - הם יכולים לעשות זאת לעצמם. כנראה שיש דברים שיותר חשובים להם (ע"ע קבורתה של הצעת חוק ברית הזוגיות בטרם עת).
ב. בעיית מסורבות הגט/עגונות, וכן בעיות של ממזרות ובגידות - הם בעיות שאינן תלויות מגזר. אני מכיר באופן אישי מסורבות גט ועגונות דתיות, נבגדים ונבגדות מהציבור הדתי והחרדי וכו'. השאלה האם המבנה ההלכתי כיום הוא אופטימלי ואין מקום/אפשרות לשנות אותו היא שאלה פנים-דתית שראויה לדיון. גם השאלה של טיב מערכת בתי הדין הרבניים צריכה עיון, וגם בעניין הזה, חלק מהבעיות בה קשורות לפוליטיקה החילונית שמעדיפה דיינים מסוגים מסויימים על רקע אנטרס פוליטי ולא אינטרס האזרח.
אגב, לפני שנים רבות שמעתי מתלמיד של רב מסויים שערך חופ"ק בהתיישבות העובדת שהוא הקפיד תמיד על עדים לא כשרים. כעבור כמה שנים, אותו רב הועלם ממשרתו לאחר שיצאו עליו רינונים, למרבה הפלא, באותו עניין....(אין לי מושג מה באמת קרה, אבל במקרה הזה קשה לי להאמין שהעלימו אותו ללא בסיס הולם - לאור פרשות אחרות במגזר הדתי שבהן העלימו רק את העין עד שכבר לא הייתה ברירה).
_________________
שנרב,
אתה נוטה במאמר שלך לצבוע יותר מדי אנשים בסוג מאוד מסויים של חילוניות אידאולוגית ו'אקדמאית', שמולה יתכן ואין משמעות לטקס בר מצוה. אבל, החיים הם לא שחור ולבן. יש אין ספור של מקרים של אנשים שהתקרבו ליהדות (במובנה הדתי) בעקבות אירוע כזה או אחר, וזה נפוץ בעיקר בבתי כנסת ספרדיים (אנשים לרוב לא באים עם אנטי ולכן קל 'להצית' את לבם) ואצל חב"ד עם תעשיית ה'מצוה גוררת מצוה' שלהם, בעיקר בחו"ל. אני מניח שזה הרציונל הדתי שעומד מאחורי הניסיון 'לכבול' את החילוני למרכיבים יהודיים הלכתיים - ומנקודת המבט הדתית לא הייתי מבטל את זה לגמרי. לפחות בעיר החילונית בה גדלתי, נתקלתי במאות אנשים כאלו שבאו לחגוג בר מצוה או להבדיל לומר קדיש בביה"כ, ונשארו.
נשלח ב-17/3/2007 20:11
ממללא
"אי הקפדה על איסור אשת איש" , יכול להיות מכוון כלפי האיסור הקיים גם לאחר היפרדות . מנקודת ראות חילונית , הרי מדובר על משהו פורמלי בלבד ואין שום התנשאות באמירה שהם לא יקפידו על האיסור הפורמלי.
לגבי טענתך על היותם של החילונים רוב שברצונם יכולים לשנות את החוק, אני חושב שטענתך לא הוגנת . כידוע לך , בדמוקרטיה שלנו אין הצבעה פרטנית על כל חוק וחוק , אנשים נאלצים לבחור בחבילות שלמות . יתכן שיש רוב שאינו מעוניין בכפייה הדתית , אבל הרוב הזה אינו בא לידי ביטוי בגלל שסוגיות אחרות תופסות קדימות .
נשלח ב-17/3/2007 20:57
ממללא,
אתה אומר "השאלה האם המבנה ההלכתי כיום הוא אופטימלי ואין מקום/אפשרות לשנות אותו היא שאלה פנים-דתית שראויה לדיון". אבל במציאות שבה ההלכה כפויה על החילונים השאלה אינה פנים דתית.
נשלח ב-17/3/2007 21:00
האם אני התמים היחיד שעדיין לא מבין היכן היא הכפייה הדתית פה? מי שלא רוצה חופה וקידושין כדת משה וישראל – לא צריך. אפשר לבחור בנישואין אזרחיים ואפשר לחיות כמו ידועים בציבור שאז זוכים בכל הזכויות הזהות לזוג נשוי. אז על מה כל הבכי הגדול הזה?
נשלח ב-17/3/2007 21:09
שליח,
אפשר לבחור בנישואין אזרחיים? איפה? אתה בטוח שאתה מדבר על מדינת ישראל?
וממתי הרצון להינשא הוא רק שאלה של תועלת חוקית וכלכלית?
נשלח ב-17/3/2007 21:10
הבעיה הגדולה שאח"כ בניהם חוזרים בתשובה ורוצים להקים חופה כדת משה וישראל ומי יקח אותם וכדו'
ומנישואים אזרחיים מגיעים גם לנישואיי תערובת ח"ו ואז בכלל עבדנו
צריכים להקים ולפתוח אילן יוחסין ויפה שעה אחת קודם
נשלח ב-17/3/2007 21:25
אמשלום, אמנם מי שמחמיר לא לעזוב את הארץ לא יכול להנשא בנישואים אזרחיים מכיון שהאופציה לא קיימת במדינת ישראל, אך הוא כן יכול לחיות כידוע בציבור ואני מדגיש עם כל הזכויות. כי למי שלא חשוב הפן הדתי, איזו עוד תועלת יש לו במוסד הנישואים הכשרים?
שכמט
תראה לי אדם חילוני אחד שמחפש להתחתן כדת משה וישראל כי אולי שמא אחד מילדיו ירצה לחזור בתשובה.
נשלח ב-17/3/2007 21:26
אני לא חושב שהנושא כאן הוא כפייה , השאלה היא האם יש מקום לפעולה מסוג כלשהי , כפייה/עידוד/שידול , בכדי לגרום ליותר חילונים לינשא כדמו"י בזמן שהם לא מקבלים עליהם את כל מה שנלווה לכך ואולי אף לא מודעים לזה. השאלה היא האם אמור להיות לנו בכלל אינטרס בכך. לכן תירוצים שזה לא באמת כפיה לא רלוונטיים לכאן.
