יש בעיות עם הקישור. הכתבה במלואה
|
כוח יהודי חדש
|
 |
| מאת יאיר אטינגר | מרסיי, צרפת
|
|
|
שני רבנים חרדים בסיבוב הופעות בצרפת, מוקפים בהערצה נלהבת, תורי ענק
לברכות אישיות ונשיקות יד וזקן. אם הצרפתיות כבר לא עוזרת ליהודים, אולי
החרדיות תעזור |
|
|
*--
|
|
 |
|
האדמו"ר מגור, יעקב אריה אלתר, בצרפת, השבוע. האירוע של הקונסוליה ביום העצמאות התקשה להתחרות בערב גאלה של "מכון המקדש" |
|
|
תצלום: יאיר אטינגר |
|
|
*-- *
היתה משמעות סמלית לעיתוי של "המסע הרוחני" שערכו הרב אהרן לייב שטיינמן
והאדמו"ר מגור בצרפת, בין הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, לבין השני.
השניים חרשו את צרפת השבוע, מדרום לצפון, שעה שאזרחיה היהודים, יחד עם כל
אזרחי הרפובליקה, נדרשים לבחור בין ניקולה סרקוזי לסגולן רויאל. רובם
יצביעו כנראה בעד סרקוזי, אבל בה בשעה, בצל הטלטלה האוחזת בארצם וגם בצל
הנעשה במדינת ישראל - רבים מהם ניצבים בפני בחירות אחרות לגמרי.
צרפת עסוקה בזהות הלאומית ובהזדהות של הצרפתים עם ארצם? חלק גדול
מהיהודים מתכנסים אל תוך השבט, פונים אל המסורת היהודית ולאורח חיים גלאט
כשר. זהו תהליך ממושך שלא החל השבוע, אבל ההתרגשות וגילויי ההערצה של
המונים מיהודי מרסיי, ליון ופאריס לרבנים החרדים מישראל, היתה הפגנה ברורה
של כוח יהודי חדש.
יום ראשון. שני אופנועים משטרתיים באורות מהבהבים שעטו קדימה במהירות,
לא עוצרים באדום, מפלסים דרך למכוניות הרבנים בניסיון נואש לצמצם איחור
מסתמן. מאות גברים וגם כמה נשים כבר המתינו להם סביב בית הכנסת "פקודת
אלעזר". בפני שני האח"מים עמד לוח זמנים דוחק: פגישה עם רבנים חרדים בבית
הכנסת ומיד לאחריה שעה שבה יעניקו ברכות אישיות לציבור הרחב - כלומר,
לגברים בציבור הזה.
"מורי ורבותי, בכל לשון של בקשה", ניסה אחד הסדרנים להבטיח מקום
לכולם. "יש תור ארוך, כל אחד רק שלוש שניות, אנא". משאל אקראי גילה כי
רבים מהממתינים, ביניהם מסורתיים שחבשו כיפות רק לרגל האירוע, כלל לא שמעו
על הרבנים עד לקמפיין היעיל בקהילה היהודית, שהודיע על בואם לעיר של "שני
גדולי ישראל של דורנו". אבל כשהגיע תורם לברכה, הם נאבקו על כל שנייה
במחיצתם.
"כאן יש לנו כבוד לרבנים, כבוד לתורה, וזה לא משנה אם הרב הוא אשכנזי
או ספרדי", הסביר מישהו כשהרבנים התיישבו בבית המדרש, מתחת לתמונה ענקית
של הרב עובדיה יוסף. הרבנים, שניהם אשכנזים, הסתייגו תחילה ממנהג המקום
הספרדי, שבו מפגש עשוי להתחיל בנשיקה חטופה על גב ידו של הצדיק או אפילו
על זקנו - ואחר נכנעו וקיבלו את הדין. הזמן דחק ובאותה שעה ממש, הלך
והתמלא אולם נוסף של משחרים לפתחם בקצה השני של העיר. אלפי גברים ונשים
מילאו שלוש קומות של מרכז אירועים על שפת הים, בהמתנה לראות ולשמוע את
"גדולי ישראל".
