להיכן נעלמו תרי"ג המצוות?

[באישור מבחן]
ברוכים הנמצאים!
לאחרונה התעוררתי לעיוות הקיים בימינו אצל שומרי המצוות, ביחס לכמה וכמה מצוות.
ישנם בתורה תרי"ג מצוות, כל מצווה מביעה רעיון מסויים,ולכל אחת עיקרון ותוכן משלה, ואפילו שכמה מצוות מדברות על אותו ענין מעשי אבל ברור שכל אחת היא משהוא נפרד, וכל אחת מביעה רעיון ותוכן נוסף, וברור שלהפוך את הכל ליחידה אחת זהו חטא לאמת,
ונקח לדוגמה את איסורי אכילה [שבהם העיוות מאד בולט] בתורה יש כמה מצוות, מעשר שמביע רעיון מסוים, תרומה שמביעה עוד רעיון, [אמנם דומה אך שונה], ערלה עוד עיקרון, בהמות טמאות בכלל מחלקה אחרת, נבילה וטריפה, וכו, וכו, וכל דבר הוא רעיון נפרד ושונה.
והנה בימינו נהפכו כולם ליחידה אחת ושמה "כשרות", ובחינת כל יהודי זו מצווה אחת וכל המצוות הנ"ל, רעיונותיהם, עקרונותיהם, ודאי אבדו, ונשארו רק כפרטים טכניים במצוות כשרות, והעיקרון היחיד שאולי ישנו זה "שיהודי לא מכניס כל דבר לפה"
האם אין זו עקירת כמה וכמה מצוות?

המעבר שאביגרמן מתאר הוא המעבר שבין חשיבה של בחור ישיבה, לחשיבה של בעל בית. או המעבר בין חשיבה עיונית לחשיבה תכליתית.
כאשר אדם הוא בחור ישיבה יש לו את הזמן ואת הפנאי להתעסק בבעיות ההלכתיות כפי שהם: מערכת של מצוות עצמאיות, אשר כל אחת עומדת בפני עצמה. אולם כאשר אדם נהפך לבעל בית, אין לו את הזמן להתעסק בבעיות המורכבות אלו והדרישה ממנו היא לפחות שלעשות את הדברים כפי שצריך לעשות. לשם כך הוא צריך, והחברה צריכה, להכניס את הדברים לקטגוריות, לא הלכתיות, אלא קטגוריות הנוגעות בחיים. ואם כי ישנה אולי שאיפה לכך שכל בעל בית ישאר בחור ישיבה, הרי שלחיים עצמם יש שאיפות אחרות.
ויתכן שדווקא בחשיבה הבעל בתית מתגלה פן נוסף, ופנימי יותר, של התורה. הרי התורה עצמה היא, כדבר הפתגם, תורת חיים, תורה שניתנה בשביל החיים כפי שהם מתגלמים בפועל, ומשום כך, בהכלה של קטגוריות מעשיות הנוגעות לחיים, על הקטגוריות ההלכתיות של בחור הישיבה, ישנה נגיעה בכוונה הפנימית יותר של התורה עצמה. כך, בעל הבית שמקפיד 'לא להכניס דבר שלא כשר לפיו', דווקא הוא מגיעה לעיסוק בציווי התורה: 'לא תטמאו את נפשותיכם', שחסר משמעות בעולמו ההלכתי של בחור הישיבה.

(וכמובן המעבר בין שני חשיבות אלו אינו כה חד כפי שהצגתי, והדברים מורכבים, אולם אני חושב שההעמדה שעשיתי היא העמדה נכונה.)

מתעניין ומיימוני תודה על קבלת הפנים הלבבית
 
ואשר לדבריכם נתחיל מהסוף, כוונתי היתה להציג את הדברים שע"כ יש כאן עיוות, ומה שעושים היום לא זה מה שכתוב בתורה נקודה.
ואשר לפתרון, חברת מצוות נדירות עד כמה שאני מכיר רק מעוותים ואולי אף יותר מכולם, ולדוגמה שאדם זוכה  בחלקת קרקע, ע"י קנין שכולו רק לצורךהמצווה ואין לו שום משמעות אמיתית, כדי להפריש מעשר, או בשביל מצוות לקט, אין עיוות גדול מזה, ואולי חווית לימוד חי יש כאן, [וגם זה בד"כ לא]
וע"כ צודק מתעניין, שהמצוות ניתנו לצורת חיים אחרת ובימינו אולי.....    [לא אמרתי כלום] 

אמנם יש ערך לקיום כיון שאולי א"א לשפוך את המי םבלי התינוק....                                                                  

תוקן על ידי - אביגרמן - 28/03/2007 15:11:26

_________________

_________________

אביגרמן
< ומה שעושים היום לא זה מה שכתוב בתורה נקודה.>

זה לא מהיום,  זה מאותו יום שתורה שבעל פה גברה על תורה שבכתב!!!


