עולם קדמון עולם מחודש

כפי שקראתי(אשמח עם מישהו יביא את דברי המקור),הרמב"ם סבר שלא ניתן להוכיח בשכל האנושי שהעולם מחודש ויש לקבל את זה רק כמסורת מדתנו שהעולם מחודש ונברא.


מדוע אמר הרמב"ם שלא ניתן בשכל האנושי ,להוכיח שהעולם מחודש?

ירוחם ו-nmblitzer,
מה שאתם מדברים עליו נובע מהיפוך תפישת הזמן.  אנחנו תופשים את העתיד כאילו הוא נמצא לפנינו, ואת העבר כאילו הוא נמצא מאחורינו; אבותינו ראו את העתיד כנמצא מאחוריהם (ועל כן הוא יהיה מאוחר יותר) ואת העבר כנמצא לפניהם (ועל כן הוא היה קודם, בימי קדם).  גם באנגלית מלים כמו "before" ו-"after" מבטאות אותו קשר בין זמן למקום. 

שינוי דומה ניתן לראות בתפישה של רוחות השמים: אצל אבותינו המזרח היה מלפנים והמערב מאחור (מה שכמובן קשור באופן הדוק לתפישת הזמן שהוזכרה), הדרום מימין והצפון משמאל; אצלנו הצפון למעלה והדרום למטה, המזרח מימין והמערב משמאל - וכך אנחנו "עולים צפונה" לכנרת ו-"יורדים דרומה" להר הנגב הגבוה ממנה באלף מטרים.  דומני שכבר דנו פעם בנושאים האלה באשכול המלים שמשמעותן השתנתה.

.



מדוע הרמב"ם קבע כי בשכל האנושי לא ניתן להוכיח כי העולם נברא, זו שאלה שאין לה תשובה - התשובה היא עצם הקביעה. ניתן רק לחלוק על הקביעה במידה ויכולים להביא הוכחה המפריכה את קביעת הרמב"ם.


לגבי פירושיה ההפוכים של המלה "קדם", הרי שזו תופעה נפוצה, ואין צורך להתעקש ולדרוש משמעויות נסתרות ופלפולים.

הארכתי בדוגמאות רבות בנושא זה באשכול אחר (1), אולם מאחר ואשכול ארוך הוא, אביא לכאן דוגמא או שתיים:

מה פירוש המלה לקלס?

השוו "להודות... ולקלס", ומנגד, מהו הפועל בו משתמש מחבר ספר מלכים כשהוא מתאר את מעשי הנערים שקראו לנביא "עלה קרח".


ועוד:
שר"ש : האם וא להעמיק שורשים או לעקור מן השורש?



עד כאן לגבי פרשנות נאיבית וכו'. ועדיין, דוקא במקרה הספציפי של קד"ם, ניתן למצוא קשר - גם אם רופף - בין המשמעויות השונות של המלים בנות שורש זה.


לגבי כיווני השמים:


אצל אבותינו המזרח היה "קדם" לא בשל תפיסה פילוסופית אלא כעובדה של הטבע: הכיוון הברור ביותר של רוחות השמים, למי שאינו מחזיק במצפן מגנטי, הוא המזרח. גם בערבית, וגם בשפות עתיקות רבות, הכיון הבסיסי ממנו נגזרים שאר הכיוונים, הוא המזרח. אם נוסיף לכך את הפולחן לשמש...



(1) שורשי האותיות:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=804325

מואדיב, "ניתן רק לחלוק על הקביעה במידה ויכולים להביא הוכחה המפריכה את קביעת הרמב"ם." אני קובע בזאת שאתה טועה.


וממי שמצפה להוכיח בהגיון את קיום האלוקים - נגדיר שתי דברים להיגיון:

1. הסבר לכל דבר במציאות.
2. שם עצם הבא להבדיל את ה"עצם" שלו מהרגש.

אם כשאתה אומר הגיון אתה מתכוון להגדרה 1, אזי ניתן לדעתי להוכיח את קיומו של אלוקים, כפי שניתן להוכיח כל דבר. אלא אם כן אתה לא מאמין, כלומר אתה חולק על הקביעה שיש אלוקים
 
(ולא משנה כרגע מה הסיבה, עצם העובדה שאתה טוען שאין אלוקים פירוש הדבר שאתה טוען שאותם הוכחות שקיבלת עד הרגע הנתון בו אתה מצהיר על כפירה - אותם הוכחות אינם מספקות אותך. ולכן זה לא משנה אם אתה באמת כופר או שזה רק כדי להתיר לעצמך איסורים בפרהסיא).

אם כשאתה אומר הגיון אתה מתכוון להגדרה 2, אזי הינך יכול להוכיח אך ורק את אלוהי ההגיון, כלומר השכל, ולא אלוהי הרגש. ומכיוון שהקב"ה הוא אלוהי השכל והרגש גם יחד, אם השתמשת רק בהגיון (של הגדרה 2), הוכחת רק חצי ממנו, וזה כמו שאני אוכיח שקיים מעיוצ במקום מעגל יוצר, כלומר לא הוכחתי כלום.

.