במסע הקודם, לפני כשנה, הם נסעו לקהילות ביבשת אמריקה למסע רוחני,
כלומר, כזה שאין בצדו גיוס כספים. הפעם כלל המסע שש תחנות באירופה: מרסיי,
ליון ופאריס בצרפת, מנצ'סטר וגייטסהד בבריטניה, ואנטוורפן בבלגיה. קהילות
נוספות במערב היבשת, שהתאמצו מאוד להיכלל במסע הנוכחי, נותרו מאוכזבות.
בישראל יודע כל ילד חרדי מיהו "ראש הישיבה" הרב שטיינמן
ומיהו רבי יעקב אריה אלתר מגור, בכיר האדמו"רים החסידיים בארץ. המסעות
המשותפים של הרבנים מעוררים התרגשות עצומה אצל חרדים בישראל, הרואים בהם
אות לאחדות המחנה החרדי האשכנזי, ליטאים וחסידים.
60-70 אלף יהודים חיים במרסיי, עיר הנמל הדרומית של צרפת, כ-90% מהם
היגרו לכאן ממדינות צפון אפריקה. "ההגדרות הישראליות של דתי ולא דתי לא
קיימות פה", טען הרב שמואל חטואל, סגן הרב הראשי של מרסיי, חרדי ליטאי
ממוצא מזרחי. "המושג ?חילוני' לא קיים. לא קיימים גם המושגים של ?אשכנזים'
ו'מזרחים' ו'בעלי תשובה', שבישראל החרדים מקצים להם מוסדות מיוחדים. כל
החלוקה למגזרים לא מובנת ליהודים במרסיי. כשיש מתיחות בישראל, גם לחרדים
אכפת, וכשיש פה מצב קשה, כמו בשנים האחרונות, כולם מתרכזים סביב היהדות
ולא אכפת להם מה צבע הכיפה של הרב".
ההתלכדות שעליה מדבר חטואל קשורה למפח הנפש הכללי של יהודי צרפת,
הנובע מתחושה שארצם נוטשת את ישראל עד כדי ערעור על זכות קיומה, וגם נכשלת
פעם אחר פעם בהגנה עליהם אל מול גל של התנכלויות ברחובות ובבתי הכנסת ובתי
הקברות. כל התנכלות - כמו זו שאירעה במרסיי לפני שבוע, שבה ציירו אלמונים
צלב קרס על גופה של צעירה יהודייה - מציפה גל של חרדות ומרחיקה מהם את
תחושת השייכות לצרפת.
התחושה הזאת משפיעה מן הסתם, גם על דפוסי ההצבעה. "השמאל מסוכן",
הסביר משה יצחק אוסטרייכר, חרדי המלמד שיעורי יהדות במרסיי. "השמאל מסוגל
להכניס פה למדינה עוד מיליון ערבים. אבל גם ככה המצב בצרפת לא הולך להיות
טוב. הסיבה היחידה שיש, לדעתי, לבחור בימין, היא שככה לפחות יישארו
ליהודים עוד כמה שנים שבהן יהיה נסבל לחיות פה".
הרב ראובן אוחנה, רבה הראשי של מרסיי ותלמידו של שטיינמן,
מציג גישה מפויסת יותר: "למרות הרצון של צרפת להיטיב עם היהודים יש מצב
נתון והוא שהיהודים לא מרגישים בנוח. זה לא שיש ליהודים בעיה של המקום
שלהם בצרפת, אבל יש אי נחת רבה מכך שהערבים משתלטים על מקומות רבים בצרפת.
לדעתי, סרקוזי הוא בכיוון של למתן את ההשפעה הערבית".
ההתקרבות לדת ולמסורת בצרפת דומה למה שקורה גם בקהילות יהודיות אחרות
בעולם, וקשורה לחרדות משותפות, ובראשן החרדה מפני התבוללות. להאצת
ההתחרדות במרסיי, בפאריס ובליון, יש סיבה נוספת, פרוזאית. לפני שנים
התיישבו שם קבוצות של רבנים חרדים דומיננטיים, וכעת מתחילה להתגלות השפעתם
על הקהילה.
השפעה זו הובילה בשנים האחרונות לפתיחתם של חמישה "כוללים" במרסיי,
שבהם לומדים כמה מאות חרדים. כמאה מהם, שתורתם אומנותם, אינם עובדים
ומתקיימים ממלגות שניתנות להם מתרומות של עשירי הקהילה. יש בעיר גם כמה
תלמודי תורה חרדיים וישיבות קטנות, והשבוע נתנו הרב שטיינמן והאדמו"ר מגור את ברכתם להקמת ישיבה גדולה ראשונה (לרווקים בני 18 ומעלה).
