| נשלח ב-28/10/2002 18:51 |
 |
| |
מהות התפילה
בספר Encounters מהרב אריה קפלן ז"ל עמוד 39 ישנו סיפור נפלא המדבר בעד עצמו על מהות התפילה.
לפני שנים הגיעה אשה אל האדמו"ר רמ"מ מליובביטש ז"ל (האחרון). בנה חלה במצב חסר תקווה בלוקימיה (סרטן לובן הדם). חזו את מותו תוך חדשים מספר. האמא ברעדת פחד דיברה אל הרעבי ודמעותיה על לחייה. הרעבי הביט בעיניה ואמר 'לו ידעת שרצון השם הוא שבנך ימות היית משלימה עם העובדה? האם את יכולה לוותר עליו אם תדעי שהשם רוצה לקחתו?'.
האם המסכנה פשוט ישבה שם מסתכלת בחזרה על הרעבי. לאחר מאבק ממושך עם רגשותיה, היא סוף סוף ענתה: 'כן, אם אדע ללא ספק שכן הוא רצון השם, אהיה מוכנה לוותר על הילד'.
הרעבי הנהן ואמר: 'עכשיו אנחנו יכולים להתפלל עבור הילד'. הרעבי התפלל עבורו בעזיבתו לחכמת השם ולרחמיו.
שלושה ימים אחר כך, שוחרר הילד מבית החולים. הכרתי את הילד (כותב הר"א קפלן) והוא כעת (סביבות שנת 1980) אדם מבוגר.
הרב קפלן ז"ל לא ידוע כחסיד חב"ד וגם הסיפור אינו מעיד על 'מעשי כשפים' של הרעבי ז"ל, אלא על חכמה עמוקה בדרכי השם והבנת מהות התפילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2002 23:04 |
|
| |
יענטע
האם את מוכנה לבאר את סוד כוונתך? אני לא הבנתי את המשל.
האם רצונך לומר שאדם צריך להתפלל, אבל לא לצפות ללחיצה על כפתורים להשגת מבוקשו, ולדעת להשלים עם רצון ה' גם אם רצונו האישי לא יתמלא?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2002 00:33 |
|
| |
מיימוני,
נראה שכדבריך פשיטא ואף יתר על כן שכל תפילה שהיא על מנת שייענה המבקש, מפסקת להיות סיבה להיענות. רק תפילה המפללת את המצב בכוונה ל"שים את הכדור" כביכול בחצירו של השם, לה ייענה השם. כמו בעניין עולם הבא שברגע שעושים מצוה למען עולם הבא, אינה מביאה לעוה"ב.
מצאתי באמתחתי ממאמר מו"ר בענין:
"אף חלק הבקשה שבתפילה, מבטא שבכל מצב, הפתרון לאלוקים הוא. לכן אין לבקשה תלות סטטיסטית בסיכוי היענות האלוקים לה.
מה שבנוסף ייתכן שיודע האדם מניסיון סטטיסטי שסביר להאמין שאלוקים יענה למתבקש, אין זה נוגע לתפילה. אך מאחר ושובש מושג האלוקות, הפך מושג ההמוני של התפילה, תלות סטטיסטית -בלתי מוכחת- בהיענות לתפילה ובכך הפכה התפילה להשתדלות מעשית. כך מתבטלת מהותה וממילא נמנעת ההיענות."
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2002 16:48 |
|
| |
נקודה ראשונה היא שהבקשה מאת השם אינה שידול שישנה את דעתו כי מנדנדים לו, אלא הבעת הכרה שאין הדברים בידינו אלא בידו.
מעתה, ככל שהבעת ההכרה אינה אלא הבעה חיצונית על מנת שהשם ישנה את דעתו, הרי אינה הבעה אלא נדנוד. לכן עד שלא מסכימים בשלימות לכל צד שלא יהיה גם השלילי אם זה הוא רצון השם, בכלל אין מה לבקש, כי לא אדם הוא ויתנחם.
נקודה נוספת שגם כאשר נכנעים לרצונו, אין לבקש את הבקשה מצד האינטרס האנוכי, אלא מצד ההכרה כי למען השם יש יותר קידוש השם וכדומה. בכלל זה ההסכמה לצד השלילי, אם בכל זאת כן הוא רצונו ית'. יוצא שההשקפה הסטנדרטית על התפילה היא בעצם אנטי-תפילה, כי היא מחפשת רצון אישי גם אם אינו מתאים לרצון השם.
וטו, אני מבינה שדבריך מכוונים לאותו מובן, אבל קיצרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2002 17:01 |
|
| |
ובכל זאת יענטע, מה מצא דוד המלך טעם להתפלל על בנו, בעוד שהוא יודע את הגזרה שה' גזר.
כל זמן שבנו חי, הוא התפלל לשנות את רוע הגזרה
תפילתו היתה בבחינת נדנוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2002 19:05 |
|
| |
איקה
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2002 10:04 |
|
| |
איקה
איני מבינה את הערתך. לא אמרתי כי לא ניתן להתפלל 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו'. הדגשתי את צורת התפילה שתהיה מחמת הכרת היות הבקשה ראויה. דוד המלך לא ידע שיש גזירה שגם לאחר תפילה עליו למות.