המבקר:

קביעתך כי אני טועה לגיטימית לחלוטין. אגב, אני נוהג לטעות לפחות פעם אחת ביום, כדי להוכיח שלפחות במשהו אחד טוב אנוכי מאבותי.
אלא שלקבוע שאני טועה, אין בכך רבותא כלשהי, אם תוכיח את הטעות, או תדגים במה היא מתבטאת, תוכל לסייע בעדי לנפות טעות אחת מני רבות.

ולכך התכוונתי לעיל, ואני מתנצל אם לא הצלחתי להבהיר את דברי. לשיטתי, אין רבותא גדולה באמירה הסתמית כי ניתן להוכיח, בשכל האנושי, שהעולם נברא. האמירה כי הרמב"ם טועה, היא אמירה ריקה כל עוד לא תלווה באישוש האמירה. לטעמי, הדרך הטובה ביותר לחזק את הקביעה כי הרמב"ם טעה, היא בהבאת הוכחה שהעולם נברא.

אגב, כבר היו מי שהוכיחו הוכחות כאלו, ביחוד כאלו שלא היו יכולות להיות מצויות בפני הרמב"ם (ע"ע קבוע האבל), אולם כאן, בדיון זה, לא ראיתי עדיין.


לגבי המשך דבריך, חוששני שקוצר בינתי עמד לי לרועץ, ולא הצלחתי לרדת לעומקם או לכוונתך בהם.

 

זילבר וירוחם , האם יש לכם דוגמאות לשימוש בשורש קדם במובן השני של התקדמות, בתנ"ך , במשנה או בספרות ימי הביניים?

מביחינה לוגית אין כאן היפוך , התקדמות פירושו להפוך את ההווה לעבר ושני המשמעויות  עולות בקנה אחד ודו"ק .

.

מצו"נ, כבר כתב הנביא ירמיהו: "חדש ימינו כקדם" .

האין הכוונה לחידוש מה שהיה בעבר? איפה יש משהו שמשמעותו כבעברית מודרנית להתקדם.

עמוס ט י בַּחֶרֶב יָמוּתוּ, כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי:  הָאֹמְרִים, לֹא-תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ--הָרָעָה. 

 מואדיב, גם וגם
אכן קדם הוא מזרח, ולכן דרום הוא ימין –תימנה, וצפון בערבית שמאל. זה לא מסביר למה קדם המרחבי וקדם הזמני קשורים הפוך מהאינטואיציה שלנו.
תופעת המשמעויות ההפוכות לאותו שורש אף היא אינה קשורה. אין כאן שתי משמעויות הפוכות, למשל שני כיוונים הפוכים במרחב, אלא כיוון במרחב וכיוון בזמן הקשורים הפוך מהאינטואיציה שלנו. גםוגם הראה שזה גם באנגלית.
ההסבר הפשוט שמדובר בתפיסה שונה של הזמן ומעמד האדם לעומתו כאקטיבי והולך או פסיבי וצופה. אפשר לשייך גם לתפיסת הזמן האלילית המעגלית, המנוגדת לזמן הליניארי התנ"כי ראו "מתת היהודים" של תומס קוהיל. השינוי ממזרח  לצפון כ"קדימה" הוא טכני: הפסיקו לנווט לפי השמש והחלו לנווט לפי כוכב הצפון, ואצל הסינים דרום הוא קדימה כי הם ניווטו לפי הקוטב הדרומי השמימי. לעומת זאת השינוי שאני מצביע עליו הוא רעיוני.
דא עקא, איני חושב שהרעיון הקדום המובע בקשר הלשוני הנ"ל מתאים לתורה. גם איני חושב שהקב"ה נאלץ להשתמש לתורתו בשפה כנענית קיימת שנוצרה תחת  הנחות יסוד שונות. הוא יכול היה "לארגן" לעצמו שפה מתאימה.
כדי להתקשות בקושייתי אין צורך להניח שלקשרים לשוניים בעברית  יש משמעות תורנית, אלא רק שאין להם משמעות אנטי-תורנית, ולדעתי זה מקובל אפילו על הרמב"ם. (אני תומך גם בטענה החזקה יותר של המקובלים, ובהזדמנות אחרת אגן על האטימולוגיה ה"יצירתית" לעומת הבלשנות האקדמית).

מציץ,
כמובן שאין בתנ"ך ל"התקדם"  ו"קידמה"  כבעברית המודרנית וגם הפסוק של מאיר שייך למובן של "לבא קודם/בהקדם" ולא למובן של "להתקדם". הרי זה העניין: אנחנו המודרניים לקחנו את המשמעות המרחבית והתאמנו אותה למשמעות זמנית באופן הפוך מהקשר המקורי! בגלל שהקשר המקורי כה נוגד לאינטואיציה שלנו. ואת הקשר המקורי הנ"ל אני מנסה להסביר.
אתה מתרץ שהקשר אכן נקבע מנק' מבט של הולך ולא של צופה, וההולך אכן הולך לעבר: לא לעבר נתון אלא אל מה שיהפוך לעבר. זה מעניין, אבל איך תסביר את הקשר ההפוך אחור- אחר כך, האם ההולך מתרחק מהעתיד?

תוקן על ידי nmzilber ב- 24/05/2007 12:07:12