ההשפעה ניכרת גם על כלל הציבור היהודי בעיר. כמחצית מ-17 בתי הספר
היהודיים נוסדו בשנים האחרונות, מספר התלמידים בהם הוכפל והוא עומד כעת על
כ-4,000. מספר המסעדות הכשרות זינק בתוך חמש שנים, מ-19 ל-33, ומספר בתי
הכנסת רשם עלייה מתונה יותר, מ-43 לפני חמש שנים, ל-49. כל זה קורה בשנים
שבהן, על פי הערכת הסוכנות היהודית, נפרדה מרסיי מכ-2,000 יהודים שעלו
לישראל, רובם דתיים ומסורתיים. רבים אחרים התבוללו באותן שנים.
"האיום הגדול ביותר בעיני יהודי צרפת הוא ההתבוללות", אומר מנהל בית
הספר "אורט" במרסיי, מוריס כהן-זגורי. בבית ספרו אמנם לא חובשים כיפות ולא
מלמדים מקצועות קודש כמו תלמוד והלכה, אבל לדבריו, "פחות ופחות הורים
רוצים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר שאינם דתיים, למרות שגם אנחנו מחזקים
את הצד המסורתי שלנו. המטרה של 90% מההורים היא שהילדים שלהם יאכלו כשר
וישמרו שבת, ושחס וחלילה לא יתחתנו עם לא-יהודים".
לרב שטיינמן, שבכל אחת מהתחנות
השבוע נשא את הדרשה המרכזית, היתה תשובה נחרצת להתבוללות: "בלי התורה אין
ערך לבני אדם", הוא אמר לתלמידי בתי הספר היהודיים, דתיים ושאינם דתיים.
"כל יהודי צריך לשאוף להיות בן תורה". המרשם שלו נגד התבוללות כולל אימוץ
אורח חיים חרדי מלא: לימוד תורה, צניעות, הסתפקות במועט והתנזרות מכל סממן
צרפתי.
הרב שטיינמן בן ה-93 נערץ בעולם
החרדי גם על מי שאינם נמנים עם קהלו המובהק. חשיבותו נופלת רק מזו של הרב
יוסף שלום אלישיב, ובעיני רבים הוא עולה עליו בכל הנוגע להדרכה רוחנית,
הנהגה ציבורית והכרעות פוליטיות. נסיעותיו לחו"ל מייצגות שינוי חד בסדר
היום הליטאי-חרדי, המרוכז בתוך עצמו בדרך כלל. בסביבתו אומרים, שהוא מתעקש
לצאת לנסיעות בניגוד להמלצת רופאיו, "כדי להציל אפילו נפש אחת".
גם הוא וגם האדמו"ר מגור נרתמים לפעילות שעד עכשיו עשו רק חסידי חב"ד,
אבל אצלם לא חילקו נרות לשבת ולא הזמינו את הקהל להניח תפילין. הרב שטיינמן, הדובר העיקרי, יצא לאירופה עם מזוודה גדושה במסרים חרדיים נוקשים, וכן, הוא ארז אותם לבד.
למה זה חשוב? כי המנהיג הישיש של עולם הישיבות הליטאי, המוכר בעולם
החרדי בתואר המצטנע "ראש הישיבה", ייצג לפני כמה שנים את התקווה הלבנה של
חילונים ודתיים מתונים, שראו בו רפורמטור חרדי העשוי ללא חת; מנהיג חרדי
מתון הנכון להתגמש כפי שאף מנהיג חרדי-אשכנזי לא התגמש זה 60 שנה.
שמו נקשר בשנים האחרונות בנח"ל החרדי, חוק טל, אמנת כנרת, מכללות
אקדמיות חרדיות (הפריט היחיד ברשימה שלא נכשל, ולאו דווקא בזכותו). אחרי
גלי מחאה נגדו בחוגים הקיצוניים, משך שטיינמן את ידיו מחלק מהיוזמות, ובאשר לאחרות, חסידיו טוענים כי מעולם לא תמך בהן.
