ד' אמות או תורת חיים?

אוקיי,

שני חברים עשו צחוק מאותם הרוצים לקיים את כל שטחי החיים "ע"פ תורה" - שאלתי: הכצחוקתה?
1. האם אין מקום למיון וסיווג? להבנה היכן כן והיכן לא?
2. האם יש דוגמאות לאפשרויות פיתוח שטחי חיים שונים ע"פ תורה? שנעשו בעבר? אפשרויות עתידיות?

לכאורה אנו עומדים בפני ג' אפשרויות תרבותיות (בהכללה גסה שאין כמותה):
א. בועה - גיטו
ב. חיקוי - גלובליזיציה
ג. בניה על בסיס שלנו

אני רוצה לבחון את האפשרויות הגלומות באופציה השלישית.

האם זה ממוקד?

שאלה שונה ובכל זאת דומה: כשאתה לומד אנגלית, זה קשור גם לתכנות מחשבים? האם אנגלית היא שפה של אמריקאים או של מחשבים (לא שמעתי שהמחשבים קבלו אזרחות אמריקאית)?

אתה לא חושב שאתה צריך קודם כל להסביר  בכלל את הצורך בזה? יש ענין תורני\הלכתי בכך שניתוח אפנדיציט יעשה על פי התורה (מה זה?). יש ענין שפסיכולוג יפעל מתוך מקורות דתיים?
האם התורה מענין אותה ציור אימפרסיוניסטי מופשט או קוביסטי? תנועת הבאוהאוס או פוסט מודרני באדריכלות?

צביה גרינפילד אמרה (אני מצטט מהזיכרון) שהיא שואלת רב על כשרות הסכך. דעתו בעניינים אחרים אינה מעניינת אותה. הכוונה שלה היתה לשים גדר להשפעת הרבנים אבל אני שואל את הביטוי שלה לצורך הדיון הזה. אם התורה לא עסקה עד עתה בשאלה אם כלכלת השוק טובה יותר מכלכלה מתוכננת לא אטרח לחפש מתחת לאדמה רמזים לעמדת ההלכה בשאלה זו. אני חופשי לקבוע את דעתי על פי לימוד בספרי כלכלה, מדע המדינה וכיו"ב.

אבהו,
אתה מניח שהשאלה נובעת אך ורק מתחושת מחוייבות: האם אנחנו חייבים לחפש פתרונות בתורה, והאם יש סמכות לתורה בנושאים אלו. ועל כך אתה עונה שלא, ולכן לא תטרח לחפש מקורות תורניים לעניינים אלו.
אבל השאלה יכולה לבוא מכיוון אחר לגמרי: אם יש לתורה מה לומר בנושאים אלו אולי זה יותר נכון? במקרה כזה גם אם נוכל להתחמק מיישום המדיניות התורנית לא כדאי לעשות זאת. אדרבה כדאי לחפש מתחת לאדמה אולי נמצא את הפתרון האולטימטיבי לכל בעיותינו (אני מנסח באירוניה, אבל כוונתי רצינית).

ועל זה כתב פותח האשכול נר"ו שרשר"ה פיתח מערכת פרשנית המסוגלת להנפיק תובנות רלוונטיות בהרבה מתחומי החיים.
למשל פעם כתבתי ברוח דברי רש"ר את משנתו הכלכלית של יוסף, כעת ניתן לדון האם יוסף מייצג כאן את תפיסת התורה היחידה, וכן הלאה.
גם בדורנו זה, ישנה מגמה להחכים בפועל מן המקרא, מגמה המובלת על ידי בית המדרש לתנ"ך של מכללת יעקב הרצוג שעל ידי ישיבת הר עציון.

מיכי,

הובאה כאן הדוגמה של ניתוח אפנדציט, ואני מניח שהתורה אינה אומרת דבר ברור ובעל ערך גם בעניין כלכלת השוק. זאת בניגוד לשאלת הריבית שעליו אמרה התורה את דברה. איני יודע אם להצטער על כך או לא.

אבהו

למה אתה מניח כך? התורה במפורש מונעת את הרשויות מלהתערב לטובת העני, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול. עם זאת התורה מצווה על היחיד לחמול על העני עמך, ואף אוסרת עליו לעבוט עבוטו.
הוי אומר, כלכלת שוק עם ערכים סוציאליים המוטלים על העשירים.

אם נתבונן בתורה שבכתב, נגלה שהמצוות והחוקים שבה מיועדים להישיר את התנהגותם של בני אדם, בדיני נזיקין, בדיני אמונה, ובדיני מוסריות.

חז"ל הוסיפו פרשנות נרחבת לתורה הכתובה, וגם אם ניתן לראות בדבריהם שינויים פה ושם מהטקסט המקורי, אבל רוח התורה בודאי מצויה עמוק בדבריהם.

כיוון שכן, לא ניתן למצוא בתורה פיתרון לכל מצוקות החיים, כי מראש ספר התורה יועד למטרה מסויימת.

על פי הנ"ל, בנושאים הקשורים להנהגת האדם, מוסריות, איך נחנך אותו, עד כמה נדרוש ממנו, מה היחס שלנו להנאות החיים, מהם זכויות הפרט, שם יש מקום לפנות לתורה, כי היא בעצם כבר אמרה את דברה, אבל בשאר הדברים חבל לנסות למצוא בתורה דברים שאין בה.