אדרבה, דוד המלך מעד כמה שאנו מכירים את יושרו ואת מסירותו (מעשה גלית), הוא אשר יש להניח שעשה את תפילותיו כפי שתיארתי למעלה.
העובדה שדוד המלך היה קרוב לילד מהיותו בנו, ודאי משפיעה שירגיש את הנושא ביתר שאת וישתדל יותר בתפילה, אבל כמובן מתוך הכרת הנכון שבדבר שבן אדם לא ימות, שלכן ראויה ההשתדלות עבור זה.
תוקן על ידי - יענטע - 10/30/2002 1:27:19 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2002 11:10 |
|
| |
יענטע
לדבריך, התפילה, שמשמשת פורקן וביטוי לצרכינו ומשאלותינו, נועדה בעצם לשמש מנוף כדי להעביר אותנו מתחושותינו הסובייקטיביות (אהבת אב לבנו, כמו אצל דוד המלך) לשיקולים אובייקטיביים (ראוי שאדם זה, שהוא גם בני, יחיה, כי טוב שכל אדם יחיה ויזכה להתעלות ולעשות את המוטל עליו).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2002 12:16 |
|
| |
יענטע
שאלתי היתה תמימה, ולא היתה לי כל כוונה להיות צינית, סליחה אם פגעתי
ולענינינו,דוד ידע להעריך את נתן הנביא כשליחו של ה',וידע יפה שהשם אינו נושא פנים לצדיקים אלא ההיפך, מחמיר איתם. וכשנתן הנביא מבשר לדוד כי "אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה' בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות"
זה לא שדוד חשב שהגזרה היא לא סופית.ודוד היה מודע שיעשה בו הצדק האלוקי(מידה כנגד מידה)
ובכל זאת הוא התפלל לשנות את רוע הגזרה
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2002 13:31 |
|
| |
מיימוני
תודה על הביאור הברור.
איקה  (תיקנתי את הרמז)
הנה בדברי מיימוני הסבר מתומצת.
לעצם תפילת דוד, הרי כיון שהתפלל הניח שיש סיכוי לשינוי וזהו שהצדיק את התפילה, כי אם לא כן, היתה זו תפילת שווא, כהגדרת חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2002 15:01 |
|
| |
יענטע
אינני בטוחה שדוד חשב שתפילתו תביא לשינוי,לדעתי דוד חשב שמן הראוי שהוא יעשה את המקסימום מבחינת חובתו כלפי בנו,על אף הידיעה שזה לא יעזור
זאת דעתי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2002 22:02 |
|
| |
איזה מקסימום זה, אם זה לא יעזור???
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2002 07:42 |
|
| |
איקה ויענטע,
אינני רואה ויכוח ביניכן, אלא ניסוח.
שתיכן רואות בתפילה עבודת השם ולא מסחר או מס שפתיים.
הערה מעניינת מצאתי ב"מכתב מאליהו" לרב דסלר ז"ל ח"ד עמ' 362:
"אנו רגילים לומר שאנו מתפללים, אבל הרי אין זה אמת כלל, הן לא הגענו עדיין לתפילה וממילא שלא התפללנו עדיין וכו'. ובאמת היינו אסורים לומר תפילות לגמרי ורק בקושי התירו למען לא נשכח ענין התפילה כל עיקר. האם בשביל זה שהקילו אותו פטפוט מלים למען לא ישכח ממנו שם תפילה, נדמה בנפשנו כי פטפוט מלים הלז יקרא תפילה? הרי זה קלקול נורא בהשקפה אשר ינעל בפנינו דלתות העליה אל עצם התפילה"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2002 08:25 |
|
| |
כולם
דיברתם יפה על מהות התפילה האישית הספונטנית או המדיטטיבית.
אבל ישנה גם את התפילה הממוסדת והקבועה, של ניסוח, זמן ומקום מוכתבים, שלכאורה מסיחה את הדעת ממשמעות מהותה.
מצוות אחרות שיש בהן עשייה המכניעה את האדם ליושר כמו מתן צדקה, צום וכדומה, גם אם הדעת מוסחת, המודעות עדיין מושפעת מהן, מאחר ויש כובד הפעולה.
הייתי אומר אותו דבר על הקימה וההליכה לבית הכנסת. אבל עצם התפילה שהיא בדיבור מוכתב המסיח את הדעת, נשאר ממנה מלל שבכלל אינו מתחבר למהות המדיטטיבית של התפילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2002 08:34 |
|
| |
אם כך, לפי שהבנתי דבריכם
התפילה ההמונית של ישראלים ביום כיפור שהינה יותר ע"פ עקרון העדר, ולא על פי בסיס הבנת האמונה,אין בה טעם ותועלת
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2002 08:49 |
|
| |
לanyname
ישעיהו מיטיב להסביר זאת.
קרא\י שם פרק נח' היפהפה!!!
|
|
|
|
|