השבוע, במרסיי ובליון ובפאריס, הוא הציג קו חרדי בלתי מתפשר. במרסיי,
למשל, שאלו אותו רבנים מקומיים כיצד לנהוג בבחורים שנשרו מישיבות ו"לא
מוצאים עצמם לא כאן ולא שם". "האם אפשר להקים להם ישיבה שבה יוכלו גם
ללמוד מקצוע?" שאל הרב אוחנה. "אתה אומר היות שהוא כבר לא טוב, אז נשלח
אותו לרכוש מקצוע?" השיב שטיינמן.
"זה להוסיף רעל על רעל. מקצוע זה רעל". על חינוך הילדים אמר, שאסור בשום
אופן ללמדם מקצועות חול, "הכל צריך להיות רק תורה". במסעותיו הקודמים,
באמריקה ובצרפת, הוא אמר גם כי חינוך לנשים צריך להיות "המינימום
שבמינימום", ועל שיתוף פעולה עם רבנים אורתודוקסים מודרניים אמר ש"זו
עקירת הדת".
"האמירה שלו שמקצוע זה רעל זו אמירה קשה מאוד", הודה הרב אוחנה. אבל,
הוא הוסיף, "אי אפשר לדבר על חיזוק הזהות היהודית בלי שזה יהיה קשור
ללימוד ולרוחניות. בעיני, המסר המרכזי שלו ליהודים הוא ?תישארו יהודים'.
כשיהודים התלבשו אחרת וחשבו אחרת מהגויים, זה שמר עליהם".
במרכז האירועים המתין בקוצר רוח יונתן בוקאיה, בן ה-22. "שמעתי
שהרבנים חשובים בתורה", אמר. "אני מקווה שהם יוכלו לתת לאנשים את ההרגשה
שעכשיו אין לנו מה לחפש בגולה, שאנחנו צריכים לעלות לארץ". לשווא ציפה
בוקאיה. במרסיי, בליון ובפאריס, המסר של הרבנים היה כמעט הפוך: יש לבסס את
הקהילות היהודיות באירופה, ולהפוך אותן לחרדיות.
"כל זמן שיהודים חיים וקיימים כאן, צריך לעשות הכל כדי שיישארו
יהודים", אמר הרב אוחנה. "לי אין מטרה להעלות את היהודים לארץ, אלא רק
לחזק את היהדות כאן. התוצאה המשנית היא שמי שמתחזק מעוניין בסופו של דבר
לעלות לארץ, אבל המטרה של שמירת הגחלת היהודית עולה בהרבה על המטרה של
עלייה לארץ. אנחנו גם לא רוצים לקפח את מי שנשאר פה".
לכן, לא קשה להבין מדוע נעדרו מהכנסים נציגי הקונסוליה הישראלית
במרסיי, ומדוע נציגים רשמיים של ישראל, הטורחים להגיע לרבים מהאירועים
היהודיים, נעדרו גם מהכנסים בפאריס. למרות שיתוף הפעולה הכללי בין הגורמים
היהודיים והישראליים בצרפת, ההתעצמות החרדית גורמת לא אחת למתיחות בין
אנשי ממסד בשני הצדדים.
אך סמלי הוא, שהכנס המרכזי של הרבנים במרסיי השבוע נערך ביום שבו נערך
במקום אחר בעיר "יריד עלייה" של הסוכנות היהודית, ובאותה השעה ממש. ביום
העצמאות אשתקד, רק שליש מהמוזמנים התייצבו לאירוע המרכזי של הקונסוליה
והיתר השתתפו בערב גאלה שערך באותו יום "מכון המקדש", גוף חרדי-ימני
קיצוני.
הנה כי כן, הפוליטיקה הישראלית מחלחלת גם למרסיי. ובכל זאת, אוסטרייכר
החרדי אומר ש"האנטי-ציונות היא לא דגל שלי. חייל בצה"ל הוא כמו אח שלי.
בשיעור שהיה לי לפני שבועיים, אנשים שאלו אם מותר להם לגלח את הזקן של
ספירת העומר ביום העצמאות. אמרתי שאני לא בעד, אבל זה לא עניין גדול. בכל
מקרה, המטרות שלנו פה הן לא פוליטיות, אלא להציל מהתבוללות". |
תוקן על ידי אבהו ב- 05/05/2007 21:54:13
 |
|
|