אגב גם המספר תרי"ג היא ממרה אגדית ולא מתוך עיון הלכתי.

תוקן על ידי ירוחםשם ב- 28/03/2007 15:18:47

אביגרמן. כפי שכבר ענה לך מיימוני תמיד לא כולם עסקו באופן פעיל בשחיטה, חקלאות וכו' . מה שאולי השתנה זה היחס בין מספר האנשים בחברה העוסקים בחלקאות לכלל האוכלוסיה אך לגבי החלקאי ההבדל בין המצוות ברור מאד כך שבכל מקרה לא שייך לומר שמה שעושים כיום זה לא מה שכתוב בתורה. לגבי הביקורת על חברת מצוות נדירות אני מסכים בהחלט. אז מתי אתה עובר לגור במושב?
לעצם הבעיה של היחס בין העוסקים בחקלאות לשאר האוכלוסיה אין זמן מתאים יותר לדון מזה מהשנה לקראת שנת השמיטה הבעל"ט בו כל ציבור ה"מחמירים" ישמח להחיל את כל החומרות שלו על קומץ החקלאים בעוד שהוא פותר את בעיית ה"כשרות" שלו ע"י קניה מנכרים.

סלוואדור.
למה בחור ישיבה?, כל קורא ישר!
לא הבנתי למה "לא תטמאו את נפשותיכם" רחוק מהלומד יותר מכל מצווה,
ב. לא תטמאו זה לא בדיוק "לא לאכול הכל", וגם אם כןזורק מצווה אחת ולא ענית כלום על השאר

ירוחם.
תורה שבע"פ התאימה את הרעינות לכל תקופה אך לא עקרה אותם ואולי אם היתה חיה היום מסקנותיה היו כמסקנותי...

אבי

נדמה שהגזמת באומרך שאילו היו היום החכמים היו מורים אחרת לגבי מצוות אלו שהזכרת בעניין הכשרות.
הגע בעצמך, החקלאי יש לו מצוות תרו"מ? כן, גם לדעתך!
השוחט, יש לו מצוות שחיטה? כן, גם לדבריך. כך גם מגדל העצים וכו'
ואם מחר אתה ואני נחליט ללכת על חקלאןת כתרפיה, המצוות יחזרו להיות אקטואליות?

נדמה שההצדקה היחידה לבטל ולעקור בדרכים נאותות, מצווה ממצוות התורה, הוא רק כאשר הוא נמצא בלתי מתאים לאותו אדם ששייך לעניין, כיבום ועוד.

[ירוחם,

ואם נמשיך לדייק במקור ל"תרי"ג" נגלה, שלדעת הדרשן, הן צוצמו לאחת בלבד...]

מתענין

מעשית אולי אתה צודק, "לבטל" מצוות כשלעצמו עלול למוטט את המערכת
אבל עקרונית, היום שרוב מוחלט ל"ש לחקלאות, לא מוצדק שכולם יקיימו בשביל מיעוט לא נספר.

אביגרמן,

הרעיון העומד מאחורי העיקרון שיהודי לא מכניס כל דבר לפה, שמשום מה יש לי התחושה שאתה מייחס לו חשיבות משנית (ותקן אותי אם אני טועה),  זהה לרעיון אותו  מביע הרמב"ם בהלכות כשרות: שכל איסורי המאכלות לא באו אלא כדי להגביל ולרסן את יצר הזלילה - כלומר מטרת האיסורים היא לצמצם באכילה - אם כן, הרי שביטולן של מצוות שאינן רלוונטיות לאדם, אינן פוגעות בתוקף המטרה הראשית, מה גם שאף אחד לא מונע ממי שרוצה לדעת את כוונתם הפנימית של המצוות שאינם רלוונטים לו עוד, ללמוד להתעמקבהם.  סוף דבר, כל עוד העיקרון של צימצום האכילה נשמר אין סכנה להתמוטטות המערכת.
 הבעיה שצריכה להטריד, לדעתי, היא ,שכיום מערכת הכשרות  מפריזה בהכשרת מוצרים ובסוף יוצא שאוכלים יותר מתמיד, והראיה, אוכלוסיית בני ברק היא האוכלוסיה הכי שמנה בארץ - מכאן,  שיש הפרה מסוימת של העיקרון שהיהודי לא מכניס כל דבר לפה. הלוא כן?
ואם כך הרי שמערכת הכשרות = ההלכה, מעמידה בסיכון ומאפשרת את ביטול הרעיון כולו. אם לא ישאר העיקרון היחיד הזה כי אז לא ישאר כלום - ישאר רק גוף שמכונה מערכת כשרות שהוא חלק ממנגנון שלטוני שישחק במשחקי כוח ושליטה על גבם של מאמינים תמימים. 

מתעניין
אני עובר למושב [ולא רק מסיבות אלו] כשתמצא לי דירה זולה ומקור פרנסה לי ולאשר עימדי