ועוד הבהרה, לדוגמה, דיני עונשין, בעת העתיקה כושר ההרתעה היה מרכיב חשוב בכדי לשמור על תקינות יחסי בני אדם בחברה, ולכן העונשים המצויים בתורה הם חמורים, לאחר מכן השתנה העולם, והתרבתה התודעה על זכויות הפרט, אוטומטית כבר פחתו חומרתם של העונשים, וגם חז"ל עדכנו את החוק על פי המציאות. 

אם ננסה להשליך מהדוגמה הנ"ל למסרים אחרים המצויים בתורה, כי אז, אם יבוא אדם ויאמר שבימינו "חושך שבטו שונא בנו" לא מתאים לחינוך, לא נוכל לסתור את דבריו, חושך שבטו התאים לתקופה מסויימת, לאוירה מסויימת, לתרבות מסויימת, וכעת העולם השתנה.

דברי חז"ל גלוים ומפורסמים, ניתן לדלות מדבריהם מלוא חופניים הדרכות למגוון הנושאים שבהם עסקה התורה, כמובן תוך כדי התחשבות במצב החברתי הקיים בימינו, אבל בשום פנים לא ניתן להתחיל להעמיס על התורה מסרים והדרכות בדברים שלא התכוונו הכותבים להתייחס אליהם.

הצורך למצוא בתורה פתרון לכל בעיה נובע מהערצה לתורה, אבל לפעמים מרוב הערצה מגיעים לידי תוצאה מוזרה, הפוך בה והפוך דכולה בה, אבל כמובן רק במה שהתורה עסקה בו, וזה פשוט וקל להבנה.

 

מאיר,

במשפט החילוני בישראל ובארצות אחרות נהוג ליחס חשיבות לתחרות שאמורה להיות טובה לצרכן. לכן השלטון צריך לנמק בפני בית המשפט תקנות שמגבילות תחרות. יש גם חוק חופש העיסוק שמאפשר לכל אדם לעסוק בכל מקצוע או עסק בתנאים מסויימים. למשל בשמאות מקרקעין יכול לעסוק רק מי שברשותו תעודה מתאימה, אבל המחוקק מונע תקנות שיגבילו את העיסוק במקצוע הזה לגברים או אשכנזים. הרקע שלי בהלכה הוא קלוש ולכן איני מתיימר לקבוע שההלכה אינה עוסקת בשאלות מסוג זה.

אבהו

ההלכה אינה עוסקת בזכויות אלא בחובות, זכויות הזולת כחובות איש ההלכה. לכן אינה מייחסת חשיבות לשום ערך כלכלי אלא לפן המוסרי/לא מוסרי שבו. חופש העיסוק אינו מעניינה כערך אלא כמניעת פגיעה בזולת. ואכן אין רשות לאדם או לחברה למנוע מהפרט לעסוק במה שהוא חפץ כל עוד הוא אינו פוגע ישירות בחברה או בזולת.
כאשר אני טוען למשנתה הכלכלית של התורה, אני מדבר על הפן המוסרי. אילו התורה היתה רואה בקפיטליזם פגיעה במוסר, היא לא היתה מטילה על העשיר לפרנס את העני, אלא על החברה להגביל את עושרו. התורה רואה את הבדלי המעמדות כראויים ואינה טורחת להגבילם, בן המעמד הגבוה הוא האחראי מוסרית לזכור את אחיו ולתמוך בו ישירות.

בנוגע לסוגיות הכלכליות, יש ספר של פרופ' מאיר תמרי ממכון לב. בידי המהדורה האנגלית והוא נקרא "With All Your Possesions - Jewish Ethics And Economic Life", אבל למיטב זכרוני הוא קיים גם בעברית.

הטענה שלו היא שההלכה ממצעת בין כלכלת שוק לכלכלה סוציאליסטית. לדעתי, הניסיון הזה הוא פופוליסטי. בהלכה יש הלכות וגדרים, חלקם בעלי גוון שכיום היינו מכנים קפיטליסטי וחלקם בעלי גוון שהיינו מכנים סוציאליסטי, ואולם ברור שלא מדובר במתודה מסודרת שבאה למצע בין תיאוריות וכיווני מחשבה אלא בנורמות נקודתיות שמתפתחות פעם לכיוון כזה ופעם לכיוון אחר. בשורה התחתונה, חברה הלכתית תהיה מחוייבת לנורמות ואי אפשר יהיה לחייב אותה למה שלא מגולם בנורמה - ובמצב כזה בלתי אפשרי לדבר על 'כלכלת התורה' אלא על מצוות שמיטה או ריבית כפי שהן מתגלמות בזמן הזה.

דרום חוקר,

'אם חושך שבטו שונא בנו' מתפרש רק במובן הפיזי,  כי אז נאמר שזה לא מתאים לחינוך בימינו - אך האמנם הפירוש היחיד לדברים הוא במובן פיזי? טבע האדם לא השתנה, והתורה נכתבה בהתאם לטבעו של האדם באשר הוא אדם. ולכן אם יבוא אדם ויאמר, כי 'חושך שבטו שונא בנו' אינו תקף לימינו, יהיו הרבה כאלה שיסתרו את דבריו ביניהם אני הקטנה